האם אתה מרגיש שחסרה לך סבלנות?‏ אם כן,‏ התפלל שיהוה יעזור לך לטפח את התכונה הזו.‏ אורך רוח,‏ או סבלנות,‏ הוא היבט של פרי הרוח ‎(‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‎‏.‏ לכן אנחנו יכולים להתפלל ליהוה שייתן לנו מרוח קודשו ויעזור לנו לפתח את פרייה.‏ אם אנחנו נתקלים במצב שבוחן את הסבלנות שלנו,‏ עלינו ’‏להמשיך לבקש’‏ מיהוה שיעניק לנו מרוחו ויעזור לנו להיות סבלנים ‎(‏לוקס י״א:‏13‏)‎‏.‏ נוכל גם לבקש מיהוה שיעזור לנו לראות דברים מנקודת המבט שלו.‏ במקביל לתפילות,‏ עלינו לעשות את מיטבנו כדי להיות סבלנים מדי יום.‏ ככל שנתפלל לסבלנות ונתאמץ להיות סבלנים,‏ כך התכונה הזו תכה שורש בליבנו ותהפוך לחלק מהאישיות שלנו.‏ נוכל גם ללמוד על אנשים מהמקרא שהיו סבלנים.‏ אם נהרהר בדוגמאות האלה,‏ נוכל ללמוד איך לגלות סבלנות.‏ מ23.‏08 22,‏ 23 §10,‏ 11

ישוע חיזק את הביטחון של השליח פטרוס שיהוה ידאג לו.‏ אחרי שישוע הוקם לתחייה הוא שוב עזר לפטרוס ולשליחים האחרים בדרך נס לתפוס דגים רבים ‎(‏יוח׳ כ״א:‏4–6‏)‎‏.‏ אין ספק שהנס הזה עזר לפטרוס להיות בטוח שיהוה יכול בקלות לדאוג לצרכיו החומריים.‏ יכול להיות שהוא נזכר שישוע אמר שיהוה יספק למי ש’‏מחפשים תחילה את המלכות’‏ את כל צורכיהם ‎(‏מתי ו׳:‏33‏)‎‏.‏ ובהתאם לאותה הבטחה,‏ פטרוס שם את השירות,‏ ולא את עסק הדיג,‏ במקום הראשון.‏ בחג השבועות שנת 33 לספירה הוא בישר באומץ ועזר לאלפי אנשים לקבל את הבשורה הטובה ‎(‏מה״ש ב׳:‏14,‏ 37–41‏)‎‏.‏ לאחר מכן הוא עזר לשומרונים ולנוכרים לקבל את המשיח ‎(‏מה״ש ח׳:‏14–17;‏ י׳:‏44–48‏)‎‏.‏ יהוה אכן השתמש בפטרוס בצורה מדהימה כדי לעזור לאנשים מכל הסוגים להצטרף לקהילה.‏ מ23.‏09 20 §1;‏ 23 §11

כשנתיים אחרי שהבבלים החריבו את ירושלים,‏ נבוכדנאצר מלך בבל חלם חלום מפחיד על צלם עצום.‏ הוא איים להרוג את כל החכמים ששירתו אותו,‏ כולל את דניאל,‏ אם הם לא יצליחו לומר לו את החלום ואת פתרונו ‎(‏דנ׳ ב׳:‏3–5‏)‎‏.‏ דניאל היה צריך לפעול במהירות.‏ אחרת,‏ רבים היו מאבדים את חייהם.‏ הוא ”‏נכנס.‏.‏.‏ אל המלך וביקש ממנו לתת לו זמן להגיד למלך את הפתרון”‏ ‎(‏דנ׳ ב׳:‏16‏)‎‏.‏ זה דרש אומץ ואמונה.‏ לא נאמר שדניאל פתר חלומות לפני כן.‏ הוא ביקש מחבריו ”‏להתפלל לרחמים מאלוהי השמיים לגבי הסוד הזה”‏ ‎(‏דנ׳ ב׳:‏18‏)‎‏.‏ יהוה ענה לתפילותיהם.‏ הוא עזר לדניאל לפתור את החלום של נבוכדנאצר,‏ והחיים של דניאל ושל חבריו ניצלו.‏ מ23.‏08 3 §4