-
יהוה מעתיר שלום ואמתהמצפה — 1996 | 1 בינואר
-
-
לשלום של עם־אלוהים. אחדות מההבטחות הללו נתקיימו עוד בימי זכריה. כיום, הכל כבר התגשם או נמצא בשלבי התגשמות.
”קינאתי לציון”
6, 7. באילו דרכים יהוה ’קינא לציון בחימה גדולה’?
6 הביטוי מופיע לראשונה בזכריה ח׳:2, שם אנו קוראים: ”כה אמר יהוה צבאות: ’קינאתי לציון קנאה גדולה וחימה גדולה קינאתי לה’”. משמעות הבטחתו של יהוה לקנא לבני עמו, לחוש כלפיהם מסירות רבה, היתה שהוא יעמוד על המשמר כדי להשיב להם את השלום. שיקום עם־ישראל וארצו ובנייתו מחדש של המקדש היוו עדות לקנאה זו.
7 אולם, מה באשר לאלה שהתנגדו לעם יהוה? קנאתו לעמו נועדה להשתוות ל’חמתו הגדולה’ על אויבים אלה. כאשר היהודים הנאמנים עבדו את אלוהים במקדש המשוקם, הם יכלו להרהר בגורלה של בבל האדירה, שכבר נפלה. הם יכלו לחשוב גם על כשלונם החרוץ של האויבים, שניסו למנוע את בנייתו מחדש של בית־המקדש (עזרא ד׳:1–6; ו׳:3). והם יכלו להודות ליהוה על שקיים את הבטחתו. קנאתו הנחילה להם ניצחון!
”עיר־האמת”
8. בניגוד לזמנים קדומים יותר, כיצד ירושלים נועדה להיות עיר־אמת בימי זכריה?
8 זכריה כתב בשנית: ”כה אמר יהוה”. מה היו דברי יהוה הפעם? ”שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים; ונקראה ירושלים עיר־האמת, והר יהוה צבאות הר הקודש” (זכריה ח׳:3). לפני שנת 607 לפה״ס, ירושלים כלל לא היתה עיר־האמת. כוהניה ונביאיה היו מושחתים, ואנשיה לא־נאמנים (ירמיהו ו׳:13; ז׳:29–34; י״ג:23–27). אותה שעה, עם־אלוהים בנה מחדש את בית־המקדש והפגין את מחויבותו לעבודת־אלוהים הטהורה. רוח יהוה שבה לשכון בירושלים. האמיתוֹת של עבודת־אלוהים הטהורה שוב נשמעו בה, ולכן ניתן היה לכנות את ירושלים ”עיר־האמת”. ניתן היה לקרוא למיקומה המרומם ”הר יהוה”.
9. באיזה שינוי ראוי לציון במצבם התנסו ”ישראל השייכים לאלוהים” בשנת 1919?
9 בעוד ששתי הכרזות אלה היו מלאות משמעות עבור עם־ישראל הקדום, הן צופנות בחובן משמעות רבה עבורנו, אנו החיים בשלהי המאה ה־20. לפני כמעט 80 שנה, במרוצת מלחמת־העולם הראשונה, אלפים מעטים של משוחים שיצגו בימים ההם את ”ישראל השייכים לאלוהים”, נשבו מבחינה רוחנית, בדיוק כשם שבבל שבתה את עם־ישראל הקדום (גלטים ו׳:16). באורח נבואי, הם תוארו כגוויות המוטלות ברחוב. בכל זאת, היה להם רצון כן לעבוד את יהוה ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). לפיכך, ב־1919, יהוה שחרר אותם מן השבי, בהקימו אותם לתחייה מהמוות הרוחני שלהם (ההתגלות י״א:7–13). כך השיב יהוה ב’הן’ מהדהד לשאלתו הנבואית של ישעיהו: ”היוחל ארץ ביום אחד, אם יוולד גוי פעם אחת?” (ישעיהו ס״ו:8) בשנת 1919, שוב היו משרתי יהוה קיימים כאומה רוחנית ב”ארץ” שלהם, היינו בנחלתם הרוחנית עלי־אדמות.
10. מ־1919 ואילך, מאילו ברכות נהנים המשיחיים המשוחים ב”ארץ” שלהם?
10 כשהם מוגנים בארץ זו, משיחיים משוחים שירתו במקדש הרוחני הגדול של יהוה. הם נבחרו להיות ”העבד הנאמן והנבון”, וקיבלו על עצמם את האחריות לדאוג לרכושו הארצי של ישוע, זכות שהם ממשיכים ליהנות ממנה לקראת תום המאה ה־20 (מתי כ״ד:45–47, דל׳). הם למדו היטב את הלקח, שיהוה הוא ”אלוהי השלום” (תסלוניקים א׳. ה׳:23).
11. כיצד הוכיחו מנהיגי־הדת של הנצרות כי הם אויבי עם־אלוהים?
11 אך, מה באשר לאויביו של ישראל השייכים לאלוהים? קנאתו של יהוה לעמו משתווה לחמתו על המתנגדים. במרוצת מלחמת־העולם הראשונה, מנהיגי־הדת של הנצרות הפעילו לחצים כבדים ביותר בניסיון כושל לשים קץ לקבוצה קטנה זו של משיחיים דוברי־אמת. במרוצת מלחמת־העולם השנייה, כמרי הנצרות היו מאוחדים במטרה אחת בלבד: משני צדי המתרס, הם האיצו בממשלות לאסור את פעילותם של עדי־יהוה. אפילו כיום, בארצות רבות מנהיגי־הדת מסיתים את הממשלות להגביל את פעילות ההטפה המשיחית של עדי־יהוה או להטיל עליה חרם.
12, 13. כיצד מבטא יהוה את חמתו נגד הנצרות?
