הפניות עבור התהלך באומץ עם אלוהים — יחידה 3

פרק 41

‏”‏שניהם היו צדיקים לפני אלוהים”‏

בנ ”‏ללא דופי”‏ §2

ללא דופי

בהקשר לבני אדם,‏ המונח ”‏ללא דופי”‏ הוא תמיד יחסי ולא מוחלט.‏ כשאיוב סבל מקשיים,‏ הוא הגיע למסקנות מוטעות לגבי יהוה,‏ למשל לגבי הדרך שבה הוא נוהג באנשים חפים מפשע (‏איו ט׳:‏20–22‏)‏.‏ זכריה,‏ אביו של יוחנן המטביל,‏ פקפק בהצהרתו של יהוה דרך המלאך גבריאל (‏לוק א׳:‏18–20‏)‏.‏ בכל זאת,‏ נאמר על איוב וזכריה שלא היה בהם דופי.‏ מדוע?‏ משום שהציפיות של יהוה מבני האדם סבירות,‏ ובעיניו הם מסוגלים להיות נאמנים למרות חוסר שלמותם (‏איו א׳:‏1;‏ לוק א׳:‏6‏)‏.‏

בנ ”‏גבריאל”‏ §2–3

גבריאל

המלאך היחיד,‏ מלבד מיכאל,‏ ששמו מצוין במקרא;‏ המלאך היחיד שהודיע את שמו כשלבש גוף גשמי.‏ גבריאל התגלה בפני דניאל פעמיים:‏ הפעם הראשונה הייתה ליד נהר שנקרא אוּלָי ”‏בשנה השלישית למלכות בלשאצר”‏ כדי להסביר את החזון של דניאל על האיל והתיש (‏דנ ח׳:‏1,‏ 15–26‏)‏.‏ הפעם השנייה הייתה ”‏בשנה הראשונה לדריווש”‏ כדי למסור את הנבואה על ’‏שבעים השבועות’‏ (‏דנ ט׳:‏1,‏ 20–27‏)‏.‏ גבריאל מסר לזכריה הכוהן את החדשות הטובות על כך שהוא ואשתו אלישבע יביאו לעולם בן ששמו יהיה יוחנן (‏המטביל)‏,‏ וזאת למרות גילם המתקדם (‏לוק א׳:‏11–20‏)‏.‏ הוא התגלה בפני מרים הבתולה שהייתה מאורסת ליוסף ואמר לה:‏ ”‏שלום לך,‏ ברוכת אלוהים,‏ יהוה עימך”‏.‏ הוא הוסיף ואמר לה שהיא תלד בן,‏ את ישוע,‏ והוא ייקרא ”‏בן האל העליון.‏.‏.‏ ויהוה אלוהים ייתן לו את כיסא דוד אביו.‏.‏.‏ ומלכותו תעמוד עד אין קץ”‏ (‏לוק א׳:‏26–38‏)‏.‏

מהכתוב במקרא אנו לומדים שגבריאל הוא מלאך רם דרג,‏ אשר ”‏ניצב לפני אלוהים”‏.‏ הוא ”‏נשלח.‏.‏.‏ מאת אלוהים”‏ כדי למסור מסרים חשובים למשרתי יהוה עלי אדמות (‏לוק א׳:‏19,‏ 26‏)‏.‏ הגוף שבו הוא נגלה התאים למשמעות שמו,‏ והוא ”‏נראה כגבר”‏ (‏דנ ח׳:‏15‏)‏.‏

בנ ”‏יוחנן”‏ §1

יוחנן

משמעות השם היא ”‏יהוה חנן”‏,‏ כלומר יהוה נהג בחן ובחסד.‏

מ08 3/‏15 30 §6

נקודות בולטות מספר לוקס

א׳:‏62 — האם הפך זכריה לחירש־אילם?‏ לא.‏ רק כושר הדיבור שלו נפגע.‏ מי ש”‏רמזו”‏ לו כיצד ירצה לקרוא לילד לא עשו כן משום שהיה חירש.‏ קרוב לוודאי שזכריה שמע את דברי אישתו באשר לשם שיינתן לבנם.‏ ייתכן ששאלו את זכריה בקשר לכך על ידי רמזים,‏ כלומר באמצעות סימנים או תנועות ידיים.‏ העובדה שהוחזר לו כושר הדיבור בלבד,‏ מעידה על כך ששמיעתו לא אבדה לו (‏לוקס א׳:‏13,‏ 18–20,‏ 60–64‏)‏.‏

מ23.‏10 14–15 §10–14

‏”‏הוא יחזק אתכם”‏ — כיצד?‏

¹⁰ יהוה יכול להשתמש באחינו ואחיותינו לאמונה כדי לחזק אותנו.‏ הם יכולים להיות לנו ”‏לנחמה גדולה”‏ כשאנחנו מתמודדים עם ניסיונות או מתקשים למלא משימה מסוימת (‏קול׳ ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ אנחנו זקוקים לחברים במיוחד ב”‏עיתות צרה”‏ (‏מש׳ י״ז:‏17‏)‏.‏ כשאנחנו מרגישים חלשים,‏ אחינו ואחיותינו יכולים לעזור לנו מבחינה פיזית,‏ רגשית ורוחנית.‏ שים לב איך מרים,‏ אימו של ישוע,‏ התחזקה מאחרים.‏

¹¹ מרים הייתה זקוקה לכוח.‏ נסה לדמיין את האחריות הכבדה שהוטלה עליה כשהיא קיבלה משימה יוצאת דופן מהמלאך גבריאל.‏ היא עמדה להרות למרות שהיא הייתה בתולה ולא נשואה.‏ לא היה לה ניסיון בגידול ילדים,‏ והיא הייתה צריכה לטפל בילד שיגדל להיות המשיח.‏ בנוסף,‏ איך היא תוכל להסביר את המצב לארוס שלה,‏ יוסף?‏ (‏לוקס א׳:‏26–33‏)‏.‏

¹² איך מרים קיבלה את הכוח שהיא הייתה זקוקה לו כדי למלא את המשימה המיוחדת והלא־פשוטה שהוטלה עליה?‏ היא ביקשה עזרה מאחרים.‏ למשל,‏ היא ביקשה מהמלאך גבריאל לספר לה עוד פרטים על המשימה (‏לוקס א׳:‏34‏)‏.‏ זמן קצר לאחר מכן היא עשתה את הדרך הארוכה אל ”‏אזור ההר”‏ ביהודה כדי לבקר את קרובת משפחתה אלישבע.‏ והמאמץ שלה השתלם.‏ אלישבע שיבחה את מרים ובהשראת יהוה מסרה לה נבואה מעודדת על העובר שברחמה.‏ ‏(‏קרא לוקס א׳:‏39–45‏.‏)‏ מרים אמרה שיהוה ”‏עשה גבורות בזרועו”‏ (‏לוקס א׳:‏46–51‏)‏.‏ הוא אכן חיזק את מרים באמצעות גבריאל ואלישבע.‏

¹³ בדומה למרים,‏ גם אנחנו יכולים להתחזק מאחינו לאמונה.‏ דאסורי,‏ אחות מבוליביה,‏ הייתה זקוקה לכוח.‏ כשאביה אובחן כחולה במחלה סופנית ואושפז בבית־החולים,‏ היא לקחה על עצמה את האחריות לטפל בו (‏טימ״א ה׳:‏4‏)‏.‏ זה לא תמיד היה קל.‏ היא מודה:‏ ”‏פעמים רבות הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להמשיך”‏.‏ אך בהתחלה היא היססה לבקש עזרה.‏ ”‏לא רציתי להכביד על האחים”‏,‏ היא מסבירה.‏ ”‏אמרתי לעצמי:‏ ‏’‏יהוה ייתן לי את הכוח שאני צריכה’‏.‏ אבל אז הבנתי שאם אני מרחיקה את עצמי מהאחים,‏ אני בעצם מנסה לפתור את הבעיות בכוחות עצמי”‏ (‏מש׳ י״ח:‏1‏)‏.‏ דאסורי החליטה לכתוב לכמה מחבריה ולהסביר להם עם מה היא מתמודדת.‏ ”‏אני לא יכולה להסביר במילים כמה התחזקתי מהאחים והאחיות היקרים שלי”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏הם הביאו אוכל לבית־החולים והקריאו לי פסוקים מנחמים.‏ זה כל כך נפלא לדעת שאנחנו לא לבד.‏ אנחנו שייכים למשפחה גדולה של משרתי יהוה — משפחה שמוכנה לתת לנו יד,‏ לבכות איתנו ולהילחם איתנו בקרב”‏.‏

¹⁴ אחת הדרכים שבהן יהוה מחזק אותנו היא באמצעות זקני הקהילה.‏ הם מתנות שיהוה העניק לנו,‏ והוא משתמש בהם כדי לתת לנו כוח ולרענן אותנו (‏יש׳ ל״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ לכן אל תהסס לשתף את הזקנים בדאגותיך.‏ וכשהם מציעים לך עזרה,‏ קבל אותה בשמחה.‏ יהוה יכול לתת לך כוח באמצעותם.‏

פרק 42

היא הסכימה לקבל משימה מאתגרת

ע 12/‏10 11 §4–5

המקרא — ספר מהימן — חלק ו׳‏

המקרא גם מזכיר מאורעות בולטים שאירעו בתקופה הרומית.‏ באשר לזמן הולדתו של ישוע,‏ מציין המקרא:‏ ”‏בימים ההם יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס לפקוד את כל העולם המיושב (‏היה זה מִפקד התושבים הראשון,‏ והוא נערך כאשר קִירֶנְיוֹס היה נציב סוריה)‏.‏ הכול הלכו להתפקד,‏ איש איש אל עירו”‏ (‏לוקס ב׳:‏1–3‏)‏.‏

טקיטוס וההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מזכירים שניהם את קירניוס.‏ בספרייה הבריטית ישנו צו מטעם מושל רומי המעיד על קיומם של מפקדי אוכלוסין מעין אלה.‏ בצו זה נאמר:‏ ”‏היות שהגיעה השעה לערוך את מפקד התושבים מבית לבית,‏ יש לחייב את כל מי שמסיבה כלשהי מתגוררים מחוץ למחוזותיהם לשוב לבתיהם”‏.‏

עא 153–155 §4–7

‏’‏היא חשבה על משמעות הדברים בלבה’‏

⁴ יוסף ומרים לא היו היחידים שנעו באותה עת בדרכים.‏ זמן קצר קודם לכן יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס המורה על קיום מפקד אוכלוסין ברחבי המדינה,‏ והתושבים נדרשו לצאת אל ערי מולדתם כדי להתפקד.‏ מה עשה יוסף?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏הוא יצא [‏”‏ויעל”‏,‏ דל׳‏‏]‏ מן העיר נצרת שבגליל,‏ ומאחר שהיה מבית דוד וממשפחתו,‏ בא אל יהודה,‏ אל עיר דוד הנקראת בית לחם”‏ (‏לוקס ב׳:‏1–4‏)‏.‏

⁵ לא היה זה צירוף מקרים שבאותו הזמן יצא צו זה.‏ בנבואה שנכתבה כשבע מאות שנה קודם לכן נחזה שהמשיח ייוולד בבית לחם.‏ מעניין לציין כי 11 קילומטר בלבד מנצרת שכנה עיר ששמה בית לחם,‏ אך הנבואה ציינה מפורשות שהמשיח ייוולד ב”‏בית לחם אפרתה”‏.‏ ‏(‏קרא מיכה ה׳:‏1‏.‏‏)‏ כדי להגיע באותם ימים מנצרת לעיר קטנה זו היה על האדם לגמוא כ־130 קילומטר בשטח הררי דרך שומרון.‏ זו העיר שאליה נקרא יוסף להגיע,‏ שכן בית לחם אפרתה הייתה עיר אבותיו של דוד המלך,‏ ויוסף וכלתו היו שניהם מבית דוד.‏

⁶ האם תתמוך מרים בהחלטתו של יוסף להישמע לצו ולהתפקד?‏ הרי המסע לא יהיה לה קל.‏ הימים היו ככל הנראה ימי ראשית הסתיו לקראת סוף העונה היבשה,‏ ועל כן צפויים היו גשמים קלים.‏ כמו כן,‏ בתום מסע בן מספר ימים היה עליהם לטפס טיפוס מפרך,‏ שכן בית לחם שכנה ברום של יותר מ־760 מטר,‏ והכתוב אכן אומר שיוסף ‏’‏עלה מן הגליל’‏,‏ אל בית לחם.‏ ייתכן שהמסע יהיה ארוך מהרגיל,‏ היות שמצבה של מרים יצריך מספר רב של עצירות למנוחה.‏ כל אישה צעירה בנסיבות אלו תחפוץ יותר מתמיד להישאר בקרבת ביתה עם משפחתה וחבריה שיעזרו לה כאשר תיתקף צירי לידה.‏ אין ספק שנדרש למרים אומץ כדי לצאת למסע זה.‏

⁷ על כל פנים,‏ לוקס כותב שיוסף הלך ”‏להירשם עם מרים”‏ ומוסיף שהיא ”‏כבר נישאה לו”‏ (‏לוקס ב׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ עובדת היותה אשת יוסף השפיעה רבות על החלטותיה.‏ היא הכירה בראשותו הרוחנית של בעלה ואימצה ללבה את התפקיד שנתן לה אלוהים לשמש עזר כנגדו על־ידי כך שתמכה בהחלטותיו.‏ אם כן,‏ המסע היה כמבחן אמונה עבורה,‏ והיא עמדה בו בהצלחה בזכות צייתנותה.‏

מ08 3/‏15 31 §1

נקודות בולטות מספר לוקס

ב׳:‏35 — באיזה מובן ”‏תעבור חרב”‏ בליבה של מרים?‏ המילים הללו מתייחסות לצער שעתידה הייתה מרים לחוות כאשר תראה כיצד רוב רובו של העם דוחה את ישוע כמשיח,‏ וכן ליגון שתחוש בשעת מותו המייסר (‏יוח׳ י״ט:‏25‏)‏.‏

מ18.‏07 10 §14

את הכרתו של מי אתה מחפש?‏

¹⁴ מה לגבי מרים?‏ האם המשיך יהוה להעניק לה את ההכרה אשר לה הייתה ראויה בשל הטיפול המסור שלה בבנו וגידולו?‏ אכן כן.‏ אלוהים דאג שדבריה ומעשיה יתועדו במקרא.‏ נראה שלא התאפשר למרים להצטרף לישוע במהלך שלוש וחצי שנות שירותו.‏ ייתכן שכאלמנה הייתה צריכה מרים להישאר בנצרת.‏ אולם אף־על־פי שהחמיצה זכויות רבות,‏ היה באפשרותה להיות לצד ישוע בזמן מותו (‏יוח׳ י״ט:‏26‏)‏.‏ בהמשך הייתה מרים בירושלים יחד עם השליחים בימים שקדמו לחג השבועות שבו נשפכה רוח הקודש (‏מה״ש א׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ היא ככל הנראה נמשחה עם הנוכחים האחרים.‏ אם כן,‏ משמע הדבר שניתנה לה ההזדמנות להיות בשמיים עם ישוע לעולמי עולמים.‏ איזה גמול נפלא על שירותה הנאמן!‏

מ09 1/‏1 5 §4 עד 6 §2

מה נוכל ללמוד מדוגמתה של מרים?‏

מרים אינה מוזכרת פעמים רבות בספרי הבשורה,‏ מלבד בסיפור לידתו של ישוע.‏ אולם אנו יודעים כי למרים ויוסף היו לפחות שישה ילדים נוספים.‏ ייתכן שאתה מופתע לשמוע זאת,‏ אך תן דעתך למסופר בספרי הבשורה.‏

יוסף העריך מאוד את הזכות המיוחדת שהוענקה למרים ללדת את בן אלוהים.‏ מסיבה זו נמנע מלקיים עימה יחסי מין לפני לידת ישוע.‏ מתי א׳:‏25 מציין שיוסף לא ”‏ידע אותה עד אשר ילדה בן”‏.‏ המילה ”‏עד”‏ בפסוק מצביעה על כך שלאחר שנולד ישוע,‏ קיימו מרים ויוסף יחסי מין נורמליים כבעל ואישה.‏ בעקבות זאת נולדו להם בנים ובנות,‏ כמסופר בספרי הבשורה.‏ יעקב,‏ יוסף,‏ שמעון ויהודה היו אחיו למחצה של ישוע,‏ והיו למרים לפחות עוד שתי בנות (‏מתי י״ג:‏55,‏ 56‏)‏.‏ את הילדים האלה הרתה בדרך הרגילה.‏

מרים הייתה אישה רוחנית.‏ אף שהתורה לא דרשה מנשים לחגוג את חג הפסח,‏ נהגה מרים להתלוות ליוסף למסע השנתי לירושלים לרגל החג (‏לוקס ב׳:‏41‏)‏.‏ היה זה מסע של כמעט 300 קילומטר הלוך וחזור — עם משפחה שהלכה והתרחבה.‏ מכל מקום,‏ מסעות אלו היו מן הסתם מאורעות משפחתיים משמחים.‏

נשים רבות כיום מחקות את דוגמתה הטובה של מרים.‏ הן אינן חוסכות מאמצים ופועלות ללא שמץ של אנוכיות כדי למלא את חובותיהן המקראיות.‏ לא אחת מגלות רעיות מסורות אלו מידה רבה של סבלנות,‏ יכולת עמידה וענווה.‏ הן מהרהרות בגישתה של מרים והדבר עוזר להן להציב את הדברים הרוחניים לפני נוחותן והנאותיהן.‏ הן יודעות,‏ כפי שמן הסתם ידעה מרים,‏ שכאשר הן עובדות את אלוהים יחד עם הבעל והילדים,‏ נעשית המשפחה יותר ויותר חזקה ומאוחדת.‏

פרק 43

הוא קיבל על עצמו באומץ תפקיד לא פשוט

מ17.‏08 32 §4

שאלות של קוראים

גם השושלות המוצגות בשני ספרי הבשורה שונות זו מזו.‏ מתי מתחקה אחר שושלתו של יוסף ומראה שבתור בנו המאומץ,‏ ישוע היה היורש החוקי של מלכות דוד.‏ מדוע?‏ מכיוון שיוסף היה צאצאו של דוד המלך דרך שלמה בן דוד (‏מתי א׳:‏6,‏ 16‏)‏.‏ אולם לוקס ככל הנראה מתחקה אחר שושלתה של מרים ומראה שישוע היה היורש הטבעי,‏ ”‏לפי הבשר”‏,‏ של מלכות דוד (‏רומ׳ א׳:‏3‏)‏.‏ מדוע?‏ מפני שמרים באה משושלתו של דוד המלך דרך נתן בן דוד (‏לוקס ג׳:‏31‏)‏.‏ אך מדוע לוקס אינו מציין בשושלת שבספרו שמרים הייתה בתו של עלי?‏ מכיוון שרישומי יוחסין רשמיים התחקו בדרך כלל אחר שושלת הגבר.‏ מכאן שכאשר לוקס מזכיר את יוסף כבנו של עלי,‏ הכוונה היא שיוסף היה חתנו של עלי (‏לוקס ג׳:‏23‏)‏.‏

מ03 12/‏15 5 §5

מה ניתן ללמוד ממשפחתו של ישוע

יוסף לא ידע את מרים עד אשר ילדה את בנה (‏מתי א׳:‏25‏)‏.‏ ימי ההימנעות אולי לא היו קלים לזוג הטרי,‏ אך הם ככל הנראה לא רצו שתהיינה אי־הבנות באשר לזהות האב.‏ איזו דוגמה לריסון עצמי!‏ יוסף נתן לערכים הרוחניים עדיפות על פני תשוקותיו הטבעיות.‏

עא 166 §15–18

הוא הגן,‏ הוא פרנס,‏ הוא התמיד

¹⁵ הם חיו חיים פשוטים אך בהחלט לא־קלים.‏ המקרא מכנה את יוסף ”‏הנגר”‏,‏ ומילה זו טומנת בחובה עבודות רבות הכרוכות בשימוש בעץ,‏ כגון כריתת עצים,‏ גרירת בולי העץ וייבושם,‏ וזאת לצורך בניית בתים,‏ סירות,‏ גשרים קטנים,‏ עגלות,‏ גלגלים,‏ עוּלים וכלי עבודה חקלאיים למיניהם (‏מתי י״ג:‏55‏)‏.‏ הייתה זו עבודה פיזית קשה.‏ הנגרים בימי המקרא עבדו בדרך כלל מול פתח ביתם הצנוע או בבית מלאכה הסמוך לו.‏

¹⁶ יוסף השתמש במגוון רחב של כלי עבודה,‏ אשר את חלקם ירש מן הסתם מאביו.‏ ייתכן שנעזר בזוויתן,‏ באנך,‏ בחוט גיר,‏ בגרזן,‏ במסור,‏ בקרדום להקצעת עץ,‏ בפטיש,‏ באזמלים,‏ במקדחה שהופעלה על־ידי משיכת קשת,‏ בדבקים שונים ואולי גם במסמרים,‏ אף שהיו יקרים.‏

¹⁷ ראה בעיני רוחך את ישוע צופה כילד באביו המאמץ בשעה שהלה עבד.‏ עיניו הפעורות התבוננו בריכוז בכל תנועה שעשה יוסף,‏ והוא ללא ספק העריץ את העוצמה הגלומה בכתפיו הרחבות ובזרועותיו המגוידות,‏ את ידיו המיומנות ואת עיניו הנבונות.‏ אולי יוסף החל להראות לבנו הצעיר איך לבצע עבודות פשוטות,‏ כגון שיוף עץ בעורות דג מיובשים.‏ הוא ככל הנראה לימד את ישוע את ההבדלים בין סוגי העץ השונים ששימשו אותו — כמו השקמה,‏ האלון או הזית.‏

¹⁸ עוד למד ישוע שהידיים החסונות הללו שכרתו עצים,‏ הכינו קורות עץ וחיברו אותן יחדיו הן הידיים העדינות שליטפו וניחמו אותו,‏ את אמו ואת אֶחיו ואחיותיו.‏ כן,‏ משפחתם של יוסף ומרים הלכה והתרחבה ולבסוף היו בה לפחות שישה ילדים מלבד ישוע (‏מתי י״ג:‏55,‏ 56‏)‏.‏ יוסף היה צריך לעבוד קשה יותר לפרנסתם.‏

מ17.‏07 13 §8‏,‏ הערת שוליים

‏”‏בכו עם הבוכים”‏

⁸ בצעירותו היה צריך ישוע להתמודד עם מותם של בני משפחה ומכרים.‏ נראה שיוסף,‏ אביו המאמץ,‏ נפטר כשישוע היה בחור צעיר יחסית.‏ תאר לעצמך את ישוע,‏ שהיה בעל רגשות רכים,‏ מתמודד בגיל העשרה או בשנות העשרים המוקדמות לחייו עם כאבו וכאבם של אמו,‏ אחיו ואחיותיו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

יוסף מוזכר בפעם האחרונה כשהיה ישוע בן 12.‏ כאשר חולל ישוע את הנס הראשון שלו — הפיכת מים ליין — הכתוב אינו מזכיר את יוסף באירוע זה וגם לא בהמשך.‏ כשהיה ישוע על עמוד ההוקעה,‏ הוא הפקיד בידי השליח יוחנן את האחריות לדאוג לאמו.‏ הוא לא היה עושה כן אילו יוסף היה עוד בחיים (‏יוח׳ י״ט:‏26,‏ 27‏)‏.‏

מ23.‏10 8–10 §9–14

האם אתה ’‏נכון לציית’‏?‏

⁹ הרבה אנשים מכירים בכך שאנחנו זקוקים לממשלות ושעלינו לציית לפחות לחלק מהחוקים ש’‏הסמכויות הנעלות’‏ מחוקקות (‏רומ׳ י״ג:‏1‏)‏.‏ אבל אותם אנשים לא רוצים לציית לחוקים שנראים להם לא־הוגנים או מוגזמים.‏ חשוב,‏ לדוגמה,‏ על נושא המיסים.‏ בסקר שנערך באחת ממדינות אירופה ציינו רבע מהמשיבים ש”‏זה בסדר לא לשלם מיסים אם לדעתך הם לא־הוגנים”‏.‏ אם כן,‏ זה לא מפתיע שהתושבים באותה מדינה משלמים רק כשני שליש מהמיסים שהם אמורים לשלם לממשלה.‏

¹⁰ המקרא מכיר בכך שממשלות האדם גורמות לסבל,‏ שהן נמצאות בשליטת השטן ושהן יגיעו בקרוב אל קיצן (‏תהל׳ ק״י:‏5,‏ 6;‏ קהלת ח׳:‏9;‏ לוקס ד׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ נאמר בו גם ש”‏כל המתקומם נגד הסמכויות מתנגד למסגרת שקבע אלוהים”‏.‏ כניעתנו היחסית לסמכויות הנעלות היא חלק מהסידור הזמני שקבע יהוה כדי לשמור על הסדר.‏ לכן עלינו לתת ”‏לכל אדם מה שמגיע לו”‏,‏ כולל מיסים,‏ כבוד וציות (‏רומ׳ י״ג:‏1–7‏)‏.‏ יכול להיות שלדעתנו חוקים מסוימים הם לא־נוחים,‏ לא־הוגנים או שהציות להם כרוך בהוצאה כספית כבדה.‏ אבל אנחנו מצייתים ליהוה,‏ והוא דורש מאיתנו להיכנע לאותן סמכויות כל עוד הן לא דורשות מאיתנו להפר את חוקיו (‏מה״ש ה׳:‏29‏)‏.‏

