ליהוה הכול אפשרי

עובדים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים

נולדתי בשנת 1937 בקולחוז,‏ שמשמעו משק שיתופי,‏ בקרבת טוקמק שבקירגיסטן.‏ משפחתנו משתייכת לבני העם הקירגיזי ואנו דוברי קירגיזית.‏ הוריי היו איכרים אשר עבדו בקולחוז מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.‏ האיכרים קיבלו אספקה קבועה של מזון,‏ אך רק אחת לשנה קיבלו שכר עבודה במזומן.‏ אימי התקשתה לדאוג לי ולאחותי הקטנה.‏ לאחר חמש שנות לימוד בלבד בבית־הספר,‏ התחלתי גם אני לעבוד בקולחוז במשרה מלאה.‏

באזור שבו התגוררתי רווח העוני,‏ והעבודה שנדרשה כדי להתפרנס הייתה מתישה.‏ כצעיר,‏ לא ממש הקדשתי מחשבה למטרת החיים או לעתיד.‏ מעולם לא תיארתי לעצמי שהאמיתות הנפלאות אודות יהוה אלוהים ומטרתו ישנו את חיי.‏ האופן שבו הגיע המסר המקראי לקירגיסטן והופץ בה הוא סיפור מרגש.‏ הכול התחיל באזור הולדתי בצפון קירגיסטן.‏

גולים לשעבר מביאים את האמת לקירגיסטן

בשנות ה־50 הכתה האמת על אודות יהוה אלוהים שורש בקירגיסטן.‏ לשם כך היה על האמת לגבור על אידיאולוגיה רבת־עוצמה.‏ מדוע?‏ האזור הנקרא כיום קירגיסטן השתייך באותם הימים לברית המועצות הסוציאליסטיות הסובייטיות.‏ בכל רחבי ברית המועצות נותרו עדי־יהוה ניטרליים בעניינים פוליטיים (‏יוח׳ י״ח:‏36‏)‏.‏ לכן הם נרדפו כאויבי המדינה הקומוניסטית.‏ אבל שום אידיאולוגיה אינה יכולה לעצור בעד דבר־אלוהים מלהגיע לליבם של אנשים כנים.‏ ואכן,‏ אחד הלקחים היקרים ביותר שלמדתי לאורך חיי הוא שליהוה ”‏הכול אפשרי”‏ (‏מר׳ י׳:‏27‏)‏.‏

הרדיפות נגד עדי־יהוה תרמו להתפשטותם בקירגיסטן.‏ מדוע?‏ ברית המועצות כללה את אזור סיביר,‏ לשם הוגלו אויבי המדינה.‏ לאחר שחרורם הגיעו רבים לקירגיסטן,‏ וחלקם הביאו עימם את האמת.‏ אחד הגולים לשעבר היה אמיל יאנטסֵן,‏ אשר נולד בקירגיסטן בשנת 1919.‏ אמיל נשלח למחנה עבודה ופגש שם את העדים.‏ הוא קיבל את האמת ושב לביתו בשנת 1956.‏ אמיל התיישב בקרבת סוקולוק,‏ באזור הולדתי.‏ בסוקולוק נוסדה בשנת 1958 הקהילה הראשונה בקירגיסטן.‏

כעבור כשנה עבר ויקטור וינטר לסוקולוק.‏ אח נאמן זה סבל מקשיים רבים.‏ פעמיים הוא ריצה שלוש שנות מאסר בשל עמדתו הניטרלית.‏ לאחר מכן ישב עשר שנים נוספות בכלא והיה בגלות חמש שנים.‏ בכל זאת,‏ לא מנעו הרדיפות את התרחבות עבודת אלוהים האמיתית.‏

האמת מגיעה לעיירה שבה התגוררתי

בשנת 1963 היו בקירגיסטן בסביבות 160 עדי־יהוה,‏ רבים מהם הגיעו מגרמניה,‏ אוקראינה ורוסיה.‏ ביניהם היה אדוארד וַרטֵר,‏ גולה שנטבל בגרמניה בשנת 1924.‏ בשנות ה־40 שלחו אותו הנאצים למחנה ריכוז,‏ וכעבור כמה שנים נשלח לגלות על־ידי הקומוניסטים מברית המועצות.‏ בשנת 1961 עבר אח נאמן זה לעיירה קנט,‏ הממוקמת קרוב מאוד למקום שבו נולדתי.‏