12 הדבר לא נעלם מעיני יהוה. לאחר מלחמת־העולם הראשונה, הנצרות יחד עם שאר ”בבל הגדולה” חוו נפילה (ההתגלות י״ד:8). ממשותה של נפילת בבל נודעה ברבים, כאשר משנת 1922 ואילך ניחתה סדרת מכות סמליות, שחשפו את המוות הרוחני שבו היא שרויה, והזהירו מפני השמדתה הקריבה (ההתגלות ח׳:7 עד ט׳:21). עם הצטברות עדויות נוספות לכך שמכות אלה אכן ניחתות, ניתנה ההרצאה ”קצן של דתות־הכזב קרוב” בכל רחבי־העולם ב־23 באפריל 1995, ולאחריה הופצו מאות מיליוני עותקים של ההוצאה המיוחדת בלועזית של העלון ”חדשות המלכות”.
13 כיום, מצבה של הנצרות עלוב. במשך המאה ה־20 כולה, חבריה הרגו זה את זה במלחמות אכזריות, שזכו לברכתם של כמריה ומטיפיה. בארצות אחדות השפעתה אפסית. היא נידונה להשמדה יחד עם שאר ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ח:21).
שלום למשרתי יהוה
14. איזה תיאור נבואי וציורי ניתן לגבי האנשים הנהנים משלום?
14 מאידך, בשנה הנוכחית, 1996, משרתי יהוה נהנים משפע שלום בארצם המשוקמת, כמתואר בהצהרתו השלישית של יהוה: ”כה אמר יהוה צבאות: ’עוד יֵשבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה’” (זכריה ח׳:4, 5).
15. חרף מלחמות האומות, מאיזה שלום נהנים משרתי יהוה?
15 תיאור ציורי משמח זה מראה דבר ראוי לציון בעולם שסוע־מלחמות זה — עם השוכן בשלום. מאז 1919, החלו להתגשם דבריו הנבואיים של ישעיהו: ”’שלום שלום לרחוק ולקרוב’, אמר יהוה, ’ורפאתיו... [אך] אין שלום’, אמר אלוהַי, ’לרשעים’” (ישעיהו נ״ז:19–21). כמובן, משרתי יהוה, שאינם חלק מן העולם, אינם יכולים להימנע מהשפעתה של מהומת הגויים (יוחנן י״ז:15, 16). בארצות אחדות, הם מחזיקים מעמד לנוכח קשיים חמורים ואחדים אפילו נהרגו. אולם, משיחיים אמיתיים נהנים משלום בשני מישורים עיקריים. ראשית, יש להם ”שלום עם אלוהים הודות ל[אדונם] ישוע המשיח” (רומים ה׳:1). שנית, הם נהנים משלום בינם לבין עצמם. הם מטפחים את ”החוכמה אשר ממעל”, אשר ”ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום” (יעקב ג׳:17; גלטים ה׳:22–24). יתר־על־כן, הם מחכים בכליון־עיניים ליהנות משלום במלוא מובן המלה, כאשר ”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:11).
16, 17. (א) כיצד ”זקנים וזקנות” ו”ילדים וילדות” מתחזקים בארגון יהוה? (ב) מה ממחיש את השלום השורר בקרב משרתי יהוה?
16 בקרב משרתי יהוה, עדיין יש ”זקנים וזקנות”, היינו, משוחים הזוכרים את נצחונותיו הראשונים של ארגון יהוה. נאמנותם והתמדתם לנוכח סבל זוכות להערכה רבה. משוחים צעירים יותר הנהיגו במרוצת שנות ה־30’ הסוערות ובשנות מלחמת־העולם השנייה וכמו־כן בשנים המרגשות שלאחר מכן, שבמהלכן חל גידול. יתרה מזו, במיוחד מאז שנת 1935, נראה בבירור ”המון רב” של ”צאן אחרות” (ההתגלות ז׳:9; יוחנן י׳:16). בשעה שהמשיחיים המשוחים מתבגרים ומתמעטים, הצאן האחרות ממשיכות במלאכת ההטפה ומרחיבות אותה בעולם כולו. בשנים האחרונות, צאן אחרות זורמות בהמוניהן אל הארץ של עם־אלוהים. שהרי רק אשתקד, 491,338 מהן נטבלו כסמל להקדשתן ליהוה! חדשים אלה הם אכן צעירים מאוד מבחינה רוחנית. התלהבותם ורעננותם זוכות להוקרה עת שהם מרחיבים את שורותיהם של השרים תהילות והודיות ”לאלוהינו היושב על הכיסא ולשה” (ההתגלות ז׳:10).
17 כיום, ’רחובות העיר מלאים ילדים וילדות’, עדים בעלי מרץ נעורים. בשנת־השירות 1995, נתקבלו דיווחים מ־232 ארצות ואיים. אך, אין כל יריבות בינלאומית, שנאה בין־שבטית או קנאה פסולה בין המשוחים ובין הצאן האחרות. כולם גדלים יחד מבחינה רוחנית, מאוחדים באהבה. אגודת־האחים חובקת־העולם של עדי־יהוה היא אכן ייחודית בזירה העולמית (קולוסים ג׳:14; פטרוס א׳. ב׳:17).
הייפלא מיהוה דבר?
18, 19. מאז 1919, כיצד ביצע יהוה דבר שמנקודת־מבט אנושית נראה כאילו ייפלא ממנו?
18 עוד בשנת 1918, כאשר השארית המשוחה היתה מורכבת רק מאלפים בודדים של נפשות נדכאות בשבי רוחני, איש לא יכול היה לחזות את השתלשלות המאורעות. למרות זאת, יהוה ידע — כפי שמאשרת הצהרתו הנבואית הרביעית: ”כה אמר יהוה צבאות: ’כי ייפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם, גם בעיניי ייפלא?’ נאום יהוה צבאות” (זכריה ח׳:6).
19 ב־1919, רוח יהוה הפיחה חיים בעמו למען העבודה שהיתה נכונה לו. בכל זאת, היה צורך באמונה כדי לדבוק בארגון הקטן של עובדי יהוה. הם היו מעטים מאוד, ודברים רבים לא היו ברורים. אולם, אט אט יהוה חיזק אותם מבחינה ארגונית והכשיר אותם לביצוע הפעילות המשיחית של הכרזת הבשורה הטובה ועשיית התלמידים (ישעיהו ס׳:17, 19; מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). בהדרגה, הוא עזר להם להבין נושאים חשובים כגון הניטרליות והריבונות האוניברסלית. האם ייפלא מיהוה ביצוע רצונו באמצעות קבוצה קטנה זו של עדים? התשובה היא לאו מוחלט! הדבר זוכה לאישור בעמ’ 10 עד 13 של חוברת זו, המציגים את הטבלה של פעילות עדי־יהוה לשנת־השירות 1995.
