הייתי אכול מרירות ואלים

רקע:‏

נולדתי בסיודד מאנטה,‏ מקום יפה במדינת טמאוליפס,‏ מקסיקו.‏ רוב תושבי העיר הם אנשים נדיבים וטובי לב.‏ אבל למרבה הצער,‏ בשל ארגוני הפשע שפעלו באזור המקום היה מסוכן מאוד.‏

הייתי השני מבין ארבעה בנים.‏ הוריי הטבילו אותי בכנסייה הקתולית,‏ וכשגדלתי הייתי נער מקהלה.‏ רציתי לעשות את רצון אלוהים,‏ אבל רק מפני שפחדתי מאוד שהוא ידון אותי לעונש של עינויים נצחיים בגיהינום.‏

כשהייתי בן חמש,‏ אבי עזב אותנו.‏ זה גרם לי צער רב והותיר חלל גדול בלבי.‏ לא הבנתי למה הוא נטש אותנו,‏ הרי כל כך אהבנו אותו.‏ אמי נאלצה לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית כדי לפרנס את שלושת אחיי ואותי.‏

ניצלתי את המצב ונהגתי להיעדר מבית הספר כדי להסתובב עם ילדים גדולים יותר.‏ הם לימדו אותי לקלל,‏ לעשן,‏ לגנוב ולהתאבק.‏ אהבתי לרדות באחרים,‏ ולכן למדתי אגרוף,‏ היאבקות ואומנויות לחימה.‏ כמו כן,‏ למדתי להשתמש בנשק.‏ הפכתי לנער אלים.‏ הייתי מעורב בקרבות ירי רבים,‏ ובמספר מקרים מצאתי את עצמי זרוק ברחוב,‏ מכוסה דם ומוטל בין חיים למוות.‏ כמה צער גרמתי לאמי כשהיא מצאה אותי במצב הזה והייתה צריכה להבהיל אותי לבית החולים.‏

כשהייתי בן 16 ביקר בביתנו חבר ילדות שלי,‏ חורחה שמו.‏ הוא אמר לנו שהוא אחד מעדי־יהוה ורצה לחלוק עמנו מסר חשוב.‏ הוא החל להסביר לנו את עיקרי אמונתו על בסיס המקרא.‏ מעולם לא קראתי במקרא לפני כן.‏ התרגשתי ללמוד על שם אלוהים ועל מטרותיו.‏ חורחה הציע לתת לנו שיעורי מקרא,‏ והסכמנו.‏a

כיצד שינה המקרא את חיי:‏

חשתי הקלה רבה כשלמדתי את האמת על אש הגיהינום וגיליתי שזהו עיקר אמונה לא־מקראי (‏תהלים קמ״ו:‏4;‏ קהלת ט׳:‏5‏)‏.‏ לאחר שלמדתי זאת,‏ הפסקתי לחרוד מפני אלוהים.‏ תחת זאת,‏ התחלתי לראות בו אב אוהב שרוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו.‏

ככל שהתקדמתי בלימוד המקרא,‏ ראיתי את הצורך לערוך שינויים באישיות שלי.‏ הייתי צריך לטפח ענווה ולהפסיק לנהוג באלימות.‏ העצה שבקורינתים א׳.‏ ט״ו:‏33 עזרה לי.‏ שם נאמר:‏ ”‏חברה רעה תשחית הרגלים טובים”‏,‏ או ערכים גבוהים.‏ הבנתי שאם אני רוצה לשנות את האישיות שלי,‏ עליי להפסיק להתרועע עם אנשים שמשפיעים עליי לרעה.‏ לכן החלפתי את החברים הישנים שלי בחברים מהקהילה המשיחית האמיתית — אנשים שפתרו חילוקי דעות לא במכות או בצורות אחרות של אלימות,‏ אלא באמצעות עקרונות המקרא.‏

