יוחנן המטביל — דוגמה העוזרת לנו לשמור על שמחה
האם אתה משתוקק לתפקיד בקהילה שאינך יכול למלא כעת? ייתכן שמדובר בתפקיד שמישהו אחר ממלא. או אולי מדובר בזכות שירות שהייתה לך בעבר, אולם כעת גיל, בריאות לקויה, מחויבויות משפחתיות או קשיים כלכליים מגבילים את מה שביכולתך לעשות. ייתכן שעקב שינויים ארגוניים היה עליך לוותר על תפקיד שמילאת זמן רב. ללא תלות בסיבה, אולי אתה חש שאינך עושה את כל מה שהיית רוצה לעשות בשירות אלוהים. במצבים כאלה ניתן להבין מדוע לעיתים אתה חש אכזבה. למרות זאת, כיצד תוכל להישמר פן רגשות שליליים — כגון ייאוש, מרירות או תרעומת — יכו שורשים בליבך? כיצד תוכל לשמור על שמחתך?
נוכל ללמוד לקח חשוב בשמירה על שמחה אם נבחן את דוגמתו של יוחנן המטביל. יוחנן נהנה מזכויות מיוחדות, אך סביר להניח שציפה שחייו בשירות יהוה ייראו אחרת. הוא ודאי לא תיאר לעצמו שישב בכלא זמן רב יותר מזה שהקדיש לשירותו. בכל זאת, יוחנן המשיך להיות שמח, ושמר על גישה זו למשך שארית חייו. מה עזר לו? וכיצד נוכל לשמור על שמחתנו גם לנוכח אכזבות?
זכות משמחת
באביב שנת 29 לספירה החל יוחנן למלא את תפקידו כמבשר בואו של המשיח באמרו: ”חזרו בתשובה, כי קָרְבָה מלכות שמיים” (מתי ג׳:2; לוקס א׳:12–17). רבים נענו בחיוב. למעשה, המונים הגיעו ממרחקים על מנת לשמוע את המסר שבפיו, אשר הניע אותם להתחרט ולהיטבל. כמו כן, יוחנן הזהיר באומץ את מנהיגי הדת הצדקנים מפני המשפט המצפה להם, אלא אם כן ישתנו (מתי ג׳:5–12). הוא ראה את שירותו מגיע לשיאו בסתיו של שנת 29 לספירה כאשר הטביל את ישוע. מאז ואילך, יוחנן הנחה אחרים ללכת אחרי ישוע, המשיח המובטח (יוח׳ א׳:32–37).
הואיל ויוחנן מילא תפקיד מיוחד, ישוע יכול היה לומר: ”לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל” (מתי י״א:11). אין ספק שיוחנן שמח בברכות שקיבל. בדומה ליוחנן, רבים כיום נהנים מברכות נפלאות. חשוב למשל על אח ששמו טֶרי. הוא ואשתו סנדרה משרתים במסגרת השירות המורחב למעלה מ־50 שנה. טרי מציין: ”היו לי זכויות נפלאות רבות. שירתי כחלוץ, חבר בית־אל, חלוץ מיוחד, משגיח נפה, משגיח מחוז, וכעת אני שוב משרת כחלוץ מיוחד”. זה אכן משמח לקבל זכויות שירות תיאוקרטיות, אך כפי שנלמד מדוגמתו של יוחנן, דרוש מאמץ כדי להישאר שמח כאשר נסיבותינו משתנות.
המשך לגלות הערכה
העובדה שיוחנן לעולם לא הפסיק להעריך את הזכויות שהיו לו סייעה לו לשמור על שמחתו. חשוב על הדוגמה הבאה: לאחר טבילתו של ישוע, שירותו של יוחנן הלך והצטמצם, ואילו שירותו של ישוע הלך והתרחב. מתוך דאגה תלמידיו של יוחנן פנו אליו ואמרו: ”הינה הוא מטביל וכולם הולכים אליו” (יוח׳ ג׳:26). יוחנן השיב: ”הכלה היא של החתן. חברו של החתן, כאשר הוא עומד ושומע את קול החתן, שמח עד מאוד. זו שמחתי, וכעת שלמה היא” (יוח׳ ג׳:29). יוחנן לא התחרה בישוע, ואף לא חשב שערכה של הזכות שקיבל פחת משום שתפקידו של ישוע היה חשוב יותר. במקום זאת, יוחנן נותר שמח מפני שהוקיר את תפקידו כ”חברו של החתן”.
השקפתו של יוחנן סייעה לו להמשיך להיות שבע רצון חרף כל מה שדרשה ממנו משימתו. לדוגמה, יוחנן היה נזיר מלידה, ולכן נאסר עליו לשתות יין (לוקס א׳:15). ”הינה בא יוחנן, לא אכל ולא שתה”, אמר ישוע בהתייחסו לסגנון חייו הנזירי של יוחנן. ישוע ותלמידיו, לעומת זאת, לא היו כפופים להגבלות הללו וניהלו סגנון חיים שגרתי יותר (מתי י״א:18, 19). כמו כן, בעוד שיוחנן כלל לא חולל ניסים, הוא ידע שלתלמידיו של ישוע, וביניהם כמה שבתחילה הלכו אחריו, הייתה יכולת זו (מתי י׳:1; יוח׳ י׳:41). במקום לאפשר להבדלים הללו להטריד אותו, יוחנן דבק בקנאות במשימה שהטיל עליו יהוה.
