מה יש למקרא לומר על קעקועים?
תשובת המקרא
המקרא מתייחס לקעקועים פעם אחת בלבד, בויקרא י״ט:28. שם נאמר: ”כתובת קעקע לא תתנו בכם”. מצווה זו שנתן אלוהים לבני ישראל הבדילה אותם מן העמים השכנים אשר קעקעו על עורם את השמות או את הסמלים של אליליהם (דברים י״ד:2). התורה שניתנה לעם ישראל אומנם אינה חלה על המשיחיים, אבל ראוי לבחון לעומק את העיקרון המונח בבסיס איסור זה.
האם ראוי שמשיחי יעשה קעקוע?
הפסוקים הבאים יכולים לעזור לך לשקול את הנושא:
על ’הנשים להתקשט בצניעות’ (טימותיאוס א׳. ב׳:9). עיקרון זה תקף הן לגבי נשים והן לגבי גברים. עלינו לכבד את רגשות הזולת ולא למשוך תשומת לב מיותרת לעצמנו.
יש שעושים קעקוע כדי להגדיר את זהותם או כביטוי של עצמאות או כהצהרת בעלות על גופם. אך המקרא מעודד את המשיחיים: ’מסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו בעזרת כושר החשיבה שלכם’ (רומים י״ב:1). בחן בעזרת ”כושר החשיבה” שלך למה אתה רוצה לעשות קעקוע. אם אתה רוצה להיראות אופנתי או להיות מזוהה עם קבוצה מסוימת, זכור שרגשותיך ורצונותיך עשויים לחלוף, ואילו הקעקוע נשאר. בדוק את מניעיך וכך תוכל להגיע להחלטה נבונה (משלי ד׳:7).
”כל אץ [פזיז] אך למחסור” (משלי כ״א:5). ההחלטה לעשות קעקוע בדרך כלל נעשית בפזיזות, אך יכולות להיות לה השלכות ארוכות טווח על מערכות היחסים שלך ועל אפשרויות התעסוקה שלך. זאת ועוד, מחקרים שונים מראים שרבים ממי שעושים קעקוע מתחרטים על כך מאוחר יותר, והעובדה שהסרת קעקועים הפכה לעסק משגשג רק תומכת במסקנה זו.