”ואני אהיה להם לאלוהים”
20. לפי הנבואה, מה יהא היקף איסופם של משרתי אלוהים?
20 ההצהרה החמישית מוסיפה ומראה את המצב המשמח של עדי־יהוה כיום: ”כה אמר יהוה צבאות: ’הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים; והיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים באמת ובצדקה’” (זכריה ח׳:7, 8).
21. באיזו דרך עתרת השלום של משרתי יהוה נשמרת ואף מתרחבת?
21 בשנת 1996 אנו יכולים לומר ללא היסוס שהבשורה הטובה הוכרזה ברחבי העולם כולו, ”מארץ מזרח” עד ל״ארץ מבוא השמש”. אנשים מכל העמים נעשים לתלמידים, והללו חוזים בהתגשמותה של הבטחת יהוה: ”וכל בנייך לימודי יהוה, ורב שלום בנייך” (ישעיהו נ״ד:13). אנו נהנים משלום משום שאנו לימודי יהוה. לשם כך, ספרות יצאה לאור ביותר מ־300 שפות. אשתקד בלבד, נוספו 21 שפות. חוברת המצפה יוצאת לאור כיום בו־זמנית ב־111 שפות, וחוברת עורו! ב־54 שפות. כינוסים ארציים ובינלאומיים מהווים המחשה פומבית לשלום של משרתי אלוהים. אסיפות שבועיות מאחדות אותנו ומספקות לנו את העידוד הדרוש כדי להישאר יציבים (עברים י׳:23–25). אכן, יהוה מלמד ומחנך את עמו ”באמת ובצדקה”. הוא נותן שלום למשרתיו. איזו ברכה היא עבורנו להשתתף בעתרת השלום!
התוכל להסביר?
◻ כיצד יהוה ’מקנא בחימה גדולה’ לעמו בימינו?
◻ כיצד נהנה עם יהוה משלום אפילו בארצות שסועות־מלחמה?
◻ באיזו דרך ’רחובות העיר מלאים בילדים וילדות’?
◻ אילו אמצעים סיפק יהוה כדי שמשרתיו יוכלו להיות לימודיו?
-
-
”האמת והשלום אהבו”!המצפה — 1996 | 1 בינואר
-
-
”האמת והשלום אהבו”!
”ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמור: ’...האמת והשלום אֱהבו’” (זכריה ח׳:18, 19).
1, 2. (א) על מה מצביעות תולדות האנושות בכל הנוגע לשלום? (ב) מדוע העולם הנוכחי לעולם לא יראה שלום אמיתי?
”מעולם לא שרר שלום בעולם. במקום כלשהו — ופעמים רבות במקומות רבים בו־זמנית — תמיד היו מלחמות”. אלה היו דברי פרופסור מילטון מאייר מאוניברסיטת מסצ׳וסטס, ארה״ב. איזו פרשנות עגומה לגבי האנושות! אמת, האדם רוצה שלום. פוליטיקאים ניסו לשמור עליו בדרכים שונות ומגוונות, החל בפאקס רומאנה (שלום רומאי) מתקופת הרומאים וכלה במדיניות של ”חורבן הדדי בטוח” במהלך המלחמה הקרה. אך בסופו של דבר, כל מאמציהם עלו בתוהו. כשם שישעיהו הסביר לפני מאות רבות של שנים, ”מלאכי שלום מר יבכיון” (ישעיהו ל״ג:7). מדוע כך הדבר?
2 הסיבה לכך היא שהשלום צריך לנבוע מהעדר שנאה וחמדנות; עליו להיות מעוגן באמת. שלום אינו יכול להתבסס על שקרים. לכן, כאשר יהוה הבטיח לעם־ישראל הקדום שיקום ושלום, אמר: ”הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים” (ישעיהו ס״ו:12). אל סדר־הדברים הזה, השטן, הוא ”רוצח” וכן ”שקרן הוא ואבי השקר” (יוחנן ח׳:44; קורינתים ב׳. ד׳:4). כיצד ייתכן שישרור אי־פעם שלום בעולם, אשר זהו אלוהיו?
3. איזו מתת יוצאת מן הכלל נתן יהוה לעמו, אף שהוא חי בעולם לא־שקט?
3 אולם, ראוי לציין כי יהוה מעניק שלום לעמו אפילו בעודו חי בעולמו שסוע־המלחמה של השטן (יוחנן י״ז:16). במאה השישית לפה״ס, הוא קיים את ההבטחה שהבטיח בשמו ירמיהו והעניק ”שלום ואמת” לעם הסגולה שלו כשהשיבו לארץ מולדתו (ירמיהו ל״ג:6). ובאחרית ימים זו, סיפק הוא ”שלום ואמת” למשרתיו ב”ארץ” שלהם, היינו בנחלתו הרוחנית עלי־אדמות, אף שהם חיים במרוצת עת המצוקה הקשה ביותר שידע העולם אי־פעם (ישעיהו ס״ו:8; מתי כ״ד:7–13; ההתגלות ו׳:1–8). כאשר אנו ממשיכים בדיוננו על זכריה פרק ח׳, נגדל בהערכה עמוקה לשלום ואמת אלה שמאת אלוהים, ונראה מה עלינו לעשות כדי להתמיד ליהנות מהם.
”תחזקנה ידיכם”
4. כיצד זכריה עודד את עם־ישראל לפעול כדי שיוכל ליהנות משלום?
4 בפעם השישית בזכריה פרק ח׳, אנו שומעים הצהרה מרתקת מאת יהוה: ”כה אמר יהוה צבאות, ’תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים, אשר ביום יוסד בית יהוה צבאות ההיכל להיבנות. כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה; ושכר הבהמה איננה; וליוצא ולבא אין שלום מן הצר, ואשלח את כל האדם איש ברעהו’” (זכריה ח׳:9, 10).