אליזבת פוֹט,‏ משרתת יהוה נאמנה,‏ התגוררה גם היא בקנט.‏ היא עבדה כתופרת לפרנסתה.‏ הואיל והייתה מיומנת במלאכתה,‏ נעזרו בה אנשי מקצוע כמו רופאים ומורים.‏ אחת מלקוחותיה הייתה אישה ששמה אַקסַמַיי סוּלְטַנַלְייבַה,‏ שהייתה נשואה לפקיד בכיר במשרד התובע הכללי.‏ אקסמיי הגיעה לאליזבת כדי שתתפור עבורה בגדים,‏ ושאלה שאלות רבות באשר למשמעות החיים ולמצב המתים.‏ אליזבת השיבה לשאלותיה ישירות מתוך המקרא.‏ בהמשך הפכה אקסמיי למבשרת נלהבת של הבשורה הטובה.‏

בערך בתקופה זו התמנה ניקולאי צ׳ימְפּוּאֶש ממולדובה למשגיח נפה ושירת בתפקיד זה במשך כמעט 30 שנה.‏ ניקולאי לא רק ביקר בקהילות,‏ אלא גם ארגן את שכפול והפצת הספרות.‏ פעילותו לא נעלמה מעיני הרשויות.‏ לכן נתן אדוארד ורטר לניקולאי עצה מעודדת:‏ ”‏כאשר הרשויות חוקרות אותך,‏ אמור להם בכנות שאנו מקבלים את הספרות שלנו מהמשרדים הראשיים בברוקלין.‏ הבט היישר בעיניו של סוכן הקג”‏ב.‏ אין לך ממה לפחד”‏ (‏מתי י׳:‏19‏)‏.‏

זמן קצר לאחר שיחה זו זומן ניקולאי למשרדי הקג”‏ב בקנט.‏ הוא סיפר מה אירע בהמשך:‏ ”‏הסוכן שאל אותי מהיכן קיבלנו את הספרות שלנו.‏ אמרתי לו שאנו מקבלים אותה מברוקלין.‏ הוא לא ידע מה לומר,‏ ופשוט נתן לי ללכת ולא זימן אותי שוב”‏.‏ עדי־יהוה אמיצים אלה המשיכו להפיץ בזהירות את הבשורה הטובה באזור הולדתי בצפון קירגיסטן.‏ האמת היקרה על יהוה הגיעה לבסוף למשפחתי בשנות ה־80,‏ ואשתי מיירמבובו הייתה הראשונה ששמעה עליה.‏

אשתי מזהה מייד את צליל האמת

מיירמבובו גדלה באזור נרין שבקירגיסטן.‏ באחד מימי אוגוסט 1974 ביקרה בביתה של אחותי,‏ שם נפגשנו לראשונה.‏ היא מייד מצאה חן בעיניי,‏ והתחתנו באותו היום.‏

בינואר 1981,‏ בדרכה באוטובוס לשוק מקומי,‏ שמעה מיירמבובו באקראי את השיחה שהוזכרה קודם לכן.‏ היא רצתה לשמוע פרטים נוספים,‏ ולכן שאלה את אותה אישה לשמה ולכתובתה.‏ האישה אמרה לה את שמה,‏ אפון,‏ אבל נהגה בזהירות מפני שבשנות ה־80 פעילותם של עדי־יהוה הייתה עדיין מחוץ לחוק.‏ במקום לתת לאשתי את כתובתה,‏ אפון רשמה לעצמה את הכתובת שלנו.‏ אשתי הגיעה הביתה מלאת התלהבות.‏

‏”‏שמעתי דברים נפלאים”‏,‏ אמרה מיירמבובו.‏ ”‏אישה אחת אמרה לי שבקרוב אנשים לא ימותו יותר.‏ אפילו חיות פרא יהיו מאולפות”‏.‏ עבורי זה נשמע כמו סיפור מעולם האגדות.‏ ”‏נחכה עד שהיא תבקר ותספר לנו פרטים”‏,‏ השבתי.‏

