שאלות של קוראים

כיצד ממונים הזקנים והמשרתים העוזרים בקהילות?‏

במאה הראשונה לספירה אמר השליח פאולוס לזקנים ששירתו בקהילת אפסוס:‏ ”‏השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח הקודש מינתה אתכם למשגיחים בתוכו,‏ לרעות את קהילת אלוהים שאותה קנה בדם בנו שלו”‏ (‏מה״ש כ׳:‏28‏)‏.‏ איזה תפקיד ממלאת רוח הקודש במינוים של הזקנים והמשרתים העוזרים כיום?‏

ראשית,‏ רוח הקודש הניעה את כותבי המקרא להעלות על הכתב את הדרישות בהן צריכים לעמוד הזקנים והמשרתים העוזרים.‏ בטימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1–7 מצוינות שש עשרה דרישות שונות שעל הזקנים לעמוד בהן.‏ דרישות נוספות מצויות בפסוקים כגון טיטוס א׳:‏5–9 ויעקב ג׳:‏17,‏ 18‏.‏ הדרישות עבור המשרתים העוזרים רשומות בטימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏8–10,‏ 12,‏ 13‏.‏ שנית,‏ מי שממליצים על אח מסוים ומי שממנים לתפקידים מתפללים שרוח יהוה תנחה אותם בשעה שהם שוקלים אם אח מסוים עומד בדרישות המקראיות במידה סבירה.‏ שלישית,‏ האח שעליו ממליצים צריך לגלות את פרי רוח קודשו של אלוהים בחייו האישיים (‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ מכאן שרוח אלוהים מעורבת בכל ההיבטים הכרוכים בתהליך המינוי.‏

אך מי למעשה ממנה אחים אלה?‏ בעבר נשלחו כל ההמלצות למינוים של זקנים ושל משרתים עוזרים למשרד הסניף המקומי.‏ אחים מסוימים במשרד הסניף מונו על־ידי הגוף המנהל כדי לבחון את ההמלצות ולמנות את האחים העומדים בדרישות.‏ לאחר מכן הודיע משרד הסניף על המינוי למועצת הזקנים.‏ הזקנים הודיעו לאחים על מינוים החדש ושאלו אותם האם הם מוכנים לקבלו והאם הם אכן עומדים בדרישות התפקיד.‏ לבסוף נמסרה הודעה לקהילה.‏

אך כיצד מונו אחים לתפקידי אחריות במאה הראשונה לספירה?‏ לעיתים מינו השליחים אחים לתפקידים ספציפיים,‏ למשל הם מינו שבעה גברים שידאגו לחלוקת המזון היומית לאלמנות (‏מה״ש ו׳:‏1–6‏)‏.‏ אולם ייתכן שגברים אלו כבר שירתו כזקנים בטרם קיבלו את התפקיד הנוסף.‏

אף שכתבי־הקודש אינם מספקים את כל הפרטים לגבי תהליך המינויים בעבר ניתן לקבל מושג מה על הדרך שבה התרחש הדבר.‏ הכתוב מוסר שכאשר היו פאולוס ובר נבא בדרכם חזרה ממסע ההטפה הראשון הם ‏”‏מינו להם זקנים בכל קהילה,‏ ובתפילות ובצום הפקידו אותם בידי יהוה,‏ אשר בו האמינו”‏ (‏מה״ש י״ד:‏23‏)‏.‏ שנים מאוחר יותר כתב פאולוס לטיטוס שותפו למסע:‏ ”‏השארתי אותך בכרתים כדי שתתקן את הטעון תיקון ותמנה זקנים בכל עיר ועיר,‏ כפי שהוריתי לך”‏ (‏טיט׳ א׳:‏5‏)‏.‏ ככל הנראה גם טימותיאוס,‏ שיצא למסעות רבים עם השליח פאולוס,‏ קיבל סמכות דומה (‏טימ״א ה׳:‏22‏)‏.‏ ברור אפוא שהיו אלה המשגיחים הנודדים אשר מינו את האחים ולא השליחים והזקנים בירושלים.‏

לאור תקדים מקראי זה שינה הגוף המנהל של עדי־יהוה את האופן שבו ממונים הזקנים והמשרתים העוזרים.‏ החל מה־1 בספטמבר 2014 אחים יתמנו בדרך הבאה:‏ כל משגיח נפה ישקול בקפידה את ההמלצות שהוא מקבל בנפה שלו.‏ במהלך ביקוריו בקהילות הוא ינסה להכיר את האחים שעליהם הוגשו המלצות ויצא אתם לשירות במידת האפשר.‏ לאחר שידון משגיח הנפה בהמלצות עם מועצת הזקנים המקומית,‏ מתפקידו למנות את הזקנים והמשרתים העוזרים בקהילות בנפתו.‏ כך תהליך המינוי דומה יותר לאופן שבו מינו אחים במאה הראשונה לספירה.‏

