שאלות של קוראים
בבראשית ו׳:3 אנו קוראים: ”לא יָדוֹן רוחי באדם לעולם בשַגַם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה”. האם יהוה קבע בזאת שתוחלת החיים המקסימלית של האדם תהיה 120 שנה? והאם נוח הכריז על בוא המבול במשך זמן כה רב?
התשובה לשתי השאלות היא לא.
לפני המבול בני אדם רבים חיו מאות שנים. כשבא המבול היה נוח בן 600, והוא חי עד גיל 950 (בר׳ ז׳:6; ט׳:29). בנוסף, חלק מהאנשים שנולדו לאחר המבול זכו לחיות הרבה יותר מ־120 שנה. ארפכשד חי 438 שנה, ושלח חי עד גיל 433 (בר׳ י״א:10–15). אולם עד ימי משה ירדה תוחלת החיים הממוצעת של האדם ל־70 או 80 שנה (תהל׳ צ׳:10). מכאן שהכתוב בבראשית ו׳:3 לא קבע שתוחלת החיים הממוצעת או המקסימלית של האדם תעמוד על 120 שנה.
אם כן, האם מדברי הפסוק עולה שאלוהים אמר לנוח להזהיר אחרים מפני ההשמדה שהייתה צפויה לבוא לאחר 120 שנה? לא. ישנם מספר מקרים שבהם אלוהים דיבר אל נוח. עשרה פסוקים לאחר מכן אנו קוראים: ”ויאמר אלוהים לנוח: ’קץ כל בשר בא לפניי, כי מלאה הארץ חמס’”. במהלך השנים שחלפו מאז, מילא נוח את התפקיד הכביר שהוטל עליו לבנות את התיבה. בשלב זה הכתוב מוסר: ”ויאמר יהוה לנוח: ’בוא אתה וכל ביתך אל התיבה’” (בר׳ ו׳:13; ז׳:1). כמו כן, ישנם מקרים אחרים שבהם מסר יהוה לנוח מידע כלשהו (בר׳ ח׳:15; ט׳:1, 8, 17).
אולם הנוסח בבראשית ו׳:3 שונה. הכתוב אינו מזכיר את נוח ואינו מציין שאלוהים פנה אליו. ניתן להבין את הכתוב שם כהצהרה מטעם אלוהים בנוגע למטרתו או להחלטתו. (השווה בראשית ח׳:21.) חשוב לציין שבתיעוד ההיסטורי של מאורעות שאירעו זמן רב לפני תקופת חייו של אדם הראשון, אנו מוצאים ביטויים, כגון ”ויאמר אלוהים” (בר׳ א׳:6, 9, 14, 20, 24). אין ספק שיהוה לא דיבר עם אדם כלשהו עלי אדמות, כיוון שהאדם טרם נברא.
הגיוני אפוא להסיק שהכתוב בבראשית ו׳:3 מראה שאלוהים היה נחוש להביא סוף לסדר העולמי המושחת דאז. יהוה פסק שהדבר יתבצע בחלוף 120 שנה, אך נוח לא היה מודע לכך עדיין. אולם מדוע לקבוע זמן מוגדר? מדוע לחכות?
השליח פטרוס מספק סיבות לכך: ”אלוהים [חיכה] באורך אפו בימי נוח. באותם ימים נבנתה התיבה אשר מעטים בתוכה — שמונה נפשות — נושעו במים” (פט״א ג׳:20). ואכן, כאשר אלוהים קבע פרק זמן של 120 שנה, עדיין נותרו דברים מסוימים שהיה צריך לבצע. בערך 20 שנה מאוחר יותר, החלו נוח ואשתו להביא ילדים לעולם (בר׳ ה׳:32; ז׳:6). שלושת בניהם גדלו והתחתנו, והמשפחה הפכה למשפחה בת ”שמונה נפשות”. ואז היה עליהם לבנות את התיבה, משימה שנדרש זמן רב כדי להשלימה בהתחשב בגודל התיבה ובגודלה של משפחתו של נוח. העובדה שאלוהים גילה אורך רוח במשך 120 שנה אפשרה לדברים הללו להתרחש ואפשרה את המשך החיים על פני כדור־הארץ. בזכות זאת שמונה אנשים נאמנים ”נושעו במים”.
במקרא לא כתוב באיזו שנה הודיע יהוה לנוח שהמבול עתיד להתרחש. הואיל ובאותו שלב בניו כבר נולדו, בגרו והתחתנו, נראה שנותרו 40 או 50 שנה עד למבול. אז אמר יהוה לנוח: ”קץ כל בשר בא לפניי”. אלוהים הוסיף ואמר שעל נוח לבנות תיבה ענקית ולהיכנס אליה יחד עם משפחתו (בר׳ ו׳:13–18). בעשרות השנים שחלפו מאז, נוח לא רק היווה בדרך חייו מופת של צדקה אלא גם שירת כ’מטיף צדק’. בפיו הייתה אזהרה ברורה ביותר: אלוהים עומד להשמיד את אנשי הרשע של אותה תקופה. נוח לא ידע זמן רב מראש באיזו שנה עתיד היה הדבר לקרות, אבל הוא ידע בוודאות שהמבול אכן יבוא. וכפי שידוע לך הדבר אכן קרה (פט״ב ב׳:5).