תהלים
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. מֵאֵת דָּוִד.
קכד ”לוּלֵא הָיָה יְהֹוָה אִתָּנוּ”
— יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל —
2 ”לוּלֵא הָיָה יְהֹוָה אִתָּנוּ
כַּאֲשֶׁר קָמוּ אֲנָשִׁים לִתְקֹף אוֹתָנוּ,
3 אֲזַי הָיוּ בּוֹלְעִים אוֹתָנוּ חַיִּים
כַּאֲשֶׁר בָּעַר כַּעֲסָם נֶגְדֵּנוּ.
5 הַמַּיִם הַגּוֹעֲשִׁים הָיוּ מְצִיפִים אוֹתָנוּ.*
6 בָּרוּךְ יְהֹוָה,
כִּי לֹא נָתַן אוֹתָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם.
7 אָנוּ* כְּצִפּוֹר שֶׁנִּמְלְטָה
מִמַּלְכֹּדֶת הַצַּיָּד;
הַמַּלְכֹּדֶת נִשְׁבְּרָה,
וַאֲנַחְנוּ נִמְלַטְנוּ.
8 עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה,
עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ”.