הידעת?‏

איך נקבעו השנים והחודשים בימי המקרא?‏

שנה חקלאית של עם ישראל בארץ המובטחת החלה עם החריש והזריעה,‏ שהתרחשו בספטמבר–אוקטובר של ימינו.‏

לוח שנה ירחי של 12 חודשים (‏שבכל אחד מהם 29 או 30 יום)‏ קצר משנת החמה,‏ וכדי להשוות בין השניים נעשה שימוש בשיטות שונות.‏ ניתן היה,‏ לדוגמה,‏ להוסיף ימים או להוסיף חודש אחת לתקופה,‏ אולי לפני תחילתה של שנה חדשה.‏ כך לוח השנה תאם את עונות הזריעה והקציר.‏

אולם בימי משה אלוהים הורה לעמו להתחיל את השנה הדתית בחודש אביב,‏ או ניסן (‏שמ׳ י״ב:‏2;‏ י״ג:‏4‏)‏.‏ בחודש זה נחגג חג שקשור לקציר השעורים (‏שמ׳ כ״ג:‏15,‏ 16‏)‏.‏

החוקר אמיל שוּרֵר מסביר שהכלל לפיו קבעו אם השנה תהיה מעוברת או לא היה מאוד פשוט.‏ הוא מציין שחג הפסח,‏ שהיה צריך להיחגג בירח מלא בי״ד בניסן,‏ היה חייב לחול אחרי נקודת שוויון האביב.‏ לכן אם לקראת סוף השנה התברר שחג הפסח יחול לפני נקודת שוויון האביב הוחלט להוסיף חודש,‏ החודש ה־13,‏ לפני ניסן.‏

בבואם לקבוע את מועד סעודת האדון,‏ שמתקיימת באביב בי״ד בניסן לפי לוח השנה העברי,‏ עדי־יהוה משתמשים בשיטה זו.‏ הקהילות ברחבי העולם כולו מקבלות הודעה על מועד זה מראש.‏a

אבל איך עם ישראל ידע מתי חודש אחד מסתיים וחודש חדש מתחיל?‏ בימינו אפשר פשוט להציץ בלוח שנה מודפס או בלוח שנה אלקטרוני במכשיר הנייד.‏ אבל בימי המקרא זה לא היה כל כך פשוט.‏

בתקופת המבול היה נהוג שכל חודש היה בן 30 יום (‏בר׳ ז׳:‏11,‏ 24;‏ ח׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מאוחר יותר אורכו של חודש בלוח השנה העברי לא היה תמיד 30 יום.‏ חודש היה מתחיל כשהיה נראה החרמש הדק הראשון של הירח,‏ במולד הירח,‏ שהופיע 29 או 30 יום אחרי תחילתו של החודש הקודם.‏

במקרה אחד דוד ויהונתן התייחסו שניהם לחודש ואמרו:‏ ”‏מחר ראש חודש”‏ (‏שמ״א כ׳:‏5,‏ 18‏)‏.‏ נראה,‏ אם כן,‏ שבמאה ה־11 לפה״ס היו מחשבים את החודשים מראש.‏ איך אדם ממוצע בעם ישראל יכול היה לדעת מתי מתחיל חודש חדש?‏ המשנה,‏ אוסף שמכיל את התורה שבעל־פה ומסורות יהודיות,‏ שופכת אור על הנושא.‏ נאמר שם שאחרי גלות בבל,‏ היה זה מתפקידו של הסנהדרין (‏בית הדין העליון היהודי)‏.‏ בשבעת החודשים שבהם נחוגו חגים בית הדין היה מתכנס במהלך היום ה־30 של החודש.‏ גברים אלה היו אחראים לקבוע מתי יתחיל החודש הבא.‏ על מה הם ביססו את החלטתם?‏

גברים הוצבו בנקודות גבוהות מסביב לירושלים וצפו בשמי הלילה כדי להבחין בהופעתו של סהר דקיק.‏ בראותם אותו הם יידעו מייד את הסנהדרין.‏ כשחברי בית הדין סברו שיש להם מספיק עדויות למולד הירח,‏ הם הכריזו על תחילתו של חודש חדש.‏ אבל מה אם עננים או ערפל העיבו על ראייתם של הצופים ומנעו מהם לראות את מולד הירח?‏ במקרה כזה היו מכריזים שהחודש הוא בן 30 יום,‏ ולמחרת התחיל חודש חדש.‏

המשנה מסבירה שעל החלטת הסנהדרין היו מכריזים באמצעות הדלקת משואה על הר הזיתים בקרבת ירושלים.‏ כדי להפיץ את הבשורה היו מדליקים מדורות בנקודות גבוהות נוספות ברחבי ישראל.‏ בתקופות מאוחרות יותר נשלחו שליחים כדי להפיץ את הידיעה.‏ כך היהודים בירושלים ובמקומות אחרים היו יודעים שהתחיל חודש חדש.‏ זה אפשר להם לחגוג את החגים באותו זמן.‏

תוכל להיעזר בטבלה המצורפת כדי להבין את הקשר בין החודשים,‏ החגים ועונות השנה בעם ישראל.‏