5, 6. (א) איזה מצב שרר בישראל משום שנפלה רוחם של בני־ישראל? (ב) איזה שינוי הבטיח יהוה לעם־ישראל אם יציב את עבודת־אלוהים במקום הראשון?
5 זכריה אמר דברים אלה בשעה שהמקדש נבנה מחדש בירושלים. קודם לכן, נפלה רוחם של בני־ישראל ששבו מבבל והם הפסיקו את מלאכת בניית־המקדש. מאחר שתשומת־לבם התמקדה ברווחתם האישית, הם לא נתברכו כלל ולא נהנו מהשלום שמאת יהוה. אף שעיבדו את אדמתם ודאגו לכרמיהם, הם לא נהנו משגשוג (חגי א׳:3–6). היה זה כאילו עבדו ללא ”שכר”.
6 אותה עת, כאשר המקדש החל להיבנות מחדש, עודד זכריה את היהודים ’להתחזק’, להציב באומץ את עבודת־אלוהים במקום הראשון. מה היה קורה לו עשו כן? ”’ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה’, נאום יהוה צבאות. ’כי זרע השלום; הגפן תתן פריה, והארץ תתן את יבולה, והשמים יתנו טלם, והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. והיה כאשר הייתם קללה בגויים, בית יהודה ובית ישראל, כן אושיע אתכם, והייתם ברכה. אל תיראו, תחזקנה ידיכם’” (זכריה ח׳:11–13). לו עם־ישראל היה פועל בנחישות, הרי שהיה משגשג. קודם לכן, כאשר האומות רצו להזכיר דוגמה לקללה, יכלו להצביע על ישראל. בעת ההיא, היווה העם דוגמה לברכה. איזו סיבה מצוינת לכך ש’תחזקנה ידיהם’!
7. (א) אילו שינויים מרתקים שהתחוללו בקרב משרתי יהוה, הגיעו אל שיאם בשנת־השירות 1995? (ב) לאחר סקירה של הדו״ח השנתי, לאילו ארצות שיאים יוצאים מן הכלל של מבשרים, חלוצים וממוצע שעות?
7 מה באשר לימינו? ובכן, בשנים שלפני 1919, נעדרה ממשרתי יהוה מידת־מה של מסירות והתלהבות. הם לא נקטו עמדה ניטרלית מוחלטת במלחמת־העולם הראשונה, והם נטו ללכת בעקבות אדם במקום בעקבות מלכם, ישוע המשיח. עקב כך, היו שרוחם נפלה עקב התנגדות בתוך הארגון ומחוצה לו. אזי, בשנת 1919, חוזקו ידיהם בעזרת יהוה (זכריה ד׳:6). יהוה נתן להם שלום, והם שגשגו מאוד. הדבר בא לידי ביטוי בתולדותיהם ב־75 השנים האחרונות, שהגיעו אל שיאן בשנת־השירות 1995. כעם, התרחקו עדי־יהוה מלאומנות, שבטיות, דעות קדומות וכל יתר מקורות השנאה (יוחנן א׳. ג׳:14–18). הם משרתים את יהוה במסירות אמיתית בהיכלו הרוחני (עברים י״ג:15; ההתגלות ז׳:15). אשתקד בלבד, הם השקיעו יותר ממיליארד שעות בשיחות עם הזולת על אביהם השמימי! הם ניהלו 060,865,4 שיעורי־מקרא. בממוצע, 521,663 נטלו חלק בשירות החלוצי מדי חודש. כשכמרי הנצרות רוצים לציין דוגמה של אנשים נלהבים באמת בעבודת־האלוהים שלהם, הם מצביעים לעתים על עדי־יהוה.
8. כיצד כל משיחי כפרט יכול להפיק תועלת מ”זרע השלום”?
8 עקב מסירותם והתלהבותם, יהוה נותן למשרתיו את ”זרע השלום”. כל פרט המטפח זרע זה יווכח כיצד השלום גדל בלבבו ובחייו. כל משיחי מאמין, הרודף שלום עם יהוה ועם אחיו המשיחיים, נהנה מן האמת והשלום של משרתי יהוה הנושאים את שמו (פטרוס א׳. ג׳:11; השווה יעקב ג׳:18). האין זה נפלא?
”אל תיראו”
9. איזה שינוי הבטיח יהוה לחולל במגעיו עם עמו?
9 עתה, אנו קוראים על ההצהרה השביעית של יהוה. מהי? ”כי כה אמר יהוה צבאות, ’כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבותיכם אותי’, אמר יהוה צבאות, ’ולא ניחמתי, כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה. אל תיראו’” (זכריה ח׳:14, 15).
10. כיצד מעידות תולדות עדי־יהוה שלא היה מורא בלבבם?
10 אף שבמרוצת מלחמת־העולם הראשונה משרתי יהוה היו מפוזרים במובן הרוחני, בלבבם הם רצו לעשות את הישר. לפיכך, לאחר שיהוה הטיל עליהם משמעת, הוא שינה את דרך הטיפול בהם (מלאכי ג׳:2–4). כיום, במבט לאחור, אנו מודים לו בחום על אשר עשה. אמת, אנו ”שנואים על כל הגויים” (מתי כ״ד:9). רבים נאסרו ויש שמתו על מזבח אמונתם. תכופות אנו נתקלים באדישות ובעוינות. אך אין מורא בלבבנו. אנו יודעים שיהוה חזק מכל התנגדות, בין גלויה ובין סמויה (ישעיהו מ׳:15; אפסים ו׳:10–13). איננו חדלים לשעות למילים: ”קווה אל יהוה; חזק ויאמץ לבך” (תהלים כ״ז:14).
”דברו אמת איש את רעהו”
11, 12. מה עלינו לזכור אישית כדי ליהנות ממלוא הברכות שמרעיף יהוה על משרתיו?
11 כדי ליהנות מברכות יהוה במלואן, יש דברים שעלינו לזכור. זכריה אמר: ”’אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו. אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו; כי את כל אלה אשר שנאתי’, נאום יהוה” (זכריה ח׳:16, 17).