¹¹ נוכל ללמוד מדוגמתם של יוסף ומרים,‏ שהיו מוכנים להיכנע לסמכויות הנעלות גם כאשר היה קשה לעשות זאת.‏ ‏(‏קרא לוקס ב׳:‏1–6‏.‏)‏ כשמרים הייתה בחודש התשיעי להריונה,‏ היא ויוסף נדרשו לציית להוראה לא־פשוטה.‏ אוגוסטוס,‏ ששלט באימפריה הרומית,‏ ציווה לערוך מפקד אוכלוסין.‏ יוסף ומרים היו צריכים להגיע לבית לחם,‏ מסע של כ־150 קילומטר בדרך הררית.‏ המסע הזה היה קשה,‏ במיוחד למרים.‏ יכול להיות שהיא ויוסף דאגו לבריאותה ולבריאות העובר שלה.‏ מה היה קורה אם צירי הלידה היו פוקדים אותה באמצע הדרך?‏ האם הם חשבו שהעובדה שהיא נושאת ברחמה את המשיח המובטח הייתה סיבה מספיק טובה לא לציית להנחיות הממשלה?‏

¹² למרות שליוסף ומרים היו סיבות לדאגה,‏ הם צייתו לחוק.‏ ויהוה בירך את צייתנותם.‏ מרים הגיעה בשלום לבית לחם,‏ ילדה תינוק בריא ואף תרמה להתגשמות נבואה מקראית!‏ (‏מיכה ה׳:‏2‏)‏.‏

¹³ כשאנחנו נשמעים לסמכויות הנעלות,‏ זה מועיל גם לנו וגם לאחרים.‏ למשל,‏ אנחנו חוסכים מעצמנו את העונשים המוטלים על מי שמפירים את החוק (‏רומ׳ י״ג:‏4‏)‏.‏ והצייתנות של כל אחד מאיתנו כפרט יכולה להשפיע על יחסן של הרשויות לעדי־יהוה ככלל.‏ לדוגמה,‏ לפני עשרות שנים נכנסו חיילים לאולם מלכות בניגריה במהלך האסיפה וחיפשו פורעי חוק שהפגינו נגד תשלום מיסים.‏ אבל הקצין האחראי הורה לחיילים לעזוב ואמר:‏ ”‏עדי־יהוה תמיד משלמים מיסים”‏.‏ בכל פעם שאתה מציית לחוק,‏ אתה תורם למוניטין של עם יהוה — מוניטין שיכול להגן על אחיך לאמונה ביום מן הימים (‏מתי ה׳:‏16‏)‏.‏

¹⁴ אבל יכול להיות שלא תמיד קל לנו לציית לסמכויות הנעלות בלב שלם.‏ ”‏היה לי ממש קשה להיות צייתנית”‏,‏ מודה ג׳ואנה,‏ אחות מארצות הברית,‏ ”‏כי חלק מבני משפחתי סבלו מאי־צדק מצד הרשויות”‏.‏ אבל ג׳ואנה עשתה מאמץ מכוון לשנות את גישתה.‏ ראשית,‏ היא הפסיקה לקרוא פוסטים ברשתות החברתיות שעוררו בה רגשות שליליים כלפי הרשויות (‏מש׳ כ׳:‏3‏)‏.‏ שנית,‏ היא התפללה ליהוה וביקשה שיעזור לה לבטוח בו במקום לצפות לשינוי בממשלה (‏תהל׳ ט׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ שלישית,‏ היא קראה מאמרים על ניטרליות מתוך הפרסומים שלנו (‏יוח׳ י״ז:‏16‏)‏.‏ כעת ג׳ואנה אומרת שהיא מכבדת את הרשויות ומצייתת להן,‏ ושזה מעניק לה ”‏שלווה שאי־אפשר לתאר במילים”‏.‏

פרק 44

‏”‏קול קורא במדבר”‏

מ10 9/‏1 15 §4–6‏–‏התאה

הידעת?‏

מהו הקשר המשפחתי בין יוחנן המטביל לישוע?‏

▪ יש שסבורים שהם היו בני דודים מדרגה שנייה.‏ התפיסה הזו מבוססת על תרגום לא מדויק של לוקס א׳:‏36‏.‏ למשל בתרגום המלך ג׳יימס נאמר בפסוק הזה שאלישבע אימו של יוחנן ומרים אימו של ישוע היו בנות דודות.‏

אך למעשה למילה המקורית ביוונית בפסוק הזה יש משמעות רחבה יותר.‏ היא מצביעה על כך שהיה בין שתי הנשים האלה קשר משפחתי,‏ ולא בהכרח שהן היו בנות דודות.‏ באנציקלופדיה הקתולית (‏The Catholic Encyclopedia‏)‏ נאמר:‏ ”‏כל המידע שיש לנו לגבי.‏.‏.‏ הוריה של מרים.‏.‏.‏ לקוח מספרות חוץ־מקראית”‏.‏

לכן ידוע לנו שהיה קשר משפחתי כלשהו בין ישוע ליוחנן,‏ אך הם לא היו בהכרח בני דודים מדרגה שנייה.‏

נשנ מאמר 14

האם יוחנן המטביל אכן היה אדם אמיתי?‏

ספרי הבשורה מזכירים אדם המכונה ”‏יוחנן המטביל”‏,‏ אשר בישר ביהודה על מלכות אלוהים.‏ האם התיאור המקראי לגביו מדויק?‏ שים לב לנקודות הבאות:‏

● במקרא כתוב:‏ ”‏בימים ההם הופיע יוחנן המטביל במדבר יהודה כשהוא מכריז:‏ ’‏חִזרו בתשובה,‏ כי קרבה מלכות שמיים’‏”‏ (‏מתי ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ האם מקורות חילוניים מאמתים את הכתוב במקרא?‏ כן.‏

יוסף בן מתתיהו,‏ היסטוריון בן המאה הראשונה לספירה,‏ כתב על ”‏יוחנן הקרוי המטביל”‏ אשר ”‏קרא ליהודים לעשות מעשים טובים ולנהוג.‏.‏.‏ בחסידות כלפי אלוהים.‏.‏.‏ ולקבל את הטבילה”‏ (‏קדמוניות היהודים,‏ ספר שמונה־עשר)‏.‏

● במקרא מסופר שיוחנן גער בהורדוס אנטיפס,‏ אשר היה מושל מחוז הגליל ופריה.‏ הורדוס התיימר להיות יהודי שומר תורה.‏ יוחנן מתח עליו ביקורת בשל נישואיו להורודיה (‏הרודיאס)‏,‏ אשת אחיו למחצה (‏מרקוס ו׳:‏18‏)‏.‏ גם לפרט זה יש תימוכין במקור חוץ־מקראי.‏

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו אמר שאנטיפס ”‏חשק בהרודיאס”‏ ו”‏העז לפתוח בדיבורים על נישואין”‏.‏ היא נענתה להצעתו ועזבה את בעלה כדי להינשא לאנטיפס.‏

● במקרא נאמר:‏ ”‏יצאו אליו [‏אל יוחנן]‏ אנשים מירושלים ומכל יהודה ומכל סביבות הירדן והוטבלו על־ידיו בנהר הירדן”‏ (‏מתי ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

יוסף בן מתתיהו תומך גם בפרט זה וכותב ש”‏אנשים מכל הסוגים היו מתכנסים”‏ כדי לפגוש את יוחנן,‏ ”‏מאחר ששמחו מאוד לשמוע דבריו”‏.‏

אין ספק שההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ראה ביוחנן המטביל אדם אמיתי.‏ וגם אנו יכולים להיות בטוחים שהוא אכן היה קיים.‏

בנ ”‏רוח”‏ §60

רוח

אליהו היה אדם מלא מרץ ובעל כוח השפעה.‏ הוא שירת את אלוהים בהתלהבות וקנאות.‏ אלישע שהיה ממשיך דרכו ביקש לקבל פי 2 מרוחו (‏מלב ב׳:‏9,‏ 15‏)‏.‏ יוחנן המטביל גילה את אותה התלהבות וקנאות שאפיינה את אליהו,‏ וכתוצאה מכך הייתה לו השפעה עוצמתית על מאזיניו.‏ לכן נאמר לגביו שהוא ילך ”‏ברוח אליהו ובגבורתו”‏ (‏לוק א׳:‏17‏)‏.‏

אעיתש מאמר 178 §4

מי היה יוחנן המטביל?‏

חשיבותו במטרת אלוהים:‏ ישוע אמר ש”‏לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל,‏ אך אפילו אחד הקטנים במלכות השמיים גדול ממנו”‏ (‏מתי י״א:‏11‏)‏.‏ יוחנן לא היה רק נביא אלא גם השליח המנובא,‏ לכן אף משרת אלוהים לפניו לא יכול היה להיחשב לגדול ממנו.‏ מדבריו של ישוע אנחנו מבינים גם שיוחנן לא יהיה חלק ממלכות אלוהים.‏ נביא נאמן זה מת בטרם חנך ישוע את הדרך לחיים שמימיים (‏עברים י׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ יוחנן יהיה אחד מנתיניה של מלכות אלוהים וייהנה מחיי נצח בגן עדן כאן עלי אדמות (‏תהלים ל״ז:‏29;‏ לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏

מ19.‏08 29–31

יוחנן המטביל — דוגמה העוזרת לנו לשמור על שמחה

האם אתה משתוקק לתפקיד בקהילה שאינך יכול למלא כעת?‏ ייתכן שמדובר בתפקיד שמישהו אחר ממלא.‏ או אולי מדובר בזכות שירות שהייתה לך בעבר,‏ אולם כעת גיל,‏ בריאות לקויה,‏ מחויבויות משפחתיות או קשיים כלכליים מגבילים את מה שביכולתך לעשות.‏ ייתכן שעקב שינויים ארגוניים היה עליך לוותר על תפקיד שמילאת זמן רב.‏ ללא תלות בסיבה,‏ אולי אתה חש שאינך עושה את כל מה שהיית רוצה לעשות בשירות אלוהים.‏ במצבים כאלה ניתן להבין מדוע לעיתים אתה חש אכזבה.‏ למרות זאת,‏ כיצד תוכל להישמר פן רגשות שליליים ‏— כגון ייאוש,‏ מרירות או תרעומת — יכו שורשים בליבך?‏ כיצד תוכל לשמור על שמחתך?‏

נוכל ללמוד לקח חשוב בשמירה על שמחה אם נבחן את דוגמתו של יוחנן המטביל.‏ יוחנן נהנה מזכויות מיוחדות,‏ אך סביר להניח שציפה שחייו בשירות יהוה ייראו אחרת.‏ הוא ודאי לא תיאר לעצמו שישב בכלא זמן רב יותר מזה שהקדיש לשירותו.‏ בכל זאת,‏ יוחנן המשיך להיות שמח,‏ ושמר על גישה זו למשך שארית חייו.‏ מה עזר לו?‏ וכיצד נוכל לשמור על שמחתנו גם לנוכח אכזבות?‏

זכות משמחת

באביב שנת 29 לספירה החל יוחנן למלא את תפקידו כמבשר בואו של המשיח באמרו:‏ ”‏חזרו בתשובה,‏ כי קָרְבָה מלכות שמיים”‏ (‏מתי ג׳:‏2;‏ לוקס א׳:‏12–17‏)‏.‏ רבים נענו בחיוב.‏ למעשה,‏ המונים הגיעו ממרחקים על מנת לשמוע את המסר שבפיו,‏ אשר הניע אותם להתחרט ולהיטבל.‏ כמו כן,‏ יוחנן הזהיר באומץ את מנהיגי הדת הצדקנים מפני המשפט המצפה להם,‏ אלא אם כן ישתנו (‏מתי ג׳:‏5–12‏)‏.‏ הוא ראה את שירותו מגיע לשיאו בסתיו של שנת 29 לספירה כאשר הטביל את ישוע.‏ מאז ואילך,‏ יוחנן הנחה אחרים ללכת אחרי ישוע,‏ המשיח המובטח (‏יוח׳ א׳:‏32–37‏)‏.‏

הואיל ויוחנן מילא תפקיד מיוחד,‏ ישוע יכול היה לומר:‏ ”‏לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל”‏ (‏מתי י״א:‏11‏)‏.‏ אין ספק שיוחנן שמח בברכות שקיבל.‏ בדומה ליוחנן,‏ רבים כיום נהנים מברכות נפלאות.‏ חשוב למשל על אח ששמו טֶרי.‏ הוא ואשתו סנדרה משרתים במסגרת השירות המורחב למעלה מ־50 שנה.‏ טרי מציין:‏ ”‏היו לי זכויות נפלאות רבות.‏ שירתי כחלוץ,‏ חבר בית־אל,‏ חלוץ מיוחד,‏ משגיח נפה,‏ משגיח מחוז,‏ וכעת אני שוב משרת כחלוץ מיוחד”‏.‏ זה אכן משמח לקבל זכויות שירות תיאוקרטיות,‏ אך כפי שנלמד מדוגמתו של יוחנן,‏ דרוש מאמץ כדי להישאר שמח כאשר נסיבותינו משתנות.‏

המשך לגלות הערכה

העובדה שיוחנן לעולם לא הפסיק להעריך את הזכויות שהיו לו סייעה לו לשמור על שמחתו.‏ חשוב על הדוגמה הבאה:‏ לאחר טבילתו של ישוע,‏ שירותו של יוחנן הלך והצטמצם,‏ ואילו שירותו של ישוע הלך והתרחב.‏ מתוך דאגה תלמידיו של יוחנן פנו אליו ואמרו:‏ ”‏הינה הוא מטביל וכולם הולכים אליו”‏ (‏יוח׳ ג׳:‏26‏)‏.‏ יוחנן השיב:‏ ”‏הכלה היא של החתן.‏ חברו של החתן,‏ כאשר הוא עומד ושומע את קול החתן,‏ שמח עד מאוד.‏ זו שמחתי,‏ וכעת שלמה היא”‏ (‏יוח׳ ג׳:‏29‏)‏.‏ יוחנן לא התחרה בישוע,‏ ואף לא חשב שערכה של הזכות שקיבל פחת משום שתפקידו של ישוע היה חשוב יותר.‏ במקום זאת,‏ יוחנן נותר שמח מפני שהוקיר את תפקידו כ”‏חברו של החתן”‏.‏

השקפתו של יוחנן סייעה לו להמשיך להיות שבע רצון חרף כל מה שדרשה ממנו משימתו.‏ לדוגמה,‏ יוחנן היה נזיר מלידה,‏ ולכן נאסר עליו לשתות יין (‏לוקס א׳:‏15‏)‏.‏ ”‏הינה בא יוחנן,‏ לא אכל ולא שתה”‏,‏ אמר ישוע בהתייחסו לסגנון חייו הנזירי של יוחנן.‏ ישוע ותלמידיו,‏ לעומת זאת,‏ לא היו כפופים להגבלות הללו וניהלו סגנון חיים שגרתי יותר (‏מתי י״א:‏18,‏ 19‏)‏.‏ כמו כן,‏ בעוד שיוחנן כלל לא חולל ניסים,‏ הוא ידע שלתלמידיו של ישוע,‏ וביניהם כמה שבתחילה הלכו אחריו,‏ הייתה יכולת זו (‏מתי י׳:‏1;‏ יוח׳ י׳:‏41‏)‏.‏ במקום לאפשר להבדלים הללו להטריד אותו,‏ יוחנן דבק בקנאות במשימה שהטיל עליו יהוה.‏

אם גם אנו נוקיר את משימתנו הנוכחית בשירות יהוה,‏ נוכל לשמור על שמחתנו.‏ טרי,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ אומר:‏ ”‏התמקדתי בכל משימה שקיבלתי”‏.‏ במבט לאחור על חייו בשירות המורחב הוא מציין:‏ ”‏אין לי חרטות,‏ רק זיכרונות נפלאים”‏.‏

נוכל להעמיק את שמחתנו בשירות אלוהים אם נהרהר במה שמעניק משמעות אמיתית לכל משימה או אחריות תיאוקרטית — הזכות להיות ”‏שותפיו של אלוהים לעבודה”‏ (‏קור״א ג׳:‏9‏)‏.‏ כפי שמירוק פריט יקר העובר מדור לדור יכול לשמר את הברק שלו,‏ הרהורים בכבוד הגדול לשרת את אלוהים יכולים למנוע מהשקפות מוטעות להאפיל על שמחתנו.‏ כך נימנע מלהשוות את ההקרבות שאנו עושים עם ההקרבות שעושים אחרים,‏ ולא נמעיט בערכן של זכויותינו בהשוואה לזכויות שאחרים מקבלים (‏גל׳ ו׳:‏4‏)‏.‏

היה ממוקד בעניינים רוחניים

יוחנן אולי ידע ששירותו לא יימשך זמן רב,‏ אך הוא ודאי לא חשב שיסתיים בפתאומיות כה רבה (‏יוח׳ ג׳:‏30‏)‏.‏ בשנת 30 לספירה,‏ שישה חודשים לאחר שהטביל את ישוע,‏ נאסר יוחנן על־ידי המלך הורדוס.‏ אך יוחנן עשה כל שביכולתו כדי להמשיך לתת עדות (‏מר׳ ו׳:‏17–20‏)‏.‏ מה עזר לו להישאר שמח בעקבות השינויים האלו?‏ הוא המשיך להתמקד בעניינים רוחניים.‏

במהלך שהותו של יוחנן בכלא,‏ הוא קיבל דיווחים על שירותו הנרחב של ישוע (‏מתי י״א:‏2;‏ לוקס ז׳:‏18‏)‏.‏ יוחנן אומנם היה משוכנע שישוע הוא המשיח,‏ אך ייתכן שתהה כיצד יגשים ישוע את כל מה שכתבי־הקודש ציינו שיעשה המשיח.‏ הואיל והמשיח נועד לקבל מלכות,‏ האם שלטונו של ישוע יחל בקרוב?‏ האם זה יביא לשחרורו של יוחנן ממאסר?‏ יוחנן השתוקק להבין בצורה ברורה יותר את תפקידו של ישוע,‏ ולכן שלח אליו שניים מתלמידיו כדי שישאלו אותו:‏ ”‏האם אתה זה שנועד לבוא,‏ או שמא עלינו לצפות לבואו של אחר?‏”‏ (‏לוקס ז׳:‏19‏)‏ כאשר שבו אל יוחנן,‏ הוא ודאי הקשיב להם בתשומת לב בשעה שתיארו כיצד ישוע חולל ניסי ריפוי ואז שלח אותם חזרה כדי שימסרו ליוחנן:‏ ”‏עיוורים רואים,‏ פיסחים מתהלכים,‏ מצורעים נטהרים,‏ חירשים שומעים,‏ מתים מוקמים לתחייה ועניים שומעים את הבשורה הטובה”‏ (‏לוקס ז׳:‏20–22‏)‏.‏

אין ספק שיוחנן התחזק מהדיווח שמסרו,‏ אשר הראה שישוע אכן מגשים את הנבואות הנוגעות למשיח.‏ אף־על־פי שביאתו של ישוע לא תביא לשחרור יוחנן מהכלא,‏ יוחנן ידע ששירותו לא היה לשווא.‏ על אף נסיבותיו הייתה לו סיבה להיות שמח.‏

בדומה ליוחנן,‏ אם אנו ממוקדים בעניינים רוחניים,‏ נהיה מסוגלים להחזיק מעמד בשמחה ובסבלנות (‏קול׳ א׳:‏9–11‏)‏.‏ נוכל לעשות זאת על־ידי קריאת המקרא והרהורים בכתוב בו,‏ מה שיזכיר לנו שעמלנו בשירות אלוהים לעולם אינו לשווא (‏קור״א ט״ו:‏58‏)‏.‏ סנדרה אומרת:‏ ”‏כאשר אני קוראת פרק במקרא מדי יום,‏ זה עוזר לי לקרוב יותר ליהוה.‏ זה עוזר לי להתמקד בו ולא בי”‏.‏ אנו יכולים להתמקד גם בדיווחים על הפעילות למען המלכות,‏ היכולים לעזור לנו להביט אל מעבר לנסיבותינו ולהתרכז במה שמבצע יהוה.‏ ”‏התוכניות החודשיות שבאתר ^®JW Broadcasting עוזרות לנו להרגיש קרובים יותר לארגון”‏,‏ אומרת סנדרה,‏ ”‏והן עוזרות לנו לשמור על שמחה במשימתנו”‏.‏

יוחנן המטביל מילא את משימתו הקצרה ”‏ברוח אליהו ובגבורתו”‏,‏ ובדומה לאליהו הוא היה ”‏אדם בעל רגשות כשלנו”‏ (‏לוקס א׳:‏17;‏ יעקב ה׳:‏17‏)‏.‏ אם נחקה את דוגמתו בגילוי הערכה ובהתמקדות בעניינים רוחניים,‏ נוכל גם אנו לשמור על שמחתנו בשירות שאנו מבצעים למען המלכות ויהי מה.‏

פרק 45

‏”‏איש חוטא אני”‏

בנ ”‏ציד ודיג”‏ §6–7

ציד ודיג

דיג.‏ בקרב העברים,‏ הדיג נחשב למקצוע ולא מצוין שהיו עוסקים בו לשם ספורט.‏ דייגים השתמשו ברשתות,‏ צִלְצָלִים,‏ כידונים,‏ קרסים וחבלים (‏איו מ״א:‏1,‏ 7;‏ יחז כ״ו:‏5,‏ 14;‏ חבק א׳:‏15,‏ 17;‏ מתי י״ז:‏27‏)‏.‏ נהוג היה לדוג בלילה.‏ היו משליכים את הרשתות מהסירה,‏ ואז היו גוררים אותן אל החוף או שהיו מרוקנים את הדגים שברשתות אל תוך הסירה.‏ אחרי כן היו ממיינים את הדגים שתפסו.‏ את הדגים שהיו ראויים למאכל לפי התורה היו משאירים,‏ ואת הלא ראויים היו זורקים (‏מתי י״ג:‏47,‏ 48;‏ לוק ה׳:‏5–7;‏ יוח כ״א:‏6,‏ 8,‏ 11‏)‏.‏

הדיג היה כרוך במאמצים רבים.‏ נדרש כוח פיזי רב כדי להיות דייג,‏ במיוחד כשהיו צריכים להעלות רשתות עמוסות בדגים אל תוך הסירה (‏יוח כ״א:‏6,‏ 11‏)‏ או כדי לחתור נגד הרוח (‏מר ו׳:‏47,‏ 48‏)‏.‏ לפעמים הדייגים התאמצו לתפוס דגים כל הלילה,‏ אך ללא הצלחה (‏לוק ה׳:‏5;‏ יוח כ״א:‏3‏)‏.‏ בתום הדיג,‏ היה צריך לייבש ולתקן את הרשתות (‏יחז מ״ז:‏10;‏ מתי ד׳:‏21‏)‏.‏

‏”‏אתה שמעון”‏ הערת לימוד יוחנן א׳:‏42‏,‏ תעחלמ

אתה שמעון:‏ במקרה הזה נראה שישוע פוגש את שמעון בפעם הראשונה ומכנה אותו כֵּיפָא (‏שם שמקורו בשפה שֵמית)‏.‏ ייתכן שיש קשר בין השם הזה לבין המילה ”‏כֵּפִים”‏ (‏שפירושה ”‏סלעים”‏)‏ שמופיעה בנוסח המסורה באיוב ל׳:‏6 ובירמיהו ד׳:‏29‏.‏ יוחנן גם מספק הסבר לשם ומציין:‏ שתרגומו הוא ”‏פטרוס”‏,‏ שם יווני שמשמעותו גם היא אבן או סלע.‏ שמעון הוא היחיד בכתבי־הקודש שנקרא כיפא ופטרוס.‏ כמו שישוע יכול היה להבחין שנתנאל היה אדם ”‏שאין בו מרמה”‏ (‏יוח א׳:‏47;‏ ב׳:‏25‏)‏,‏ הוא גם יכול היה להבחין במכלול התכונות של פטרוס.‏ במיוחד לאחר מותו ותחייתו של ישוע,‏ פטרוס הוכיח שהוא איתן כסלע והייתה לו השפעה מייצבת ומחזקת על הקהילה (‏לוק כ״ב:‏32;‏ מהש א׳:‏15,‏ 16;‏ ט״ו:‏6–11‏)‏.‏

מ16.‏05 9 §3–4

‏”‏לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים”‏

³ האם תלמידיו של ישוע היו צריכים לחכות בפסיביות שאנשים ייגשו אליהם?‏ בהחלט לא!‏ לאחר תחייתו פנה ישוע למאות מתלמידיו והורה להם:‏ ‏”‏לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים,‏ והטבילו אותם.‏.‏.‏ למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם”‏ (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ מצוותו של ישוע מקפלת בתוכה ארבע פעולות.‏ עלינו לעשות תלמידים,‏ להטביל אותם וללמד אותם — אך מה עלינו לעשות תחילה?‏ ישוע אמר:‏ ”‏לכו”‏!‏ באשר למצווה זו ציין חוקר מקרא אחד:‏ ”‏על כל מאמין מוטלת המשימה ’‏ללכת’‏,‏ בין שמעבר לרחוב ובין שמעבר לים”‏ (‏מתי י׳:‏7;‏ לוקס י׳:‏3‏)‏.‏

⁴ האם התכוון ישוע שתלמידיו יכריזו את הבשורה הטובה רק באמצעות יוזמות פרטיות,‏ או האם הוא התכוון שהם יעשו כן באמצעות פעילות מאורגנת?‏ הואיל ואדם אחד אינו מסוגל ללכת ל”‏כל העמים”‏,‏ פעילות הבישור מצריכה מאמצים מאורגנים מצד רבים.‏ אנו מגיעים למסקנה זו גם לאור העובדה שישוע הזמין את תלמידיו להיות ”‏דייגי אדם”‏.‏ ‏(‏קרא מתי ד׳:‏18–22‏.‏)‏ ישוע לא דיבר כאן על דייג יחיד המחזיק חכה עם פיתיון ויושב בחוסר מעש בשעה שהוא ממתין שהדג ייתפס בקרס.‏ הוא דיבר כאן על דיג בעזרת רשתות — מלאכה מאומצת שלעיתים מצריכה שיתוף פעולה מצד רבים (‏לוקס ה׳:‏1–11‏)‏.‏

‏”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את אלה?‏”‏ הערת לימוד יוחנן כ״א:‏15‏,‏ תעחלמ

האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את אלה?‏:‏ מבחינה דקדוקית ניתן להבין את המילים ”‏יותר מאשר את אלה”‏ במספר דרכים.‏ כמה חוקרים מעדיפים את המשמעות ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את התלמידים האלה?‏”‏ או את המשמעות ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מכפי שהתלמידים האלה אוהבים אותי?‏”‏ אולם סביר להניח שהכוונה היא:‏ ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את הדברים האלה?‏”‏,‏ כלומר את הדגים שדגו או את הדברים הנוגעים לעסק הדיג.‏ לכן נראה שהרעיון הכולל של הפסוק הוא:‏ ’‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר דברים או הישגים חומריים?‏ אם כן,‏ האכל את טלאיי’‏.‏ שאלה זו הייתה במקומה בהתחשב בעברו של פטרוס.‏ אף־על־פי שפטרוס היה אחד מתלמידיו הראשונים של ישוע (‏יוח א׳:‏35–42‏)‏,‏ הוא לא הקדיש את מלוא זמנו מייד כדי ללכת אחרי ישוע.‏ במקום זאת,‏ הוא שב לעסק הדיג שלו.‏ כעבור כמה חודשים קרא ישוע לפטרוס לעזוב עסק תובעני זה ולהפוך ל’‏דייג אדם’‏ (‏מתי ד׳:‏18–20;‏ לוק ה׳:‏1–11‏)‏.‏ כמו כן,‏ זמן קצר לאחר מותו של ישוע,‏ הכריז פטרוס שהוא הולך לדוג,‏ ושליחים נוספים הצטרפו אליו (‏יוח כ״א:‏2,‏ 3‏)‏.‏ לכן קרוב לוודאי שישוע כאן מבהיר לפטרוס את הצורך לקבל החלטה נחרצת:‏ האם יציב במקום הראשון בחייו את הקריירה בעסק הדיג,‏ המיוצגת על־ידי ערימת הדגים שהייתה מונחת לפניהם,‏ או האם ייתן עדיפות לפעילות ההזנה הרוחנית של טלאיו של ישוע,‏ או תלמידיו?‏ (‏יוח כ״א:‏4–8‏)‏.‏

עא 188–195

הוא היה נאמן אל מול ניסיונות

פרק כ״ב

פטרוס סקר בדאגה את פניהם של קהל מאזיניו של ישוע.‏ באותה עת היו הם בבית הכנסת שבכפר נחום.‏ בעיירה זו בחופה הצפוני של הכינרת שכן ביתו של פטרוס,‏ וכאן עבד למחייתו כדייג.‏ רבים מחבריו,‏ מקרובי משפחתו ומעמיתיו לעבודה התגוררו במקום.‏ אין ספק שפטרוס קיווה שאנשי עירו יראו את ישוע כפי שהוא ראה אותו ושיתרגשו כמוהו כאשר ילמדו על מלכות אלוהים מפי גדול המורים שחיו אי פעם.‏ אבל לא נראה שזה מה שעמד לקרות באותו יום.‏

² רבים חדלו להקשיב.‏ היו שרטנו ומחו על דבריו של ישוע.‏ אך מה שהטריד את פטרוס יותר מכול היה תגובתם של כמה מתלמידי ישוע.‏ על פניהם לא הייתה נסוכה עוד שמחת ההארה,‏ התפעמות הגילוי וחדוות לימוד האמת.‏ עכשיו הם נראו מוטרדים ואף מרירים.‏ חלקם אמרו שדבריו מזעזעים.‏ בסירובם להמשיך להקשיב לישוע,‏ עזבו את בית הכנסת וחדלו ללכת אחריו ‏(‏קרא יוחנן ו׳:‏60,‏ 66‏)‏.‏

³ אלה היו רגעים קשים לפטרוס ולשאר השליחים.‏ פטרוס לא תפס לגמרי את משמעות הדברים שאמר ישוע באותו יום.‏ הוא מן הסתם יכול היה לראות מדוע דברי ישוע צורמים לאוזן אם מבינים אותם כפשוטם.‏ מה יעשה פטרוס?‏ זו לא הייתה הפעם הראשונה שנאמנותו לאדונו נבחנה וגם לא האחרונה.‏ הבה נראה כיצד אמונתו של פטרוס עזרה לו לעמוד בהצלחה באתגרים אלה ולהישאר נאמן.‏

נאמן גם כאשר אחרים חדלו להיות נאמנים

⁴ פעמים רבות הופתע פטרוס מישוע.‏ שוב ושוב פעל ודיבר אדונו בצורה המנוגדת לציפיות.‏ רק יום קודם לכן האכיל ישוע בדרך נס אלפי אנשים.‏ בתגובה לכך הם ניסו להמליכו.‏ אך להפתעתם של רבים עזב ישוע את המקום והורה לתלמידיו להיכנס לסירה ולשוט אל כפר נחום.‏ בשעה ששטו התלמידים בחשכת הליל שוב הפתיע אותם ישוע כשהלך על פני מי הכינרת הסוערים ובתוך כך לימד את פטרוס שיעור חשוב באמונה.‏

⁵ בבוקר הם גילו עד מהרה שאותם המוני אנשים שטו בעקבותיהם.‏ אך נראה כי מה שהניע אותם לא היה הרעב לאמיתות רוחניות אלא הרצון לראות את ישוע מספק עוד מזון בדרך נס.‏ ישוע גער בהם על חומרנותם (‏יוח׳ ו׳:‏25–27‏)‏.‏ דיון זה המשיך בבית הכנסת שבכפר נחום,‏ ובמהלכו שוב פעל ישוע בניגוד לציפיות ולימד אמת חשובה אך קשה לעיכול.‏

⁶ ישוע לא רצה להיתפס בעיני ההמונים כאמצעי לאספקת מזון גשמי ותו לא,‏ אלא כמתנה רוחנית מאת אלוהים,‏ כאחד שחייו ומותו כאדם יעניקו לאחרים את ההזדמנות לזכות בחיי נצח.‏ לכן דימה את עצמו למָן,‏ הלחם שירד מן השמיים בימי משה.‏ כאשר מחו אחדים על דבריו הסביר בלשון ציורית שכדי לזכות בחיים הכרחי לאכול את בשרו ולשתות את דמו.‏ בשלב זה גברו המחאות.‏ היו שאמרו:‏ ”‏דבריו מזעזעים;‏ איך אפשר לשמוע דברים כאלה?‏”‏ ורבים מתלמידיו החליטו לחדול ללכת בעקבותיו (‏יוח׳ ו׳:‏48–60,‏ 66‏)‏.‏

⁷ מה יעשה פטרוס?‏ גם הוא ודאי היה מבולבל מדבריו של ישוע.‏ הוא עדיין לא הבין שישוע חייב למות כדי למלא את רצון אלוהים.‏ האם התפתה לעזוב את ישוע בדומה לאותם תלמידים הפכפכים?‏ לא;‏ היה הבדל מהותי בינם לבין פטרוס.‏ מהו?‏

⁸ ישוע פנה לשליחיו ושאל:‏ ”‏האם גם אתם רוצים ללכת?‏”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏67‏)‏ הוא פנה אל ה־12,‏ אך היה זה פטרוס שענה.‏ כך היה פעמים רבות.‏ ייתכן שפטרוס היה המבוגר מביניהם.‏ בכל מקרה,‏ קולו של פטרוס נשמע יותר מקולם של יתר חברי הקבוצה;‏ רק לעיתים נדירות היסס פטרוס לומר את מה שחלף במוחו.‏ במקרה זה מה שעלה במוחו היו המילים היפות והבלתי נשכחות:‏ ”‏אדוננו,‏ אל מי נלך?‏ דבריך הם דברי חיי עולם”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏68‏)‏.‏

⁹ האינך מתרגש לשמע המילים הללו?‏ אמונתו של פטרוס בישוע עזרה לו לפתח תכונה יקרה לאין ערוך — נאמנות.‏ פטרוס הבין בבירור שישוע הוא המושיע היחיד ששלח יהוה,‏ ושהוא מושיע באמצעות דבריו — הדברים שהוא מלמד על מלכות אלוהים.‏ פטרוס ידע שגם אם היו דברים שהתקשה להבין,‏ לא היה מקום אחר שאליו יכול היה ללכת כדי לזכות בחסדו של אלוהים ובברכת חיי הנצח.‏

¹⁰האם גם אתה מרגיש כך?‏ למרבה הצער,‏ רבים כיום טוענים שהם אוהבים את ישוע,‏ אך הם נכשלים במבחן הנאמנות.‏ כדי לגלות נאמנות אמיתית למשיח עלינו לאמץ את השקפתו של פטרוס בנוגע לדברים שלימד ישוע.‏ אנו צריכים ללמוד אותם,‏ לעמוד על משמעותם ולחיות על־פיהם — גם כאשר מתחוור לנו שהם מנוגדים לציפיותינו או להעדפותינו האישיות.‏ רק אם נהיה נאמנים נוכל להחזיק בתקווה לרשת חיי עולם,‏ החיים שישוע חפץ שיהיו לנו ‏(‏קרא תהלים צ״ז:‏10‏)‏.‏

נאמן למרות התיקון שניתן לו

¹¹ זמן קצר לאחר ימים עתירי פעילות אלה לקח ישוע את שליחיו וכמה מתלמידיו למסע ארוך צפונה.‏ פסגת החרמון המושלגת,‏ בגבולה הצפוני ביותר של ארץ ההבטחה,‏ נגלתה לעיתים גם לעיני המתבונן ששט על מימיה התכולים של הכינרת.‏ ככל שטיפסה הקבוצה לכיוון הכפרים שבקרבת קיסריה פיליפי,‏ נדמה היה שההר הולך ומיתמר.‏ בסביבה יפה זו,‏ המשקיפה על חלקים נרחבים של הארץ המובטחת,‏ שאל ישוע את תלמידיו שאלה חשובה.‏

¹² ”‏מה אומרים עליי ההמונים,‏ מי אני?‏”‏ ביקש ישוע לדעת.‏ נוכל לדמיין את פטרוס מביט בעיניו החדות של ישוע וחש שוב בטוב לבו של אדונו ובתבונתו הבהירה והנשגבת.‏ ישוע היה סקרן לדעת מה הסיקו מאזיניו מהדברים שראו ושמעו.‏ תלמידיו השיבו על שאלתו וסיפרו על חלק מהדעות הרווחות המוטעות סביב זהותו.‏ אבל ישוע לא הסתפק בכך.‏ האם תלמידיו הקרובים החזיקו באותן דעות מוטעות?‏ ”‏ומה אתם אומרים,‏ מי אני?‏”‏ שאל (‏לוקס ט׳:‏18–20‏)‏.‏

¹³ שוב מיהר פטרוס להגיב.‏ הוא הביע בצורה ברורה ונחרצת את המסקנה שאליה הגיעו רבים מהתלמידים שהיו שם:‏ ”‏אתה המשיח,‏ בן אלוהים חיים”‏.‏ נוכל לדמיין את ישוע מחייך אל פטרוס בשביעות רצון ומשבחו בחום.‏ ישוע הזכיר לפטרוס שהיה זה יהוה אלוהים — ולא אדם בשר ודם — שהבהיר עובדה חיונית זו לבעלי אמונה אמיתית.‏ פטרוס הצליח להבין את אחת האמיתות החשובות ביותר שחשף יהוה עד אז — את זהותו של המשיח המובטח!‏ ‏(‏קרא מתי ט״ז:‏16,‏ 17‏)‏.‏

¹⁴ המשיח מתואר בנבואה קדומה כאבן שימאסו הבונים (‏תהל׳ קי״ח:‏22;‏ לוקס כ׳:‏17‏)‏.‏ על רקע נבואה זו ואחרות,‏ גילה ישוע שיהוה יקים קהילה על האבן,‏ או הסלע,‏ שפטרוס זה עתה זיהה.‏ לאחר מכן העניק לפטרוס מספר זכויות חשובות מאוד בקהילה זו.‏ הוא לא העניק לו בכורה,‏ או מעמד בכיר שרומם אותו מעל שאר השליחים,‏ כפי שיש שטוענים,‏ אלא הטיל עליו תפקידים אחראיים.‏ הוא נתן לפטרוס את ’‏מפתחות המלכות’‏ (‏מתי ט״ז:‏19‏)‏.‏ בחלקו של פטרוס נפלה הזכות לפתוח את האפשרות להיכנס למלכות אלוהים בפני שלוש קבוצות שונות — תחילה היהודים,‏ אחר כך השומרונים,‏ ולבסוף הנוכרים.‏

¹⁵ על כל פנים,‏ ישוע אמר מאוחר יותר שמי שניתן לו הרבה יידרש ממנו הרבה,‏ וכך היה גם לגבי פטרוס (‏לוקס י״ב:‏48‏)‏.‏ ישוע המשיך לחשוף עובדות חשובות על אודות המשיח,‏ כולל העובדה הוודאית שבקרוב הוא יסבול וייהרג בירושלים.‏ פטרוס היה מוטרד ממה ששמע.‏ הוא לקח את ישוע הצידה והחל לגעור בו באומרו:‏ ”‏חוס על עצמך,‏ אדוני;‏ לא יהיה לך כדבר הזה”‏ (‏מתי ט״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏

¹⁶ אין ספק שלפטרוס היו כוונות טובות,‏ ולכן תגובתו של ישוע בוודאי הפתיעה אותו.‏ הוא הפנה את גבו אל פטרוס,‏ הביט בשאר התלמידים — שחשבו מן הסתם כמו פטרוס — ואמר:‏ ”‏סור אל מאחוריי,‏ שטן!‏ מכשול אתה לי,‏ כי מחשבותיך אינן מחשבות אלוהים אלא מחשבות בני אדם”‏ (‏מתי ט״ז:‏23;‏ מר׳ ח׳:‏32,‏ 33‏)‏.‏ בדברי ישוע גלום לקח מעשי לכולנו.‏ קל מאוד לתת למחשבות אנוש עדיפות על פני מחשבות אלוהים.‏ אם נעשה כן,‏ גם אם מתוך כוונה לעזור,‏ אנו עלולים לקדם בשוגג את רצון השטן ולא את רצון אלוהים.‏ אם כן,‏ כיצד הגיב פטרוס?‏

¹⁷ פטרוס ודאי הבין שישוע לא התכוון שהוא השטן עצמו.‏ אחרי הכול,‏ ישוע לא דיבר אל פטרוס כשם שדיבר אל השטן.‏ לשטן אמר ישוע:‏ ”‏הסתלק”‏,‏ ואילו לפטרוס אמר:‏ ”‏סור אל מאחוריי”‏ (‏מתי ד׳:‏10‏)‏.‏ ישוע לא דחה מעליו את השליח שבו מצא תכונות טובות רבות,‏ אלא פשוט תיקן את חשיבתו המוטעית בעניין זה.‏ ברור אפוא שפטרוס היה צריך להפסיק לעמוד לפני אדונו כאבן מכשול,‏ והיה עליו לסור אל מאחוריו ולתמוך בו כתלמידו.‏

¹⁸ האם פטרוס התווכח,‏ התרגז או שקע בשתיקה זועפת?‏ לא;‏ הוא קיבל את התיקון בענווה ובזאת שוב הוכיח את נאמנותו.‏ כל אחד מתלמידי המשיח זקוק מדי פעם לתיקון.‏ רק אם נקבל מוסר בענווה ונלמד מכך,‏ נוכל להמשיך להתקרב לישוע המשיח ולאביו,‏ יהוה אלוהים ‏(‏קרא משלי ד׳:‏13‏)‏.‏

הוא זכה לגמול על נאמנותו

¹⁹ זמן קצר לאחר מכן הצהיר ישוע הצהרה בלתי צפויה נוספת:‏ ”‏אמן אומר אני לכם:‏ יש מן העומדים פה שלא יטעמו מוות לפני שיראו תחילה את בן האדם בא במלכותו”‏ (‏מתי ט״ז:‏28‏)‏.‏ דבריו מן הסתם סיקרנו מאוד את פטרוס.‏ למה התכוון ישוע?‏ אולי פטרוס תהה אם בשל התיקון החריף שקיבל זה עתה יימָנעו ממנו זכויות מיוחדות כמו זו.‏

²⁰ ואולם כעבור שבוע בערך לקח ישוע את יעקב,‏ יוחנן ופטרוס ל”‏הר גבוה”‏ — אולי לחרמון שהיה לא רחוק משם.‏ סביר להניח שהייתה זו שעת לילה כיוון שהשלושה התקשו להישאר ערים.‏ אבל בשעה שהתפלל ישוע קרה דבר שהשיל מעליהם את עייפותם (‏מתי י״ז:‏1;‏ לוקס ט׳:‏28,‏ 29,‏ 32‏)‏.‏

²¹ ישוע החל להשתנות לנגד עיניהם.‏ פניו קרנו וזהרו כשמש,‏ ולבושו נעשה לבן בוהק.‏ ואז הופיעו שתי דמויות לצד ישוע,‏ האחת בדמות משה והשנייה בדמות אליהו.‏ השניים דיברו אתו על ”‏הסתלקותו שנועדה לקרות בירושלים”‏ — וככל הנראה התכוונו למותו ולתחייתו.‏ החזון המחיש מעל לכל ספק שהייתה זו טעות מצד פטרוס להתכחש לעובדה שישוע עתיד להתנסות בחוויה כואבת זו (‏לוקס ט׳:‏30,‏ 31‏)‏.‏

²² פטרוס חש שהוא חייב להשתתף בדרך כלשהי בחזון בלתי רגיל זה ואולי גם לפעול להארכתו.‏ נראה היה שמשה ואליהו עומדים להיפרד מישוע.‏ לכן פטרוס אמר:‏ ”‏מורנו,‏ זכות היא לנו להיות כאן;‏ תן לנו להקים שלושה אוהלים — אחד לך,‏ אחד למשה ואחד לאליהו”‏.‏ מובן שהדמויות בחזון,‏ בדמות אותם שני משרתי יהוה אשר מתו זה מכבר,‏ לא היו זקוקות לאוהלים.‏ לפטרוס לא היה מושג על מה הוא מדבר.‏ למרות זאת,‏ האינך נמשך לאדם נלהב ולבבי זה?‏ (‏לוקס ט׳:‏33‏)‏.‏

²³ באותו לילה זכו פטרוס,‏ יעקב ויוחנן לגמול נוסף.‏ בהיותם בהר הופיע ענן וסכך עליהם,‏ ומתוך הענן יצא קול — קולו של יהוה אלוהים!‏ הוא אמר:‏ ”‏זה בני בחירי.‏ שִמעו בקולו”‏.‏ אז הסתיים החזון,‏ והם נותרו לבדם על ההר עם ישוע (‏לוקס ט׳:‏34–36‏)‏.‏

²⁴ חזון ההשתנות היה מתת אל לפטרוס — וגם לנו!‏ כעבור עשרות שנים כתב על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו באותו לילה — לזכות בהצצה מוקדמת אל תפארתו של ישוע כמלך שמימי ולהיות אחד מ’‏עדי הראייה לגדולתו’‏.‏ חזון זה אישר נבואות רבות בדבר־אלוהים וחיזק את אמונתו של פטרוס לקראת הניסיונות שציפו לו.‏ ‏(‏קרא פטרוס ב׳.‏ א׳:‏16–19‏.‏‏)‏ החזון יוכל לסייע גם לנו,‏ אם כדוגמת פטרוס נשמור אמונים לאדון שמינה יהוה,‏ נלמד ממנו,‏ נקבל ממנו מוסר ותיקון ונלך אחריו בענווה מדי יום ביומו.‏

פרק 46

‏”‏ראיתי את האדון!‏”‏

אעילב מאמר 6 §5–6

‏”‏ראיתי את האדון!‏”‏

סוף כל סוף זכתה מרים לחירות ולהקלה,‏ וחיים חדשים נפרשו כעת בפניה.‏ כיצד תוכל להביע את הערכתה?‏ היא הפכה לתלמידה נאמנה של ישוע.‏ היא גם הגיבה לצורך שראתה:‏ ישוע ושליחיו היו זקוקים למזון,‏ בגדים וקורת גג כדי להעביר את הלילה.‏ הם לא היו אנשים עשירים,‏ ולא עבדו לפרנסתם באותה תקופה.‏ על מנת להתמקד בבישור ובהוראה,‏ הם היו זקוקים לסיוע חומרי.‏

מרים ומספר נשים אחרות סייעו במילוי הצרכים הללו.‏ הנשים ”‏שירתו אותם מנכסיהן”‏ (‏לוקס ח׳:‏1,‏ 3‏)‏.‏ חלקן ככל הנראה היו נשים אמידות.‏ המקרא אינו מציין אם הן הכינו את הארוחות,‏ כיבסו את הבגדים,‏ או דאגו למקומות לינה בכל כפר וכפר.‏ אך הן מילאו את משימתן ברצון ותמכו בקבוצה נודדת זו,‏ שקרוב לוודאי מנתה כ־20 אנשים.‏ מאמציהן של נשים אלה ללא ספק סייעו לישוע ולשליחיו להקדיש את מלוא תשומת ליבם למלאכת הבישור.‏ כמובן,‏ מרים ידעה שהיא לעולם לא תוכל לגמול לישוע על מה שעשה עבורה — אך היא זכתה להנאה רבה מכיוון שעשתה כל שביכולתה!‏

אעילב מאמר 6 §16

‏”‏ראיתי את האדון!‏”‏

לא היה זה גנן שעמד מול מרים.‏ האיש היה נגר בעברו,‏ לאחר מכן מורה ואז גם אדונה האהוב.‏ אך היא לא זיהתה אותו והחלה להתרחק.‏ מרים לא הייתה מסוגלת לתפוס את אשר ראתה:‏ ישוע הוקם לתחייה כיצור רוחני רב־עוצמה.‏ ככזה,‏ הוא לבש גוף בשר ודם,‏ אך דמותו הייתה שונה מהגוף שהקריב.‏ בימים המרגשים שלאחר תחייתו,‏ אפילו מי שהכירו אותו היטב לא זיהו אותו (‏לוקס כ״ד:‏13–16;‏ יוחנן כ״א:‏4‏)‏.‏

מ08 4/‏15 32 §7

נקודות בולטות מספר יוחנן

כ׳:‏17 ‏— מדוע אמר ישוע למרים המגדלית לא לגעת בו,‏ כלומר לשחרר את אחיזתה בו?‏ מרים אחזה ככל הנראה בישוע מכיוון שחשבה שהוא עמד לעלות לשמיים ושלא תוסיף עוד לראותו.‏ כדי להבטיח לה שהוא איננו עוזב עדיין אמר לה ישוע לשחרר את אחיזתה בו,‏ וללכת אל תלמידיו ולבשר להם על דבר תחייתו.‏

חבמצ120901 §12–13

אלוהים רוצה שנשים יזכו לכבוד

▪ ישוע בטח בנשים.‏ בבתי הדין היהודיים עדותן של נשים נחשבה שוות ערך לזו של עבד.‏ ההיסטוריון בן המאה הראשונה לספירה יוסף בן מתתיהו טען:‏ ”‏נשים פסולות לעדות,‏ מחמת קלות דעתן והחוצפה שבמינן”‏.‏

בניגוד מוחלט לכך ישוע בחר בנשים להעיד על תחייתו (‏מתי כ״ח:‏1,‏ 8–10‏)‏.‏ אף־על־פי שאותן נשים נאמנות היו עדות ראייה להוצאתו להורג של אדונם ולקבורתו,‏ השליחים מאוד התקשו להאמין לדבריהן (‏מתי כ״ז:‏55,‏ 56,‏ 61;‏ לוקס כ״ד:‏10,‏ 11‏)‏.‏ ובכל זאת,‏ אחרי תחייתו נגלה ישוע תחילה לנשים ובזאת הוא הראה שהן ראויות בעיניו להעיד עליו בדיוק כמו שאר תלמידיו (‏מעשי השליחים א׳:‏8,‏ 14‏)‏.‏

אעיתש מאמר 172

‏”‏מי הייתה מרים המגדלית?‏”‏

תשובת המקרא

מרים המגדלית (‏מריה מגדלנה)‏ הייתה תלמידה נאמנה של ישוע המשיח.‏ מקור השם ”‏מַגדלית”‏ הוא כנראה בעיר מִגדלא (‏אולי מָגָדָן)‏,‏ שבקרבת הכינרת.‏ ייתכן שבשלב כלשהו זו הייתה עיר מגוריה.‏

מרים המגדלית הייתה אחת הנשים שהתלוו לישוע ותלמידיו ותמכו בהם מבחינה חומרית (‏לוקס ח׳:‏1–3‏)‏.‏ היא הייתה עדה להוצאתו להורג של ישוע,‏ והיא הייתה מבין הראשונים שראו אותו לאחר תחייתו (‏מרקוס ט״ו:‏40;‏ יוחנן כ׳:‏11–18‏)‏.‏

האם מרים המגדלית הייתה זונה?‏

המקרא אינו מציין שמרים המגדלית הייתה זונה.‏ הפרט היחיד שמוסר המקרא לגבי הרקע שלה הוא שישוע גירש ממנה שבעה שדים (‏לוקס ח׳:‏2‏)‏.‏

מניין צמח הרעיון שהיא הייתה זונה?‏ מאות שנים לאחר מותה התפתחה הסברה שהיא הייתה האישה האלמונית שהרטיבה את רגלי ישוע בדמעותיה וייבשה אותן בשערה.‏ אישה זו ככל הנראה הייתה זונה (‏לוקס ז׳:‏36–38‏)‏.‏ אבל אין תימוכין במקרא לסברה שמרים המגדלית הייתה אותה אישה.‏

האם מרים המגדלית הייתה ”‏שליחת השליחים”‏?‏

לא.‏ הכנסייה הקתולית נתנה לה את התואר ”‏קדושה”‏ וכן ”‏שליחת השליחים”‏ מכיוון שהיא הייתה מבין הראשונות שדיווחו לשליחי ישוע על תחייתו (‏יוחנן כ׳:‏18‏)‏.‏ אך עובדה זו לא הופכת אותה לשליחה,‏ והיא גם לא מכונה כך בשום מקום בכתבי־הקודש (‏לוקס ו׳:‏12–16‏)‏.‏

