האם עדי־יהוה מכריחים את ילדיהם לאמץ את אמונתם?
לא, מפני שהבחירה לעבוד את אלוהים היא החלטה אישית (רומים י״ד:12). עדי־יהוה מלמדים את ילדיהם עקרונות מקראיים. אך כאשר הילדים גדלים, עליהם להחליט בעצמם אם ברצונם להיות עדי־יהוה (רומים י״ב:2; גלטים ו׳:5).
כמו רוב ההורים, עדי־יהוה רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. הם מלמדים אותם את מה שלדעתם יועיל להם בחייהם: כישורים מעשיים, עקרונות מוסר ואמונות דתיות. עדי־יהוה מאמינים שהמקרא מקדם את דרך החיים הטובה ביותר, ומסיבה זו הם מנסים לטעת את ערכיו בילדיהם כשהם לומדים עימם את המקרא ונוכחים יחד באסיפות של עדי־יהוה (דברים ו׳:6, 7). כל ילד, עם הזמן, יוכל לקבל החלטה מושכלת האם לאמץ את אמונת הוריו.
האם עדי־יהוה מטבילים תינוקות?
לא. המקרא אינו תומך בהטבלת תינוקות. למשל, המקרא מראה שהמשיחיים מהמאה הראשונה נטבלו רק לאחר ששמעו את המסר, ’קיבלו אותו ברצון’ וגילו חרטה (מעשי השליחים ב׳:14, 22, 38, 41). מכאן שכדי להיטבל, על הפרט לעמוד במספר דרישות: עליו להיות מבוגר דיו כדי להבין את מה שמלמד המקרא, להאמין בזה ולהיות נחוש לחיות בהתאם לכך. אלו דרישות שתינוקות אינם מסוגלים לעמוד בהן.
עם הזמן, עשויים הילדים להחליט להיטבל. אך כדי לעשות זאת, עליהם להבין את המחויבות שכרוכה בכך.
האם עדי־יהוה מתרחקים מילדיהם אם הם בוחרים שלא להיטבל?
לא. אף שההורים עצובים אם ילדם אינו שותף לאמונתם, הם עדיין אוהבים אותו ואינם מנתקים עימו כל קשר רק מפני שסירב להיות אחד מעדי־יהוה.
על כל אדם, ללא תלות בגילו, להחליט בעצמו אם להיטבל או לא
מדוע עדי־יהוה לוקחים איתם את ילדיהם כשהם משתפים אחרים באמונתם?
אנו משתפים את ילדינו בפעילות הבישור מכמה סיבות.a
המקרא מורה להורים להקנות לילדיהם חינוך רוחני — ללמד אותם לעבוד את אלוהים (אפסים ו׳:4). עבודתנו את אלוהים כרוכה בהכרזת אמונתנו, ולכן פעילות הבישור מהווה מרכיב חשוב בחינוכו הרוחני של הילד (רומים י׳:9, 10; עברים י״ג:15).
המקרא מעודד בייחוד את הצעירים ’להלל את שם יהוה’ (תהלים קמ״ח:12, 13). אחת הדרכים העיקריות להלל את אלוהים היא לדבר עליו עם אחרים.b
כשהילדים מבשרים עם הוריהם הם מפיקים מכך תועלת באופן מעשי. לדוגמה, הם לומדים לתקשר עם כל סוגי האנשים ורוכשים תכונות יקרות ערך כמו חמלה, טוב לב, כבוד וחוסר אנוכיות. בנוסף, הדבר עוזר להם להבין טוב יותר את הבסיס המקראי לאמונתם.
האם עדי־יהוה משתתפים בחגים או בחגיגות אחרות?
עדי־יהוה אינם משתתפים בחגים דתיים או בחגיגות אחרות שאינן רצויות בעיני אלוהיםc (קורינתים ב׳. ו׳:14–17; אפסים ה׳:10). לדוגמה, איננו לוקחים חלק בחגיגות ימי הולדת או בחגיגות חג המולד, אשר מקורן אינו מקראי.
למרות זאת, אנו נהנים לבלות בחברת משפחתנו ולתת לילדינו בנדיבות. במקום לאפשר ללוח השנה להכתיב לנו מתי לערוך מפגשים משפחתיים ומתי לתת מתנות, אנו מארגנים מפגשים ונותנים מתנות במהלך השנה כולה.
הורים משיחיים נותנים לילדיהם בשמחה
a באופן כללי, ילדינו משתתפים בפעילות הבישור אך ורק בליווי אחד ההורים או מבוגר אחראי אחר.
b המקרא מזכיר כמה ילדים ששימחו את אלוהים כאשר דיברו עם אחרים על אמונתם (מלכים ב׳. ה׳:1–3; מתי כ״א:15, 16; לוקס ב׳:42, 46, 47).
c ראה המאמר ”מדוע עדי־יהוה אינם חוגגים חגים מסוימים?”
d חלק מהשמות בדויים.