12 יהוה מעודדנו לדבר אמת (אפסים ד׳:15, 25). אין הוא שומע את תפילותיהם של אלה החורשים רעה, המסתירים את האמת למען תועלת אישית או הנשבעים לשקר (משלי כ״ח:9). מאחר שהוא שונא כפירה, הוא חפץ שנדבוק באמת המקראית (תהלים כ״ה:5; יוחנן ב׳. 9–11). יתרה מזו, בדומה לזקנים שישבו בשערי העיר בישראל, אל לזקני־הקהילה המטפלים במקרים שיפוטיים לבסס את עצתם והחלטותיהם על דעות אישיות אלא על האמת המקראית (יוחנן י״ז:17). יהוה רוצה שהם יבקשו ”משפט שלום”, בשעה שהם מנסים כרועים משיחיים לפייס צדדים יריבים ולעזור לחוטאים המגלים חרטה לזכות מחדש ליחסי שלום עם אלוהים (יעקב ה׳:14, 15; יהודה 23). בו־זמנית, הם שומרים על שלום הקהילה, ומנדים באומץ את אלה המפריעים שלום זה וממשיכים במזיד לעשות את הרע (קורינתים א׳. ו׳:9, 10).
’ששון ושמחה’
13. (א) על איזה שינוי בנושא הצום ניבא זכריה? (ב) אילו צומות קיימו בני־ישראל?
13 כעת, אנו שומעים הצהרה חגיגית, שמינית במספר: ”כה אמר יהוה צבאות: ’צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. והאמת והשלום אֱהבו’” (זכריה ח׳:19). במסגרת תורת משה, בני־ישראל צמו ביום כיפור כדי להביע את צערם על חטאיהם (ויקרא ט״ז:29–31). קיום ארבעת הצומות שמזכיר זכריה נועד, ככל הנראה, לציין אֵבל על מאורעות הקשורים לכיבוש ירושלים ולחורבנה (מלכים ב׳. כ״ה:1–4, 8, 9, 22–26). אך אותה עת, בית־המקדש נבנה מחדש וירושלים שוב יושבה. האבל הפך לשמחה, והצומות יכלו להפוך למועדים.
14, 15. (א) כיצד היוותה חגיגת ערב־הזיכרון סיבה נפלאה לשמחה, ומה צריך הדבר להזכירנו? (ב) כשם שמגלה הדו״ח השנתי, באילו ארצות היתה הנוכחות בערב־הזיכרון יוצאת מגדר הרגיל?
14 כיום, איננו מקיימים את הצומות המוזכרים בזכריה או את הצום שנקבע בתורה. מאחר שישוע הקריב את חייו למען חטאינו, אנו נהנים מן הברכות של יום כיפור גדול יותר. חטאינו זוכים לכפרה לא רק באופן סמלי אלא לחלוטין (עברים ט׳:6–14). על־ידי קיום הצו של ישוע המשיח, הכהן הגדול השמימי, אנו מקיימים את סעודת־הערב לזכר מותו כחגיגה המשיחית היחידה (לוקס כ״ב:19, 20). האין אנו חשים את ’הששון והשמחה’, כאשר אנו מתאספים יחדיו מדי שנה לחגיגה זו?
15 אשתקד, 201,147,13 איש התכנסו כדי לחגוג את ערב־הזיכרון, 284,858 איש יותר מאשר בשנת 1994. איזה המון! תאר לך את השמחה ששררה ב־620,78 קהילות עדי־יהוה, כאשר קהל רב מן הרגיל התקבץ באולמי־המלכות שלהן לחגיגה זו. ללא ספק, הדבר הניע את כל הנוכחים ’לאהוב אמת ושלום’ ולזכור את מות האחד אשר הוא ”הדרך והאמת והחיים” ואשר מולך עתה כ’שר השלום’ הגדול של יהוה! (יוחנן י״ד:6; ישעיהו ט׳:5) לחגיגה זו היתה משמעות מיוחדת עבור אלה שקיימו אותה בארצות הסובלות אי־שקט ומלחמה. במרוצת 1995, אחדים מאחינו היו עדים לזוועות שלא ניתן להעלות על הדעת. בכל זאת, ’שלום אלוהים הנשגב מכל שכל נצר את לבבם ואת מחשבותיהם במשיח ישוע’ (פיליפים ד׳:7).
’נלכה לחלות את פני יהוה’
16, 17. כיצד יוכלו אנשי הגויים ’לחלות את פני יהוה’?
16 אך, מאין באו כל המיליונים שנכחו בערב־הזיכרון? ההצהרה התשיעית של יהוה מסבירה: ”כה אמר יהוה צבאות, ’עוד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות; והלכו יושבי אחת אל אחת לאמור: ”נלכה הלוך לחלות את פני יהוה ולבקש את יהוה צבאות. אלכה גם אני”. ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את יהוה צבאות בירושלים ולחלות את פני יהוה’” (זכריה ח׳:20–22).
17 אנשים שנכחו בערב־הזיכרון היו מעוניינים ”לבקש את יהוה צבאות”. רבים מהם נמנים עם משרתיו המוקדשים והטבולים. מקרב הנוכחים, מיליונים אחרים טרם הגיעו לשלב זה. בארצות אחדות הנוכחות בערב־הזיכרון גדולה פי ארבעה או פי חמישה ממספר מבשרי המלכות. מעוניינים רבים אלה זקוקים לעזרה כדי להמשיך להתקדם. הבה נלמדם לעלוץ בידיעה שישוע מת עבור חטאינו, ושהוא מולך עתה במלכות אלוהים (קורינתים א׳. ה׳:7, 8; ההתגלות י״א:15). והבה נעודד אותם להקדיש את חייהם ליהוה אלוהים ולהיכנע למלך שמינה. בדרך זו הם ’יְחלו את פני יהוה’ (תהלים קט״ז:18, 19; פיליפים ב׳:12, 13).
”עשרה אנשים מכל לשונות הגויים”
18, 19. (א) כהתגשמות לזכריה ח׳:23, מיהו כיום ה”יהודי”? (ב) מי הם כיום אותם ”עשרה אנשים” ’המחזיקים בכנף איש יהודי’?