כתיבת המקרא הסתיימה לקראת סוף המאה הראשונה לספירה.‏ אך רק במאה השישית לספירה רשויות הכנסייה נטלו לעצמן את החירות להקנות למרים המגדלית מעמד מרומם.‏ בכתבים מהמאה השנייה והשלישית לספירה — שלא נכללו בקנון המקראי — מוזכר שחלק משליחי ישוע קינאו במרים.‏ אבל לסיפורים הבדויים האלה אין כל אחיזה בכתבי־הקודש.‏

האם מרים המגדלית הייתה אשתו של ישוע המשיח?‏

לא.‏ למעשה,‏ המקרא מלמד בבירור שישוע מעולם לא התחתן.‏

‏[‏תיבה]‏

כמה נשים ששמן מרים מוזכרות בכתבי־הקודש היווניים?‏

בכתבי־הקודש היווניים מוזכרות שש נשים ששמן היה מרים.‏

1.‏ אימו של ישוע (‏מתי א׳:‏18‏)‏.‏

2.‏ אחותם של מרתא ואלעזר (‏יוחנן י״א:‏1,‏ 2‏)‏.‏

3.‏ מרים המגדלית (‏לוקס ח׳:‏2‏)‏.‏

4.‏ אימם של יעקב ויוסֵי (‏מתי כ״ז:‏56‏)‏.‏

5.‏ אימו של יוחנן מרקוס (‏מעשי השליחים י״ב:‏12‏)‏.‏

6.‏ משיחית ברומא שעמלה רבות למען קהילתה (‏רומים ט״ז:‏6‏)‏.‏

מ95 8/‏1 13–14 §3–8

הנשים המשיחיות ראויות לכבוד ולהוקרה

³ חמלתו העדינה של ישוע כלפי אנשים התבטאה באופן שבו נהג בנשים.‏ באחד המקרים,‏ אשה אשר היתה זבת־דם במשך 12 שנה,‏ חיפשה את ישוע בקרב ההמון.‏ רשמית,‏ מצבה הפך אותה לטמאה,‏ ולכן היא לא היתה אמורה להימצא שם (‏ויקרא ט״ו:‏25–27‏)‏.‏ אך,‏ היא היתה כה מיואשת עד כי התגנבה אל מאחורי ישוע.‏ כשנגעה בבגדו,‏ מייד נרפאה!‏ אף שישוע היה בדרכו לביתו של יאיר,‏ אשר בתו היתה חולה מאוד,‏ הוא עצר.‏ מאחר שחש שיצאה ממנו גבורה,‏ הביט סביבו לראות את זה אשר נגע בו.‏ לבסוף,‏ בעודה רועדת,‏ ניגשה האשה ונפלה לפניו.‏ האם ישוע יגער בה על שהיתה בקרב ההמון או על שנגעה בבגדו ללא רשותו?‏ להיפך,‏ היא נוכחה לדעת שהוא מאוד לבבי וטוב־לב.‏ ”‏בתי”‏,‏ אמר לה,‏ ”‏אמונתך הושיעה אותך”‏.‏ זו היתה הפעם היחידה שבה פנה ישוע לאשה בכינוי ’‏בת’‏.‏ איזו נחמה ודאי הביאה מלה זו ללבבה!‏ (‏מתי ט׳:‏18–22;‏ מרקוס ה׳:‏21–34‏)‏.‏

⁴ ישוע הביט אל מעבר ל’‏חוק היבש’‏.‏ הוא ראה את רוח הדברים שמאחורי החוק ואת הצורך בחמלה וברחמים.‏ (‏השווה מתי כ״ג:‏23‏.‏)‏ ישוע הבחין בנסיבותיה המייאשות של האשה החולה,‏ והתחשב בכך שהניעה אותה אמונה.‏ בדרך זו,‏ הציב דוגמה נאותה לגברים משיחיים ובמיוחד למשגיחים.‏ אם אחות משיחית נתקלת בבעיות אישיות,‏ במצב קשה במיוחד או ניצבת לנוכח מבחן,‏ על זקני־הקהילה לנסות לראות מעבר למילים או למעשים המיידיים,‏ ולהתחשב בנסיבות ובמניעים.‏ הבחנה מעין זו עשויה להצביע על כך שדרושים אורך־רוח,‏ הבנה ורחמים במקום תוכחה ותיקון (‏משלי י׳:‏19;‏ ט״ז:‏23;‏ י״ט:‏11‏)‏.‏

⁵ כשהן מוגבלות על־ידי הלכות רבניות,‏ הנשים שחיו כשישוע היה עלי־אדמות היו פסולות לעדות בבית־משפט.‏ שקול את אשר אירע זמן קצר לאחר שישוע קם לתחייה בבוקר הט”‏ז בניסן,‏ שנת 33 לספירה.‏ מי היו הראשונים שראו את ישוע המוקם לתחייה,‏ והעידו בפני שאר התלמידים,‏ כי אדונם קם מן המתים?‏ הסתבר שהיו אלה הנשים שנשארו בשדה־הראייה של מקום הוקעתו עד שמת (‏מתי כ״ז:‏55,‏ 56,‏ 61‏)‏.‏

⁶ השכם בבוקרו של יום ראשון,‏ הלכו מרים המגדלית ונשים נוספות אל הקבר כשבידן בשמים על־מנת למשוח את גופת ישוע.‏ לאחר שמצאה את הקבר ריק,‏ רצה מרים לספר לפטרוס וליוחנן.‏ הנשים האחרות נשארו במקום.‏ כעבור זמן קצר,‏ נגלה אליהן מלאך ואמר להן שישוע קם מן המתים.‏ ”‏לכנה מהר והגדנה לתלמידיו”‏,‏ הורה המלאך.‏ בעוד הנשים ממהרות לספר את החדשות,‏ הופיע בפניהן ישוע עצמו.‏ ”‏לכנה והגדנה לאחיי”‏,‏ אמר להן (‏מתי כ״ח:‏1–10;‏ מרקוס ט״ז:‏1,‏ 2;‏ יוחנן כ׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כשאינה מודעת לביקורו של המלאך ובהיותה הלומת צער,‏ שבה מרים המגדלית אל הקבר הריק.‏ שם נגלה אליה ישוע,‏ ולאחר שזיהתה אותו לבסוף,‏ אמר:‏ ”‏לכי אל אחיי והגידי להם:‏ ’‏אני עולה אל אבי ואביכם,‏ אל אלוהי ואלוהיכם’‏”‏ (‏יוחנן כ׳:‏11–18‏;‏ השווה מתי כ״ח:‏9,‏ 10‏)‏.‏

⁷ ישוע יכול היה להתגלות תחילה לפטרוס,‏ ליוחנן או לכל גבר אחר מתלמידיו.‏ במקום זאת,‏ הוא בחר לנטות חסד לנשים אלו,‏ כשהפך אותן לעדות־הראייה הראשונות לתחייתו,‏ וכששלח אותן להעיד על כך בפני תלמידיו הגברים.‏ מה היתה תגובתם הראשונה של הגברים?‏ הכתוב מציין:‏ ”‏אלא שדבריהן נראו בעיניהם כדברי הבל,‏ ולא האמינו להן”‏ (‏לוקס כ״ד:‏11‏)‏.‏ הייתכן שהם התקשו להאמין לעדותן,‏ משום שיצאה מפיהן של נשים?‏ אם כך הדבר,‏ הרי שעם הזמן הם קיבלו שפע עדויות לכך שישוע הוקם מן המתים (‏לוקס כ״ד:‏13–46;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏3–8‏)‏.‏ כיום,‏ גברים משיחיים נוהגים בתבונה כאשר הם מנסים להביא בחשבון את הערותיהן של אחיותיהם הרוחניות.‏ (‏השווה בראשית כ״א:‏12‏.‏)‏

⁸ אכן,‏ מה מלבב להבחין בדרך שבה נהג ישוע בנשים.‏ בהיותו תמיד רחום ומאוזן לחלוטין ביחסו כלפי הנשים,‏ מעולם לא רומם אותן ולא המעיט בערכן (‏יוחנן ב׳:‏3–5‏)‏.‏ הוא התנער מן ההלכות הרבניות אשר גזלו מן הנשים את כבודן ואשר הפרו את דבר־אלוהים.‏ (‏השווה מתי ט״ו:‏3–9‏.‏)‏ בהתייחסו לנשים בכבוד ובהוקרה,‏ גילה ישוע ממקור ראשון מהי השקפת יהוה אלוהים באשר לדרך שיש לנהוג בהן (‏יוחנן ה׳:‏19‏)‏.‏ ישוע אף הציב מופת נפלא לחיקוי עבור הגברים המשיחיים (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏

פרק 47

‏”‏היא עשתה מה שהיה ביכולתה לעשות”‏

עא 173 §5–6;‏ 176 §17

‏”‏אני מאמינה”‏

⁵ מרתא תרמה רבות לנוחות ולהכנסת האורחים שאפיינו את ביתם.‏ היא הייתה אישה עסוקה וחרוצה,‏ ונדמה היה שידיה תמיד מלאות עבודה.‏ כך היה גם בביקורו הנוכחי של ישוע.‏ היא עד מהרה נערכה להתקין ארוחה מיוחדת ומרובת מנות עבור האורח הנכבד,‏ ואולי גם עבור חלק ממי שהתלוו אליו בדרכים.‏ הכנסת אורחים נחשבה באותם ימים לערך עליון.‏ נהוג היה לקבל את פני האורח בנשיקה,‏ לחלוץ את סנדליו,‏ לרחוץ את רגליו ולמשוח את ראשו בשמן בושם מרענן.‏ ‏(‏קרא לוקס ז׳:‏44–47‏.‏‏)‏ המארח עשה כל מאמץ לספק לאורחו תנאי לינה נוחים ומזון משובח.‏

⁶ עבודה רבה נכונה למרתא ולמרים.‏ מרים,‏ הנתפסת לעיתים כָּרגישה והמהורהרת יותר מבין השתיים,‏ ודאי עזרה בתחילה לאחותה.‏ אך לאחר שהגיע ישוע השתנה המצב.‏ הוא ראה בביקורו הזדמנות ללמד,‏ והוא אכן לימד!‏ להבדיל ממנהיגי הדת דאז,‏ ישוע רחש כבוד לנשים ולימד אותן בשמחה על מלכות אלוהים,‏ המוטיב המרכזי של שירותו.‏ מרים,‏ שהתלהבה מהזדמנות זו,‏ התיישבה לרגליו ושתתה בצמא כל מילה שיצאה מפיו.‏

¹⁷ מרתא ומרים התאבלו על אחיהן,‏ ובתוך כך טיפלו בהכנות לקבורתו וקיבלו את פני המנחמים הרבים מבית עניה וסביבותיה.‏ אך הן עדיין לא שמעו דבר מישוע.‏ ככל שנקפו הימים מרתא ודאי תמהה יותר ויותר לפשר הדבר.‏ לבסוף,‏ ארבעה ימים אחרי מות אלעזר,‏ שמעה מרתא שישוע מתקרב לעיירה.‏ אפילו בשעה קשה זו קמה אותה אישה פעלתנית,‏ ומבלי לומר דבר למרים מיהרה לצאת לקראת ישוע ‏(‏קרא יוחנן י״א:‏18–20‏)‏.‏

מ99 9/‏1 30 §1–4

מרים בוחרת ”‏בחלק הטוב”‏

בימי ישוע הגבילו מסורות רבניות את חירותן של הנשים היהודיות.‏ הן הורחקו מלימוד התורה.‏ אחת הדעות המובאות במשנה היא:‏ ”‏כל המלמד את בתו תורה,‏ כאילו מלמדה תִפלוּת”‏ (‏סוטה ג׳,‏ ד׳)‏.‏

לכן,‏ נשים רבות ביהודה במאה הראשונה לא זכו להשכלה.‏ ”‏אין עדות שלפני שירותו של ישוע הורשתה יהודייה להיות תלמידה של רב גדול,‏ ובוודאי שלא להתלוות אליו למסעות או ללמד אחרים מלבד ילדים”‏,‏ מציין מילון המקרא מאת אנקור (‏The Anchor Bible Dictionary‏)‏. מנהיגי דת מסוימים השפילו אף יותר את כבוד האשה,‏ ותיקנו שאל לגבר לשוחח עם אשה במקום ציבורי!‏

ישוע לא קיבל גישות כאלה,‏ המנוגדות לדעתו של אלוהים.‏ הוא לימד נשים וגברים כאחד,‏ ובני שני המינים נהו אחריו (‏לוקס ח׳:‏1–3‏)‏.‏ פעם אחת הוזמן להתארח בבית מרתא ומרים (‏לוקס י׳:‏38‏)‏.‏ מרתא ומרים היו אחיותיו של אלעזר,‏ ושלושתם היו תלמידים וידידים טובים של ישוע (‏יוחנן י״א:‏5‏)‏.‏ העובדה שהמונים באו לנחם את מרתא ומרים במות אלעזר רומזת שזו היתה משפחה חשובה.‏ בכל מקרה,‏ מה שקרה בביתם כשישוע התארח שם,‏ לימד אותם לקח חשוב ויכול ללמד גם אותנו.‏

ישבה לרגלי ישוע

מרתא ומרים רצו,‏ ללא ספק,‏ להכין לישוע סעודת מלכים,‏ ואולי לא התקשו להרשות זאת לעצמן.‏ (‏השווה יוחנן י״ב:‏1–3‏.‏)‏ אך כשהגיע האורח ”‏ישבה [‏מרים]‏ לרגלי האדון ושמעה את דברו”‏ (‏לוקס י׳:‏39‏)‏.‏ שום מסורת אנוש לא מנעה מישוע ללמד אשה כנה ותאבת דעת.‏ דמיין את מרים יושבת מול ישוע כתלמידה צמאה ומרוכזת כל כולה בדברי אדונה.‏ (‏השווה דברים ל״ג:‏3;‏ מעשי השליחים כ״ב:‏3‏.‏)‏

מ08 5/‏1 31

מדוע היה הבושם שיצקה מרים על ישוע כה יקר?‏

ימים מספר לפני מותו של ישוע,‏ באה מרים אחות אלעזר אל הבית שבו התארח ישוע כשבידה ”‏פך [‏”‏בַּהַט”‏,‏ ע״ח‏]‏ ובו שמן נֵרְד טהור ויקר מאוד”‏ ויצקה עליו את השמן (‏מרקוס י״ד:‏3–5;‏ מתי כ״ו:‏6,‏ 7;‏ יוחנן י״ב:‏3–5‏)‏.‏ בספרי הבשורה של מרקוס ושל יוחנן נאמר ששווי הבושם היה 300 דינר — סכום השווה בערך למשכורת שנתית של פועל פשוט.‏

ממה הופק הבושם היקר?‏ מוסכם כמעט על הכול שבושם הנרד המוזכר במקרא הופק מצמח הנרד (‏Nardostachys jatamansi‏)‏, צמח ריחני קטן המצוי בהרי ההימלאיה.‏ לא אחת מהלו בושם יקר זה בחומרים זולים יותר או ייצרו חיקויים שלו.‏ אולם גם מרקוס וגם יוחנן מציינים שהבושם שהביאה מרים היה טהור.‏ שוויו הרב של הבושם מרמז על כך שאולי מוצאו מהודו.‏

בספר מרקוס מסופר כי מרים ”‏שברה את פי הפך”‏,‏ מדוע עשתה זאת?‏ פך בַּהַט לרוב היה בעל צוואר צר שניתן היה לאוטמו לחלוטין למניעת התנדפות הבושם.‏ בספרו תגליות מימי ישוע (‏Discoveries From the Time of Jesus‏)‏ אומר אלן מילארד:‏ ”‏נקל לראות בדמיוננו את האישה הנרגשת שוברת [‏את צוואר הפך]‏ ולא משתהה על מנת להסיר את המכסה אלא שופכת בבת אחת את כל הבושם”‏.‏ הדבר מסביר מדוע ”‏נתמלא [‏הבית]‏ ריח הבושם”‏ (‏יוחנן י״ב:‏3‏)‏.‏ אכן הייתה זו מתנה יקרה מאוד.‏ ישוע היה ראוי לה.‏ מדוע?‏ זמן קצר קודם לכן הקים לתחייה את אחיה האהוב אלעזר,‏ ומרים הייתה מלאת הערכה (‏יוחנן י״א:‏32–45‏)‏.‏

מ10 11/‏1 6 §4‏,‏ הערת שוליים–‏התאה

המשך לגלות הכרת טובה

חשוב מה אחרים עשו למענך כדי לעזור לך והבע הכרת טובה על מאמציהם.‏ ישוע הציב דוגמה מעולה בתחום הזה.‏ למשל,‏ כשידידתו מרים יצקה שמן יקר על ראשו ורגליו,‏ היו ששאלו:‏ ”‏לָמה לבזבז כך את שמן הבושם?‏”‏ הם מתחו עליה ביקורת כי הם חשבו שאפשר היה למכור את השמן ולתת את הכסף לעניים.‏ אבל ישוע השיב:‏ ”‏הניחו לה.‏ מדוע אתם מציקים לה?‏”‏ ואז הוסיף ואמר:‏ ”‏היא עשתה מה שהיה ביכולתה לעשות”‏ (‏מרקוס י״ד:‏3–8;‏ יוחנן י״ב:‏3‏)‏.‏ במקום להתמקד במה שמרים לא עשתה,‏ ישוע הביע הערכה על מה שהיא כן עשתה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

במאה הראשונה יציקת שמן על ראשו של האורח הייתה נהוגה כחלק מהכנסת האורחים.‏ יציקת שמן על רגליו של האדם העידה על ענווה.‏

מ99 4/‏15 16 §3 עד 17 §3

האם אתה מכיר טובה?‏

כמי ששיקף בשלימות את תכונותיו של אביו השמימי,‏ ידע ישוע המשיח להכיר טובה לאחרים על מה שעשו מתוך אמונה.‏ ראה מה אירע פעם בבית המקדש בירושלים:‏ ”‏הוא [‏ישוע]‏ התבונן וראה את העשירים שמים נדבותיהם בתיבת האוצר.‏ כראותו אלמנה ענייה שמה בו שתי פרוטות,‏ אמר:‏ ’‏אמת אומר אני לכם,‏ האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר מכולם.‏ כי כל אלה נתנו את נדבותיהם מן העודף שלהם,‏ אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחיה’‏”‏ (‏לוקס כ״א:‏1–4‏)‏.‏

תרומתה הכספית היתה קטנה,‏ בייחוד בהשוואה לתרומותיהם של העשירים.‏ אין ספק שרוב הנוכחים לא שמו לב אליה.‏ אבל ישוע כן ראה את האלמנה.‏ הוא הבחין במצבה והוקיר אותה.‏

במקרה אחר הסב ישוע לשולחן אוכל,‏ ומרים,‏ אשה עשירה,‏ יצקה בושם יקר מאוד על רגליו ועל ראשו.‏ היו שמתחו עליה ביקורת וטענו שאת הבושם ניתן היה למכור בכסף ולתת לעניים.‏ מה היתה תגובתו של ישוע?‏ הוא אמר:‏ ”‏הניחו לה,‏ מדוע תציקו לה?‏ מעשה טוב עשתה לי.‏ אמן אומר אני לכם,‏ בכל מקום שתוכרז הבשורה,‏ בכל העולם,‏ יסופר גם מה שעשתה היא,‏ וזה לזכרה”‏ (‏מרקוס י״ד:‏3–6,‏ 9;‏ יוחנן י״ב:‏3‏)‏.‏

ישוע לא מתח ביקורת על מרים ולא הביע צער שהבושם היקר לא שימש למטרה אחרת.‏ הוא העריך את נדיבותה ואת הביטוי שנתנה לאהבתה ולאמונתה.‏ המקרה מתועד בכתבי־הקודש — זכר למעשה הטוב שעשתה.‏ מקרים אלו ואחרים מלמדים שישוע ידע להכיר טובה מעומק הלב.‏

אם אתה משרת את אלוהים,‏ הייה בטוח שיהוה אלוהים וישוע המשיח מעריכים את תמיכתך בדת האמת.‏ עובדה זו מקרבת אותנו אליהם ומניעה אותנו לנהוג כמותם ולהיות מכירי טובה.‏

פרק 48

‏”‏איש מלא אמונה ורוח הקודש”‏

עס 41–42 §17–18

‏”‏עלינו לציית לאלוהים כשליט”‏

¹⁷ הקהילה החדשה התמודדה עם סכנה סמויה שאיימה עליה מבפנים.‏ במה מדובר?‏ רבים מהתלמידים שנטבלו היו מבקרים שבאו לירושלים.‏ לפני שחזרו לביתם הם רצו ללמוד עוד,‏ ולכן התלמידים שהתגוררו בירושלים תרמו כספים ברצון על מנת לספק להם מזון ומצרכים נוספים (‏מה״ש ב׳:‏44–46;‏ ד׳:‏34–37‏)‏.‏ אבל בעקבות זאת נוצר מצב רגיש.‏ בחלוקת המזון היומית התעלמו מהאלמנות דוברות היוונית (‏מה״ש ו׳:‏1‏)‏.‏ אך מהאלמנות דוברות העברית לא התעלמו.‏ שורש הבעיה היה ככל הנראה אפליה.‏ מעטות הסוגיות שיש להן פוטנציאל לפלג יותר מהסוגיה הזו.‏

¹⁸ השליחים,‏ ששימשו בתור הגוף המנהל של הקהילה שהלכה וגדלה,‏ הבינו שזה לא יהיה חכם מצידם ’‏לעזוב את דבר אלוהים כדי לחלק מזון’‏ (‏מה״ש ו׳:‏2‏)‏.‏ על מנת לפתור את הבעיה,‏ הם הדריכו את התלמידים לבחור מביניהם שבעה גברים ”‏מלאי רוח וחוכמה”‏ כדי שהשליחים ימנו אותם לטפל ”‏בעניין הכרחי זה”‏ (‏מה״ש ו׳:‏3‏)‏.‏ היה צורך בגברים כשירים משום שהם לא היו צריכים רק לחלק מזון,‏ אלא גם לנהל את הכספים,‏ לקנות מצרכים ולנהל רישום קפדני.‏ לכל הגברים שנבחרו היו שמות יווניים,‏ מה שככל הנראה הקל על האלמנות הפגועות לבטוח בהם.‏ אחרי שהם שקלו את העניין בכובד ראש והתפללו על הנושא,‏ השליחים מינו את שבעת הגברים לטפל ”‏בעניין הכרחי זה”‏.‏

עס 48 §13‏,‏ הערת שוליים

סטפנוס — ”‏מלא חסד אלוהים וגבורה”‏

¹³ ימי משה (‏מה״ש ז׳:‏17–43‏)‏.‏ סטפנוס דיבר רבות על משה — וזה היה חכם מצידו משום שרבים מחברי הסנהדרין היו צדוקים שדחו את כל ספרי המקרא,‏ חוץ מאת אלה שנכתבו על־ידי משה.‏ זכור שהאשימו את סטפנוס שהוא גידף את משה.‏ סטפנוס הפריך לחלוטין האשמה זו בכך שהראה שהוא רוחש כבוד רב למשה ולתורה (‏מה״ש ז׳:‏38‏)‏.‏ הוא ציין שגם משה התמודד עם דחייה מצד בני עמו,‏ אפילו שהוא ניסה להושיע אותם.‏ הם דחו אותו כשהיה בן 40.‏ וכעבור יותר מ־40 שנה הם ערערו על הנהגתו במספר מקרים.‏ בדרך זו סטפנוס פיתח בהדרגה את נושא המפתח של נאומו:‏ שוב ושוב עם אלוהים דחה את מי שיהוה מינה להנהיג אותם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

נאומו של סטפנוס מכיל מידע שלא נמצא בשום מקום אחר במקרא.‏ הוא דיבר על ההשכלה שקיבל משה במצרים,‏ על גילו כשנס לראשונה ממצרים ועל משך שהותו במדיין.‏

מ18.‏10 32

הידעת?‏

כיצד יכול היה התלמיד סטפנוס לשמור על שלוותו בשעה שנרדף?‏

סטפנוס ניצב מול קבוצת גברים עוינים.‏ כחברי הסנהדרין,‏ בית הדין העליון בישראל,‏ היו אותם 71 שופטים מבין הגברים בעלי ההשפעה הרבה ביותר באומה.‏ הם התכנסו ביוזמת הכוהן הגדול קיפא,‏ אשר כמה חודשים קודם לכן עמד בראש המשפט שדן את ישוע למוות (‏מתי כ״ו:‏57,‏ 59;‏ מה״ש ו׳:‏8–12‏)‏.‏ בשעה שהציגו עדי שקר בזה אחר זה,‏ הבחינו בדבר די מפתיע באשר לסטפנוס — פניו נראו ”‏כפני מלאך”‏ (‏מה״ש ו׳:‏13–15‏)‏.‏

כיצד יכול היה סטפנוס לשמור על שלווה ורוגע במצב מאיים שכזה?‏ לפני שנגרר לסנהדרין,‏ היה סטפנוס,‏ בהשפעתה העזה של רוח אלוהים,‏ שקוע כל כולו במלאכת השירות שהוטלה עליו (‏מה״ש ו׳:‏3–7‏)‏.‏ במהלך משפטו פעלה בו אותה רוח — היא ניחמה אותו וסייעה לו להיזכר בדברים מסוימים (‏יוח׳ י״ד:‏16‏)‏.‏ בשעה שהציג סטפנוס את דברי ההגנה הנועזים שלו,‏ המתועדים במעשי השליחים פרק ז׳‏‏,‏ סייעה לו רוח הקודש להיזכר בכ־20 פסוקים מהתנ״ך,‏ או אף יותר (‏יוח׳ י״ד:‏26‏)‏.‏ אמונתו של סטפנוס התחזקה גם מהחזון שקיבל,‏ אשר בו ראה את ישוע עומד לימין אלוהים (‏מה״ש ז׳:‏54–56,‏ 59,‏ 60‏)‏.‏

