יהוה קשוב לזעקת הנדכאים
’עת ופגע קורה את כולנו’, כפי שציין המלך החכם שלמה (קהלת ט׳:11). מקרה טראגי או ניסיון קשה עלולים לשנות את חיינו מקצה לקצה. לדוגמה, מוות פתאומי של קרוב משפחה יכול למוטט אדם מבחינה רגשית. בשבועות ובחודשים שלאחר המוות האָבל שוקע ביגון וייאוש קשים מנשוא. הוא עלול להיות כה מבולבל, עד כי ירגיש שאין הוא ראוי להתפלל ליהוה.
במצב כזה זקוק האבל לעידוד, התחשבות ואהבה. דוד, ממחברי מזמורי התהלים, שר את המילים המנחמות הבאות: ”סומך יהוה לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים” (תהל׳ קמ״ה:14). המקרא אומר לנו ש”עיניו [של יהוה] משוטטות בכל הארץ להתחזק עם [להפגין את כוחו למען מי ש]לבבם שלם אליו” (דה״ב ט״ז:9). הוא עומד לימינם של ’הדכא ושפל הרוח ומחיה רוח שפָלים ולב נדכאים’ (יש׳ נ״ז:15). איך מושיט יהוה תמיכה ונחמה לנדכאים?
”דבר בעיתו”
יהוה משתמש באגודת האחים המשיחית כדי לספק עזרה בעיתה. המקרא מאיץ במשיחיים ’לעודד את הנכאים’ (תסל״א ה׳:14). ביטויי דאגה ואהבה מאחים מלאי חמלה יכולים לעזור לאדם לשמור על איזון רגשי בתקופת האבל והכאב. אפילו מעט מילים מנחמות יכולות ”להחיות” במידה רבה את רוחו של הנדכא. מילים מתחשבות עשויות לבוא מפיו של מישהו שחווה כאב רגשי ונפשי דומה או מפי ידיד בעל ניסיון חיים רב. באמצעות מעשיהם של האחים והאחיות, יהוה יכול להחיות את רוחו של הנדכא.
תן דעתך לסיפורו של אלכס, זקן־קהילה שאיבד באופן פתאומי את אשתו בשל מחלה סופנית זמן קצר לאחר שנישאו. משגיח נודד אמפתי אחד ניגש לאלכס וחלק עימו מילות נחמה. גם הוא איבד את אשתו, אבל מאז כבר התחתן בשנית. המשגיח הנודד סיפר לאלכס שהוא היה שבר כלי. כשהיה בחברת אחרים בשירות ובאסיפות הקהילה, הרגיש בסדר. אבל כאשר נכנס לחדרו וסגר את הדלת, הרגיש בדידות עמוקה. ”כל כך הוקל לי לדעת שמה שאני מרגיש זה טבעי, ושגם אחרים הרגישו כך”, אומר אלכס. אין ספק ש”דבר בעיתו” יכול לנחם ולחזק אדם השרוי בצרה (מש׳ ט״ו:23).
זקן־קהילה משיחי אחר, המכיר כמה אחים ואחיות שאיבדו את בני זוגם, רצה מאוד לעודד את אלכס. הוא אמר לו באהבה ובאמפתיה שיהוה יודע איך אנחנו מרגישים ולמה אנו זקוקים. ”אם עוד כמה חודשים או כמה שנים תרגיש שאתה זקוק לבת זוג”, אמר האח, ”ליהוה יש אמצעי אוהב עבורך — האפשרות להינשא מחדש”. כמובן, לא כל מי שאיבדו בן זוג ורוצים להינשא מחדש בשלים לכך. על כל פנים, אלכס חשב לעומק על דבריו של האח ואמר: ”כשאתה נזכר שהאפשרות להינשא מחדש היא מטעם יהוה, אתה לא מתייסר מהמחשבה שזה יהיה כמו בגידה באשתך או חוסר נאמנות למסגרת הנישואין שקבע יהוה” (קור״א ז׳:8, 9, 39).
דוד, שעבר הרבה קשיים ונסיונות בחייו, כתב באחד ממזמורי התהלים: ”עיני יהוה אל צדיקים, ואוזניו אל שוועתם” (תהל׳ ל״ד:16). הייה סמוך ובטוח שיהוה יכול לענות לזעקותיו של הנדכא בזמן הנכון ובאמצעות מילים מתחשבות ונבונות מפי משיחיים בוגרים ומלאי חמלה. עזרה מעין זו היא עזרה מעשית ורבת ערך.
מחוזקים בזכות האסיפות המשיחיות
אדם מדוכא נוטה לחשוב מחשבות שליליות העלולות לגרום לו לרצות להתבודד. אולם במשלי י״ח:1 מצויה האזהרה הבאה: ”לתאווה יבקש נפרד; בכל תושייה יתגלע”. במילים אחרות, המתבודד מנסה להשיג את תאוותיו האישיות ודוחה כל חוכמה מעשית. אלכס מודה: ”כשאתה מאבד את בת הזוג שלך, הראש שלך מוצף במחשבות שליליות”. הוא זוכר שהיה שואל את עצמו: ”האם הייתי יכול לעשות משהו אחרת? האם הייתי יכול להיות יותר מתחשב ומבין?” הוא עוד אומר: ”לא רציתי להיות לבד. לא רציתי להיות רווק. קשה מאוד להתפטר מהמחשבות האלה כשכל יום המציאות מזכירה לך שאתה לבד”.