18 בפעם האחרונה בפרק ח׳ בספר זכריה, אנו קוראים: ”כה אמר יהוה צבאות”. מהי הצהרתו האחרונה של יהוה? ”בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עימכם, כי שמענו אלוהים עימכם’” (זכריה ח׳:23). בימי זכריה, עם־ישראל מלידה היה עמו הנבחר של אלוהים. אך, במאה הראשונה דחה עם־ישראל את משיח יהוה. לפיכך, בחר אלוהינו ב”יהודי” — עם־ישראל חדש — כעם הסגולה שלו, ”ישראל השייכים לאלוהים”, המורכב מיהודים רוחניים (גלטים ו׳:16; יוחנן א׳:11; רומים ב׳:28, 29). מספרם הסופי של אלה נועד להיות 000,144, שנבחרו מתוך האנושות כדי למלוך עם ישוע במלכותו השמימית (ההתגלות י״ד:1, 4).
19 מרבית ה־000,144 כבר מתו נאמנים, וזכו לגמולם השמימי (קורינתים א׳. ט״ו:51, 52; ההתגלות ו׳:9–11). מעטים עודם עלי־אדמות והם שמחים לראות שאותם ”עשרה אנשים” שבחרו ללכת עם ה”יהודי” הם למעשה ”המון רב... מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” (ההתגלות ז׳:9; ישעיהו ב׳:2, 3; ס׳:4–10, 22).
20, 21. בשעה שקץ עולם זה קרב, כיצד נוכל להישאר ביחסי שלום עם יהוה?
20 כאשר קצו של עולם זה מתקרב באופן בלתי נמנע, הנצרות דומה לירושלים של ימי ירמיהו: ”קווה לשלום ואין טוב; ולעת מרפא והנה בְעתה!” (ירמיהו י״ד:19) הבְּעתה תגיע לשיאה כאשר הגויים יפנו נגד דתות־הכזב ויביאו אותן אל קצן המר. כעבור זמן קצר, האומות עצמן תושמדנה במלחמתו הסופית של אלוהים, בהר־מגידון (מתי כ״ד:29, 30; ההתגלות ט״ז:14, 16; י״ז:16–18; י״ט:11–21). איזו עת של מהומה תהא זו!
21 במרוצת כל אותן התרחשויות, יגן יהוה על אלה האוהבים אמת והמטפחים את ”זרע השלום” (זכריה ח׳:12; צפניה ב׳:3). אם כן, הבה נישאר בתחומה הבטוח של ארץ עמו, נהללו ברבים בלהט, ונעזור לרבים ככל האפשר ’לחלות את פני יהוה’. אם נעשה כן, תמיד ניהנה משלום יהוה. אכן, ”יהוה עוז לעמו יתן. יהוה יברך את עמו בשלום” (תהלים כ״ט:11).
התוכל להסביר?
◻ כיצד משרתי אלוהים ’חיזקו ידיהם’ בימי זכריה, וכיצד הם עושים כן כיום?
◻ כיצד אנו מגיבים לרדיפות, לעוינות ולאדישות?
◻ מה כרוך ב’לדבר אמת איש את רעהו’?
◻ כיצד יכול אדם ’לחלות את פני יהוה’?
◻ איזו סיבה נפלאה לשמחה נראית בהתגשמות של זכריה ח׳:23?
[תמונה בעמוד 16]
אשתקד, עדי־יהוה השקיעו 444,353,150,1 שעות בשיחות עם הזולת על מלכות אלוהים
-
-
’כן עשו’המצפה — 1996 | 1 בינואר
-
-
’כן עשו’
”הן זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו” (יוחנן א׳. ה׳:3).
1. מה ניתן לומר על שיעור אהבתו של אלוהים?
”האלוהים הוא אהבה”. כל הלומדים לדעת את אלוהים ולציית למצוותיו מפתחים הערכה רבה לעומק אהבה זו. ”בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו”. כשאנו מאמינים בקורבן־הכופר היקר של ישוע, אנו ’עומדים באהבת אלוהים’ (יוחנן א׳. ד׳:8–10, 16). לפיכך, נוכל ליהנות משפע הברכות הרוחניות עתה ובסדר־הדברים העתיד לבוא נוכל ליהנות מחיי־נצח (יוחנן י״ז:3; יוחנן א׳. ב׳:15, 17).
2. כיצד שמירת מצוותיו של אלוהים הועילה למשרתיו?
2 הכתוב במקרא מכיל דוגמאות רבות של אנשים אשר שמרו את מצוות אלוהים, ובורכו בשפע עקב כך. הללו כוללים עדים מן התקופה הטרום־משיחית, שלגבי חלקם כתב השליח פאולוס: ”בעודם מחזיקים באמונה מתו כל אלה בלי שהשיגו את הדברים המובטחים, ואולם ראו אותם מרחוק וקידמו אותם בברכה כשהם מודים כי זרים וגולים הם בארץ” (עברים י״א:13). מאוחר יותר, משרתים משיחיים מסורים של אלוהים הפיקו תועלת מן ”החסד והאמת [אשר] באו דרך ישוע המשיח” (יוחנן א׳:17). במשך כ־000,6 שנה של תולדות האנושות, גמל יהוה לעדיו הנאמנים אשר צייתו למצוותיו, שבאמת ”אינן קשות” (יוחנן א׳. ה׳:2, 3).
בימי נוח
3. מאילו בחינות נוח ”עשה כן”?
3 המקרא מצהיר: ”מתוך אמונה בנה נוח תיבה להצלת ביתו, בהיותו ירא אחרי שהוזהר על דברים אשר עוד לא נראו, ובאמונתו הרשיע את העולם והיה ליורש הצדקה המיוסדת על אמונה”. כ”מטיף הצדק”, נוח ציית לאלוהים ללא סייג, בהזהירו את העולם האלים שקדם למבול מפני גזר־דינו של אלוהים, שעמד להתרחש (עברים י״א:7; פטרוס ב׳. ב׳:5). הוא מילא בקפדנות אחר ההוראות המפורטות שסיפק לו אלוהים לבניית התיבה. אזי, הכניס לתוכה את בעלי־החיים שנבחרו ואת מלאי המזון. ”ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלוהים. כן עשה” (בראשית ו׳:22).