אולי יום אחד נתמודד גם אנו עם איומים ורדיפות (‏יוח׳ ט״ו:‏20‏)‏.‏ על־ידי הזנה קבועה מדבר־אלוהים והשתתפות פעילה בשירות,‏ אנו מאפשרים לרוח יהוה לפעול בנו.‏ בזכות כך,‏ נאזור את הכוח הדרוש כדי לעמוד בפני ההתנגדות ובה בעת לשמור על שלוותנו הפנימית (‏פט״א ד׳:‏12–14‏)‏.‏

מ05 1/‏1 31

שאלות של קוראים

האם זעקתו של סטפנוס במעשי השליחים ז׳:‏59 מלמדת שיש להתפלל אל ישוע?‏

במעשי השליחים ז׳:‏59 נמסר:‏ ”‏סטפנוס נסקל כשהוא זועק ואומר:‏ ’‏אדוני ישוע,‏ קבל את רוחי!‏’‏”‏ מילים אלו מעוררות סימני שאלה,‏ שהרי המקרא מציין כי יהוה הוא אשר ”‏שומע תפילה”‏ (‏תהלים ס״ה:‏3‏)‏.‏ האם סטפנוס באמת התפלל אל ישוע?‏ האם יוצא מכך שישוע ויהוה הם היינו הך?‏

תרגום המלך גֵ׳ימס מציין שסטפנוס ’‏קרא אל אלוהים’‏.‏ אין זה אלא טבעי שרבים מסיקים את המסקנה שאליה הגיע פרשן המקרא מתיו הנרי.‏ הוא העיר:‏ ”‏סטפנוס מתפלל כאן אל המשיח,‏ ועלינו לנהוג כמותו”‏.‏ אולם זו מסקנה מוטעית.‏ מדוע?‏

בספר העיון הערות על הברית החדשה מאת בַּרְנְס נאמר בכנות:‏ ”‏המילה אלוהים אינה מופיעה במקור,‏ ואסור היה לשרבבה בתרגום.‏ אין היא מצויה באף לא אחד מ[‏כתבי היד]‏ או הנוסחים הקדומים”‏.‏ כיצד הוכנסה המילה ”‏אלוהים”‏ לתוך הפסוק?‏ החוקר אבּיאל אֶבּוֹט ליוורמור כינה זאת ”‏דוגמה לדעה קדומה וכיתתית של המתרגמים”‏.‏ משום כך,‏ ברוב התרגומים המודרניים הוסרה התייחסות כוזבת זו אל אלוהים.‏

על כל פנים,‏ בתרגומים רבים נאמר שסטפנוס ”‏התפלל”‏ אל ישוע.‏ כמו כן,‏ הערת השוליים בתרגום עולם חדש מראה כי המונח ”‏זועק”‏ משמעו גם ”‏לשווע;‏ להתפלל”‏.‏ האין בזה ללמד שישוע הוא האל הכול יכול?‏ לא.‏ המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת וַין מסביר כי בהקשר זה,‏ המילה היוונית המקורית אֶפִּיקַלֶאוּ הוראתה:‏ ”‏לקרוא,‏ לזעוק לעזרה;‏ .‏.‏.‏ לפנות אל סמכות”‏.‏ פאולוס השתמש באותה המילה כאשר הצהיר:‏ ”‏אל הקיסר אני פונה!‏”‏ (‏מעשי השליחים כ״ה:‏11‏)‏ זו הסיבה שבתרגום לעברית של החברה לכתבי הקודש נאמר שסטפנוס ’‏זעק’‏ אל ישוע.‏

מה הניע את סטפנוס לפנות כך אל ישוע?‏ במעשי השליחים ז׳:‏55,‏ 56 כתוב:‏ ”‏והוא מלא רוח הקודש ומביט השמיימה.‏ ראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים”‏.‏ בימים כתיקונם היה סטפנוס פונה אל יהוה בשם ישוע.‏ אך כראותו בחזון את ישוע לאחר שהוקם לתחייה,‏ לא ראה סטפנוס כל מניעה לפנות אליו ישירות ולומר:‏ ”‏אדוני ישוע,‏ קבל את רוחי!‏”‏ סטפנוס ידע שניתנה לישוע הסמכות להקים מתים (‏יוחנן ה׳:‏27–29‏)‏.‏ על כן,‏ ביקש מישוע שינצור את רוחו,‏ כלומר את כוח חייו,‏ עד היום שבו יקימוֹ לחיי אלמוות בשמים.‏

האם פנייתו הקצרה של סטפנוס משמשת תקדים המתיר לנו להתפלל אל ישוע?‏ ודאי שלא.‏ קודם כול,‏ סטפנוס הבחין הבחנה ברורה בין ישוע לבין יהוה,‏ שהרי הכתוב מוסר כי ראה את ישוע ”‏עומד לימין האלוהים”‏.‏ שנית,‏ מדובר היה בנסיבות חריגות.‏ המקרה הנוסף היחידי שבו קיימת פנייה ישירה אל ישוע קשור לשליח יוחנן,‏ אשר דיבר ישירות אל ישוע שנגלה אליו בחזון (‏ההתגלות כ״ב:‏16,‏ 20‏)‏.‏

המשיחיים כיום מפנים את כל תפילותיהם אל יהוה אלוהים,‏ וכך יאה.‏ אך גם הם מאמינים באמונה שלמה שישוע הוא ”‏התחייה והחיים”‏ (‏יוחנן י״א:‏25‏)‏.‏ כפי שקרה לסטפנוס,‏ האמונה שישוע מסוגל להקים את תלמידיו מן המתים יכולה לעזור לנו ולחזק אותנו בשעת מבחן.‏

עס 47–50 §9–19

סטפנוס — ”‏מלא חסד אלוהים וגבורה”‏

⁹ כפי שהוזכר בתחילת הפרק פניו של סטפנוס היו שלוות,‏ כפני מלאך,‏ בזמן שהשמיעו את ההאשמות נגדו.‏ כעת קיפא פונה אליו ושואל:‏ ”‏האם נכונים הדברים האלה?‏”‏ (‏מה״ש ז׳:‏1‏)‏ עכשיו היה תורו של סטפנוס לדבר.‏ וזה בדיוק מה שהוא עשה!‏

¹⁰ מבקרים מסוימים תקפו את נאומו של סטפנוס וטענו שעל אף אורכו של הנאום הוא אפילו לא ניסה להפריך את ההאשמות נגדו.‏ אך האמת היא שסטפנוס הציב לנו דוגמה יוצאת מגדר הרגיל כיצד להגן על הבשורה הטובה (‏פט״א ג׳:‏15‏)‏.‏ זכור שהאשימו אותו שהוא גידף את אלוהים בכך שהשמיץ את המקדש,‏ ושגידף את משה בכך שדיבר נגד התורה.‏ נאומו סוקר שלוש תקופות זמן בתולדות עם ישראל,‏ ויש בו כמה נקודות בולטות במיוחד.‏ הבה נבחן כל אחת מהתקופות בנפרד.‏

¹¹ תקופת האבות (‏מה״ש ז׳:‏1–16‏)‏.‏ סטפנוס מדבר תחילה על אברהם,‏ שהיהודים רחשו לו כבוד בשל אמונתו.‏ סטפנוס השתמש במכנה המשותף שהיה ביניהם והדגיש שיהוה,‏ ”‏אלוהי הכבוד”‏,‏ נראה תחילה אל אברהם בהיותו בארם נהריים (‏מה״ש ז׳:‏2‏)‏.‏ למעשה אברהם חי בארץ ההבטחה כזר.‏ לאברהם לא היה את המקדש או את תורת משה.‏ לאור זאת,‏ איך מישהו יכול להתעקש שנאמנות לאלוהים תלויה אך ורק בסידורים מעין אלה?‏

¹² גם יוסף,‏ אחד מצאצאי אברהם,‏ היה מוערך מאוד בקרב מאזיניו של סטפנוס.‏ אך סטפנוס הזכיר להם שאֶחיו של יוסף,‏ ראשי שבטי ישראל,‏ רדפו את האדם הצדיק הזה ומכרו אותו לעבדות.‏ ובכל זאת הוא שימש כלי בידי אלוהים והציל את עם ישראל מרעב.‏ אין ספק שסטפנוס ראה בבירור את קווי הדמיון בין יוסף לישוע המשיח,‏ אבל כדי שהקהל ימשיך להקשיב לו כמה שיותר הוא לא השווה ביניהם בנאומו.‏

¹³ ימי משה (‏מה״ש ז׳:‏17–43‏)‏.‏ סטפנוס דיבר רבות על משה — וזה היה חכם מצידו משום שרבים מחברי הסנהדרין היו צדוקים שדחו את כל ספרי המקרא,‏ חוץ מאת אלה שנכתבו על־ידי משה.‏ זכור שהאשימו את סטפנוס שהוא גידף את משה.‏ סטפנוס הפריך לחלוטין האשמה זו בכך שהראה שהוא רוחש כבוד רב למשה ולתורה (‏מה״ש ז׳:‏38‏)‏.‏ הוא ציין שגם משה התמודד עם דחייה מצד בני עמו,‏ אפילו שהוא ניסה להושיע אותם.‏ הם דחו אותו כשהיה בן 40.‏ וכעבור יותר מ־40 שנה הם ערערו על הנהגתו במספר מקרים.‏ בדרך זו סטפנוס פיתח בהדרגה את נושא המפתח של נאומו:‏ שוב ושוב עם אלוהים דחה את מי שיהוה מינה להנהיג אותם.‏

¹⁴ סטפנוס הזכיר למאזיניו שמשה ניבא שנביא כמוהו יקום מישראל.‏ מי זה יהיה ואיך יקבלו אותו?‏ סטפנוס שמר את התשובות לסוף.‏ הוא הזכיר נקודה חשובה נוספת:‏ משה למד שכל אדמה יכולה להפוך לקדושה,‏ כמו האדמה שעליה היה הסנה הבוער שמתוכו יהוה דיבר אליו.‏ לפיכך האם ניתן להגביל או לתחום את עבודת יהוה למבנה אחד,‏ כמו המקדש שבירושלים?‏ הבה נראה.‏

¹⁵ המשכן והמקדש (‏מה״ש ז׳:‏44–50‏)‏.‏ סטפנוס הזכיר לבית הדין שלפני שהיה מקדש בירושלים,‏ אלוהים ציווה על משה לבנות משכן — מבנה נייד דמוי אוהל ששימש לעבודת יהוה.‏ מי יעז לטעון שהמשכן היה נחות מהמקדש?‏ הרי משה עצמו עבד שם את יהוה!‏

¹⁶ מאוחר יותר כששלמה בנה את המקדש בירושלים,‏ הוא אמר בהשראת אלוהים דבר מאוד חשוב בתפילתו.‏ סטפנוס ניסח זאת כך:‏ ”‏העליון אינו שוכן בבתים מעשה ידי אדם”‏ (‏מה״ש ז׳:‏48;‏ דה״ב ו׳:‏18‏)‏.‏ יהוה עשוי להשתמש במקדש כדי לקדם את מטרותיו,‏ אך הוא יכול להשלים אותן גם בלעדיו.‏ לכן אל למשרתיו לחשוב שהם יכולים לעבוד אותו כראוי בעיניו רק במבנים מעשי ידי אדם,‏ כמו המקדש.‏ סטפנוס סיכם את הנקודה הזאת בצורה מרשימה כשציטט מספר ישעיהו:‏ ”‏השמיים כיסאי,‏ והארץ הדום רגליי.‏ איזה בית תבנו לי,‏ אומר יהוה,‏ והיכן מקום מנוחתי?‏ הרי את כל אלה עשתה ידי!‏”‏ (‏מה״ש ז׳:‏49,‏ 50;‏ יש׳ ס״ו:‏1,‏ 2‏)‏.‏

¹⁷ כשאנחנו חושבים על כל מה שסטפנוס אמר עד כה,‏ ניתן לראות שהוא הבהיר שלמאשימיו היו גישות מוטעות.‏ הוא הראה שמטרתו של יהוה דינמית ומתפתחת בהדרגה,‏ ולא סטטית וכבולה למסורת.‏ אלה שהתייחסו בחרדת קודש למקדש היפהפה בירושלים ולמנהגים ולמסורות שנוספו לתורת משה,‏ החמיצו את כל המטרה של התורה והמקדש!‏ באופן עקיף,‏ נאומו של סטפנוס העלה את השאלה החשובה הבאה:‏ האם יש דרך טובה יותר לכבד את התורה והמקדש מאשר לציית ליהוה?‏ אכן,‏ דברי ההגנה המעולים של סטפנוס הוכיחו שהוא לא עשה שום דבר רע אלא ציית ליהוה כמיטב יכולתו.‏

¹⁸ מה נוכל ללמוד מנאומו של סטפנוס?‏ הוא היה בקי בכתבי־הקודש.‏ בדומה לכך,‏ עלינו להיות תלמידים שקדנים של דבר־אלוהים אם אנחנו רוצים לעשות שימוש נכון ”‏בדבר האמת”‏ (‏טימ״ב ב׳:‏15‏)‏.‏ נוכל גם ללמוד מסטפנוס איך לגלות אדיבות וטקט.‏ מאזיניו היו עוינים בצורה קיצונית!‏ אך עד כמה שהדבר היה אפשרי,‏ הוא שמר איתם על מכנה משותף ונשען על נושאים שהם ייחסו להם ערך רב.‏ הוא גם פנה אליהם בכבוד וקרא לבעלי הסמכות ”‏אבות”‏ (‏מה״ש ז׳:‏2‏)‏.‏ גם אנו צריכים להציג את האמיתות שבדבר־אלוהים ”‏בענווה ובכבוד עמוק”‏ (‏פט״א ג׳:‏15‏)‏.‏

¹⁹ אולם אנחנו לא נמנעים מלחלוק את האמיתות שבדבר־אלוהים מחשש שנעליב מישהו;‏ ואנחנו גם לא מרככים את מסרי המשפט של יהוה.‏ סטפנוס הוא דוגמה טובה עבורנו.‏ אין ספק שהוא הבין שכל ההוכחות שהוא הציג בפני הסנהדרין לא גרמו לאותם שופטים קשי לב להשתנות.‏ לכן,‏ כפי שהניעה אותו רוח הקודש,‏ הוא סיים את נאומו והראה להם באומץ שהם היו בדיוק כמו אבותיהם שדחו את יוסף,‏ את משה ואת כל הנביאים (‏מה״ש ז׳:‏51–53‏)‏.‏ למעשה אותם שופטים הרגו את המשיח,‏ שעל ביאתו ניבאו משה וכל הנביאים.‏ אמת,‏ הם הפרו את תורת משה בדרך הגרועה ביותר!‏

פרק 49

הוא היה איתן כסלע

אעיתש מאמר 124 §1–5

מה הם ”‏מפתחות מלכות השמיים”‏?‏

‏’‏מפתחות המלכות’‏ מסמלים את הסמכות לפתוח בפני אנשים את האפשרות ”‏להיכנס למלכות אלוהים”‏ (‏מתי ט״ז:‏19;‏ מעשי השליחים י״ד:‏22‏)‏.‏ ישוע נתן לפטרוס את ”‏מפתחות מלכות השמיים”‏.‏ משמע הדבר שפטרוס קיבל את הסמכות לחשוף כיצד אנשים נאמנים יוכלו לקבל את רוח קודשו של אלוהים וליהנות מהזכות להיכנס למלכות השמיים.‏

עבור מי היו מיועדים המפתחות?‏

פטרוס השתמש בסמכות שהעניק לו אלוהים כדי לפתוח בפני שלוש קבוצות את האפשרות להיכנס למלכות:‏

1.‏ יהודים וגרים.‏ זמן קצר לאחר מותו של ישוע,‏ קרא פטרוס לקהל של מאמינים יהודים לקבל את ישוע כשליט שבחר אלוהים למלוך במלכות.‏ פטרוס הסביר להם מה הם צריכים לעשות כדי להיוושע.‏ כך הוא למעשה סלל בפניהם את הדרך להיכנס למלכות,‏ ואלפים ’‏קיבלו את דבריו’‏ (‏מעשי השליחים ב׳:‏38–41‏)‏.‏

2.‏ שומרונים.‏ מאוחר יותר נשלח פטרוס לשומרונים.‏ הוא שוב השתמש באחד ממפתחות המלכות כאשר הוא והשליח יוחנן ”‏התפללו למענם כדי שיקבלו את רוח הקודש”‏ (‏מעשי השליחים ח׳:‏14–17‏)‏.‏ הדבר פתח בפני השומרונים את האפשרות להיכנס למלכות.‏

3.‏ נוכרים.‏ שלוש שנים וחצי אחרי מותו של ישוע,‏ גילה אלוהים לפטרוס שגם לנוכרים תינתן ההזדמנות להיכנס למלכות.‏ בעקבות כך השתמש פטרוס באחד המפתחות כשבישר לנוכרים.‏ כך נפתחה בפניהם האפשרות לקבל את רוח הקודש,‏ להפוך למשיחיים ולהיות בעתיד חברים במלכות (‏מעשי השליחים י׳:‏30–35,‏ 44,‏ 45‏)‏.‏

עס 69 §1‏,‏ הערת שוליים

‏”‏אלוהים אינו נושא פנים”‏

השנה היא שנת 36 לספירה.‏ פטרוס נמצא על גג שטוח של בית בעיר הנמל יפו.‏ קרני השמש הסתווית מחממות את פניו בזמן שהוא מתפלל.‏ הוא מתארח בבית הזה כבר כמה ימים,‏ ועצם העובדה שהוא מתארח שם מעידה שאין לו דעות קדומות.‏ מארחו,‏ שמעון,‏ מתפרנס מעיבוד עורות,‏ ולא כל יהודי היה מסכים להתארח אצל אדם כזה.‏ ובכל זאת,‏ יהוה רוצה להדגיש בפניו שהוא אל שאינו נושא פנים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

חלק מהיהודים בזו למעבדי עורות מכיוון שאנשים כאלה עבדו עם עורות פגרים והשתמשו בכל מיני חומרי עבודה שנדפו מהם ריחות רעים.‏ מעבדי עורות לא היו רשאים להיכנס לבית המקדש.‏ מקום עבודתם היה צריך להיות במרחק של לפחות 50 אמה (‏כ־20 מטר)‏ מגבולות העיר.‏ הדבר מסביר למה ביתו של שמעון ”‏נמצא ליד הים”‏ (‏מה״ש י׳:‏6‏)‏.‏

מ17.‏04 26–27 §15–17

האם אתה משקף את ראייתו של יהוה באשר לצדק

¹⁵ זמן קצר לאחר האסיפה שנערכה בשנת 49 לספירה,‏ ביקר פטרוס באנטיוכיה שבסוריה.‏ במהלך שהותו שם הוא התרועע בחופשיות עם אחיו הנוכרים.‏ אין ספק שהם הפיקו תועלת מידיעותיו וניסיונו.‏ אנו יכולים לתאר לעצמנו עד כמה הם היו מופתעים ומאוכזבים כאשר לפתע חדל פטרוס לאכול אתם.‏ משיחיים נוספים בעלי רקע יהודי,‏ ואפילו בר־נבא,‏ חיקו את דוגמתו השלילית.‏ מה הניע זקן־קהילה בוגר לנקוט צעד מוטעה כזה אשר עלול היה להביא לפילוג הקהילה?‏ וחשוב מכך,‏ איזה לקח נוכל ללמוד מטעותו של פטרוס,‏ וכיצד יסייע לנו הדבר אם ניפגע מדבריו או ממעשיו של זקן־קהילה?‏

¹⁶ קרא גלטים ב׳:‏11–14‏.‏ פטרוס נפל במלכודת של חרדת אדם (‏מש׳ כ״ט:‏25‏)‏.‏ אף־על־פי שהוא ידע היטב מהי השקפתו של יהוה בנושא,‏ הוא חשש מפני דעתם של חברי הקהילה הנימולים מירושלים.‏ השליח פאולוס,‏ אשר נכח גם הוא באותה אסיפה בירושלים בשנת 49 לספירה,‏ התייצב מול פטרוס באנטיוכיה וחשף את צביעותו (‏מה״ש ט״ו:‏12‏)‏.‏ כיצד יגיבו המשיחיים הנוכרים שנפגעו ישירות מקו פעולתו המוטעה של פטרוס?‏ האם הם יאפשרו למצב להכשיל אותם?‏ האם בשל טעותו יאבד פטרוס את זכויות השירות היקרות שלו?‏

היה סלחן

¹⁷ פטרוס קיבל בענווה את התיקון של פאולוס.‏ בשום מקום בכתבי־הקודש לא נאמר שהוא איבד את זכויותיו.‏ למעשה,‏ לימים הוא כתב בהשראת אלוהים שתי איגרות שהפכו לחלק מן המקרא.‏ ראוי לציין שבאיגרתו השנייה קרא פטרוס לפאולוס ”‏אחינו האהוב”‏ (‏פט״ב ג׳:‏15‏)‏.‏ אף שטעותו של פטרוס אולי פגעה רבות בחברי הקהילה הנוכרים,‏ המשיך ישוע,‏ ראש הקהילה,‏ להשתמש בו (‏אפ׳ א׳:‏22‏)‏.‏ לחברי הקהילה הייתה הזדמנות לחקות את סלחנותם של ישוע ואביו.‏ התקווה היא שאיש לא אפשר לטעותו של אדם לא־מושלם להכשיל אותו.‏

מ14 1/‏15 24 §9

שרת את יהוה בטרם יבואו ימי הרעה

⁹ השליח פטרוס היה ככל הנראה בן 50 או יותר כאשר עבר למקום שבו היה קיים צורך רב יותר.‏ מניין לנו שכך הדבר?‏ אם הוא היה בן גילו של ישוע או אולי מבוגר ממנו במעט,‏ היה פטרוס בערך בן 50 כאשר נפגש עם שאר השליחים בירושלים בשנת 49 לספירה (‏מה״ש ט״ו:‏7‏)‏.‏ זמן מה לאחר פגישה זו עבר פטרוס להתגורר בבבל,‏ ללא ספק כדי לבשר לאוכלוסייה היהודית הגדולה שחיה באזור זה (‏גל׳ ב׳:‏9‏)‏.‏ משם כתב בהשראת אלוהים את איגרתו הראשונה בערך ב־62 לספירה (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ מַעבר לארץ זרה כרוך בקשיים,‏ אבל פטרוס לא הניח לגילו המתקדם לשלול ממנו את השמחה הנובעת משירות יהוה בלב ונפש.‏

‏”‏אלוהים אינו נושא פנים”‏–‏התאה

אל קוראינו הצעירים

הנחיות:‏ בצע את המשימה הבאה בסביבה שקטה.‏ בעודך קורא את הפסוקים,‏ דמיין שאתה נמצא בזירת האירוע.‏ ראה בעיני רוחך את המראות.‏ שמע את הקולות.‏ חוש את מה שחשות הדמויות.‏ הפח רוח חיים בנקרא.‏

דמויות ראשיות:‏ קורנליוס,‏ פטרוס

סיכום:‏ פטרוס מבשר לקורנליוס הנוכרי ובכך מראה שכמו אלוהים גם הוא אינו נוהג במשוא פנים.‏

1 נתח את האירוע (‏קרא מעשי השליחים י׳:‏1–35,‏ 44–48‏)‏.‏

איך לדעתך קורנליוס נראה?‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

אילו רגשות התעוררו בקורנליוס במהלך השיחה עם המלאך,‏ כפי שמתועד בפסוקים 3 עד 6‏?‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

לאחר שתקרא את פסוקים 7 ו־8‏,‏ נסה לדמיין על מה קורנליוס דיבר עם משרתיו.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

2 לעיון מעמיק יותר.‏

מדוע הדוגמה שראה פטרוס בחזון,‏ כמתועד בפסוקים 10 עד 16‏,‏ הייתה יעילה?‏ (‏רמז:‏ קח בחשבון את הרקע של פטרוס בתור יהודי כפי שעולה מפסוק 14‏.‏)‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

איזו תכונה גילה קורנליוס לפי פסוק 25‏?‏ מדוע זה לא היה דבר מובן מאליו לאדם במעמדו?‏ (‏רמז:‏ קרא פסוק 1‏.‏)‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

השתמש באמצעי המחקר שעומדים לרשותך כדי לגלות כמה חיילים הרכיבו את הגדוד האיטלקי שעליו פיקח קורנליוס.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

מדוע העובדה שקורנליוס הפך למשיחי כל כך מרשימה?‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

3 ישם את מה שלמדת.‏ רשום מה למדת על.‏.‏.‏

שימוש יעיל בדוגמאות.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

יהוה בתור אל שאינו נושא פנים.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

האופן שבו גם אתה יכול לנהוג באי משוא פנים.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

4 מה בפרשה זו מועיל לך במיוחד?‏ הסבר.‏

‏.‏.‏.‏.‏.‏

פרק 50

הוא השתנה מן הקצה אל הקצה

מ99 5/‏15 30 §1

שאול — כלי נבחר לאדון

אנו כן יודעים ששאול נולד בטרסוס,‏ העיר הראשית ובירת הפרובינציה הרומית קיליקיה (‏היום בדרום טורקיה)‏.‏ באיזור ההוא חיה אומנם קהילה יהודית גדולה למדי,‏ אבל בגלל אופי החיים בעיר נחשף שאול לתרבות הנוכרים.‏ טרסוס היתה עיר גדולה ומשגשגת ונודעה כמרכז להשכלה הלניסטית.‏ אוכלוסייתה במאה הראשונה נאמדת בכ־000,‏300 עד 000,‏500 איש.‏ היא היתה מרכז מסחרי על דרך המלך בין אסיה הקטנה לבין סוריה וארם נהריים.‏ את עושרה חבה העיר למסחר ולפוריות מישוריה,‏ שמתנובתם הפיקו בעיקר דגנים,‏ יין ופשתן.‏ מתעשיית הטקסטיל שפרחה שם יצרו את אריגי צמר העזים שמהם עשו אוהלים.‏