מי ממלאים את התפקידים השונים בתהליך?‏ כפי שהיה תמיד,‏ האחריות העיקרית להזנת שאר עבדי האדון מוטלת על ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ (‏מתי כ״ד:‏45–47‏)‏.‏ הדבר כולל עריכת מחקרים בכתבי־הקודש בעזרת רוח אלוהים במטרה לספק הדרכות כיצד ליישם עקרונות מקראיים הנוגעים לאופן שבו הקהילה הכלל עולמית מאורגנת.‏ העבד הנאמן ממנה גם את כל משגיחי הנפה ואת חברי ועדי הסניפים,‏ וכל משרד סניף מספק עזרה מעשית ביישום ההדרכות הניתנות.‏ בטרם חברי מועצות הזקנים ממליצים למנות אח לתפקיד בקהילת אלוהים חובה עליהם לשקול ביסודיות אם האח אכן עומד בדרישות המקראיות.‏ על כל משגיח נפה מוטלת אחריות כבדה לשקול בקפידה ובליווי תפילות את המלצות הזקנים,‏ ולאחר מכן למנות את האחים העומדים בדרישות.‏

הכרת תהליך מינוי האחים לתפקידי אחריות מקנה לנו הבנה מעמיקה על פעילותה של רוח הקודש בתהליך.‏ כתוצאה מכך גובר ביטחוננו באחים הממונים בקהילה המשיחית,‏ ואנו רוחשים להם כבוד רב יותר (‏עב׳ י״ג:‏7,‏ 17‏)‏.‏

מי הם שני העדים המוזכרים בספר ההתגלות פרק י״א‏?‏

בספר ההתגלות י״א:‏3 מדובר על שני עדים המנבאים במשך 260,‏1 יום.‏ בהמשך נאמר שחיית הפרא ’‏מנצחת אותם והורגת אותם’‏.‏ אך לאחר ”‏שלושה ימים וחצי”‏ מוקמים שני העדים לתחייה להפתעתם הרבה של רואיהם (‏ההת׳ י״א:‏7,‏ 11‏)‏.‏

מי הם שני העדים?‏ פרטי הפרשה עוזרים לנו לזהותם.‏ ראשית,‏ נאמר לנו שאותם ”‏מסמלים שני עצי הזית ושתי המנורות”‏ (‏ההת׳ י״א:‏4‏)‏.‏ הדבר מזכיר לנו את המנורה ושני עצי הזית המתוארים בנבואת זכריה.‏ נמסר בה שעצי זית אלה מסמלים את ”‏שני בני היצהר”‏,‏ כלומר את המושל זרובבל והכוהן הגדול יהושע ”‏העומדים על אדון כל הארץ”‏ (‏זכ׳ ד׳:‏1–3,‏ 14‏)‏.‏ שנית,‏ מתואר ששני העדים מבצעים אותות הדומים לאלה שביצעו משה ואליהו (‏השווה בין ההתגלות י״א:‏5,‏ 6 ובין במדבר ט״ז:‏1–7,‏ 28–35 ומלכים א׳.‏ י״ז:‏1;‏ י״ח:‏41–45)‏.‏

מה משותף בין מה שמוזכר בההתגלות י״א לבין הכתוב בזכריה ד׳:‏1–3,‏ 14‏?‏ כל אחת מפרשות אלו מתייחסות למשוחי אלוהים שנטלו את המושכות במהלך תקופת מבחן קשה.‏ לכן הכתוב בספר ההתגלות פרק י״א התגשם כאשר האחים המשוחים שנטלו את המושכות בעת שנוסדה מלכות אלוהים בשמיים בשנת 1914 בישרו ”‏בלבוש שק”‏ במשך שלוש שנים וחצי.‏

בסיום התקופה שבה בישרו בלבוש שק נהרגו משוחים אלה במובן סמלי כאשר הושלכו לכלא לתקופת זמן קצרה יחסית — שלושה ימים וחצי סמליים.‏ בעיני אויביו של עם אלוהים הושבתה פעילותם,‏ והדבר הסב שמחה רבה למתנגדים (‏ההת׳ י״א:‏8–10‏)‏.‏

אולם בהתאם לדברי הנבואה,‏ בתום שלושה ימים וחצי הוחזרו שני העדים לחיים.‏ משוחים אלה שוחררו מהכלא.‏ בנוסף,‏ מי שנותרו נאמנים קיבלו מינוי מיוחד מאלוהים באמצעות אדונם,‏ ישוע המשיח.‏ בשנת 1919 הם היו בין מי שמונו לשרת בתור ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ כדי לדאוג לצרכיו הרוחניים של עם אלוהים במהלך אחרית הימים (‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ ההת׳ י״א:‏11,‏ 12‏)‏.‏

מעניין לציין שהכתוב בההתגלות י״א:‏1,‏ 2 קושר בין אירועים אלה לבין התקופה שבה נמדד המקדש הרוחני.‏ במלאכי פרק ג׳‏ מוזכרת בחינה דומה של המקדש הרוחני ולאחריה נועדה להתרחש תקופת טיהור (‏מל׳ ג׳:‏1–4‏)‏.‏ כמה זמן ארכו בחינה וטיהור אלה?‏ הם החלו משנת 1914 ועד תחילת 1919.‏ תקופת זמן זו כוללת 260,‏1 יום (‏42 חודשים)‏ ושלושה ימים וחצי סמליים המוזכרים בההתגלות פרק י״א‏.‏

עד כמה אנו מאושרים שיהוה ערך צריפה רוחנית זו כדי לטהר עם מיוחד שיבצע מעשים טובים (‏טיט׳ ב׳:‏14‏)‏.‏ בנוסף,‏ אנו מעריכים את הדוגמה שהציבו לנו המשוחים הנאמנים שנטלו את המושכות במהלך תקופת מבחן זו ובכך שירתו כשני העדים הסמליים.‏a