4, 5. (א) כיצד קיימת השפעה מאיימת על האנושות עד עצם ימינו? (ב) מדוע עלינו לעשות ”כן” בציות להוראות אלוהים?
4 נוח ומשפחתו התמודדו עם ההשפעה המאיימת של המלאכים המורדים. בני־אלוהים אלה לבשו גוף בשר־ודם, חיו עם נשים, והביאו לעולם צאצאים בני־כלאיים על־אנושיים אשר הפחידו את האנושות ”ותישחת הארץ לפני האלוהים, ותימלא הארץ חמס”. יהוה הביא מבול כדי למחות את הדור המרושע ההוא (בראשית ו׳:4, 11–17; ז׳:1). מאז ימי נוח, מלאכים מרדנים לא הורשו ללבוש גוף בשר־ודם. למרות זאת, ’העולם כולו עדיין נתון ביד הרָשָע’, השטן (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח; ההתגלות י״ב:9). באורח נבואי, הִשווה ישוע את הדור המרדני של ימי נוח לדור האנושי אשר דחה אותו, מאז החל להיראות אות ’נוכחותו’ בשנת 1914 (מתי כ״ד:3, 34, 37–39, ע״ח; לוקס י״ז:26, 27).
5 כיום, כבימי נוח, השטן מנסה להשחית את האנושות ואת כוכב־הלכת שלנו (ההתגלות י״א:15–18). לפיכך, עלינו לשעות בדחיפות לצו שנכתב בהשראת אלוהים: ”ליבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן” (אפסים ו׳:11). כך, אנו מתחזקים באמצעות לימוד דבר־אלוהים ויישומו הלכה למעשה בחיינו. יתרה מזו, עומד לרשותנו ארגון יהוה הדואג לנו, לרבות ”העבד הנאמן והנבון” משוח־הרוח וזקני־הקהילה האוהבים, שנועדו לרעותנו, היינו להדריכנו באורך־רוח בדרך שבה עלינו ללכת. עלינו לבצע פעילות הטפה חובקת־עולם (מתי כ״ד:14, 45–47, דל׳). בדומה לנוח, אשר ציית בקפדנות להוראות אלוהים, הבה תמיד נעשה ”כן”.
משה — עניו מכל האדם
6, 7. (א) באיזו אפשרות עתירת גמול בחר משה? (ב) איזה מופת אמיץ הציב משה עבורנו?
6 חשוב על איש אמונה אחר — משה. הוא יכול היה ליהנות מחיי תפנוקים במותרות מצרים. אך, הוא ”בחר להתענות עם עם־אלוהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא”. כמשרת יהוה שהוטלה עליו שליחות, ”נשא עיניו אל הגמול... [ו]עמד בעוז כרואה את מי שאיננו נראה” (עברים י״א:23–28).
7 אנו קוראים בבמדבר י״ב:3: ”והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על־פני האדמה”. לעומתו, פרעה מלך מצרים התנהג כאיש הגאה מכל האדם. כשיהוה ציווה על משה ועל אהרון להכריז את משפטיו לפרעה, כיצד הגיבו? נאמר לנו: ”ויעש משה ואהרון כאשר ציווה יהוה אותם. כן עשו” (שמות ז׳:4–7). איזה מופת אמיץ הציבו הם לנו, אנו המכריזים את משפטי אלוהים כיום!
8. כיצד נדרשו בני־ישראל לעשות ”כן”, וכיצד השמחה שנבעה מכך מקבילה לזו שתשרור בעתיד הקרוב?
8 האם בני־ישראל תמכו במשה בנאמנות? לאחר שיהוה הנחית על מצרים תשע מתוך עשר המכות, הוא נתן לישראל הוראות מפורטות בנוגע לחגיגת הפסח. ”ויקוד העם וישתחוו. וילכו ויעשו בני־ישראל כאשר ציווה יהוה את משה ואהרון. כן עשו” (שמות י״ב:27, 28). בחצות־הליל של יממה חשובה זו, י״ד בניסן שנת 1513 לפה״ס, מלאך אלוהים היכה את כל בכורות מצרים, אך פסח על בתי בני־ישראל. מדוע חס אלוהים על חייהם של בכורות ישראל? משום שהם מצאו הגנה בדם שה הפסח, שהתיזו על מזוזות ביתם. הם עשו כאשר ציווה עליהם יהוה באמצעות משה ואהרון. אכן, ”כן עשו” (שמות י״ב:50, 51). בים־סוף, חולל יהוה נס נוסף בהצילו את עמו הצייתן, בשעה שהשמיד את פרעה ואת מכונת המלחמה הצבאית האדירה שלו. מה גדולה היתה צהלת בני־ישראל! בדומה לכך כיום, רבים אשר צייתו למצווֹת יהוה ישמחו להיות עדי־ראייה להוכחת צדקתו במלחמת הר־מגידון (שמות ט״ו:1, 2; ההתגלות ט״ו:3, 4).
9. לאילו זכויות בנות־זמננו היוו בני־ישראל צל נבואי, בעשותם ”כן” ביחס למשכן?
9 כשיהוה ציווה על בני־ישראל להרים תרומה להקמת המשכן במדבר, העם תמך בנדיבות תמיכה מלאה. אזי, משה ועמיתיו מרצון, פעלו בהתאם לתוכניות ההנדסיות שסיפק להם יהוה, המפורטות אפילו עד לפרט המזערי ביותר. ”וַתֵכֶל כל עבודת משכן אוהל מועד, ויעשו בני־ישראל ככל אשר ציווה יהוה את משה. כן עשו”. בדומה לכך, בטקס שבו נחנכו הכוהנים נאמר, ”ויעש משה ככל אשר ציווה יהוה אותו. כן עשה” (שמות ל״ט:32; מ׳:16). בימינו, יש לנו הזדמנות לתמוך מעומק־הלב בפעילות ההטפה ובתוכניות ההתרחבות למען המלכות. לפיכך, זוהי זכות שנפלה בחלקנו להיות מאוחדים בעשותנו ”כן”.