עס 62‏,‏ תיבה §1–3

‏’‏הקהילה נהנתה מתקופה של שלום’‏

בסיפור סקילתו של סטפנוס המופיע במעשי השליחים מוזכר ”‏בחור אחד,‏ שאול שמו”‏ שהיה מטרסוס.‏ טרסוס הייתה בירתה של הפרובינציה הרומית קיליקיה,‏ ששכנה בדרום טורקיה של ימינו (‏מה״ש ז׳:‏58‏)‏.‏ בעיר הזו חיה קהילה יהודית גדולה.‏ שאול כתב על עצמו:‏ ”‏נימולתי ביום השמיני,‏ מעם ישראל אני,‏ משבט בנימין,‏ עברי בן עברים;‏ באשר לתורה,‏ הייתי פרוש”‏.‏ כך שהוא ככל הנראה נחשב ליהודי מכובד מאוד (‏פיל׳ ג׳:‏5‏)‏.‏

שאול גר בעיר מסחר גדולה ומשגשגת שהייתה מרכז של התרבות היוונית.‏ מכיוון שגדל בטרסוס,‏ הוא ידע יוונית.‏ הוא ככל הנראה זכה להשכלה בסיסית בבית־ספר יהודי.‏ שאול למד עשיית אוהלים,‏ מקצוע נפוץ באזור הולדתו.‏ סביר מאוד להניח שאביו לימד אותו את המקצוע הזה בנעוריו (‏מה״ש י״ח:‏2,‏ 3‏)‏.‏

מעשי השליחים גם חושף ששאול היה רומאי מלידה (‏מה״ש כ״ב:‏25–28‏)‏.‏ משמע הדבר שאחד מאבותיו כבר רכש אזרחות רומית.‏ איננו יודעים כיצד זכתה משפחתו של שאול לאזרחות רומית.‏ כך או כך,‏ היא הציבה אותם בצמרת החברה באזורם.‏ אם כן,‏ בזכות הרקע וההשכלה שלו שאול הבין והכיר היטב שלוש תרבויות שונות — היהודית,‏ היוונית והרומית.‏

מ22.‏09 27

שאלות של קוראים

למה התכוון השליח פאולוס כשהתייחס אל עצמו כמי ש”‏נולד בטרם עת”‏?‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏8‏)‏

בקורינתים א׳.‏ ט״ו:‏8 פאולוס כתב:‏ ”‏אחרי כולם נראה גם אליי,‏ כאל מי שכביכול נולד בטרם עת”‏.‏ בפסוק זה פאולוס ככל הנראה התייחס לחוויה האישית שלו כשראה חזון של ישוע בהדרו השמימי.‏ אבל מה הייתה כוונתו כשאמר שהוא ”‏נולד בטרם עת”‏?‏ בעבר הסברנו שכביכול ניתנה לו הזכות להיוולד,‏ או לקום לתחייה,‏ כיצור רוחני לפני הזמן,‏ מאות שנים לפני שתחייה מעין זו נועדה להתרחש.‏ אולם ממחקר נוסף על הפסוק עולה שעלינו לשנות את האופן שבו אנו מסבירים אותו.‏

אם כן,‏ למה פאולוס התכוון כשאמר שהוא ”‏נולד בטרם עת”‏?‏ יש כמה אפשרויות.‏

הפיכתו למשיחי הייתה דבר פתאומי וטראומטי.‏ פעמים רבות לידה מוקדמת מתרחשת באופן בלתי צפוי.‏ בזמן ששאול (‏שבהמשך נודע כפאולוס)‏ עשה את דרכו לדמשק לרדוף את המשיחיים שחיו שם,‏ הוא לא ציפה לראות חזון של ישוע שהוקם לתחייה.‏ הפיכתו של פאולוס למשיחי הפתיעה לא רק אותו,‏ אלא גם את המשיחיים שהוא התכוון לרדוף באותה עיר.‏ בנוסף,‏ החוויה הזאת הייתה כל כך טראומטית שהוא איבד את ראייתו לזמן מה (‏מה״ש ט׳:‏1–9,‏ 17–19‏)‏.‏

הוא הפך למשיחי ב”‏מועד הלא־נכון”‏.‏ את המילה היוונית המקורית המתורגמת כ’‏מי שנולד בטרם עת’‏ ניתן לתרגם גם כ”‏מי שנולד במועד הלא־נכון”‏.‏ כשפאולוס הפך למשיחי ישוע כבר שב לשמיים.‏ בניגוד למי שאליהם פאולוס מתייחס בפסוקים הקודמים,‏ הוא עצמו ראה את ישוע שהוקם לתחייה רק אחרי עלייתו לשמיים (‏קור״א ט״ו:‏4–8‏)‏.‏ בזכות התגלותו הבלתי צפויה של ישוע ניתנה לפאולוס הזדמנות זו,‏ אף־על־פי שזה היה כביכול ב”‏מועד הלא־נכון”‏.‏

הוא דיבר על עצמו בצניעות.‏ לדעת חוקרים מסוימים,‏ לביטוי שבו פאולוס משתמש כאן יכולה להיות קונוטציה שלילית.‏ אם זו הייתה כוונתו,‏ הוא למעשה הכיר בכך שהוא לא ראוי לזכות שניתנה לו.‏ בהמשך הוא הוסיף ואמר:‏ ”‏אני הקטן מבין השליחים ואינני ראוי להיקרא שליח מפני שרדפתי את קהילת אלוהים.‏ אבל בחסד אלוהים הריני מה שאני”‏ (‏קור״א ט״ו:‏9,‏ 10‏)‏.‏

לסיכום,‏ יכול להיות שפאולוס התייחס לאופן המפתיע והפתאומי שבו ישוע נגלה אליו,‏ למועד הבלתי צפוי של הפיכתו למשיחי או לעובדה שהוא לא היה ראוי מבחינה רוחנית לחוות התגלות מדהימה שכזו.‏ כך או כך,‏ אין ספק שפאולוס הוקיר חוויה זו.‏ היא הוכיחה לו מעל לכל ספק שישוע הוקם מן המתים.‏ אין פלא שפעמים רבות כאשר הוא בישר לאחרים על תחייתו של ישוע הוא התייחס לחוויה הבלתי צפויה שעבר (‏מה״ש כ״ב:‏6–11;‏ כ״ו:‏13–18‏)‏.‏

ע03–‏א 2/‏8 24–26–‏התאה

סוריה בימי קדם

בדמשק של ימינו לא נמצאו ראיות לכך שאברהם עבר במקום או שדוד כבש את העיר.‏ אבל נמצאו שרידים של העיר הרומית העתיקה וגם של דרך ראשית שחצתה את העיר המקבילה לדרך הרומית העתיקה ”‏ויה רקטה”‏ (‏Via Recta‏)‏, שמשמעות שמה היא ”‏הרחוב הישר”‏.‏ באחד הבתים ברחוב הזה חנניה מצא את שאול לאחר שהחל להאמין בישוע בעקבות חזון שראה באורח נס מחוץ לדמשק (‏מעשי השליחים ט׳:‏10–19‏)‏.‏ אומנם הרחוב הזה השתנה מאוד מאז ועד היום,‏ אך במקום הזה השליח פאולוס החל את דרכו המרשימה כמשיחי.‏ הרחוב הישר מסתיים בשער הרומי ”‏באב שארקי”‏.‏ על חומת העיר נבנו בתים,‏ וזה עוזר לנו להבין איך הצליחו להבריח את פאולוס בסל דרך חלון בחומה (‏מעשי השליחים ט׳:‏23–25;‏ קורינתים ב׳.‏ י״א:‏32,‏ 33‏)‏.‏

מ08 5/‏15 21–25

התקדם מבחינה רוחנית כדוגמת פאולוס

‏”‏את המלחמה הטובה נלחמתי,‏ את המירוץ השלמתי,‏ את האמונה שמרתי”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏7‏)‏.‏

הוא היה נבון והחלטי,‏ ועל אף זאת ’‏עסק בתאוותיו הבשריות’‏ (‏אפ׳ ב׳:‏3‏)‏.‏ לימים תיאר את עצמו כמי שהיה ”‏מגדף,‏ רודף ומבזה”‏ (‏טימ״א א׳:‏13‏)‏.‏ היה זה שאול הטרסי.‏

² ברבות הזמן חולל שאול שינויים מרחיקי לכת בחייו.‏ הוא זנח את דרכיו הקודמות והשתדל מאוד לא ’‏לבקש את טובתו הוא,‏ אלא את טובת הרבים’‏ (‏קור״א י׳:‏33‏)‏.‏ הוא הפך לאדם עדין ונהג באהבה וברכות עם מי,‏ שאלמלא השינוי שחל בו,‏ היו מושא לאיבתו.‏ (‏קרא תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏7,‏ 8‏.‏‏)‏ ”‏הייתי למשרת”‏,‏ כתב והוסיף:‏ ”‏לי הקטן מכל הקדושים,‏ ניתן החסד הזה לבשר לגויים את עושר המשיח,‏ העצום לאין חקר”‏ (‏אפ׳ ג׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

³ שאול,‏ שנודע גם כפאולוס,‏ התקדם התקדמות רוחנית יוצאת מן הכלל (‏מה״ש י״ג:‏9‏)‏.‏ אחת הדרכים הבטוחות להאיץ את התקדמותנו האישית בָּאמת היא ללמוד את איגרותיו של פאולוס ואת תולדות שירותו וללכת בעקבות אמונתו המופתית.‏ (‏קרא קורינתים א׳.‏ י״א:‏1;‏ עברים י״ג:‏7‏.‏‏)‏ הבה נראה כיצד יניע אותנו הדבר לאמץ שגרת לימוד אישי טובה,‏ לפתח אהבה אמיתית לזולת ולראות את עצמנו באור נכון.‏

שגרת הלימוד של פאולוס

⁴ כפרוש שלמד ’‏לרגלי גמליאל וחונך על־פי דקדוקי תורת אבותיו’‏,‏ כבר היה לפאולוס ידע מסוים בכתבי־הקודש (‏מה״ש כ״ב:‏1–3;‏ פיל׳ ג׳:‏4–6‏)‏.‏ מייד לאחר טבילתו ’‏יצא לַעֲרָב’‏ — אם למדבר הסורי או אולי למקום שקט בחצי האי ערב,‏ פינה מתאימה להרהורים (‏גל׳ א׳:‏17‏)‏.‏ נראה כי פאולוס רצה לחשוב על הפסוקים המוכיחים שישוע הוא המשיח.‏ בנוסף,‏ הוא רצה להיערך למלאכה שציפתה לו.‏ (‏קרא מעשי השליחים ט׳:‏15,‏ 16,‏ 20,‏ 22‏.‏‏)‏ פאולוס פינה מזמנו להרהורים בדברים רוחניים.‏

⁵ הידע וההבנה המקראיים שרכש פאולוס תודות ללימוד האישי איפשרו לו ללמד את האמת ביעילות.‏ למשל,‏ בבית הכנסת באנטיוכיה אשר בפּיסידיה,‏ נעזר פאולוס בלפחות חמש ציטטות ישירות מן התנ״ך על מנת להוכיח שישוע הוא המשיח.‏ יתרה מזו,‏ מספר פעמים התייחס פאולוס בעקיפין לכתבי־הקודש.‏ טיעוניו המקראיים היו כה משכנעים ש’‏רבים מן היהודים ומן הגרים יראי האלוהים הלכו אחרי שאול [‏פאולוס]‏ ובר־נבא’‏ כי רצו ללמוד עוד (‏מה״ש י״ג:‏14–44‏)‏.‏ כעבור מספר שנים באו אל מקום מגוריו יהודים רומאים,‏ ופאולוס ”‏הסביר להם את מלכות האלוהים,‏ והוכיח להם על אודות ישוע מתורת משה ומן הנביאים”‏ (‏מה״ש כ״ח:‏17,‏ 22,‏ 23‏)‏.‏

⁶ מול נסיונות לא חדל פאולוס לבחון את כתבי־הקודש ושאב מהם כוח (‏עב׳ ד׳:‏12‏)‏.‏ במאסרו ברומא לפני הוצאתו להורג,‏ ביקש פאולוס מטימותיאוס להביא לו ”‏את המגילות”‏ ואת ”‏יריעות הקלף”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏13‏)‏.‏ היו אלה כנראה חלקים של התנ״ך ששימשו את פאולוס במחקרו המעמיק.‏ רכישת ידע מתוך כתבי־הקודש בעזרת לימוד קבוע של המקרא הייתה מן הגורמים החיוניים שסייעו לפאולוס לעמוד איתן.‏

⁷ לימוד קבוע של המקרא,‏ בליווי הרהורים תכליתיים,‏ יעזור לנו להתקדם מבחינה רוחנית (‏עב׳ ה׳:‏12–14‏)‏.‏ באשר לערכו של דבר־אלוהים אמר משורר התהלים:‏ ”‏טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וָכָסֶף.‏ מאויביי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ,‏ כי לעולם היא לי.‏ מכל אורח רע כָּלִאתִי רַגְלָי,‏ למען אשמור דְּבָרֶךָ”‏ (‏תהל׳ קי״ט:‏72,‏ 98,‏ 101‏)‏.‏ האם יש לך שגרת לימוד אישי של המקרא?‏ האם אתה נערך לתפקידים נוספים בשירות אלוהים על־ידי קריאה יומיומית במקרא והרהורים בו?‏

שאול למד לאהוב את הבריות

⁸ לפני שנעשה למשיחי,‏ היה שאול קנאי לדתו ועם זאת לא היה משוחרי טובתם של אלה שלא חיו על־פי הדת היהודית (‏מה״ש כ״ו:‏4,‏ 5‏)‏.‏ הוא היה עד לסקילת סטפנוס בידי כמה יהודים,‏ ונתן על כך את ברכתו.‏ הוא ודאי יצא מחוזק מחוויה זו,‏ ואולי החשיב את הריגת סטפנוס לעונש ראוי (‏מה״ש ו׳:‏8–14;‏ ז׳:‏54 עד ח׳:‏1‏)‏.‏ הכתוב שנכתב ברוח אלוהים מוסר:‏ ”‏ושאול עשה שמות בקהילה;‏ הוא עבר מבית לבית וגרר גברים ונשים והסגירם לכלא”‏ (‏מה״ש ח׳:‏3‏)‏.‏ הוא ’‏רדף אותם אפילו עד ערים מחוץ לארץ’‏ (‏מה״ש כ״ו:‏11‏)‏.‏

⁹ כאשר נראה אליו האדון ישוע היה שאול בדרכו לדמשק על מנת למרר את חייהם של תלמידי המשיח.‏ האור העל־טבעי שנגה מאת בן האלוהים היכה את שאול בעיוורון שגרם לו להיות תלוי באחרים.‏ בפרק הזמן שחלף עד שהושב מאור עיניו בידי חנניה שליח יהוה,‏ חל שינוי נצחי בגישתו של שאול כלפי הזולת (‏מה״ש ט׳:‏1–30‏)‏.‏ לאחר שנעשה לתלמיד המשיח,‏ עשה מאמצים עילאיים לנהוג בזולת כדוגמת ישוע.‏ היה עליו לזנוח את דרכי האלימות ו’‏לחיות בשלום עם כל אדם’‏ (‏קרא רומים י״ב:‏17–21‏)‏.‏

¹⁰ פאולוס לא הסתפק ביחסי שלום עם כל אדם,‏ אלא גם רצה להראות לזולת אהבה אמיתית,‏ והשירות המשיחי איפשר לו לעשות כן.‏ במסע ההטפה הראשון שלו,‏ בישר באסיה הקטנה.‏ על אף התנגדות עזה,‏ התמקדו פאולוס ועמיתיו בענווים על מנת לעזור להם לאמץ את דת האמת המשיחית.‏ הם שבו לליסטרה ולאיקוניון,‏ אף־על־פי שאויביהם בערים הללו ניסו קודם לכן להתנקש בחייו של פאולוס (‏מה״ש י״ג:‏1–3;‏ י״ד:‏1–7,‏ 19–23‏)‏.‏

¹¹ לימים חיפשו פאולוס ועמיתיו את דורשי אלוהים בעיר המקדונית פיליפי.‏ גיורת ששמה לידיה הקשיבה לבשורה והפכה למשיחית.‏ הרשויות הלקו את פאולוס וסילא והשליכו אותם לכלא.‏ ואולם פאולוס בישר את הבשורה לסוהר,‏ והוא ומשפחתו נטבלו כעובדי יהוה (‏מה״ש ט״ז:‏11–34‏)‏.‏

¹² מה גרם לשאול,‏ רודף לשעבר,‏ לאמץ את אמונתם של קורבנותיו?‏ מה הניע את האדם המבזה הזה להפוך לשליח טוב לב ואוהב המוכן לסכן את נפשו כדי שאחרים ילמדו את האמת אודות אלוהים והמשיח?‏ פאולוס עצמו הסביר:‏ ’‏אלוהים קראני בחסדו ורצה לגלות בי את בנו’‏ (‏גל׳ א׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ פאולוס כתב אל טימותיאוס:‏ ”‏רוחמתי,‏ כדי שבי בראשונה יראה ישוע המשיח את כל אורך רוחו,‏ כמופת לעתידים להאמין בו לשם חיי עולם”‏ (‏טימ״א א׳:‏16‏)‏.‏ יהוה סלח לפאולוס,‏ והחסד והרחמים שהורעפו עליו הניעו אותו לנהוג באהבה עם הזולת ומתוך כך לבשר להם את הבשורה הטובה.‏

¹³ גם על חטאינו ומשגינו סולח יהוה (‏תהל׳ ק״ג:‏8–14‏)‏.‏ ”‏אם עווֹנוֹת תשמור יה,‏ אדני [‏יהוה]‏ מי יעמוד?‏”‏ שאל משורר התהלים (‏תהל׳ ק״ל:‏3‏)‏.‏ ללא רחמי אלוהים,‏ איש מאיתנו לא יכול היה ליהנות מחדוות עבודת האל או להיאחז בתקווה לחיי עולם.‏ אלוהים עושה עם כולנו חסד רב.‏ משום כך,‏ עלינו לנהוג כדוגמת פאולוס ולרצות מעומק הלב להראות אהבה לזולת על־ידי כך שנבשר להם את הבשורה ונלמד את האמת ועל־ידי כך שנחזק את אחינו לאמונה (‏קרא מעשי השליחים י״ד:‏21–23‏)‏.‏

¹⁴ פאולוס שאף להתקדם כמבשר הבשורה,‏ ודוגמתו של ישוע הטביעה בו את חותמו.‏ אחת הדרכים שבהן הראה בן אלוהים אהבה שאין דומה לה היא הכרזת הבשורה.‏ ישוע אמר:‏ ”‏הקציר רב,‏ אבל הפועלים מעטים.‏ לכן התפללו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו”‏ (‏מתי ט׳:‏35–38‏)‏.‏ סביר להניח שפאולוס עצמו פילל לפועלים נוספים,‏ ובהתאם לכך הפך לפועל נלהב.‏ ומה לגביך?‏ התוכל לשפר את איכות שירותך?‏ התוכל להגביר את חלקך בפעילות הכרזת בשורת המלכות ואולי להתפנות לשירות החלוצי?‏ הבה נראה אהבה אמיתית לאחרים,‏ וכביטוי לכך נסייע להם ’‏להחזיק את דבר החיים’‏ (‏פיל׳ ב׳:‏16‏)‏.‏

האופן שבו ראה פאולוס את עצמו

¹⁵ כמשרת משיחי משמש לנו פאולוס דוגמה ומופת במובן נוסף.‏ על אף תפקידיו הרבים בקהילה המשיחית,‏ ידע היטב שאין הוא זכאי לברכות אלו מכוח זכות ושאיש לא חב לו אותן בגין יכולותיו.‏ הוא הבין שהברכות היו אות לחסד אלוהים.‏ פאולוס ידע שגם משיחיים אחרים היו יעילים בהכרזת הבשורה.‏ למרות מעמדו בקרב משרתי אלוהים,‏ נותר עניו (‏קרא קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏9–11‏)‏.‏

¹⁶ ראה כיצד טיפל פאולוס בבעיה שהתעוררה בעיר אנטיוכיה שבסוריה.‏ בין חברי הקהילה המשיחית שם,‏ נפלה מחלוקת על רקע סוגיית המילה (‏מה״ש י״ד:‏26 עד ט״ו:‏2‏)‏.‏ מאחר שפאולוס התמנה להיות אחראי על פעילות הכרזת הבשורה לנוכרים הלא־נימולים,‏ אולי החשיב עצמו לבר־סמכא בענייני נוכרים ומשום כך כשיר לפתרון הבעיה.‏ (‏קרא גלטים ב׳:‏8,‏ 9‏.‏‏)‏ אך כאשר מאמציו לא הובילו לפתרון הבעיה,‏ נהג בענווה ובצניעות על־פי ההחלטה להביא את העניין לעיונו של הגוף המנהל בירושלים.‏ חברי הגוף המנהל שמעו את פרטי הסוגיה,‏ פסקו פסיקה ומינו אותו להיות אחד האחים ששוגרו למסור את הפסיקה,‏ ופאולוס שיתף עימם פעולה באופן מוחלט (‏מה״ש ט״ו:‏22–31‏)‏.‏ אם כן,‏ פאולוס ’‏הקדים לנהוג כבוד’‏ באחיו לאמונה (‏רומ׳ י״ב:‏10ב‏)‏.‏

¹⁷ פאולוס העניו לא נבדל מאחיו ואחיותיו בקהילה.‏ ההיפך,‏ הוא נקשר אליהם רגשית.‏ בחתימת איגרתו אל הרומים,‏ מסר דרישת שלום ליותר מ־20 איש שאותם ציין בשמותיהם.‏ רובם אינם מוזכרים בשום מקום אחר בכתבי־הקודש,‏ ומעטים מהם היו בעלי תפקידים מיוחדים.‏ אבל כולם היו משרתי יהוה נאמנים,‏ ופאולוס אהב אותם אהבה רבה (‏רומ׳ ט״ז:‏1–16‏)‏.‏

¹⁸ ענוותו ויחסו הידידותי של פאולוס בנו את הקהילות.‏ לאחר פגישתו האחרונה עם זקני אפסוס,‏ ”‏נפלו [‏הם]‏ על צווארי שאול [‏פאולוס]‏ ונשקו לו,‏ וביותר התעצבו על הדבר שאמר — שלא יוסיפו עוד לראות את פניו”‏.‏ הם לא היו מגיבים כך לעזיבתו אילו מדובר היה באדם גאוותן ומרוחק (‏מה״ש כ׳:‏37,‏ 38‏)‏.‏

¹⁹ כל החפצים להתקדם רוחנית חייבים לנהוג בענווה כדוגמת פאולוס.‏ הוא האיץ באחיו לאמונה:‏ ”‏אל תעשו דבר מתוך תחרות,‏ אף לא מתוך כבוד שווא,‏ אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו”‏ (‏פיל׳ ב׳:‏3‏)‏.‏ כיצד ניתן להישמע לעצה זו?‏ אחת הדרכים היא לשתף פעולה עם זקני־הקהילה,‏ כלומר,‏ לנהוג על־פי הדרכתם ולתמוך בהחלטותיהם השיפוטיות.‏ (‏קרא עברים י״ג:‏17‏.‏‏)‏ דרך נוספת היא להוקיר מאוד את כל אחינו ואחיותינו לאמונה.‏ קהילות משרתי יהוה מורכבות על־פי־רוב ממאמינים הבאים ממגוון רקעים לאומיים,‏ תרבותיים,‏ גזעיים ואתניים.‏ ברור אפוא שעלינו ללמוד להתייחס לכל אדם באי משוא פנים ובחיבה כדוגמת פאולוס (‏מה״ש י״ז:‏26;‏ רומ׳ י״ב:‏10א‏)‏.‏ המקרא קורא לנו ’‏לקבל איש את רעהו,‏ כשם שגם המשיח קיבל אותנו לכבוד אלוהים’‏ (‏רומ׳ ט״ו:‏7‏)‏.‏

התמד לרוץ את המירוץ לחיים

²⁰ את חיי המשיחי ניתן להמשיל למירוץ ארוך.‏ פאולוס אמר:‏ ”‏את המירוץ השלמתי,‏ את האמונה שמרתי.‏ מעתה שמורה לי עטרת הצדקה אשר האדון,‏ השופט הצדיק,‏ ייתן לי ביום ההוא;‏ ולא רק לי בלבד,‏ אלא גם לכל אוהבי הופעתו”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

²¹ חיקוי דוגמתו של פאולוס יעזור לנו לרוץ בהצלחה את המירוץ לחיי נצח (‏עב׳ י״ב:‏1‏)‏.‏ אם כן,‏ הבה נמשיך להתקדם מבחינה רוחנית על־ידי־כך שנאמץ לעצמנו שגרה טובה של לימוד אישי,‏ נפתח אהבה עמוקה לזולת ולא נחדל להיות ענווים.‏

פרק 51

‏”‏בן הנחמה”‏

מ98 4/‏15 20 §4‏,‏ הערת שוליים

בר־נבא ”‏בן הנחמה”‏

זמן קצר לאחר חג השבועות,‏ שנת 33 לספירה,‏ מכר בר־נבא,‏ שהיה איש לוי יליד קפריסין,‏ את שדהו בנפש חפצה והביא את הכסף לשליחים.‏ מדוע עשה כן?‏ הכתוב במעשי־השליחים מוסר שהמשיחיים בירושלים נהגו אותה עת לחלק ”‏לכל איש.‏.‏.‏ כפי צורכו”‏.‏ בר־נבא נוכח כנראה בצורך,‏ ופעל מכל הלב (‏מעשי־השליחים ד׳:‏34–37‏)‏.‏ ייתכן שהיה בעל אמצעים,‏ אך לא היסס לתת מנכסיו החומריים ומעצמו לקידום ענייני המלכות.‏ ”‏בכל מקום שבו נתקל באנשים נדכאים או במצבים שהצריכו עידוד,‏ עשה בר־נבא כמיטב יכולתו”‏,‏ ציין הלמדן פ.‏ פ.‏ ברוס.‏ עובדה זו ניכרת בפרשה השנייה שהיה מעורב בה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

