ג׳רלדין ואוניסים
ברכות עשירות צפויות למי ששבים לארץ מוצאם
אחים ואחיות רבים שהיגרו מארצות מתפתחות למדינות מערביות החליטו לשוב לארץ מוצאם. מתוך אהבה ליהוה ולרע הם עברו לאזורים שיש בהם צורך רב יותר במבשרי מלכות (מתי כ״ב:37–39). אילו הקרבות הקריבו, ואילו ברכות קצרו? הבה נתמקד בקמרון שבמערב אפריקה.
”במקום הנכון ל’דיג’”
בשנת 1998 היגר אח ששמו אוֹנִיסִים ממולדתו קמרון והתגורר במשך 14 שנה בארץ אחרת. יום אחד, באחת האסיפות, שמע דוגמה הנוגעת לפעילות הבישור. הנואם אמר: ”אם שני חברים היו מטילים חכה בנקודות שונות, והאחד היה מעלה בחכתו דגים רבים יותר מחברו, האם זה שדג מעט דגים לא היה עובר לנקודה שבה נלכדו דגים רבים יותר?”
דוגמה זו גרמה לאוניסים לשקול לשוב לאזורי הדיג הפוריים מבחינה רוחנית שבקמרון כדי לעזור למבשרים המקומיים. אבל היו לו חששות. האם יצליח להסתגל למדינתו הקודמת אחרי שהתגורר כל כך הרבה שנים מחוצה לה? כדי לגלות זאת, אוניסים ביקר בקמרון במשך שישה חודשים, וב־2012 חזר לשם לצמיתות.
אוניסים מספר: ”הייתי צריך להסתגל למזג האוויר החם ולתנאי המחייה. באולם המלכות הייתי צריך להתרגל לשבת שוב על ספסלים חשופים. אך ככל שהתרכזתי בתוכנית”, הוא אומר בחיוך, ”כך הזיכרונות של המושבים המרופדים התעמעמו”.
ב־2013 התחתן אוניסים עם ג׳רלדין, אשר חזרה לקמרון לאחר שהתגוררה בצרפת במשך תשע שנים. לאילו ברכות זכו בני הזוג עקב מיקוד חייהם בפעילויות תיאוקרטיות? אוניסים אומר: ”למדנו בבית־הספר למבשרי המלכות והתחלנו לשרת בבית־אל. במהלך השנה שחלפה נטבלו בקהילתנו 20 תלמידי מקרא. אני מרגיש שכעת אני במקום הנכון ל’דיג’” (מר׳ א׳:17, 18). ג׳רלדין מוסיפה: ”הברכות שזכיתי להן עלו על כל מה שיכולתי לדמיין”.
שמחים למצוא ילדים רוחניים
סאם־קסטל וג׳ודית
ג׳ודית עברה לארצות הברית אך השתוקקה להרחיב את שירותה. היא מספרת: ”בסוף כל ביקור אצל המשפחה בקמרון בכיתי, כי הייתי צריכה להשאיר מאחור אנשים שהתחלתי ללמד אותם את המקרא”. אולם ג׳ודית היססה לעבור חזרה לקמרון. הייתה לה עבודה מכניסה שאפשרה לה לשלם עבור הטיפולים הרפואיים אשר להם נזקק אביה בקמרון. אבל היא בטחה ביהוה ועברה. היא מודה שהתגעגעה לכמה מהנוחויות שמהן נהנתה כשהתגוררה בארצות הברית. היא התפללה ליהוה שיעזור לה להסתגל, וגם העידוד של משגיח נפה ואשתו עזר לה מאוד.
במבט לאחור ג׳ודית אומרת: ”בתוך שלוש שנים מצאתי ארבעה ילדים רוחניים, וזה שימח אותי מאוד”. ג׳ודית החלה לשרת כחלוצה מיוחדת. כיום היא מתלווה לבעלה, סאם־קסטל, בשירות הנפתי. אך מה קרה לאביה של ג׳ודית? היא ומשפחתה הצליחו למצוא בית חולים בארץ אחרת שהסכים לנתח את אביה ולכסות את העלויות. למרבה השמחה, הניתוח הצליח.
מתנסים בתמיכתו של יהוה
ויקטור וקרולין
אח ששמו ויקטור העתיק את מקום מגוריו לקנדה. לאחר שקרא מאמר בכתב העת המצפה בנושא השכלה גבוהה, חשב על הלימודים שלו והחליט להחליף את הקורסים באוניברסיטה בקורס קצר יותר להכשרה מקצועית. ”זה אפשר לי למצוא עבודה מהר יותר”, הוא אומר, ”ולעשות את מה שרציתי לעשות כבר זמן רב — להיות חלוץ”. מאוחר יותר נשא ויקטור את קרולין לאישה, והזוג ביקר בקמרון. שם, במהלך ביקור במשרד הסניף, עודדו אותם לשקול את האפשרות לשרת בקמרון. ויקטור אומר: ”לא הייתה לנו שום סיבה לסרב, ומאחר ששמרנו על חיים פשוטים יכולנו להיענות להזמנה”. אף־על־פי שלקרולין היו כמה בעיות בריאותיות, הם החליטו לעבור לשם.