הנדכאים במיוחד זקוקים לחברה בונה. ניתן למצוא חברה כזו באסיפות הקהילה. כאשר אנו נמצאים שם, אנו מאפשרים למחשבות החיוביות והבונות של אלוהים לחדור לשכלנו.
האסיפות המשיחיות עוזרות לנו לראות את מצבנו בפרספקטיבה הנכונה. בשעה שאנו שומעים פסוקים מהמקרא ומהרהרים בהם, אנו ממקדים את מחשבותינו בנושאים החשובים ביותר — הצדקת ריבונותו של יהוה וקידוש שמו. זה עוזר לנו לא להתמקד אך ורק בסבל האישי שלנו. בזמן שאנו מקבלים הדרכה רוחנית באסיפות, אנו מתחזקים מעצם הידיעה שגם אם אחרים אינם מודעים למצוקתנו או אינם מבינים לליבנו, יהוה בהחלט מבין. הוא יודע ש”עַצְבַת לב” גורמת ל”רוח נכאה” (מש׳ ט״ו:13). אלוהי האמת רוצה לעזור לנו וזה מדרבן אותנו להמשיך הלאה ונוסך בנו כוח (תהל׳ כ״ז:14).
בשעה שהיה דוד המלך נתון ללחצים עצומים מצד אויביו, הוא זעק לאלוהים ואמר: ”תתעטף עליי רוחי; בתוכי ישתומם [מאבד תחושה] ליבי” (תהל׳ קמ״ג:4). צרות ומצוקות לעיתים קרובות שואבות מהאדם את כוחותיו הפיזיים והרגשיים, ואף גורמות לו לקהות חושים. הצרות עשויות לבוא בדמות של מחלות או מגבלות גופניות ממושכות. אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה יעזור לנו להחזיק מעמד (תהל׳ מ״א:2–4). אלוהים אינו מרפא כיום אף אדם באורח נס, אבל הוא נותן לסובלים את החוכמה והעוז הדרושים להם כדי להתמודד בהצלחה עם מצבם. זכור שבתקופות שבהן חווה דוד קשיים רבים מספור, הוא נשא עיניו ליהוה. הוא שר: ”זכרתי ימים מקדם; הגיתי בכל פועלך; במעשה ידיך אשוחח” (תהל׳ קמ״ג:5).
העובדה שיהוה אלוהים דאג לכך שרגשות כאלה יובעו בדברו מוכיחה שהוא מבין לליבנו. פסוקים מעין אלה הם ערובה לכך שהוא שומע את תחנונינו. ואם נקבל את עזרתו, ’הוא יכלכלנו’ (תהל׳ נ״ה:23).
”התמידו להתפלל”
ביעקב ד׳:8 נאמר: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”. התפילה היא אחד האמצעים המסייעים לנו להתקרב לאלוהים. השליח פאולוס מעודד אותנו ’להתמיד להתפלל’ (תסל״א ה׳:17). גם כאשר איננו מוצאים מילים שיבטאו את רגשותינו, ”הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים” (רומ׳ ח׳:26, 27). יהוה ללא ספק מבין לליבנו.
מוניקה נהנית מיחסים קרובים כאלה עם יהוה. היא מספרת: ”באמצעות תפילות, קריאה במקרא ולימוד אישי, יהוה הפך לידיד הקרוב ביותר שלי. הוא נהיה כל כך ממשי בעיניי שאני תמיד יכולה לראות איך הוא מושיט לי יד בכל מצב בחיים. זה מאוד מנחם לדעת שגם כאשר אני לא יכולה להסביר איך אני מרגישה, הוא מבין אותי. אני יודעת שאין גבול לחסדיו ולברכותיו”.
עד כמה חשוב אפוא שנקבל בברכה מילים אוהבות ומנחמות מפי אחינו המשיחיים, שניישם את העצות הטובות והתזכורות מחזקות האמונה הנשמעות באסיפות המשיחיות ושנשפוך את ליבנו ליהוה בתפילה. כל האמצעים האלה הם ביטוי לדאגתו של יהוה. אלכס ראה מנסיונו האישי ש”אם נשתמש בכל מה שיהוה אלוהים נותן לנו לחיזוקנו הרוחני, נקבל את ’הכוח הנשגב’ שבעזרתו נצליח להחזיק מעמד בכל ניסיון שבא עלינו” (קור״ב ד׳:7).
[תיבה/תמונה בעמוד 18]
נחמה לנדכאים
במזמורי התהלים מובעים רגשות אנושיים למכביר לצד אמירות חוזרות ונשנות המבטיחות לנו שיהוה קשוב לזעקות הנדכאים הכורעים תחת לחץ רגשי. תן דעתך לפסוקים הבאים:
”בצר לי אקרא יהוה, ואל אלוהיי אשווע. ישמע מהיכלו קולי, ושוועתי לפניו תבוא באוזניו” (תהל׳ י״ח:7).
”קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע” (תהל׳ ל״ד:19).
”[יהוה הוא] הרופא לשבורי לב, ומחבש [חובש] לעצבותם” (תהל׳ קמ״ז:3).
[תמונה בעמוד 17]
”דבר בעיתו” יכול להיות כל כך מנחם בימי צרה!