בהתחשב בתורת משה,‏ יש ששאלו כיצד ייתכן שבר־נבא,‏ בתור לוי,‏ היה בעל שדה (‏במדבר י״ח:‏20‏)‏.‏ יש לציין שאין לדעת בוודאות אם השדה היה בארץ ישראל או בקפריסין.‏ אפשר שמדובר בחלקת קבר שרכש בר־נבא באיזור ירושלים.‏ מכל מקום,‏ בר־נבא ויתר על חלקת אדמה שהיתה ברשותו כדי לסייע לאחרים.‏

בנ ”‏בר־נבא”‏ §3

בר־נבא

הוא היה אדם חם ונדיב,‏ והוא לא היסס להעניק מעצמו ומנכסיו כדי לקדם את ענייני המלכות.‏ הוא שמח לבוא לעזרתם של אחיו (‏מהש ט׳:‏27‏)‏ ו”‏לעודד את [‏המעוניינים החדשים]‏ לדבוק באדון בלב שלם”‏.‏ בר־נבא היה ”‏אדם טוב ומלא רוח הקודש ואמונה”‏ (‏מהש י״א:‏23,‏ 24‏)‏.‏ הוא היה נביא ומורה באנטיוכיה (‏מהש י״ג:‏1‏)‏.‏ השליחים תיארו אותו כאחד מ’‏יקיריהם אשר מסרו את נפשם למען שם אדונם ישוע המשיח’‏ (‏מהש ט״ו:‏25,‏ 26‏)‏.‏ הוא אומנם לא היה מבין 12 השליחים,‏ אבל זה היה הולם שהוא ייקרא שליח (‏מהש י״ד:‏14‏)‏,‏ כי הוא אכן ’‏נשלח על־ידי רוח הקודש’‏ (‏מהש י״ג:‏4,‏ 43‏)‏.‏

בנ ”‏קפריסין”‏ §7

קפריסין

לוקס ההיסטוריון מזכיר את התואר פְּרוֹקוֹנְסוּל בהקשר של קפריסין,‏ והאזכור הזה מדויק.‏ קפריסין הועברה לשליטת הסנאט הרומי ב־22 לפה״ס,‏ ולכן משלב זה והלאה מי שהתמנה למושל האי נשא את התואר פרוקונסול.‏ הוא פעל כנציג של הסנאט.‏

עס 97‏,‏ תיבה

הם ”‏דיברו באומץ לב בסמכות שקיבלו מאת יהוה”‏

ליסטרה ופולחן זאוס והרמס

ליסטרה הייתה ממוקמת בעמק מרוחק לצד הדרכים הראשיות.‏ הקיסר אוגוסטוס הפך אותה למושבה רומית והעניק לה את השם יוליה פליכּס ג׳מינה לוסטרה.‏ תפקיד חיל המצב שלה היה להגן על פרובינציית גלטיה מפני שבטים מקומיים ששכנו בהרים.‏ העיר התנהלה על־פי חוקי האימפריה הרומית ופקידיה החזיקו בתארים לטינים,‏ אך היא שמרה על מרבית צביונה התרבותי.‏ אופייה היה יותר ליקאוני מאשר רומי ולכן האנשים שהתגוררו בה תוארו במעשי השליחים כדוברי ליקאונית.‏

בין הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בסביבת ליסטרה העתיקה נמצאו כתובות שמתייחסות ל”‏כוהני זאוס”‏ ופסל של האל הרמס.‏ גם מזבח שהוקדש לזאוס ולהרמס נמצא באזור.‏

אגדה שתועדה על־ידי המשורר הרומי אוֹבִידְיוּס (‏43 לפה״ס עד 17 לספירה)‏ מספקת רקע לפסוקים במעשי השליחים.‏ לדברי אובידיוס האלים הרומים,‏ יופיטר ומרקורי,‏ המקבילים לאלים היווניים זאוס והרמס,‏ הגיעו לאזור ההררי של פרגיה כשהם מחופשים לבני אדם.‏ הם עברו בין אלפי בתים וחיפשו מישהו שיארח אותם,‏ אך כולם דחו את בקשתם.‏ זוג קשישים,‏ פילימון ובַּוְקִיס,‏ היו היחידים שהזמינו אותם להתארח בבקתה הצנועה שלהם.‏ כתוצאה מכך,‏ זאוס והרמס הפכו את ביתם למקדש שיש וזהב,‏ ואת הזוג הקשיש לכוהן וכוהנת,‏ והשמידו את כל שאר הבתים שסירבו לארחם.‏ ”‏אם אנשי ליסטרה זכרו את האגדה כשהם ראו את פאולוס ובר־נבא מרפאים את הפיסח”‏,‏ נאמר בספר מעשי השליחים בסביבתו היוונית־רומית (‏אנג׳)‏,‏ ”‏אין פלא שהם קיבלו את פניהם כאלים והקריבו להם קורבנות”‏.‏

מ17.‏06 16–20

האם תיישב סכסוכים ותתרום לשלום?‏

יהוה אלוהים מורה למשיחיים להיות רודפי שלום.‏ השלום צריך להיות היבט מרכזי בחיינו.‏ תודות לכך שעובדיו האמיתיים הם אנשים שוחרי שלום,‏ הם נהנים משפע של שלווה.‏ בזכות זאת הקהילה המשיחית מושכת לתוכה את שוחרי השלום.‏

לדוגמה,‏ רופא אליל ידוע במדגסקר הבחין באחווה השוררת בקרב עדי־יהוה.‏ הוא אמר לעצמו:‏ ’‏אם אי פעם ארצה להצטרף לדת כלשהי,‏ אצטרף לדת הזו’‏.‏ לימים הוא חדל ממנהגיו הספיריטיסטיים.‏ כמו כן,‏ הוא הקדיש חודשים להסדרת נישואיו לאור הדרישות המקראיות והפך למשרת יהוה,‏ אלוהי השלום.‏

בדומה לאותו אדם,‏ אלפי אנשים מדי שנה מוצאים בקהילה המשיחית את השלום שהם כה משתוקקים לו.‏ אולם המקרא מבהיר ש”‏קנאה מרה ויריבות”‏ בקהילה עלולות להרוס קשרי ידידות בין משיחיים וליצור בעיות (‏יעקב ג׳:‏14–16‏)‏.‏ למרבה השמחה,‏ המקרא גם מכיל עצות מעשיות למניעת הבעיות הללו ולחיזוק השלום.‏ כהכנה לכך נבחן כמה מקרים אמיתיים.‏

בעיות ופתרונות

‏”‏היה לי קשה להסתדר עם האח שעבדתי אתו.‏ פעם אחת צעקנו אחד על השני,‏ ושני אנשים נכנסו וראו את הפיצוץ שהיה בינינו”‏ (‏כריס)‏.‏

‏”‏אחות שנהגתי לבשר אתה פתאום הפסיקה לצאת אתי לשירות.‏ לאחר מכן היא הפסיקה לדבר אתי.‏ לא היה לי מושג למה”‏ (‏ג׳נט)‏.‏

‏”‏ניהלתי שיחת ועידה עם שני אחים.‏ אחד האחים אמר להתראות וחשבתי שהוא ניתק.‏ ואז אמרתי עליו דברים לא־נעימים לאח האחר,‏ אבל הוא עדיין היה על הקו”‏ (‏מייקל)‏.‏

‏”‏התעוררו בעיות בין שתי חלוצות בקהילה שלנו.‏ אחת החלוצות אפילו נזפה בשנייה.‏ הסכסוך שלהן הפיל את רוחם של אחרים בקהילה”‏ (‏גרי)‏.‏

אולי אתה סבור שהבעיות הללו פעוטות.‏ בכל זאת,‏ כל מקרה עלול היה להותיר במעורבים צלקות רגשיות ורוחניות.‏ אך ודאי תשמח לדעת שכל האחים והאחיות הללו התפייסו זה עם זה בעזרת הדרכת המקרא.‏ אילו עקרונות מקראיים סייעו להם לדעתך?‏

‏”‏אל תרגזו בדרך”‏ (‏בר׳ מ״ה:‏24‏)‏.‏ יוסף נתן את העצה הזו לאחיו כשהם עמדו לצאת לדרך אל אביהם.‏ איזו עצה נבונה!‏ כאשר אדם לא שולט ברוחו ומתרגז בקלות,‏ הוא עלול לעורר באחרים כעס.‏ כריס הבין שחולשתו הייתה גאווה וחוסר נכונות לקבל הנחיות.‏ הוא החליט להשתנות והתנצל בפני האח שאתו התווכח.‏ הוא עשה מאמצים רבים ללמוד לשלוט במזגו.‏ כאשר הבחין האח במאמציו של כריס להשתנות,‏ גם הוא החל לערוך שינויים.‏ כעת הם משרתים את יהוה בשמחה שכם אחד.‏

‏”‏הפר מחשבות באין סוד”‏,‏ כלומר תוכניות נכשלות ללא התייעצות (‏מש׳ ט״ו:‏22‏)‏.‏ ג׳נט הבינה שעליה להתאמץ יותר כדי לנהוג בהתאם לפסוק הזה והחליטה לדבר עם האחות האחרת.‏ במהלך השיחה שאלה ג׳נט אם היא עשתה משהו שפגע בה.‏ בהתחלה השיחה הייתה מתוחה למדי,‏ אך הן שוחחו על הבעיה שלהן ברוגע והמתח התפוגג בהדרגה.‏ האחות הבינה שהיא פירשה בצורה לא־נכונה מצב מסוים שג׳נט כלל לא הייתה מעורבת בו.‏ היא התנצלה ושתיהן שוב משרתות את יהוה באחדות.‏

‏”‏אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחיך דבר נגדך,‏ עזוב את קורבנך לפני המזבח ולך משם.‏ תחילה התפייס עם אחיך”‏ (‏מתי ה׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ אתה ודאי זוכר את העצה הזו שהשיא ישוע בדרשת ההר.‏ מייקל הרגיש איום ונורא כשהבין שהוא התנהג בצורה כל כך חסרת התחשבות וחסרת אדיבות.‏ הוא היה נחוש להשיב את השלום על כנו.‏ הוא נפגש פנים אל פנים עם האח שבו פגע והתנצל בפניו בענווה.‏ מה הייתה התוצאה?‏ מייקל מספר:‏ ”‏אחי סלח לי מכל הלב”‏.‏ החברות שלהם שבה לקדמותה.‏

‏”‏סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו”‏ (‏קול׳ ג׳:‏12–14‏)‏.‏ מה באשר לסכסוך בין שתי החלוצות הוותיקות?‏ זקן־קהילה עודד אותן באדיבות לחשוב על השאלות הבאות:‏ ’‏האם יש לנו הזכות להסב עצב לאחרים בגלל הסכסוך בינינו?‏ האם יש לנו סיבה מוצדקת שלא לנהוג זו בזו בסבלנות ולא לשמור על השלום?‏’‏ הן הפנימו את העצות של זקן־הקהילה ויישמו אותן.‏ כעת יש ביניהן יחסים טובים והן מבשרות יחד את הבשורה הטובה.‏

יישום ההנחיה המקראית שבקולוסים ג׳:‏12–14‏,‏ אשר צוטטה זה עתה,‏ יכול להיות התחלה טובה אם מישהו פגע בך.‏ רבים מצאו שניתן לגלות ענווה ופשוט לסלוח ולשכוח.‏ אך מה אם אנו מנסים לסלוח ולא מצליחים?‏ במצב כזה אפשר ליישם את העיקרון שבמתי י״ח:‏15‏.‏ עצתו של ישוע כאן נוגעת לצעד שיש לנקוט כשמישהו חוטא לאחיו חטא חמור.‏ אך כעיקרון זה עשוי להיות הצעד שתצטרך לנקוט.‏ כל שעליך לעשות הוא לגשת לאחיך ולנסות ליישב אתו את העניין באדיבות ובענווה.‏

כמובן,‏ המקרא מספק עצות מעשיות נוספות.‏ מה שעומד בבסיסן הוא ”‏פרי הרוח”‏ — ”‏אהבה,‏ שמחה,‏ שלום,‏ אורך רוח,‏ טוב לב,‏ טוּב,‏ אמונה,‏ ענווה,‏ שליטה עצמית”‏ (‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ בדומה לשמן סיכה במכונה,‏ תכונות אלה מסייעות להשכין שלום בצורה חלקה.‏

הבדלי אישיות מעשירים את הקהילה

אישיות היא כלל תכונותיו הייחודיות של האדם המבדילות אותו מאנשים אחרים.‏ הבדלי אישיות יכולים להעשיר את קשרי החברות שלנו.‏ אבל הם גם עלולים לגרום לחיכוכים.‏ זקן־קהילה מנוסה מזכיר את הדוגמה הבאה:‏ ”‏לאדם ביישן יכול להיות קשה להסתדר עם אדם דברן ונלהב.‏ אולי הבדל זה נראה חסר חשיבות,‏ אך הוא יכול להביא לבעיות רציניות”‏.‏ אולם האם אתה סבור שהבדלי אישיות משמעותיים חייבים בהכרח להוביל לחיכוכים?‏ חשוב על שניים מהשליחים.‏ איזה אופי היה לפטרוס?‏ אולי תאמר שהוא היה אדם אימפולסיבי שלא היסס להשמיע את דעתו.‏ ואיזה אופי היה ליוחנן?‏ הוא מצטייר בשכלנו כאדם אוהב ולרוב מתון בדיבורו ובהתנהגותו.‏ יש בסיס כלשהו להשערות הללו לגבי אופיים של שני השליחים,‏ ונראה שהם היו בעלי אופי שונה.‏ בכל זאת,‏ הם הסתדרו היטב (‏מה״ש ח׳:‏14;‏ גל׳ ב׳:‏9‏)‏.‏ מכאן שמשיחיים בעלי אישיות שונה לגמרי יכולים לשרת את יהוה שכם אחד.‏

ייתכן שיש אח בקהילה שלך שדיבורו או מעשיו מרגיזים אותך.‏ אבל אתה יודע שהמשיח מת בשבילו ושעליך לאהוב אותו (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35;‏ רומ׳ ה׳:‏6–8‏)‏.‏ לכן במקום להימנע מלרקום עמו קשרי ידידות או להתרחק ממנו,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם האח הזה עושה משהו פסול מבחינה מקראית?‏ האם הוא מנסה לפגוע בי בכוונה?‏ האם פשוט יש לנו אישיות שונה?‏’‏ בנוסף,‏ חשוב לשאול:‏ ’‏אילו תכונות ראויות לחיקוי יש לו?‏’‏

השאלה האחרונה בעלת משמעות רבה.‏ אם אחיך הוא אדם דברן ואתה אדם שקט,‏ חשוב על הקלות שבה הוא יכול לפתוח בשיחות עם אנשים בשירות השדה.‏ אתה יכול להציע לו לבשר יחד אתך ולנסות ללמוד ממנו.‏ אם הוא מצטיין בנדיבותו,‏ וזהו תחום הטעון שיפור אצלך,‏ נסה לחשוב על השמחה הנובעת מנתינה לקשישים,‏ לחולים ולשרויים בצורך.‏ הנקודה היא שלמרות הבדלי האישיות ביניכם תוכלו להתקרב איש אל רעהו אם תתמקדו בדברים החיוביים שבאחר.‏ אולי לא תהפכו לחברים קרובים,‏ אבל מאמציכם להתמקד בטוב יקרבו ביניכם ויתרמו לשלום ביניכם ובקהילה.‏

אבהודיה וסינטיכי אולי היו בעלות אישיות שונה לגמרי.‏ אך השליח פאולוס קרא להן ”‏להיות תמימות דעים באדון”‏ (‏פיל׳ ד׳:‏2‏)‏.‏ האם גם אתה תחתור למטרה זו ותתאמץ לתרום לשלום?‏

אל תיתן מקום למחלוקות

בדומה לעשבים שוטים בגן פרחים,‏ רגשות שליליים כלפי אחרים עלולים להתרבות בלבנו אם לא נשרשם.‏ כאשר המרירות אוחזת בלב האדם,‏ היא עלולה לפגוע ברוח הקהילה.‏ אם אנו אוהבים את יהוה ואת אחינו,‏ נעשה כל שביכולתנו כדי לא להניח למחלוקות אישיות לשבש או להפר את השלום בקרב משרתי אלוהים.‏

כשאנו מנסים ליישב חיכוכים או מחלוקות במטרה לשמור על השלום,‏ אנו עשויים להיות מופתעים מהתוצאות הטובות שנקצור.‏ תן דעתך למקרה שאירע למשיחית אחת:‏ ”‏הרגשתי שאחת האחיות מתייחסת אליי כמו לילדה קטנה.‏ זה ממש הפריע לי.‏ כל כך כעסתי עליה שהתחלתי להתייחס אליה בקוצר רוח.‏ חשבתי לעצמי:‏ ’‏היא לא נותנת לי את הכבוד שאני ראויה לו,‏ אז גם אני לא אתן לה כבוד’‏”‏.‏

בשלב מסוים החלה האחות לחשוב על התנהגותה.‏ ”‏התחלתי להבחין בפגמים באישיות שלי והייתי מאוד מאוכזבת מעצמי.‏ הבנתי שאני צריכה לשנות את צורת החשיבה שלי.‏ לאחר שהתפללתי על כך ליהוה,‏ קניתי לאחות מתנה קטנה וכתבתי לה מכתב התנצלות על ההתנהגות שלי.‏ התחבקנו והחלטנו להותיר את העניין מאחורינו.‏ מאז לא היו עוד בעיות בינינו”‏.‏

אנשים משתוקקים לשלום.‏ אולם לנוכח איום על מעמדם או פגיעה בכבודם,‏ רבים נוהגים בצורה המפרה את השלום.‏ הדבר נכון באשר לרבים שאינם משרתים את יהוה,‏ אך בקרב עדי־יהוה השלום והאחדות צריכים למשול בכיפה.‏ פאולוס כתב בהשראת אלוהים:‏ ”‏אני.‏.‏.‏ מפציר בכם להתהלך כיאה לקריאה שקיבלתם,‏ במלוא שפלות רוח וענווה ובאורך רוח;‏ סבלו איש את רעהו באהבה והשתדלו בכל מאודכם לשמור על אחדות הרוח בקשר של שלום,‏ הקשר המאחד”‏ (‏אפ׳ ד׳:‏1–3‏)‏.‏ ”‏הקשר המאחד”‏ הזה יקר לאין ערוך.‏ הבה נחזק אותו ונהיה נחושים ליישב כל סכסוך שיתפתח בינינו.‏

‏[‏תיבה בעמודים 18‏,‏ 19]‏

פאולוס ובר־נבא אחים חרף ההבדלים

תהיה זו לשון המעטה לומר שהיה לו מזג חם.‏ לפני שהפך פאולוס למשיחי הוא ’‏איים על תלמידי האדון באיומי רצח’‏ (‏מה״ש ט׳:‏1‏)‏.‏ לימים הוא תיאר את הרגשות שהיו לו בעבר כלפי תלמידי המשיח:‏ ”‏בזעמי הרב עליהם רדפתי אותם”‏ (‏מה״ש כ״ו:‏11‏)‏.‏

פאולוס ערך שינויים כבירים לאחר טבילתו,‏ אבל השם שעשה לעצמו עדיין הלך לפניו.‏ זמן מה לאחר שהוא הפך למשיחי,‏ האחים בירושלים ”‏פחדו ממנו כי לא האמינו שהוא תלמיד”‏ (‏מה״ש ט׳:‏26‏)‏.‏

חברי הקהילה אולי היו ממשיכים לנהוג במשנה זהירות עם פאולוס אילולא משיחי יליד קפריסין ששמו יוסף.‏ יוסף נודע כאדם לבבי,‏ והאחים כינו אותו ”‏בר־נבא”‏ — ”‏בן הנחמה”‏ (‏מה״ש ד׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏ האחים האחראים כיבדו אותו,‏ והוא סייע לפאולוס.‏ אנו קוראים:‏ ”‏בר־נבא בא לעזרתו;‏ הוא לקח אותו אל השליחים וסיפר להם בפרוטרוט כיצד ראה שאול בדרך את האדון.‏.‏.‏ וכיצד בדמשק דיבר באומץ לב בשם ישוע”‏ (‏מה״ש ט׳:‏26–28‏)‏.‏ לאחר ששמעו חברי הקהילה בירושלים את עדותו של בר־נבא,‏ הם קיבלו את פאולוס כאחיהם.‏ כעבור זמן קצר יצאו שני האחים למסע הטפה משותף (‏מה״ש י״ג:‏2,‏ 3‏)‏.‏

בר־נבא ודאי העריך את נחישותו העזה וגישתו הישירה של פאולוס.‏ פאולוס ללא ספק העריך את טוב לבו וחמלתו של בר־נבא.‏

המקרא מציין שבשלב מסוים הייתה ביניהם ”‏התפרצות זעם חריפה”‏.‏ מדוע?‏ על־פי הכתוב הריב לא פרץ על רקע הבדלי אישיות,‏ אלא על רקע הבדלי השקפות באשר לכשירותו של יוחנן מרקוס להתלוות אליהם למסע הטפה (‏מה״ש ט״ו:‏36–40‏)‏.‏

חרף הבדלי האישיות בין פאולוס ובר־נבא,‏ הם הצליחו לשרת יחד לפני אותו מקרה.‏ כמו כן,‏ אנו קוראים שלימים פאולוס ומרקוס שירתו שוב יחד (‏קול׳ ד׳:‏10‏)‏.‏ מכאן שאין כל סיבה שהבדלי אישיות יציתו ויכוחים — לא בימים ההם ולא בימינו.‏

פרק 52

‏”‏הוא לעזר עבורי בשירות”‏

מ10 3/‏15 6 §6 עד 7 §1

מרקוס — ’‏מועיל לשירות’‏

מרקוס גדל בירושלים והיה ככל הנראה בן למשפחה יהודית עשירה.‏ ההתייחסות הישירה הראשונה למרקוס היא על רקע מקרה שאירע בראשית דרכה של הקהילה המשיחית.‏ בערך בשנת 44 לספירה,‏ לאחר שמלאך יהוה שחרר בדרך נס את פטרוס,‏ שנכלא במצוות הורדוס אגריפס ה־1,‏ ”‏הלך [‏פטרוס]‏ לבית מרים אם יוחנן המכונה מרקוס;‏ באותו מקום נאספו רבים והתפללו”‏ (‏מה״ש י״ב:‏1–12‏)‏.‏

נראה שבית אימו של מרקוס שימש את הקהילה בירושלים כמקום התאספות.‏ העובדה ש”‏נאספו [‏שם]‏ רבים”‏ מצביעה על כך שהבית היה גדול.‏ למרים הייתה משרתת בשם רודה שניגשה ל”‏דלת השער”‏ לשמע נקישותיו של פטרוס (‏מה״ש י״ב:‏1–13‏)‏.‏ מכאן ניתן להסיק שמרים הייתה אישה אמידה.‏ הבית מתואר כשייך לה ולא לבעלה,‏ ולכן ייתכן שהייתה אלמנה ושמרקוס היה עדיין צעיר (‏מה״ש י״ב:‏13‏)‏.‏

מ10 3/‏15 7 §5

מרקוס — ’‏מועיל לשירות’‏

כעבור שנה בקירוב הורתה רוח הקודש לפאולוס ולבר־נבא לצאת למסע הטפה.‏ הם יצאו מאנטיוכיה לקפריסין.‏ יוחנן מרקוס הלך איתם והיה ”‏עוזר על ידם”‏ (‏מה״ש י״ג:‏2–5‏)‏.‏ ייתכן שמרקוס דאג לצרכים הפיזיים של השלושה כדי שהשליחים יוכלו להתרכז בדברים רוחניים.‏

מ10 3/‏15 8 §5–7

מרקוס — ’‏מועיל לשירות’‏

מקריאה על המסעות השונים שעשה מרקוס ניתן לראות שהוא הרחיק אל מחוזות רחוקים.‏ מירושלים עבר לאנטיוכיה,‏ משם הפליג לקפריסין ולפרגי ואחר כך נסע לרומא.‏ משם רצה פאולוס לשלוח אותו לקולוסה.‏ ופה לא תם הסיפור!‏

השליח פטרוס כתב את איגרתו הראשונה בין השנים 62 ל־64 לספירה לערך.‏ הוא כתב:‏ ”‏הקהילה אשר בבבל .‏.‏.‏ דורשת בשלומכם;‏ וכן גם מרקוס בני”‏ (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ אם כן,‏ מרקוס נסע לבבל ושירת לצד השליח ששנים לפני כן נכח באסיפות המשיחיות בבית אימו.‏

במהלך מאסרו השני של פאולוס ברומא ב־65 לספירה בקירוב,‏ הוא כתב לטימותיאוס שיבוא אליו מאפסוס,‏ והוסיף:‏ ”‏קח את מרקוס והביאהו איתך”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏ מכאן שמרקוס היה אז באפסוס,‏ ואין ספק שהוא נענה להזמנתו של פאולוס וחזר לרומא יחד עם טימותיאוס.‏ בימים ההם לא היה קל לנוע ממקום למקום,‏ אולם מרקוס עשה זאת ברצון.‏

מ08 2/‏1 26 §1

מרקוס לא אמר נואש

עד כמה חזק היה הקשר הרוחני בין פטרוס ומרקוס!‏ על כך אנו למדים גם מתוך קריאה בספר מרקוס.‏ מרקוס נותן ביטוי לרשמיו של פטרוס שאותם ספג כשעקב בעין בוחנת אחר ישוע ופעליו.‏ הַשְווה למשל בין תיאורי הסערה שהתחוללה בים כינרת.‏ מרקוס הוסיף פרטים וציין היכן ועל מה ישן ישוע בסירה,‏ פרטים שדייג כמו פטרוס היה מבחין בהם.‏ הבה נקרא על כך בעצמנו ונשווה בין הכתוב במתי ח׳:‏24;‏ מרקוס ד׳:‏37,‏ 38;‏ ולוקס ח׳:‏23‏.‏