גם הכתוב ברומים י״ב:‏17–19 השפיע עליי עמוקות.‏ נאמר שם:‏ ”‏אל תשיבו לאיש רעה תחת רעה.‏ .‏.‏.‏ אם אפשר,‏ עד כמה שהדבר תלוי בכם,‏ חיו בשלום עם כל אדם.‏ .‏.‏.‏ אל תתנקמו.‏.‏.‏ שהרי כתוב:‏ ’‏לי הנקם;‏ אני אשלם,‏ אומר יהוה’‏”‏.‏ הבנתי שיהוה יטפל בחוסר הצדק בדרכו ובמועד המתאים בעיניו.‏ לאט לאט נטשתי את סגנון החיים האלים שלי.‏

לעולם לא אשכח את מה שאירע ערב אחד בדרכי הביתה.‏ תקפו אותי מספר צעירים מכנופיה יריבה לשעבר,‏ והמנהיג שלהם הכה אותי בגב וצעק:‏ ”‏תגן על עצמך!‏”‏ באותו רגע התפללתי תפילה קצרה ליהוה וביקשתי ממנו שיעזור לי להחזיק מעמד ולשלוט בעצמי.‏ אף שחשתי דחף עז להילחם חזרה,‏ הצלחתי במקום זאת לברוח.‏ למחרת ראיתי את מנהיג הכנופיה לבדו.‏ נתקפתי תאוות נקם,‏ אך שוב התפללתי בלב ליהוה והתחננתי אליו שיעזור לי לשלוט בעצמי.‏ להפתעתי,‏ אותו צעיר ניגש אליי ואמר לי:‏ ”‏אני מצטער על מה שקרה אתמול בערב.‏ האמת היא שאני רוצה להיות כמוך.‏ אני רוצה ללמוד את המקרא”‏.‏ עד כמה שמחתי שהצלחתי לשלוט בכעס שלי!‏ תודות לכך גם הוא החל ללמוד את המקרא.‏

לצערי שאר בני משפחתי לא המשיכו ללמוד את המקרא באותה תקופה.‏ אולם הייתי נחוש להמשיך ללמוד ולא לאפשר לאף אחד ולשום דבר להפריע לי.‏ ידעתי שאם אתרועע בקביעות עם משרתי אלוהים,‏ פצעיי הרגשיים ילכו ויתרפאו וארגיש חלק ממשפחה,‏ דבר שכה נכספתי לו.‏ המשכתי להתקדם,‏ ובשנת 1991 נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏

הייתי אכול מרירות,‏ שתלטן ואלים.‏ אך דבר־אלוהים שינה את חיי מן הקצה אל הקצה.‏ כיום אני חולק מתוך המקרא מסר של שלום עם כל מי שמוכן להקשיב.‏ ב־23 השנים האחרונות אני מקדיש את מרב זמני לפעילות הבישור,‏ ואני רואה בכך זכות גדולה.‏

במשך תקופה מסוימת התנדבתי בסניף של עדי־יהוה במקסיקו.‏ פגשתי שם את קלאודיה,‏ צעירה משיחית מלאת מרץ,‏ והתחתנו בשנת 1999.‏ אני אסיר תודה ליהוה על כך שבירך אותי בשותפה נאמנה לחיים.‏

שירתנו יחד בקהילה של שפת סימנים מקסיקנית,‏ ועזרנו לחירשים ללמוד על יהוה.‏ בהמשך התבקשנו לעבור לבליז כדי לעזור למקומיים ללמוד את המקרא.‏ אף שסגנון חיינו כאן הרבה יותר פשוט,‏ לא חסר לנו דבר ואנו מאושרים.‏ לא היינו מחליפים את הזכות הזו בשום דבר אחר.‏

לימים חזרה אמי ללמוד את המקרא,‏ ובסופו של דבר נטבלה.‏ גם אחי הגדול,‏ אשתו וילדיהם הם כיום עדי־יהוה.‏ כמו כן,‏ חלקתי את בשורת המלכות עם חבריי לשעבר,‏ וחלקם משרתים כיום את יהוה.‏

למרבה הצער,‏ כמה מקרוביי מצאו את מותם מפני שלא שינו את התנהגותם האלימה.‏ אם הייתי ממשיך באותו מסלול,‏ קרוב לוודאי שזה מה שהיה קורה גם לי.‏ אני אסיר תודה ליהוה על כך שמשך אותי אליו ואל משרתיו,‏ אשר לימדו אותי בסבלנות ובאדיבות כיצד ליישם את עקרונות המקרא.‏