עלינו להישמר מחשיבה מאנושית.‏ אם נאמץ צורת חשיבה כזו,‏ אנחנו עלולים להשאיר את יהוה ואת הסטנדרטים שלו מחוץ לתמונה ‎(‏קור״א ג׳:‏19‏)‎‏.‏ פעמים רבות ”‏חוכמת העולם”‏ הזה קוסמת לתאוות הבשר.‏ כמה משיחיים בפרגמוס ותיאטירה הושפעו מההשקפות של אנשים עובדי אלילים וחסרי מוסר שהיו סביבם.‏ ישוע נתן לשתי הקהילות תיקון חריף בנוגע לסובלנות שהם גילו כלפי אי־מוסריות מינית ‎(‏ההת׳ ב׳:‏14,‏ 20‏)‎‏.‏ גם היום מופעל עלינו לחץ לאמץ השקפות מוטעות.‏ בני משפחה ומכרים אולי יפנו לרגש שלנו ויעודדו אותנו להתפשר.‏ יכול להיות שהם יגידו שזה לא רע ללכת אחרי הרצונות שלנו ושהסטנדרטים המוסריים של המקרא מיושנים.‏ יכול להיות שלפעמים אנחנו מרגישים שההדרכה שיהוה נותן לנו היא לא מספיקה.‏ אנחנו אפילו עלולים להתפתות ”‏לחרוג מן הכתוב”‏ ‎(‏קור״א ד׳:‏6‏)‎‏.‏ מ23.‏07 16 §10,‏ 11

מרים,‏ אימו של ישוע,‏ הייתה זקוקה לכוח.‏ היא עמדה להרות למרות שהיא הייתה בתולה ולא נשואה.‏ לא היה לה ניסיון בגידול ילדים,‏ והיא הייתה צריכה לטפל בילד שיגדל להיות המשיח.‏ בנוסף,‏ איך היא תוכל להסביר את המצב לארוס שלה,‏ יוסף?‏ ‎(‏לוקס א׳:‏26–33‏)‎‏ איך מרים קיבלה כוח?‏ היא ביקשה עזרה מאחרים.‏ למשל,‏ היא ביקשה מהמלאך גבריאל לספר לה עוד פרטים על המשימה ‎(‏לוקס א׳:‏34‏)‎‏.‏ זמן קצר לאחר מכן היא עשתה את הדרך הארוכה אל ”‏אזור ההר”‏ ביהודה כדי לבקר את קרובת משפחתה אלישבע.‏ היא שיבחה את מרים ובהשראת יהוה מסרה לה נבואה מעודדת על העובר שברחמה ‎(‏לוקס א׳:‏39–45‏)‎‏.‏ מרים אמרה שיהוה ”‏עשה גבורות בזרועו”‏ ‎(‏לוקס א׳:‏46–51‏)‎‏.‏ הוא אכן חיזק את מרים באמצעות גבריאל ואלישבע.‏ מ23.‏10 14,‏ 15 §10–12

מספר מוגבל של תלמידי המשיח נמשחו ברוח הקודש,‏ והם נהנים מיחסים מיוחדים עם יהוה.‏ אותם 000,‏144 נועדו לשרת ככוהנים בשמיים ביחד עם ישוע ‎(‏ההת׳ י״ד:‏1‏)‎‏.‏ הקודש במשכן מייצג את מצבם כבניו ילודי הרוח של אלוהים בזמן שהם עדיין על כדור הארץ ‎(‏רומ׳ ח׳:‏15–17‏)‎‏.‏ קודש הקודשים במשכן מייצג את השמיים,‏ מקום משכנו של יהוה.‏ ה”‏פרוכת”‏ שחצצה בין הקודש לבין קודש הקודשים מייצגת את גופו הגשמי של ישוע שחסם את כניסתו לשמיים ככוהן גדול במקדש הרוחני.‏ כאשר הקריב ישוע את גופו האנושי כקורבן עבור האנושות,‏ הוא פתח את הדרך לחיים בשמיים עבור כל המשיחיים המשוחים.‏ גם הם צריכים לוותר על גופם הגשמי כדי לקבל את הגמול השמימי ‎(‏עב׳ י׳:‏19,‏ 20;‏ קור״א ט״ו:‏50‏)‎‏.‏ מ23.‏10 28 §13