1925 — לפני מאה שנה

ציפיות נכזבות

רבים מתלמידי המקרא ציפו שבשנת 1925 כדור הארץ יהפוך לגן עדן.‏ מדוע הם חשבו כך?‏ אח אלברט שרודר,‏ שבהמשך שירת כחבר בגוף המנהל,‏ הסביר:‏ ”‏התלמידים סברו שבשנה זו השארית המשוחה שנותרה על הארץ תעלה לשמיים ותצטרף למלכות השמימית,‏ ושנאמנים מהעבר,‏ כמו אברהם,‏ דוד ואחרים,‏ יוקמו לתחייה כשרים אשר ימשלו על הארץ תחת מלכות אלוהים”‏.‏ החודשים חלפו ותקוותם לא התממשה.‏ לכן אין זה מפתיע שחלק מהאחים והאחיות התאכזבו (‏מש׳ י״ג:‏12‏)‏.‏

על אף תחושת האכזבה,‏ מרבית תלמידי המקרא המשיכו במלאכת הבישור בחריצות.‏ כמו כן,‏ ההבנה שאחריותם היא להיות עדיו של יהוה התחדדה.‏ שים לב,‏ למשל,‏ איך הם השתמשו ברדיו כדי להפיץ את הבשורה הטובה למקומות מרוחקים.‏

היקף שידורי הרדיו מתרחב

בעקבות ההצלחה של תחנת הרדיו WBBR בשנה החולפת,‏ תלמידי המקרא בנו תחנת רדיו עוצמתית נוספת בקרבת שיקגו,‏ אילינוי,‏ והעניקו לה את השם WORD. ראלף לפלר,‏ מהנדס רדיו שהשתתף בהקמת התחנה,‏ אמר:‏ ”‏בלילות החורף הקרים תחנת WORD נשמעה למרחקים”‏.‏ לדוגמה,‏ משפחה שהתגוררה יותר מ־000,‏5 קילומטר מהתחנה,‏ בעיר הקטנה פיילוט סטיישן שבאלסקה,‏ האזינה לאחד משידורי הרדיו הראשונים.‏ לאחר מכן,‏ בני המשפחה כתבו לעובדי התחנה והודו להם על התוכנית הרוחנית המעודדת.‏

המצפה מ־1 בדצמבר 1925 תיאר את הכיסוי הנרחב של התחנה:‏ ”‏תחנת הרדיו WORD היא אחת מתחנות־העל בארצות הברית,‏ והיא פועלת בעוצמה של 000,‏5 ואט.‏ ניתן לקלוט את התחנה בחוף המזרחי והמערבי,‏ בקובה ובחלקים הנידחים ביותר בצפון אלסקה.‏ אנשים רבים שמעולם לא שמעו את האמת לפני כן החלו להתעניין לאחר שהאזינו לשידורי התחנה”‏.‏

במהלך אותה תקופה תלמידי המקרא עשו מאמץ כדי להרחיב את השימוש בשידורי הרדיו ולבשר את הבשורה הטובה בקנדה.‏ בשנת 1924 הוקמה תחנת הרדיו CHUC בסֶסְקַטוּן,‏ ססקצ׳וון.‏ הייתה זו אחת מהתחנות הראשונות בקנדה ששידרו תכנים דתיים.‏ בשנת 1925 התעורר הצורך להעתיק את תחנת הרדיו למקום אחר.‏ לכן התחנה הקטנה,‏ שהייתה בבעלות מספר אחים מקומיים,‏ עברה לבעלותה של חברת המצפה,‏ אשר העתיקה את אולפן השידורים לבניין ריג׳נט,‏ תיאטרון ישן בססקצ׳וון שנרכש והוסב לתחנת רדיו.‏