כעבור שלושה חודשים ביקרה אותנו אפון.‏ נערכו ביקורים נוספים שבהם פגשנו חלק מהאחיות הראשונות מבני העם הקירגיזי.‏ האחיות הללו הציגו לנו את האמיתות הנפלאות על יהוה ומטרתו עבור האנושות.‏ הן לימדו אותנו את המקרא בעזרת הספר מגן העדן האבוד לגן העדן שיוחזר.‏a ומאחר שהיה רק העתק אחד של הספר בטוקמק,‏ העתקנו אותו בכתב יד לשימושנו.‏

אחד הדברים הראשונים שלמדנו היה הנבואה בבראשית ג׳:‏15‏.‏ נבואה זו תתגשם באמצעות ישוע המשיח,‏ המלך שהכתיר אלוהים – מסר חשוב שכל אחד צריך לשמוע!‏ הייתה זו סיבה טובה בהחלט עבורנו להצטרף להכרזתו (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ עד מהרה החלה האמת המקראית לשנות את חיינו.‏

אסיפות וטבילה במחתרת

אח לאמונה בטוקמק הזמין אותנו לחתונה.‏ אשתי ואני מייד הבחנו שהתנהגותם של עדי־יהוה שונה.‏ לא הוגש אלכוהול בחתונה,‏ והמסיבה התנהלה בצורה מסודרת.‏ היה זה שונה לגמרי מחתונות אחרות שבהן נכחנו,‏ שם לא אחת שתו האורחים לשוכרה,‏ התנהגו בצורה פסולה והשתמשו בשפה גסה.‏

הלכנו גם לכמה אסיפות משיחיות של הקהילה בטוקמק,‏ אשר נערכו ביערות,‏ בהתאם לתנאי מזג האוויר.‏ האחים והאחיות ידעו שהמשטרה עוקבת אחר פעילותנו,‏ ולכן הציבו שומר.‏ בחורף התאספנו באחד הבתים.‏ במספר מקרים הגיעה המשטרה לבית ודרשה לדעת מה אנו עושים.‏ כשמיירמבובו ואני נטבלנו ביולי 1982 בנהר צ׳וּ,‏ היה עלינו לנהוג בזהירות (‏מתי י׳:‏16‏)‏.‏ האחים הגיעו ליער בקבוצות קטנות,‏ שם שרנו שיר מלכות והקשבנו לנאום ההקדשה.‏

מנצלים את ההזדמנות להרחיב את שירותנו

בשנת 1987 ביקש ממני אח אחד לבקר אדם מעוניין המתגורר בעיירת באלחצ׳י.‏ היה עלינו לנסוע ארבע שעות ברכבת כדי להגיע לשם.‏ לאחר שנסענו כמה פעמים לבשר בבאלחצ׳י,‏ גילינו שההתעניינות שם רבה.‏ הייתה זו הזדמנות פז להרחיב את שירותנו.‏

מיירמבובו ואני נסענו לעיתים תכופות לבאלחצ׳י.‏ נשארנו שם במשך רוב סופי השבוע,‏ יצאנו לשירות וקיימנו אסיפות משיחיות.‏ הביקוש לספרות שלנו גבר בצורה מפליאה.‏ נשאנו את הפרסומים מטוקמק בתוך מישוֹק,‏ שק ששימש לסחיבת תפוחי אדמה.‏ מדי חודש הבאנו שני שקים עמוסים בספרות,‏ אך הם בקושי ענו על הביקוש.‏ גם בנסיעות הלוך ושוב ברכבת הזדמן לנו לתת עדות לנוסעים.‏

בשנת 1995 נוסדה קהילה בבאלחצ׳י – שמונה שנים לאחר ביקורנו הראשון בעיירה.‏ הנסיעות הרבות שערכנו בשנים הללו מטוקמק לבאלחצ׳י גבו מאתנו כספים רבים.‏ אמצעינו הכספיים היו מוגבלים.‏ כיצד הצלחנו לעמוד בהוצאות?‏ אח לאמונה נתן לנו בקביעות כסף כדי לכסות את הגירעון.‏ יהוה הבחין ברצוננו להרחיב את שירותנו ופתח עבורנו את ”‏ארובות השמים”‏ (‏מל׳ ג׳:‏10‏)‏.‏ אין ספק שליהוה הכול אפשרי!‏

