מתנות הולמות למלך

איזו מתנה היית מעניק לאדם רם מעלה?‏ בימי המקרא חלק מהתבלינים והבשמים היו יקרים כמו זהב ונחשבו למתנות הולמות למלך.‏ לכן מבין המתנות שהביאו האסטרולוגים ל”‏מלך היהודים”‏ היו שני סוגי בושם (‏מתי ב׳:‏1,‏ 2,‏ 11‏)‏.‏

במקרא גם מסופר שכאשר ביקרה מלכת שבא את שלמה המלך‏,‏ היא נתנה ”‏למלך מאה ועשרים כיכר זהב,‏ ובשמיםa לרוב מאוד,‏ ואבן יקרה;‏ ולא היה כבושם ההוא אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה”‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ ט׳:‏9‏)‏.‏ מספר מלכים גם שלחו בשמים לשלמה המלך כמחווה של רצון טוב (‏דברי הימים ב׳.‏ ט׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏

מדוע צמחי תבלין ובושם והחומרים שהופקו מהם היו כה יקרים בימי המקרא?‏ מפני שהם מילאו תפקיד חשוב בתחומים רבים,‏ כגון טיפוח היופי,‏ פולחן דתי והכנת המת לקבורה.‏ (‏ראה התיבה ”‏שימוש בצמחי תבלין ובושם בימי המקרא‏”‏.‏)‏ מלבד הביקוש הרב שהיה להם,‏ התבלינים והבשמים היו יקרים גם בשל עלויות ההובלה והשיווק.‏

חציית מדבר ערב

בתקופת המקרא גדלו מספר צמחי תבלין ובושם בעמק הירדן.‏ אולם תבלינים ובשמים מסוימים יובאו מארצות אחרות.‏ המקרא מזכיר תבלינים ובשמים רבים,‏ ומבין המוכרים שבהם נמנים:‏ כרכום (‏זעפרן)‏,‏ אהלות,‏ צְרי,‏ קינמון,‏ לבונה ומור.‏ כמו כן,‏ במקרא מוזכרים תבלינים שנהוג היה להוסיף למאכלים,‏ למשל כמון,‏ מנתה ושמיר.‏

מה היה מקורם של התבלינים והבשמים הייחודיים הללו?‏ אהלות,‏ קציעה (‏קידה)‏ וקינמון הגיעו מהאזורים שבהם שוכנות כיום סין,‏ הודו וסרי לנקה.‏ שרפי המור והלבונה הופקו מעצים ושיחים שגדלו באזורים מדבריים מדרום ערב ועד סומליה שבאפריקה.‏ בושם הנרד הופק בהודו מצמח המצוי אך ורק בהרי ההימלאיה.‏

תבלינים ובשמים רבים היו צריכים לחצות את ערב בדרכם לארץ ישראל.‏ זוהי אחת הסיבות לכך שבמהלך האלף השני והראשון לפה״ס היה לערב ”‏מונופול בלעדי על הובלת סחורות בין המזרח למערב”‏,‏ מסביר ספר התבלינים והבשמים (‏The Book of Spices)‏. עיירות,‏ מבצרים ופונדקי דרכים מימי קדם שנמצאו בנגב מתווים את נתיבי המסחר בתבלינים ובשמים.‏ לדברי המרכז למורשת עולמית של אונסק”‏ו,‏ השרידים הללו גם ”‏ממחישים עד כמה רווחי היה המסחר.‏.‏.‏ מדרום ערב לאזור הים התיכון”‏.‏

שיירות עמוסות תבלינים ובשמים נדדו דרך קבע מרחק של כ־800,‏1 קילומטר לרוחבה של ערב (‏איוב ו׳:‏19‏)‏.‏ המקרא מזכיר שיירה של סוחרים ישמעאלים שהובילו מאזור גלעד למצרים שרפים ובשמים,‏ כגון ”‏נכואת וצרי ולוט”‏ (‏בראשית ל״ז:‏25‏)‏.‏ בניו של יעקב מכרו את אחיהם לעבדות לאותם סוחרים.‏

‏”‏הסוד המסחרי השמור ביותר בכל הזמנים”‏

במשך מאות שנים חלשו סוחרים ערבים על רוב המסחר בתבלינים ובשמים.‏ הם הפכו לספקים הבלעדיים של התבלינים שיובאו מאסיה,‏ כמו הקציעה והקינמון.‏ כדי למנוע מתושבי ארצות הים התיכון לקשור קשרי מסחר ישירים עם המזרח,‏ הפיצו הסוחרים הערבים סיפורי אגדות על הסכנות הכרוכות בהשגת התבלינים.‏ מקורם האמיתי של התבלינים היה ”‏ככל הנראה הסוד המסחרי השמור ביותר בכל הזמנים”‏,‏ מציין ספר התבלינים והבשמים.‏

אילו סיפורים בדו הסוחרים?‏ הרודוטוס,‏ היסטוריון יווני מן המאה החמישית לפה״ס,‏ כתב שהם הפיצו סיפורים על עופות אימתניים הבונים קנים מקליפות קינמון על גבי צוקים תלולים.‏ הוא ציין שעל מנת להשיג את התבלין הנחשק,‏ הניחו מחפשי הקינמון נתחי בשר גדולים למרגלות הצוק.‏ העופות הרעבתניים נשאו לקניהם כמות כה רבה של בשר עד שהקנים התמוטטו ונפלו ארצה.‏ כך ניתן היה לאסוף במהירות את קליפות הקינמון ולמכור אותן לסוחרים.‏ סיפורי המעשיות הללו נפוצו לכל עבר,‏ ובשל ”‏הסכנות שיוחסו לאיסוף [‏הקינמון]‏,‏ הוא נמכר במחיר מופקע”‏,‏ מסביר ספר התבלינים והבשמים.‏

בסופו של דבר נחשף סודם של הסוחרים הערבים,‏ והם איבדו את המונופול על המסחר בתבלינים ובשמים.‏ במאה הראשונה לפה״ס כבר הפכה אלכסנדריה שבמצרים לעיר נמל גדולה ולמרכז סחר בתבלינים ובשמים.‏ לאחר שהימאים למדו לנצל את רוחות המונסון שבאוקיינוס ההודי,‏ התאפשר לספינות רומיות להפליג להודו מערי נמל במצרים.‏ כתוצאה מכך,‏ חלה עלייה ניכרת ביבוא תבלינים ובשמים יוקרתיים,‏ ומחירם הופחת.‏

כיום צמחי תבלין ובושם כלל אינם משתווים בערכם לזהב,‏ ולא נראה בהם מתנות הולמות למלך.‏ אך מיליונים ברחבי העולם עדיין משתמשים בהם לבישום,‏ לצורכי רפואה וכמובן להוספת טעם וריח למאכלים.‏ למעשה,‏ ניחוחם הנעים של התבלינים והבשמים הופך אותם למצרך מבוקש,‏ כפי שהיו לפני אלפי שנים.‏