בעקבות הקמת התחנה,‏ אנשים רבים שחיו באזורים דלי אוכלוסין בססקצ׳וון שמעו את הבשורה הטובה בפעם הראשונה בחייהם.‏ לדוגמה,‏ גברת גרהאם שהתגוררה בעיירה נידחת כתבה מכתב ובו ביקשה ספרות מקראית לאחר שהאזינה לתוכנית הרדיו.‏ אח ג׳ורג׳ נאיש סיפר:‏ ”‏בקשתה:‏ ’‏אנא למדו אותנו!‏’‏ נשמעה כמו קריאה נואשת לעזרה,‏ לכן שלחנו לה את כל הכרכים של עיונים בכתבי־הקודש”‏.‏ עד מהרה גברת גרהאם התחילה להפיץ את בשורת המלכות לאזורים מרוחקים אף יותר.‏

אמונתנו הולכת ומתבהרת

בהוצאת המצפה של 1 במרס 1925 התפרסם המאמר ”‏הולדת אומה”‏,‏ שהיווה ציון דרך משמעותי.‏ מדוע מאמר זה היה כה חשוב?‏ במשך תקופה הבינו תלמידי המקרא שלשטן יש ארגון המורכב מיצורים רוחניים מרושעים בשמיים ומגורמים דתיים,‏ מסחריים ופוליטיים עלי אדמות.‏ אולם באמצעות מאמר זה,‏ ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ עזר לאחים להבין שגם ליהוה יש ארגון,‏ הנבדל לחלוטין מארגונו של השטן ועומד בניגוד אליו (‏מתי כ״ד:‏45‏)‏.‏ בנוסף,‏ העבד הנאמן הסביר שמלכות אלוהים נולדה בשנת 1914,‏ ושבאותה שנה,‏ בעקבות ’‏המלחמה שפרצה בשמיים’‏,‏ השטן ושדיו הושלכו מהתחום השמימי והוגבלו לתחום כדור הארץ (‏ההת׳ י״ב:‏7–9‏)‏.‏

היו שהתקשו לקבל את ההבנה החדשה הזו.‏ לכן המאמר יעץ:‏ ”‏אם כמה מקוראי המצפה מתקשים להסכים עם הנאמר כאן,‏ אנו ממליצים להם להוחיל לאדון ברוגע ובנאמנות ולשמור על טוהר ליבם”‏.‏

עם זאת,‏ רבים קיבלו את ההבנה החדשה בשמחה.‏ טום אייר מבריטניה,‏ שהיה קולפורטר (‏הידוע כיום כחלוץ)‏,‏ סיפר מה הייתה תגובתם של רוב תלמידי המקרא באזורו למאמר:‏ ”‏האחים ממש נדהמו מההסבר של ההתגלות י״ב‏.‏ ברגע שהבנו שהמלכות נוסדה בשמיים,‏ היינו חדורי התלהבות לחלוק את הבשורה הטובה הזו עם אחרים.‏ הדבר דחק בנו להרחיב את פעילותנו ועזר לנו לראות כיצד יהוה מכוון את עמו לבצע דברים גדולים יותר”‏.‏

מעידים על יהוה

בימינו עדי־יהוה מכירים היטב את המילים הכתובות בישעיהו מ״ג:‏10‏:‏ ”‏’‏אתם עדיי’‏,‏ מכריז יהוה,‏ ’‏ועבדי אשר בחרתי’‏”‏.‏ אולם לפני 1925 הפסוק הזה נידון לעיתים נדירות בפרסומינו.‏ אך המצב עמד להשתנות.‏ במהלך אותה שנה התייחס המצפה לישעיהו מ״ג:‏10 ו־‏12 באחת עשרה מהוצאותיו.‏

בשלהי אוגוסט 1925 התאספו תלמידי המקרא בכינוס באינדיאנפוליס,‏ אינדיאנה.‏ על התוכנייה של הכינוס הודפסו דבריו של ג׳וזף פ.‏ רתרפורד,‏ שקיבל את הנוכחים במילים הבאות:‏ ”‏הגענו לכינוס כדי.‏.‏.‏ להתחזק באדון כך שנוכל לחזור לשדות בכוחות מחודשים ולשמש כעדיו”‏.‏ במהלך שמונת ימי הכינוס קיבלו הנוכחים עידוד להעיד על יהוה בכל הזדמנות.‏

