האם ראוי להתפלל לקדושים?
מי מאתנו אינו מרגיש מודאג לפעמים ורואה צורך לפנות למישהו לעזרה? קרוב לוודאי שבמצב כזה נפנה לחבר שיכול להזדהות אתנו ואשר יש לו ניסיון בהתמודדות עם המצב שלנו. שילוב של חמלה וניסיון חיים הופך אותו לחבר שיוכל לעזור לנו רבות.
כך חשים כמה לגבי התפילות. במקום לפנות לאלוהים — הנתפס בעיניהם כנשגב מדי ומעורר יראה — הם חשים יותר בנוח לפנות לאחד מהקדושים. הם סבורים שהקדושים, אשר חוו ניסיונות וקשיים בחייהם כמו שאר בני האדם, יגלו כלפיהם הזדהות רבה יותר. למשל, אנשים שאיבדו חפץ יקר ערך עשויים לפנות לאנטוניוס ”הקדוש” מפדואה — פטרון האחראי לפי המסורת על השבת אבידות או חפצים גנובים. יש הפונים לפרנציסקוס ”הקדוש” מאסיזי כדי להתפלל בעבור בעל חיים חולה, ואחרים פונים ליהודה תדאוס ”הקדוש” כאשר הם מצויים בנקודת שפל בחייהם.
אך כיצד נוכל לדעת אם מנקודת המבט המקראית ראוי להתפלל לקדושים? הואיל ותפילותינו הן צורה של פנייה לאלוהים, ודאי נרצה לדעת: האם אלוהים מקשיב להן? עלינו גם לשאול: מה מרגיש אלוהים לגבי תפילות לקדושים?
השקפת המקרא על תפילות לקדושים
המנהג להתפלל לקדושים מבוסס על דוקטרינה של הכנסייה הקתולית לפיה הקדושים יכולים לשמש כמתווכים בין האדם לאלוהים. על־פי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳), ביסודו של דבר הרעיון הוא ”לבקש את רחמי אלוהים עבור מישהו הזקוק לעזרה באמצעות מי שבעיני אלוהים יש לו הזכות לעשות זאת”. לפיכך מי שמתפלל לקדושים עושה כן בתקווה לזכות באמצעותם לחסד מיוחד בשל מעמדם המבורך בעיני אלוהים.
האם המקרא מלמד דוקטרינה זו? יש הטוענים שהשליח פאולוס סיפק בכתביו את הבסיס לתפילות לקדושים. לדוגמה, הוא כתב למשיחיים ברומא: ”אני קורא לכם, אחים, על יסוד אמונתכם באדוננו ישוע המשיח ועל יסוד האהבה שמניבה הרוח, להתפלל אתי בעוז לאלוהים ולבקש בעדי” (רומים ט״ו:30). האם פאולוס ביקש מאחיו לאמונה שישמשו כמתווכים בינו לבין אלוהים? כלל וכלל לא. פאולוס הראה שראוי לבקש מאח לאמונה להתפלל לאלוהים למעננו. אך זהו דבר שונה לגמרי להתפלל למישהו שאנו מאמינים ששוכן בשמיים ולבקש ממנו שיעביר לאלוהים את בקשותינו. מדוע?
ישוע ציין בספר הבשורה של השליח יוחנן: ”אני הדרך והאמת והחיים. איש אינו בא אל האב אלא דרכי” (יוחנן י״ד:6). הוא גם אמר: ”כל מה שתבקשו מן האב בשמי הוא ייתן לכם” (יוחנן ט״ו:16). ישוע לא אמר שעלינו להתפלל אליו ושהוא אחרי כן יפציר באלוהים בעדנו. תחת זאת, כדי שתפילותינו יישמעו עלינו להפנותן לאלוהים דרך ישוע ולא דרך אף אחד אחר.
לאחר שתלמידיו של ישוע ביקשו ממנו שילמד אותם להתפלל, הוא אמר: ”כאשר אתם מתפללים אִמרו: ’אבינו, יתקדש שמך’” (לוקס י״א:2). אם כן, ”כאשר”, כלומר בכל פעם שאנו מתפללים, עלינו לפנות אך ורק לאלוהים ולא לישוע או לאף אחד אחר. לאור הדברים החד־משמעיים הללו שלימד ישוע, האין זה הגיוני להסיק שעלינו להפנות את תפילותינו לאלוהים דרך ישוע המשיח ולא להתפלל לאף מתווך או ”קדוש”?
התפילה היא היבט חשוב מאוד בעבודתנו את אלוהים, ואם נעבוד מישהו אחר מלבד אלוהים יהיה זה מנוגד לחלוטין למה שמלמד המקרא (יוחנן ד׳:23, 24; ההתגלות י״ט:9, 10). לפיכך עלינו להפנות את תפילותינו אך ורק לאלוהים.
האם עליך לחשוש לפנות לאלוהים?
בדרשת ההר סיפר ישוע דוגמה של ילד המבקש מזון מאביו. האם האב יביא לבנו אבן במקום לחם או נחש ארסי במקום דג? (מתי ז׳:9, 10) לא יעלה על הדעת שהורה אוהב יעשה דבר שכזה!
בדומה לאב אוהב, אלוהים חפץ שנתקשר עמו
חשוב על דוגמה דומה מנקודת מבטו של הורה. תאר לעצמך שילדך רוצה לבקש ממך דבר חשוב. אתה מצדך עשית כל שביכולתך כדי לטפח את היחסים ביניכם ותמיד היית נגיש. אולם הוא חושש שלא בצדק מתגובתך ומבקש מאדם אחר להפנות אליך את בקשתו. כיצד היית מרגיש? מה אם הוא עושה לעצמו הרגל לתקשר אתך רק דרך אותו אדם ונראה שהוא מתכוון להמשיך לנהוג כך? האם היית מרוצה מכך? ודאי שלא! הורים אוהבים מעוניינים שילדיהם יפנו אליהם ישירות וחפצים שהם ירגישו חופשיים לבקש את צורכיהם.
בהסבירו את הדוגמה על הילד שמבקש מזון מאביו אמר ישוע למאזיניו: ”לפיכך אם אתם, על אף היותכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם, על אחת כמה וכמה אביכם שבשמיים ייתן את הטוב למבקשים ממנו!” (מתי ז׳:11) אין ספק שהורים חפצים מאוד לתת לילדיהם דברים טובים. אך רצונו של אבינו השמימי להקשיב ולהשיב לתפילותינו חזק אף יותר.
אלוהים חפץ שנפנה אליו ישירות בתפילה גם אם מגרעותינו האישיות מכבידות עלינו מאוד. הוא אינו מטיל על מישהו אחר את התפקיד להקשיב לתפילותינו. המקרא מעודד אותנו: ”השלך על יהוה יהבך [משאך] והוא יכלכלך” (תהלים נ״ה:23). במקום להישען על תיווכם של קדושים או של כל אחד אחר, עלינו לטפח השקפה חיובית באשר ליהוה אלוהים.
לאבינו השמימי אכפת מכל אחד ואחד מאתנו. הוא רוצה לעזור לנו להתמודד עם בעיותינו ומזמין אותנו לקרוב אליו (יעקב ד׳:8). עד כמה אנו שמחים שיש לנו הזכות לפנות אל אלוהינו ואבינו, ה”שומע תפילה”! (תהלים ס״ה:3).