לחיות כמשיחיים
אנו מגלים אהבה כשאנו תומכים במוסר שמאת יהוה
הנידוי מגן על הקהילה ומטיל מוסר על חוטאים חסרי חרטה (קוא ה׳:6, 11). כשאנו תומכים במוסר זה שמאת יהוה, אנחנו מגלים אהבה. אך כיצד זה ייתכן אם הנידוי גורם כאב רגשי לכל הנוגעים בדבר, בפרט לבני המשפחה הקרובים ולוועדה השיפוטית?
מעל לכול, אנו מגלים אהבה לשמו הטוב של יהוה ולאמות המידה שלו באשר לקדושה (פטא א׳:14–16). בנוסף, אנו מגלים אהבה כלפי המנודה. על אף שמוסר נוקב הוא דבר מכאיב, הוא יכול להניב ”פרי של שלום וצדקה” (עב י״ב:5, 6, 11). אם אנחנו מתרועעים עם אדם מנודה או עם אדם שניתק את עצמו מהקהילה, אנו עלולים למנוע ממנו את המוסר שמאת יהוה. זכור, יהוה מטיל מוסר על משרתיו ”במידה הראויה” (ירמ ל׳:11). בעודנו תומכים במוסר שמאת יהוה ושומרים על שגרתנו הרוחנית, אנו ממשיכים לקוות שאותו אדם ישוב לאבינו הרחמן (ישע א׳:16–18; נ״ה:7).
צפה בסרטון היה נאמן בלב שלם ולאחר מכן השב על השאלות הבאות:
איזה כאב חשים הורים משיחיים כשילדם עוזב את יהוה?
כיצד יכולה הקהילה לתמוך בבני משפחה נאמנים?
איזו דוגמה מקראית ממחישה עד כמה חשוב להיות נאמנים יותר ליהוה מאשר למשפחה?
כיצד אנו מציבים את הנאמנות ליהוה מעל הנאמנות למשפחה?