ביום שבת ה־29 באוגוסט נאם אח רתרפורד בנושא:‏ ”‏קריאה לפעולה”‏.‏ הוא הדגיש את החשיבות של מתן עדות על יהוה במילים:‏ ”‏יהוה אמר לעמו:‏ ’‏אתם עדיי.‏.‏.‏ ואני אל’‏,‏ ואז הוא ציווה עליהם בקול רם וברור שאינו משתמע לשתי פנים:‏ ’‏הרימו נס על העמים’‏.‏ אין אף קבוצה על פני כדור הארץ שיכולה להרים נס,‏ או אות,‏ לעמים מלבד [‏משרתיו]‏,‏ מי שקיבלו את רוח האדון ובכך הפכו לעדיו”‏ (‏יש׳ מ״ג:‏12;‏ ס״ב:‏10‏,‏ נה״מ)‏.‏

אחרי נאומו של אח רתרפורד אימץ הקהל פה אחד את ההחלטה שכותרתה ”‏מסר של תקווה”‏,‏ שהצביעה על מלכות אלוהים כדרך היחידה ”‏להתברך בשלום,‏ שגשוג,‏ בריאות,‏ חיים,‏ חירות ואושר נצחי”‏.‏ מאוחר יותר תורגם מסמך זה למספר שפות והודפס כעלון.‏ תלמידי המקרא הפיצו כ־40 מיליון עותקים של עלון זה.‏

יחלפו עוד כמה שנים עד שתלמידי המקרא יאמצו באופן רשמי את השם ”‏עדי־יהוה”‏.‏ אך משנת 1925 הם החלו להבין טוב יותר שיש להם אחריות לשמש כעדיו של יהוה.‏

מתחילים לערוך ביקורים חוזרים

ככל שמספרם של תלמידי המקרא הלך וגדל ברחבי העולם,‏ כך הושם יותר דגש בצורך לערוך ביקורים חוזרים אצל אנשים שהביעו עניין בבשורה הטובה.‏ לאחר המבצע המיוחד לחלוקת העלון ”‏מסר של תקווה”‏ הורה הבּוּלֶטִיןa למבשרים:‏ ”‏ערכו ביקורים חוזרים בבתים שבהם המבשרים חילקו רק עותק של העלון מסר של תקווה,‏ ולא השאירו לבעל הבית ספרות נוספת”‏.‏

גיליון ינואר 1925 של הבולטין כלל דיווח של מבשר מהעיר פלאנו,‏ טקסס:‏ ”‏הופתענו לגלות ששטחים שכוסו מספר פעמים נמצאו פוריים יותר משטחים חדשים.‏ לדוגמה,‏ עיירה קטנה בשטח שלנו כוסתה חמש פעמים בעשר השנים האחרונות.‏.‏.‏ לאחרונה אחות הנדריקס ואימי חזרו לבשר בעיירה זו וחילקו יותר ספרים מאי פעם”‏.‏

קולפורטר מפנמה כתב:‏ ”‏אנשים רבים שסילקו אותי מפתח ביתם שינו את גישתם כשחזרתי בפעם השנייה או השלישית.‏ עיקר פעילותי השנה הוא לחזור למי שדיברתי איתם בעבר;‏ ואני זוכה לחוויות נפלאות רבות”‏.‏

מבט אל העתיד

במכתבו השנתי לכל הקולפורטרים סיכם אח רתרפורד את הפעילות שבוצעה בשנה החולפת וציין איזו מלאכה עוד צפויה בשנה הקרובה.‏ הוא כתב:‏ ”‏במהלך השנה שחלפה הייתה לכם הזכות לנחם את הנדכאים.‏ מלאכה זו הסבה לכם שמחה רבה.‏.‏.‏ השנה הקרובה תפתח בפניכם את ההזדמנות להעיד על אלוהים ועל מלכותו ולהרים אות לעמים.‏.‏.‏ הבה נמשיך לשאת את קולנו יחד בשירת הלל לאלוהינו ומלכנו”‏.‏

בסוף שנת 1925 ערכו האחים תוכניות על מנת להרחיב את בית־אל בברוקלין.‏ שנת 1926 סימנה את תחילתו של פרויקט הבנייה הגדול ביותר שביצע ארגוננו עד אז.‏