אם גם אנו נוקיר את משימתנו הנוכחית בשירות יהוה, נוכל לשמור על שמחתנו. טרי, שהוזכר קודם לכן, אומר: ”התמקדתי בכל משימה שקיבלתי”. במבט לאחור על חייו בשירות המורחב הוא מציין: ”אין לי חרטות, רק זיכרונות נפלאים”.
נוכל להעמיק את שמחתנו בשירות אלוהים אם נהרהר במה שמעניק משמעות אמיתית לכל משימה או אחריות תיאוקרטית — הזכות להיות ”שותפיו של אלוהים לעבודה” (קור״א ג׳:9). כפי שמירוק פריט יקר העובר מדור לדור יכול לשמר את הברק שלו, הרהורים בכבוד הגדול לשרת את אלוהים יכולים למנוע מהשקפות מוטעות להאפיל על שמחתנו. כך נימנע מלהשוות את ההקרבות שאנו עושים עם ההקרבות שעושים אחרים, ולא נמעיט בערכן של זכויותינו בהשוואה לזכויות שאחרים מקבלים (גל׳ ו׳:4).
היה ממוקד בעניינים רוחניים
יוחנן אולי ידע ששירותו לא יימשך זמן רב, אך הוא ודאי לא חשב שיסתיים בפתאומיות כה רבה (יוח׳ ג׳:30). בשנת 30 לספירה, שישה חודשים לאחר שהטביל את ישוע, נאסר יוחנן על־ידי המלך הורדוס. אך יוחנן עשה כל שביכולתו כדי להמשיך לתת עדות (מר׳ ו׳:17–20). מה עזר לו להישאר שמח בעקבות השינויים האלו? הוא המשיך להתמקד בעניינים רוחניים.
במהלך שהותו של יוחנן בכלא, הוא קיבל דיווחים על שירותו הנרחב של ישוע (מתי י״א:2; לוקס ז׳:18). יוחנן אומנם היה משוכנע שישוע הוא המשיח, אך ייתכן שתהה כיצד יגשים ישוע את כל מה שכתבי־הקודש ציינו שיעשה המשיח. הואיל והמשיח נועד לקבל מלכות, האם שלטונו של ישוע יחל בקרוב? האם זה יביא לשחרורו של יוחנן ממאסר? יוחנן השתוקק להבין בצורה ברורה יותר את תפקידו של ישוע, ולכן שלח אליו שניים מתלמידיו כדי שישאלו אותו: ”האם אתה זה שנועד לבוא, או שמא עלינו לצפות לבואו של אחר?” (לוקס ז׳:19) כאשר שבו אל יוחנן, הוא ודאי הקשיב להם בתשומת לב בשעה שתיארו כיצד ישוע חולל ניסי ריפוי ואז שלח אותם חזרה כדי שימסרו ליוחנן: ”עיוורים רואים, פיסחים מתהלכים, מצורעים נטהרים, חירשים שומעים, מתים מוקמים לתחייה ועניים שומעים את הבשורה הטובה” (לוקס ז׳:20–22).
אין ספק שיוחנן התחזק מהדיווח שמסרו, אשר הראה שישוע אכן מגשים את הנבואות הנוגעות למשיח. אף־על־פי שביאתו של ישוע לא תביא לשחרור יוחנן מהכלא, יוחנן ידע ששירותו לא היה לשווא. על אף נסיבותיו הייתה לו סיבה להיות שמח.
התמקדות בדיווחים חיוביים הנוגעים לפעילות הבישור הכלל־עולמית יכולה לעזור לנו לשמור על שמחתנו
בדומה ליוחנן, אם אנו ממוקדים בעניינים רוחניים, נהיה מסוגלים להחזיק מעמד בשמחה ובסבלנות (קול׳ א׳:9–11). נוכל לעשות זאת על־ידי קריאת המקרא והרהורים בכתוב בו, מה שיזכיר לנו שעמלנו בשירות אלוהים לעולם אינו לשווא (קור״א ט״ו:58). סנדרה אומרת: ”כאשר אני קוראת פרק במקרא מדי יום, זה עוזר לי לקרוב יותר ליהוה. זה עוזר לי להתמקד בו ולא בי”. אנו יכולים להתמקד גם בדיווחים על הפעילות למען המלכות, היכולים לעזור לנו להביט אל מעבר לנסיבותינו ולהתרכז במה שמבצע יהוה. ”התוכניות החודשיות שבאתר ®JW Broadcasting עוזרות לנו להרגיש קרובים יותר לארגון”, אומרת סנדרה, ”והן עוזרות לנו לשמור על שמחה במשימתנו”.
יוחנן המטביל מילא את משימתו הקצרה ”ברוח אליהו ובגבורתו”, ובדומה לאליהו הוא היה ”אדם בעל רגשות כשלנו” (לוקס א׳:17; יעקב ה׳:17). אם נחקה את דוגמתו בגילוי הערכה ובהתמקדות בעניינים רוחניים, נוכל גם אנו לשמור על שמחתנו בשירות שאנו מבצעים למען המלכות ויהי מה.