יהושע — אמיץ וחזק מאוד
10, 11. (א) מה הכשיר את יהושע להצליח בתפקידו? (ב) כיצד נוכל להתחזק כדי להתמודד עם מבחנים בני־זמננו?
10 כאשר משה הסמיך את יהושע להוביל את ישראל אל הארץ המובטחת, סביר להניח שמתוך דבר יהוה שנכתב בהשראה, עמדו לרשות יהושע רק חמשת ספריו של משה, מזמור אחד או שניים של ספר תהלים וכן ספר איוב. משה הורה ליהושע להקהיל את העם בהגיעם אל הארץ המובטחת ו’לקרוא את התורה הזאת נגד כל ישראל באוזניהם’ (דברים ל״א:10–12). יתרה מזו, יהוה עצמו ציווה על יהושע: ”לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל” (יהושע א׳:8).
11 הקריאה היומיומית ב”ספר” יהוה הכשירה את יהושע להתמודד עם מבחנים עתידיים, כשם שקריאה יומיומית של דבר יהוה, המקרא, מחזקת את עדיו בני־זמננו בהתמודדות עם המבחנים של ”אחרית ימים” זו (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). כשסובב אותנו עולם אלים, הבה נשית לבנו לעידוד שנתן אלוהים ליהושע: ”חזק ואמץ. אל תערוץ ואל תחת, כי עימך יהוה אלוהיך בכל אשר תלך” (יהושע א׳:9). לאחר כיבוש כנען, שבטי ישראל זכו לגמול רב, כשהתיישבו בנחלתם. ”כאשר ציווה יהוה את משה, כן עשו בני־ישראל; ויחלקו את הארץ” (יהושע י״ד:5). גמול דומה מצפה לכולנו כיום, הקוראים את דבר־אלוהים ומיישמים אותו בחיינו, בעשותנו ”כן” בצייתנות.
מלכים — נאמנים ולא־צייתנים
12. (א) איזה צו ניתן למלכי ישראל? (ב) מה אירע בעקבות אי־ציותם של המלכים?
12 מה באשר למלכי ישראל? יהוה דרש מהמלך דרישה זו: ”והיה כשבתו על כסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכוהנים, הלויים. והיתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את יהוה אלוהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם” (דברים י״ז:18, 19). האם מלכי ישראל צייתו לצו זה? ברוב המקרים הם לא עשו כן, ולכן סבלו את הקללות שנובאו בדברים כ״ח:15–68. לבסוף, בני־ישראל נפוצו ”מקצה הארץ ועד קצה הארץ”.
13. בדומה לדוד, כיצד נוכל להפיק תועלת מגילוי אהבה לדבר־אלוהים?
13 אולם, דוד — מלך ישראל הנאמן הראשון — גילה מסירות יוצאת מן הכלל ליהוה. הוא התגלה כ”גור אריה יהודה”, שהיווה צל נבואי לישוע המשיח, ”האריה [המנצח] משבט יהודה, שורש דוד” (בראשית מ״ט:8, 9; ההתגלות ה׳:5). במה היה טמון כוחו של דוד? הוא גילה הערכה רבה לדברו הכתוב של יהוה, והוא חי על־פיו. בתהלים י״ט, ”מזמור לדוד”, אנו קוראים: ”תורת יהוה תמימה”. לאחר שהתייחס לעדות יהוה, לפיקודיו, למצוות ולמשפטיו, המשיך דוד והצהיר: ”הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים. גם עבדך נזהר בהם, בשומרם עֵקֶב רב” (תהלים י״ט:8–12). אם קריאה יומיומית של דבר יהוה והרהור בו הניבו גמול לפני 000,3 שנה, על אחת כמה וכמה רב הגמול כיום! (תהלים א׳:1–3; י״ג:6; קי״ט:72, 97, 111).
14. מאיזו בחינה הוכיחה דרכו של שלמה שאין די ברכישת ידע?
14 בכל זאת, אין די ברכישת ידע בלבד. חיוני שמשרתי אלוהים גם יפעלו בתואם עם הידע, ויישמו אותו לפי רצון אלוהים — אכן, יעשו ”כן”. ניתן להדגים זאת במקרה של שלמה בן־דוד, שבו בחר אלוהים ”לשבת על כסא מלכות יהוה על ישראל”. שלמה קיבל את התפקיד לבנות את המקדש, ולהשתמש בתוכניות ההנדסיות שקיבל דוד ”ברוח” (דברי־הימים א׳. כ״ח:5, 11–13). כיצד יכול היה שלמה לבצע משימה כבירה זו? בתשובה לתפילה, העניק לו יהוה חוכמה ודעת. כשהללו ברשותו, וכשהוא דבֵק בתוכניות שסופקו בהשראת אלוהים, יכול היה שלמה לבנות את הבית המפואר, אשר נתמלא כבוד יהוה (דברי־הימים ב׳. ז׳:2, 3). אך מאוחר יותר, שלמה נכשל. מאיזו בחינה? תורת יהוה ציינה בנוגע למלך ישראל: ”ולא ירבה לו נשים, ולא יסור לבבו” (דברים י״ז:17). אולם, היו לשלמה ”נשים שרות שבע מאות, ופילגשים שלוש מאות; ויטו נשיו... את לבבו אחרי אלוהים אחרים”. בערוב ימיו, סר שלמה מן הדרך וחדל לעשות ”כן” (מלכים א׳. י״א:3, 4; נחמיה י״ג:26).
15. כיצד יאשיהו עשה ”כן”?
15 יאשיהו היה אחרון מלכי יהודה המעטים שהיו צייתנים. בשנת 648 לפה״ס, החל לטהר את הארץ מעבודת־האלילים ולשפץ את מקדש יהוה. במקדש מצא הכהן הגדול ”את ספר תורת יהוה ביד משה”. מה עשה יאשיהו בנוגע לכך? ”ויעל המלך בית יהוה וכל איש יהודה ויושבי ירושלים והכוהנים והלויים וכל העם, מגדול ועד קטון; ויקרא באוזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בית יהוה.
-