איוב
יז ”רוּחִי נִשְׁבְּרָה, יָמַי כָּבוּ;
בֵּית הַקְּבָרוֹת מְצַפֶּה לִי.
3 קַבֵּל נָא אֶת עֶרְבוֹנִי, וּשְׁמֹר אוֹתוֹ עִמְּךָ.
מִי עוֹד יִלְחַץ יָדִי וְיִתְחַיֵּב בַּעֲבוּרִי?
7 כָּהוּ מִיִּסּוּרִים עֵינַי,
וְכָל גַּפַּי כַּצֵּל הֵן.
9 הַצַּדִּיק אוֹחֵז הֵיטֵב בְּדַרְכּוֹ,
וּטְהוֹר הַיָּדַיִם מוֹסִיף לְהִתְחַזֵּק.
10 אוּלָם בּוֹאוּ נָא כֻּלְּכֶם וְחִזְרוּ עַל טִעוּנֵיכֶם,
כִּי לֹא מָצָאתִי חָכָם בָּכֶם.
11 יָמַי עָבְרוּ;
תָּכְנִיּוֹתַי, מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי, נֻפְּצוּ.
12 הֵם הוֹפְכִים לַיְלָה לְיוֹם,
וְאוֹמְרִים, ’הָאוֹר וַדַּאי קָרוֹב כִּי חָשׁוּךְ כָּעֵת’.
14 אֶקְרָא לַבּוֹר* וְאֹמַר, ’אָבִי אַתָּה!’
לָרִמָּה אֹמַר, ’אִמִּי וַאֲחוֹתִי!’
15 אַיֵּה אֵפוֹא תִּקְוָתִי?
אֶת תִּקְוָתִי מִי יִרְאֶה?