סייע לאחיך לאמונה הגרושים — כיצד?‏

קרוב לוודאי שאתה מכיר מישהו גרוש,‏ ואולי אף כמה כאלה.‏ הסיבה לכך היא שגירושין הינם חזון נפרץ.‏ לדוגמה,‏ על־פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל,‏ באחת השנים האחרונות עמד מספר הנישואין על 271,‏51 ומספר הגירושין על 460,‏13.‏ בממוצע,‏ הגירושין מתרחשים לאחר 12 שנה.‏

למעשה,‏ ”‏על־פי נתונים סטטיסטיים [‏באירופה]‏ מחצית מאלה שמתחתנים צפויים להתגרש”‏,‏ מוסר המוסד למדיניות המשפחה בספרד.‏ בארצות מפותחות אחרות תמונת המצב דומה.‏

סערת רגשות

מה הן ההשלכות של תופעה שכיחה זו?‏ יועצת מנוסה לענייני נישואין במזרח אירופה העירה:‏ ”‏הגירושין נותנים תוקף רשמי למה שכבר אירע — פירוק מערכת היחסים והפירוד שבא בעקבותיו,‏ דברים המייסרים מבחינה רגשית”‏.‏ היא הוסיפה:‏ ”‏סערה של רגשות עזים וקיצוניים — כעס,‏ חרטה,‏ אכזבה,‏ ייאוש ובושה”‏ לרוב מגיעה בהמשך.‏ עקב כך לפעמים מתעוררות מחשבות אובדניות.‏ ”‏לאחר שהגירושין אושרו סופית בבית המשפט,‏ מתחיל השלב הבא.‏ כשהוא מוצף ברגשות של ריקנות וריחוק,‏ הגרוש עלול לחשוב:‏ ’‏כעת כשהתגרשתי,‏ מי אני בעצם?‏ למה אני חי?‏’‏”‏.‏

כשהיא נזכרת כיצד חשה לפני מספר שנים,‏ אווה אומרת:‏ ”‏לאחר שהתגרשתי סופית מאוד התביישתי ששכניי ועמיתיי לעבודה הדביקו לי תווית של ’‏גרושה’‏.‏ הייתי אכולת כעס.‏ נותרתי לבד עם שני ילדים קטנים והייתי צריכה למלא את תפקיד האמא והאבא”‏.‏a אדם,‏ ששירת כזקן־קהילה מוערך במשך 12 שנים,‏ מספר:‏ ”‏כבודי העצמי נפגע כה עמוקות עד כי לעיתים אני מתמלא כעס ונוטה להתרחק מכל אחד”‏.‏

המאבק לשוב לאיזון

אחוזי חרדות לגבי עתידם,‏ יש שנאבקים על מנת להשיב לעצמם את האיזון — אפילו שנים לאחר הגירושין.‏ הם עלולים להסיק שאחרים אינם מתעניינים בהם.‏ בעלת טור העוסקת בתחום זה אומרת שנוסף על כך הם צריכים כעת ”‏לשנות את הרגליהם וללמוד להתמודד עם בעיות בכוחות עצמם”‏.‏

סטניסלב מספר:‏ ”‏כאשר התגרשנו,‏ גרושתי מנעה ממני להיפגש עם שתי בנותיי הקטנות.‏ בעקבות כך חשתי שלאף אחד כבר לא אכפת ממני ואפילו הסקתי שיהוה נטש אותי.‏ איבדתי את הרצון לחיות.‏ עם הזמן הבנתי עד כמה שגויה הייתה צורת חשיבתי”‏.‏ גם ונדה,‏ שחשה אי־ודאות לגבי העתיד לאחר גירושיה,‏ אומרת:‏ ”‏הייתי בטוחה שכעבור זמן מה אנשים,‏ כולל אחים לאמונה,‏ לא יגלו כל עניין בי ובילדיי.‏ אבל בדיעבד אני מבינה עד כמה האחים התלכדו סביבנו ותמכו במאמציי לגדל את ילדיי ולעזור להם להפוך למשרתי יהוה”‏.‏

הערות מעין אלה עוזרות לנו להבין שלאחר הגירושין יש השוקעים ברגשות שליליים.‏ הם עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך ולחשוב שהם חסרי ערך ושלא מגיעה להם תשומת לב.‏ יחד עם זאת,‏ אולי הם יהפכו לביקורתיים כלפי מי שבסביבתם.‏ כתוצאה מכך,‏ ייתכן שיתחילו לחשוב ששוררת אווירה קרה ולא־אוהדת בקהילה.‏ אולם חוויות כמו אלה של סטניסלב וונדה מראות שאנשים גרושים בסופו של דבר יכולים להיווכח שלאחיהם ולאחיותיהם כן אכפת מהם.‏ למעשה,‏ אחינו לאמונה מגלים דאגה יוצאת מגדר הרגיל,‏ אפילו אם בתחילה תמיכתם לא זוכה להכרה.‏

כשרגשות של בדידות ודחייה מסתננים

זכור שלמרות כל מאמצינו,‏ אחינו לאמונה הגרושים עלולים מפעם לפעם להיתקף בדידות.‏ בייחוד אחיות גרושות עלולות לחוש שמעטים מגלים בהן עניין.‏ אליציה מודה:‏ ”‏עברו שמונה שנים מאז גירושיי.‏ אך עדיין אני חשה לעיתים רגשי נחיתות.‏ ברגעים מעין אלה,‏ אני נוטה להתבודד ולבכות ולהיכנע לרחמים עצמיים”‏.‏

בעוד שהרגשות המתוארים כאן שכיחים בקרב המתמודדים עם גירושין,‏ עצת המקרא היא לא להתבודד.‏ אדם הנוהג בניגוד לעצה זו עלול לדחות ”‏כל תושייה”‏,‏ כלומר חוכמה מעשית (‏מש׳ י״ח:‏1‏)‏.‏ אולם אדם החש בדידות צריך להבין שמן החוכמה להימנע מלפנות פעם אחר פעם למישהו מבני המין השני במטרה לבקש עצות ולמצוא נחמה.‏ כך לא תתעורר הסכנה שיתפתחו רגשות רומנטיים בלתי־הולמים.‏

בני אמונתנו הגרושים עלולים לחוש סערת רגשות,‏ הכוללת חרדה באשר לעתיד,‏ בדידות ואף דחייה.‏ אנו מכירים בעובדה שאין זה נדיר לחוש כך ואין זה קל לגבור על רגשות אלו.‏ לכן עלינו לחקות את יהוה ולתמוך בנאמנות באחים ואחיות אלה (‏תהל׳ נ״ה:‏23;‏ פט״א ה׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ נוכל להיות סמוכים ובטוחים שכל עזרה שנושיט להם תתקבל בהערכה רבה.‏ הם בהחלט ימצאו בתוך הקהילה ידידים אמיתיים שייסיעו להם!‏ (‏מש׳ י״ז:‏17;‏ י״ח:‏24‏)‏.‏