”פִּים” מעיד על מהימנותו ההיסטורית של המקרא
המילה ”פִּים” היא מילה יחידאית במקרא. בימי שאול המלך, נאלצו בני ישראל להשחיז את כלי המתכת שלהם אצל החרשים הפלשתים. הכתוב מוסר: ”והייתה הפְּצירה [מחירה של ההשחזה] פים למחרשות ולאֵתים ולִשְלוש קלשון ולהקרדומים, ולהציב הדורבן” (שמואל א׳. י״ג:21).
מה היה הפים? התשובה לשאלה זו נותרה בגדר תעלומה עד 1907 לספירה, כאשר נמצאה אבן משקל הפים הראשונה בעיר הקדומה גזר. עד אותה עת התחבטו מתרגמי מקרא בתרגומה של המילה ”פים”. למשל, תרגום המלך ג׳יימס תרגם את המילה בשמואל א׳. י״ג:21 לשוּפין.
לחוקרים בני זמננו ידוע שפים הוא יחידת משקל שערכה בממוצע 82.7 גרם, או בערך שני שלישי השקל — יחידת המשקל הבסיסית שבה השתמשו העברים הקדמונים. המחיר שגבו הפלשתים מבני ישראל על השחזת כליהם היה פים של יחידות כסף. השקילה לפי יחידת השקל יצאה מכלל שימוש עם נפילת ממלכת יהודה ובירתה ירושלים ב־607 לפה״ס. כיצד אפוא מעיד הפים על מהימנותו ההיסטורית של התנ״ך?
ישנם פרשנים הגורסים כי התנ״ך, ובכלל זה גם ספר שמואל א׳, נכתב בתקופה הרומית־הלניסטית ואולי אפילו מאוחר יותר, בין המאה השנייה והראשונה לפה״ס. לפיכך, לפי טענתם, ספרי התנ״ך ”אינם ’היסטוריים’ והם חסרי ערך בשחזור ’ישראל מקראית’ או ’קדומה’, אשר היא למעשה המצאה ספרותית מודרנית של היהדות והנצרות”.
עם זאת, בכותבו על יחידת המשקל ”פים” המוזכרת בשמואל א׳. י״ג:21, אומר ויליאם ג. דֶבֶר, פרופסור לארכיאולוגיה ולאנתרופולוגיה של המזרח הקרוב: ”זה פשוט בלתי אפשרי שהוא [הפים] ’הומצא’ על־ידי מחברים בני התקופה הרומית־הלניסטית מאות שנים אחרי שמשקָלות אלה פסו מן העולם ונשכחו. לאמיתו של דבר, פרט מקראי קטן זה... לא הובן די צורכו עד ראשית המאה ה־20 לספירה כאשר נתגלו הממצאים הארכיאולוגים הראשונים שעליהם כתובה המילה פים בכתב עברי”. הפרופסור ממשיך ואומר: ”אם הסיפורים במקרא הם כולם ’המצאות ספרותיות’ מן התקופה הרומית־הלניסטית, מניין הגיע סיפור זה אל התנ״ך? כמובן יש שיקומו ויטענו שהפים הוא ’רק פרט קטן’. אמת ויציב. אך היטב ידוע לנו ש’ההיסטוריה נמצאת בפרטים הקטנים’”.
[תמונה בעמוד 29]
יחידת המשקל פים הייתה שווה לשני שלישי השקל