ויקטור וקרולין החלו לשרת כחלוצים רגילים כדי שיוכלו לעזור למעוניינים הרבים שמצאו בשדה. במשך זמן מה התאפשר להם לחיות על חסכונותיהם. לאחר מכן הם עבדו בקנדה במשך מספר חודשים, כך שיכלו לחזור לקמרון ולהמשיך בחלוציות. לאילו ברכות זכו? הם למדו בבית־הספר למבשרי המלכות, שירתו כחלוצים מיוחדים וכעת הם משרתים כמשרתי בנייה. ויקטור אומר: ”היציאה מאזור הנוחות שלנו אפשרה לנו להתנסות בתמיכתו של יהוה”.
שמחים לעזור לאנשים להקדיש את עצמם ליהוה
אלן וסטפני
בשנת 2002 קרא אלן, סטודנט בגרמניה, את העלון צעירים — אילו מטרות עומדות לנגד עיניכם? המידע הניע אותו להציב לעצמו מטרות חדשות. בשנת 2006 הוא למד בבית־הספר להכשרת משרתים ונשלח לקמרון, ארץ מולדתו.
בקמרון, מצא אלן עבודה במשרה חלקית. מאוחר יותר החל לעבוד בעבודה עם שכר גבוה יותר, אך חשש שהיא לא תאפשר לו לעשות את כל מה שעשה קודם לכן בשירות. לכן כאשר הוזמן לשרת כחלוץ מיוחד, נענה להזמנה ללא היסוס. מעסיקו הציע לו משכורת גבוהה יותר, אך אלן דבק בהחלטתו. בהמשך התחתן עם סטפני, אשר התגוררה במשך שנים בצרפת. אילו קשיים היו לה לאחר שעברה לקמרון?
סטפני מספרת: ”פיתחתי בעיות בריאותיות ואלרגיות קלות, אבל קיבלתי טיפול קבוע ומצאתי הקלה”. בני הזוג זכו לגמול על התמדתם. אלן מספר: ”כשבישרנו בכפר מרוחק בשם קטֶה, מצאנו אנשים רבים שרצו ללמוד את המקרא. המשכנו לנהל איתם שיעורי מקרא בטלפון. שניים מתלמידי המקרא שלנו נטבלו, ונוסדה קבוצה של מבשרים”. סטפני מוסיפה: ”אין שמחה רבה יותר מלעזור לאנשים להגיע לשלב שבו הם מקדישים את עצמם ליהוה. תודות לכך שאנו משרתים כאן התנסינו בשמחה זו פעמים רבות”. כיום אלן וסטפני משרתים בשירות הנפתי.
”עשינו בדיוק את מה שהיינו צריכים לעשות”
ג׳יזל ולאונס
ג׳יזל נטבלה בעת שלמדה בבית־ספר לרפואה באיטליה. היא התרשמה מהחיים הפשוטים שניהל זוג החלוצים שלימד אותה את המקרא, ורצתה לעשות יותר בשירות. לכן, במקביל לסיום לימודיה החלה ג׳יזל לשרת כחלוצה רגילה.
ג׳יזל רצתה לחזור לקמרון כדי לתרום יותר בשירות יהוה, אך היו לה חששות. היא אומרת: ”הייתי צריכה לוותר על התושבות האיטלקית ולהיפרד מחברים ומבני משפחה המתגוררים באיטליה”. למרות זאת, במאי 2016 שבה ג׳יזל להתגורר בקמרון. זמן מה לאחר מכן היא התחתנה עם לֵאונְס, ומשרד הסניף בקמרון המליץ לבני הזוג לעבור לאיוס, עיירה שיש בה צורך רב במבשרי מלכות.
איך היו החיים באיוס? ג׳יזל מספרת: ”פעמים רבות לא היה חשמל במשך שבועות ולא יכולנו להטעין את הטלפונים הניידים שלנו. רוב הזמן הם לא עבדו. למדתי לבשל על אש גלויה, והלכנו עם מריצות ופנסים כדי להשיג מים בלילה, כשהמעיין היה פחות הומה”. כיצד התמודדו בני הזוג עם המצב? ג׳יזל אומרת: ”רוח יהוה, העובדה שתמכנו זה בזה והעידוד ממשפחה ומחברים, וכן תמיכה כספית שמדי פעם קיבלנו מהם עזרו לנו להחזיק מעמד”.
האם ג׳יזל שמחה שהיא שבה לארץ מוצאה? ”כן! ללא צל של ספק”, היא אומרת. ”בהתחלה היו לנו קשיים וחשנו ייאוש, אבל ברגע שהתגברנו על זה, בעלי ואני הרגשנו שעשינו בדיוק את מה שהיינו צריכים לעשות. אנחנו בוטחים ביהוה ומרגישים קרובים אליו אף יותר”. לאונס וג׳יזל למדו בבית־הספר למבשרי המלכות, וכעת הם משרתים כחלוצים מיוחדים זמניים.
בדומה לדייגים המוכנים להתמודד עם מצבים קשים כדי ללכוד שלל רב, מי ששבים לארץ מוצאם מוכנים לעשות הקרבות כדי לעזור לישרי לב הנענים למסר המלכות. אין ספק שיהוה יזכור לטובה מבשרים חרוצים אלה בשל האהבה שהראו למען שמו (נחמ׳ ה׳:19; עב׳ ו׳:10). אם אתה מתגורר בארץ אחרת ויש צורך במבשרי מלכות בארץ מוצאך, האם תוכל לשוב לשם? אם תעשה כן, צפויות לך ברכות עשירות (מש׳ י׳:22).