עסוקים בחיי משפחה ובשירות

בשנת 1992 התמניתי לזקן־קהילה,‏ והייתי זקן־הקהילה הקירגיזי הראשון בארץ.‏ בקהילתנו בטוקמק נפתחו בפנינו תחומי שירות חדשים.‏ ניהלנו שיעורי מקרא רבים עם סטודנטים צעירים קירגיזיים ממוסדות לימוד שונים.‏ אחד הצעירים שאותם לימדנו משרת כיום כחבר בוועד הסניף,‏ ושניים אחרים משרתים כחלוצים מיוחדים.‏ כמו כן,‏ עשינו מאמצים כדי לעזור לאחרים באסיפותינו.‏ בתחילת שנות ה־90 יצאו פרסומינו לאור ברוסית,‏ השפה שבה גם התנהלו אסיפותינו.‏ אולם מספר הולך וגובר של אחים בקהילה דיברו קירגיזית כשפת אימם.‏ לכן שימשתי עבורם כמתורגמן,‏ מה שעזר להם להבין את האמת בקלות רבה יותר.‏

מיירמבובו ואני היינו עסוקים גם בדאגה למשפחתנו המתרחבת.‏ לקחנו את ילדינו לשירות ולאסיפות הקהילה.‏ בתנו גולסרה – שהייתה אז רק בת 12 – אהבה לשוחח עם עוברי אורח ברחוב על המקרא.‏ בנוסף,‏ אהבו ילדינו לשנן פסוקים.‏ כך היו ילדינו,‏ ולימים נכדינו,‏ מעורבים מאוד בפעילויות הקהילה.‏ מבין 9 ילדים ו־11 נכדים שעדיין בין החיים,‏ 16 משרתים את יהוה או נוכחים באסיפות עם הוריהם.‏

שינויים מרשימים

אחינו ואחיותינו היקרים שהחלו לבצע בשנות ה־50 את מלאכת יהוה באזורנו ודאי היו נדהמים לראות את השינויים שחווינו.‏ ראשית,‏ מאז שנות ה־90 אנו נהנים מחירות רבה יותר לבשר את הבשורה הטובה ולהתאסף יחדיו בקבוצות גדולות.‏

בשנת 1991 נכחנו אשתי ואני לראשונה בכינוס גדול אשר נערך באַלְמָה אָטָה (‏כיום אַלְמָה־אַטִי)‏ שבקזחסטן.‏ כמו כן,‏ בשנת 1993 קיימו האחים בקירגיסטן לראשונה כינוס שנערך באצטדיון סְפַרְטַק בבִּישְקֶק.‏ לפני הכינוס הקדישו המבשרים שבוע לניקיון האצטדיון.‏ מנהל המקום התרשם כה עמוקות עד כי אפשר לנו להשתמש במתחם ללא תשלום.‏

ציון דרך נוסף נרשם בשנת 1994 כאשר הודפס הפרסום הראשון שלנו בקירגיזית.‏ צוות תרגום במשרד הסניף בבישקק מתרגם בקביעות ספרות לקירגיזית.‏ למעשה,‏ בשנת 1998 זכתה פעילותם של עדי־יהוה להכרה חוקית בקירגיסטן.‏ הארגון צמח,‏ וכיום מספרנו עומד על למעלה מ־000,‏5 מבשרים.‏ יש בקירגיסטן 83 קהילות ו־25 קבוצות של דוברי אוזבקית,‏ אויגוּר,‏ אנגלית,‏ טורקית,‏ סינית,‏ קירגיזית,‏ רוסית ושפת סימנים רוסית.‏ כל האחים והאחיות היקרים הללו,‏ המגיעים מרקעים שונים,‏ משרתים את יהוה באחדות.‏ יהוה אפשר את השינויים המרשימים הללו.‏

יהוה שינה גם את חיי באופן אישי.‏ גדלתי במשפחת איכרים פשוטה ולמדתי בבית־הספר חמש שנים בלבד.‏ בכל זאת,‏ יהוה השתמש בי ואפשר לי לשרת כזקן־קהילה ולהורות את אמיתות המקרא היקרות לאנשים שהיו מלומדים ממני.‏ יהוה אכן גורם להתרחשותם של דברים בלתי צפויים לגמרי.‏ הניסיון האישי שלי מניע אותי להמשיך להעיד בנאמנות על יהוה,‏ שהרי עבורו ”‏הכול אפשרי”‏ (‏מתי י״ט:‏26‏)‏.‏