מ08 2/‏1 24–26

מרקוס לא אמר נואש

למדו את ילדיכם

מרקוס כתב את אחד מארבעת ספרי המקרא המתעדים את חייו של ישוע.‏ מבין הארבעה,‏ זהו הספר הקצר ביותר והקל ביותר לקריאה.‏ מי היה מרקוס?‏ האם הוא הכיר לדעתך את ישוע?‏ — הבה נראה בפני אילו מבחנים קשים ניצב,‏ ונלמד מדוע הוא לא ויתר על דרך החיים המשיחית.‏

מרקוס מוזכר לראשונה במקרא בשמו לאחר שהמלך הורדוס אגריפס השליך את השליח פטרוס לבית הסוהר.‏ לילה אחד שחרר מלאך את פטרוס לחופשי,‏ והוא מייד הלך לביתה של מרים,‏ אימו של מרקוס,‏ שהתגוררה בירושלים.‏ פטרוס שוחרר ממאסר כעשר שנים לאחר מותו של ישוע בחג הפסח שנת 33 לספירה (‏מעשי השליחים י״ב:‏1–5,‏ 11–17‏)‏.‏

האם אתה יודע מדוע הלך פטרוס לביתה של מרים?‏ — ככל הנראה מכיוון שהכיר כמה מבני משפחתה וידע שתלמידיו של ישוע נוהגים לקיים אסיפות בביתה.‏ קרוב משפחה של מרקוס,‏ בר־נבא,‏ היה כבר זמן רב תלמיד המשיח,‏ לפחות מאז חג השבועות שנת 33 לספירה.‏ נדיבותו באותו זמן כלפי תלמידים חדשים מוזכרת במקרא.‏ מכאן שייתכן כי ישוע הכיר את בר־נבא,‏ את קרובת משפחתו מרים ואת בנה מרקוס (‏מעשי השליחים ד׳:‏36,‏ 37;‏ קולוסים ד׳:‏10‏)‏.‏

בספר הבשורה פרי עטו ציין מרקוס שבליל מעצרו של ישוע היה במקום בחור אחד שהיה עטוף בסדין בלבד ”‏לכיסוי גופו”‏.‏ מרקוס מספר שהבחור ברח כאשר תפסו את ישוע.‏ מי לדעתך היה אותו בחור?‏ — נכון,‏ זה היה קרוב לוודאי מרקוס.‏ לכן כאשר ישוע ושליחיו עזבו את הבית בשעת לילה מאוחרת,‏ מרקוס כפי הנראה שם על עצמו את הסדין והלך בעקבותם (‏מרקוס י״ד:‏51,‏ 52‏)‏.‏

למרקוס היה ללא ספק ניסיון רוחני רב.‏ סביר להניח כי היה בין אלה שנשפכה עליהם רוח הקודש בחג השבועות שנת 33 לספירה,‏ והיו לו קשרים הדוקים עם משרתי אלוהים נאמנים,‏ ביניהם פטרוס.‏ כמו כן,‏ הוא התלווה לבר־נבא,‏ שעזר לשאול בכך שהציג אותו בפני פטרוס שלוש שנים בערך לאחר שישוע הופיע לפני שאול בחזון.‏ כעבור שנים,‏ הגיע בר־נבא לטרסוס כדי למצוא שם את שאול (‏מעשי השליחים ט׳:‏1–15,‏ 27;‏ י״א:‏22–26;‏ י״ב:‏25;‏ גלטים א׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏

בשנת 47 לספירה נבחרו בר־נבא ושאול לשרת כשליחים.‏ הם לקחו איתם את מרקוס,‏ אבל הוא עזב אותם מאוחר יותר מסיבה לא־ידועה,‏ ושב לביתו בירושלים.‏ שאול,‏ שלימים נודע בשמו הרומי פאולוס,‏ כעס ולא התעלם ממה שנתפס בעיניו כצעד מוטעה של מרקוס (‏מעשי השליחים י״ג:‏1–3,‏ 9,‏ 13‏)‏.‏

בשובם ממסע ההטפה דיווחו פאולוס ובר־נבא על תוצאות נפלאות (‏מעשי השליחים י״ד:‏24–28‏)‏.‏ מספר חודשים לאחר מכן,‏ תכננו השניים לשוב ולבקר את המאמינים החדשים במקומות שבהם בישרו.‏ בר־נבא רצה לקחת איתם את מרקוס,‏ אבל האם אתה יודע מה חשב פאולוס?‏ — הוא חשב שהדבר ”‏לא רצוי”‏ כיוון שקודם לכן עזב אותם מרקוס ושב לביתו.‏ מה שקרה בהמשך בוודאי העציב את מרקוס.‏

הרוחות התלהטו,‏ ולאחר שפרץ ביניהם ריב חריף נפרדו פאולוס ובר־נבא.‏ בר־נבא לקח עימו את מרקוס כדי לבשר בקפריסין,‏ ופאולוס בחר בסילא כשותף למסע וביקר כמתוכנן את התלמידים החדשים.‏ עד כמה ודאי כאב למרקוס על שגרם לקרע בין פאולוס ובר־נבא (‏מעשי השליחים ט״ו:‏36–41‏)‏.‏

איננו יודעים מדוע לפני כן שב מרקוס לביתו.‏ ודאי מבחינתו הייתה לכך סיבה מוצדקת.‏ בכל אופן,‏ בר־נבא היה משוכנע שהדבר לא יחזור על עצמו.‏ והוא אכן צדק.‏ מרקוס לא הרים ידיים!‏ מאוחר יותר שירת כשליח ביחד עם פטרוס בבבל הרחוקה.‏ פטרוס שלח משם דרישות שלום בשמו ובשם מרקוס שאותו כינה ‏”‏בני”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏13‏)‏.‏

עד כמה חזק היה הקשר הרוחני בין פטרוס ומרקוס!‏ על כך אנו למדים גם מתוך קריאה בספר מרקוס.‏ מרקוס נותן ביטוי לרשמיו של פטרוס שאותם ספג כשעקב בעין בוחנת אחר ישוע ופעליו.‏ הַשְווה למשל בין תיאורי הסערה שהתחוללה בים כינרת.‏ מרקוס הוסיף פרטים וציין היכן ועל מה ישן ישוע בסירה,‏ פרטים שדייג כמו פטרוס היה מבחין בהם.‏ הבה נקרא על כך בעצמנו ונשווה בין הכתוב במתי ח׳:‏24;‏ מרקוס ד׳:‏37,‏ 38;‏ ולוקס ח׳:‏23‏.‏

מאוחר יותר,‏ במאסרו ברומא,‏ שיבח פאולוס את מרקוס על תמיכתו הנאמנה (‏קולוסים ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ וכאשר שוב נכלא שם,‏ כתב לטימותיאוס וביקש ממנו להביא את מרקוס,‏ והסביר:‏ ”‏כי הוא מועיל לי לשירות”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏11‏)‏.‏ מרקוס אכן נהנה מזכויות שירות גדולות מכיוון שלא אמר נואש!‏

פרק 53

‏”‏אני קורא לכם כעת להתעודד”‏

מ08 3/‏1 12 §4–5

הידעת?‏

ממתי נודע שאול כפאולוס?‏

השליח פאולוס נולד כעברי בעל אזרחות רומית (‏מעשי השליחים כ״ב:‏27,‏ 28;‏ פיליפים ג׳:‏5‏)‏.‏ לכן סביר להניח שעוד בילדותו נשא הן את השם העברי שאול והן את השם הרומי פאולוס.‏ גם לכמה מקרובי משפחתו היו שמות רומיים ויווניים (‏רומים ט״ז:‏7,‏ 21‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ לא היה זה דבר חריג בקרב היהודים דאז,‏ במיוחד בקרב אלו שהתגוררו מחוץ לגבולות ישראל,‏ להיקרא בשני שמות (‏מעשי השליחים י״ב:‏12;‏ י״ג:‏1‏)‏.‏

נראה כי במשך למעלה מעשר שנים מאז הפך למשיחי,‏ היה השליח מוכר יותר בשמו העברי,‏ שאול (‏מעשי השליחים י״ג:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אולם במסע ההטפה הראשון שלו בסביבות 47/‏48 לספירה,‏ העדיף ככל הנראה להשתמש בשמו הרומי,‏ פאולוס.‏ הוא נשלח להכריז את הבשורה הטובה לנוכרים,‏ ואולי סבר שעדיף יהיה להשתמש בשמו הרומי (‏מעשי השליחים ט׳:‏15;‏ י״ג:‏9;‏ גלטים ב׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ בנוסף,‏ ייתכן שהציג את עצמו בשם פאולוס מכיוון שצורת ההגייה ביוונית של שמו העברי,‏ שאול,‏ דומה מאוד לזו של מילה יוונית בעלת קונוטציה שלילית.‏ יהיו אשר יהיו הסיבות לשינוי,‏ פאולוס הראה שהוא מוכן להיות ’‏הכול למען הכול כדי להושיע לפחות כמה מהם’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏22‏)‏.‏

מ00 7/‏15 26–27‏,‏ תיבה §3–4

רדיפות שהובילו לצמיחה באנטיוכיה

חוקרים אחדים גורסים שאירועים דרמתיים בחייו של שאול התרחשו בפרק זמן זה.‏ קשה למצוא מועד אחר לקשיים הרבים שסבל כ’‏משרת המשיח’‏ במסעות ההטפה שלו (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏23–27‏)‏.‏ מתי הלקו אותו היהודים חמש פעמים 39 מלקות?‏ היכן הולקה בשוטים שלוש פעמים?‏ היכן ישב בבתי כלא?‏ מעצרו ברומא אירע בתקופה מאוחרת יותר.‏ כתבי־הקודש מדווחים על פעם אחת שבה הילקו אותו והשליכוהו לכלא — זה היה בפיליפי.‏ אך מה לגבי הפעמים האחרות?‏ (‏מעשי השליחים ט״ז:‏22,‏ 23‏)‏.‏ חוקר אחד מעלה את האפשרות ששאול בפרק זמן זה ”‏בישר על המשיח בבתי כנסת שבגולה בצורה שהביאה עליו רדיפות מצד הרשויות הדתיות והחילוניות כאחד”‏.‏

ארבע פעמים נטרפה ספינתו של שאול,‏ אך המקרא מוסר פרטים על מקרה אחד בלבד שאירע אחרי שסיפר באיגרתו אל הקורינתים על הקשיים שעבר (‏מעשי השליחים כ״ז:‏27–44‏)‏.‏ אם כן,‏ שלושת המקרים האחרים אירעו לו כנראה במסעות שעליהם אין לנו שמץ של מושג.‏ כמה מאירועים אלו או כולם אירעו כנראה באותן ”‏שנות דומייה”‏.‏

מצ17.‏5 9 §3–4

הידעת?‏

האם השליח פאולוס נתן עצה נבונה כשהמליץ לדחות מסע בים?‏

הספינה שבה שט פאולוס לאיטליה נאבקה ברוחות עזות.‏ באחת מחניות הביניים יעץ השליח לדחות את המשך המסע (‏מעשי השליחים כ״ז:‏9–12‏)‏.‏ האם היה בסיס לעצתו?‏

יורדי ים בימי קדם ידעו היטב שניווט כלי שיט בים התיכון מסוכן בחודשי החורף.‏ בין אמצע נובמבר לאמצע מרס נחשב הים לאזור סגור לשיט.‏ אולם המסע שעליו דיבר פאולוס נערך בספטמבר או אוקטובר.‏ בחיבורו מן המאה הרביעית לספירה,‏ על עיקרי המלחמה בים (‏Science Epitome of Military‏)‏, כתב הסופר הרומאי וגטיוס את הדברים הבאים באשר לניווט בים:‏ ”‏חודשים מסוימים נוחים ביותר,‏ אחרים מוטלים בספק והשאר אינם אפשריים כלל”‏.‏ וגטיוס אמר שהניווט בטוח בין 27 במאי עד 14 בספטמבר,‏ ואילו שתי התקופות המוטלות בספק,‏ או המסוכנות,‏ חלות בין 15 בספטמבר ל־11 בנובמבר ובין 11 במרס ל־26 במאי.‏ פאולוס,‏ שנהג לערוך מסעות רבים בים,‏ ללא ספק היה מודע לכך.‏ קרוב לוודאי שרב החובל ובעל האונייה היו מודעים גם הם לעובדות הללו,‏ אך הם התעלמו מעצתו של פאולוס.‏ לבסוף נטרפה הספינה (‏מעשי השליחים כ״ז:‏13–44‏)‏.‏

מ15 10/‏1 9 §5–6

הידעת?‏

מדוע חשבו תושבי מלטה שהשליח פאולוס הוא רוצח?‏

חלק מתושבי מלטה הושפעו מתפיסות שרווחו בדת היוונית.‏ תן דעתך למה שקרה לאחר שנטרפה ספינתו של פאולוס סמוך לחופי מלטה,‏ כמסופר בספר מעשי השליחים.‏ כאשר הוסיף פאולוס ערימת ענפים למדורה שהודלקה כדי לחמם את הנוסעים שניצלו,‏ נצמד לזרועו נחש ארסי.‏ אז אמרו תושבי האי:‏ ”‏אין ספק שהאיש הזה רוצח;‏ הוא אומנם ניצל מן הים,‏ אך הצדק לא הניח לו להמשיך לחיות”‏ (‏מעשי השליחים כ״ח:‏4‏)‏.‏

המילה היוונית שתורגמה כאן ל”‏צדק”‏ היא ”‏דיקֵי”‏.‏ ייתכן שכוונת המילה היא צדק כמושג מופשט.‏ עם זאת,‏ על־פי המיתולוגיה היוונית,‏ דיקי הייתה אלת הצדק.‏ התפיסה הרווחת הייתה שהיא מתבוננת בבני האדם ומדווחת לזאוס על מעשי עוולה נסתרים כדי שהאשמים יבואו על עונשם.‏ לדברי מקור אחד,‏ ייתכן שתושבי מלטה חשבו לעצמם:‏ ”‏אף שפאולוס ניצל מן הים,‏ עדיין רובצת עליו אשמה,‏ וכעת אלת הצדק דיקי.‏.‏.‏ החליטה להענישו באמצעות הנחש הארסי”‏.‏ תושבי האי שינו את דעתם כשראו שפאולוס נותר ללא פגע.‏

מ99 3/‏15 29–31

‏’‏בסכנות בים’‏

בחשכת הלילה מתקרבת ספינה ועליה 276 איש אל אחד מאיי הים התיכון.‏ הצוות והנוסעים תשושים מן הטלטלה במים הסוערים,‏ טלטלה הנמשכת כבר 14 יום.‏ בעלות השחר הם מבחינים במפרץ ומנסים להתקרב אל החוף.‏ אלא שחרטום האונייה נתקע,‏ וירכתיה נשברים מעוצמת הגלים.‏ כל הנוסעים נוטשים את האונייה ומצליחים להגיע בשחייה או על קרשים וחפצים אל חופי מלטה.‏ רצוצים ואחוזי קור הם נחלצים מן הגלים הסוערים המשתברים על החוף.‏ אחד הנוסעים הוא השליח המשיחי פאולוס,‏ שמובל אל משפטו ברומא (‏מעשי השליחים כ״ז:‏27–44‏)‏.‏

טביעת האונייה ליד האי מלטה לא היתה הפעם הראשונה שפאולוס כמעט מצא את מותו בים.‏ שנים ספורות קודם לכן כתב:‏ ”‏שלוש פעמים נטרפה ספינתי,‏ ופעם שהיתי במים במשך יממה”‏.‏ הוא הוסיף כי ’‏התנסה בסכנות בים’‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏25–27‏)‏.‏ המסעות בים סייעו לפאולוס למלא את המשימה שהטיל עליו אלוהים — להיות ”‏שליח לגויים”‏ (‏רומים י״א:‏13‏)‏.‏

מה היה היקף התחבורה הימית במאה הראשונה לספירה?‏ איזה תפקיד מילאה בהפצת המשיחיות?‏ עד כמה בטוח היה להפליג בים?‏ באילו כלֵי שיט השתמשו אז?‏ היכן התאכסנו הנוסעים?‏

רומא והצורך בסחר ימי

הרומאים כינו את הים התיכון ”‏מַרֶה נוֹסְטְרוּם”‏ — הים שלנו.‏ השליטה בנתיבי הים היתה חיונית לרומא ולא רק מטעמים צבאיים.‏ ערים רבות באימפריה הרומית היו ערי נמל או נהנו משירותיהן של ערי הנמל.‏ למשל,‏ את רומא שימש הנמל שבאוסטיה הסמוכה,‏ את קורינתוס שימשו הנמלים לֶכאיוֹן וקֶנְכְּרֶאָה ואת אנטיוכיה שבסוריה ‏— סלבקיה.‏ קשרים ימיים טובים בין הנמלים הללו הבטיחו תקשורת מהירה בין ערים ראשיות וסייעו בניהול הפרובינציות הרומיות.‏

הספינות היו נחוצות לרומא גם לאספקת מזון.‏ צריכת התבואה של רומא,‏ שאוכלוסייתה מנתה קרוב למיליון איש,‏ היתה ענקית — בין 000,‏250 ל־000,‏400 טון בשנה.‏ מניין באה כל התבואה?‏ יוסף בן מתתיהו מצטט את הורדוס אגריפס ה־2 כמי שאמר,‏ שצפון אפריקה מכלכלת את רומא שמונה חודשים בשנה,‏ ואילו מצרים שולחת מספיק תבואה לעיר ביתר ארבעת החודשים.‏ אלפי כלי שיט נרתמו להעברת התבואה אל העיר.‏

כדי לענות על חיבתה המיוחדת של רומא לדברי פאר,‏ הובאו אליה כל מיני סחורות בסחר הימי המשגשג.‏ מחצבים,‏ אבנים ושיש נשלחו מקפריסין,‏ יוון ומצרים.‏ עצים מנוסרים הגיעו מלבנון.‏ יין הובא מזמירנה,‏ אגוזים מדמשק ותמרים מארץ ישראל.‏ משחות וגומי הגיעו מקיליקיה,‏ צמר ממילֶטוֹס ומלַאוֹדִיקֵיאָה,‏ אריגים מסוריה ולבנון ובדי ארגמן מצור וצידון.‏ צבעים נשלחו מתיאטירה וזכוכית מאלכסנדריה ומצידון.‏ משי,‏ כותנה,‏ שנהב ותבלינים יובאו מהודו ומסין.‏

מה ניתן לומר על הספינה שבה הפליג פאולוס,‏ אשר נטרפה ליד חופי מלטה?‏ זו היתה ”‏אונייה מאלכסנדריה”‏ נושאת תבואה,‏ ”‏שמגמת פניה לאיטליה”‏ (‏מעשי השליחים כ״ז:‏6‏)‏.‏ ציי האוניות נושאות התבואה היו בבעלותם הפרטית של יוונים,‏ פניקים וסורים.‏ הם היו קברניטי האוניות והם שפיקדו על העמסתן.‏ המדינה שכרה את האוניות.‏ ”‏כפי שנהוג היה בגביית מסים”‏,‏ מסביר ההיסטוריון ויליאם מ.‏ רמזי,‏ ”‏הממשלה נוכחה שקל יותר להטיל את העבודה על קבלנים מאשר לארגן בעצמה את המנגנון העצום הכרוך בכוח אדם ובציוד הנחוצים למלאכה כבירה זו”‏.‏

את מסעו לרומא השלים פאולוס בכלי שיט שעליו התנוסס סמל ”‏האלים התאומים”‏ (‏בני זאוס)‏.‏ גם זו היתה אונייה אלכסנדרית.‏ היא עגנה בפוֹטיוֹלִי שבמפרץ נאפולי,‏ הנמל שבו עגנו בדרך כלל אוניות נושאות תבואה (‏מעשי השליחים כ״ח:‏11–13‏)‏.‏ מפוטיולי — כיום פּוֹצוּאוֹלִי — הועברו המטענים דרך היבשה או בכלי שיט קטנים יותר,‏ שנעו צפונה לאורך החוף ושטו במעלה נהר הטִיבֵּר אל לב לבה של רומא.‏

מדוע שטו פאולוס ושומריו החיילים באוניית משא?‏ כדי להשיב על השאלה צריך לדעת מה עבר באותם ימים על המפליגים בים.‏

נוסעים או מטען?‏

במאה הראשונה לספירה לא היו אוניות נוסעים.‏ מי שרצה להפליג בים נסע באוניות סוחר,‏ ויכולת למצוא על סיפונן אנשים מכל שכבות החברה — פקידי ממשל,‏ משכילים,‏ מטיפי דת,‏ מכשפים,‏ אומנים,‏ ספורטאים,‏ סוחרים,‏ תיירים ועולי רגל.‏

היו,‏ כמובן,‏ ספינות קטנות שהעבירו נוסעים ומטען סמוך לקו החוף.‏ ייתכן שפאולוס עלה על ספינה כזו כש’‏עבר אל מקדוניה’‏ מטרואס.‏ אפשר שיותר מפעם אחת הפליג אל אתונה וממנה בכלֵי שיט קטנים.‏ אולי גם במסעו מטרואס אל פָּטָרָה דרך האיים שליד חופי אסיה הקטנה,‏ הפליג פאולוס בספינה קטנה (‏מעשי השליחים ט״ז:‏8–11;‏ י״ז:‏14,‏ 15;‏ כ׳:‏1–6,‏ 13–15;‏ כ״א:‏1‏)‏.‏ המסע בספינות קטנות אלו חסך זמן,‏ אבל לא ניתן היה להתרחק עימן מן החוף.‏ מכאן שהספינות שבהן הפליג פאולוס אל קפריסין ואחר כך אל פמפיליה ומאפסוס אל קיסריה ומפָּטרה אל צור היו ודאי גדולות בהרבה (‏מעשי השליחים י״ג:‏4,‏ 13;‏ י״ח:‏21,‏ 22;‏ כ״א:‏1–3‏)‏.‏ גם האונייה שטבעה ליד חופי מלטה היתה כנראה גדולה.‏ מה היה גודלן של אוניות אלו?‏

ממקורות ספרותיים הגיע אחד החוקרים למסקנה זו:‏ ”‏התפוסה [‏כוח הקיבול של אונייה]‏ הקטנה ביותר ששימשה את אנשי הקדם היתה על־פי־רוב כ־70 עד 80 טון.‏ כושר קיבול פופולרי מאוד,‏ בייחוד בתקופה ההלניסטית,‏ היה 130 טון.‏ אונייה שתפוסתה 250 טון,‏ גם אם לא נחשבה לחריגה,‏ היתה בהחלט גדולה מהממוצע.‏ לצורכי האימפריה הרומית השתמשו בסחר הימי באוניות גדולות עוד יותר,‏ שתפוסתן הרצויה היתה 340 טון.‏ תפוסתן של האוניות הגדולות ביותר הגיעה ל־300,‏1 טון או מעט יותר”‏.‏ על־פי מקורות מן המאה השנייה לספירה,‏ היה אורכה של נושאת התבואה האלכסנדרית איזיס יותר מ־55 מטר,‏ רוחבה קרוב ל־15 מטר ועומקה כ־13 מטר.‏ אונייה זו יכלה לשאת כנראה יותר מאלף טון תבואה ועוד כמה מאות נוסעים.‏

איזה יחס קיבלו הנוסעים בנושאות התבואה?‏ מאחר שאוניות אלו שימשו בעיקר להעברת מטענים,‏ היתה לנוסעים חשיבות משנית.‏ לא הוגש להם אוכל,‏ למעט מים,‏ ולא הוענקו להם שום שירותים.‏ הם ישנו על הסיפון,‏ אולי מתחת לסככות דמויות אוהל שהוקמו בלילה ופורקו כל בוקר.‏ ייתכן שהותר להם להשתמש במטבח,‏ אבל היה עליהם להצטייד בכל הדרוש לבישול,‏ לאכילה,‏ לרחצה ולשינה — החל בסירים ומחבתות וכלה בכלי מיטה.‏

עד כמה בטוח היה להפליג בים?‏

בהעדר מכשירים — כולל מצפן — תימרנו הנווטים במאה הראשונה אך ורק על־פי מראה עיניים.‏ משום כך,‏ הנסיעה היתה בטוחה ביותר בתנאי ראות אופטימליים — לרוב מסוף חודש מאי עד אמצע ספטמבר.‏ בחודשיים שלפני ואחרי תקופה זו נהגו הסוחרים להסתכן ולצאת להפלגות.‏ אבל בחודשי החורף הסתירו העננים והערפל את ציוני הדרך ואת השמש ביום,‏ ואת הכוכבים בלילה,‏ והים נחשב לסגור (‏מָרֶה קלָאוּזוּם,‏ לטינית)‏ מ־11 בנובמבר עד 10 במרס.‏ בתקופה זו הפליגו אך ורק במקרים דחופים ביותר.‏ מי שהפליגו בסוף העונה עלולים היו להיתקע בנמל זר בכל חודשי החורף (‏מעשי השליחים כ״ז:‏12;‏ כ״ח:‏11‏)‏.‏

למרות הסכנות והתלות בעונות השנה,‏ האם היו יתרונות לתחבורה הימית לעומת התחבורה ביבשה?‏ כן,‏ בהחלט!‏ הנסיעה בים היתה פחות מעייפת,‏ זולה יותר ומהירה יותר.‏ כשנשבו רוחות טובות גמאה האונייה אולי 150 קילומטר ביום.‏ קצב הליכה רגיל במסע ארוך היה בין 25 ל־30 קילומטר ביום.‏

מהירות ההפלגה היתה תלויה כמעט לגמרי בחסדי הרוח.‏ המסע ממצרים לאיטליה,‏ גם במיטב התנאים,‏ היה מאבק בלתי פוסק ברוחות נגדיות.‏ הדרך הקצרה ביותר עברה בדרך כלל ברודוס,‏ או מירה או בכל נמל אחר בחוף ליקיה שבאסיה הקטנה.‏ אחרי שנקלעה לסופות ואיבדה את דרכה,‏ עגנה אוניית המשא איזיס בפיראוס 70 יום אחרי שיצאה את אלכסנדריה.‏ בעזרת הרוחות הצפון מערביות שנשבו יכלה האונייה להשלים את המסע חזרה מאיטליה תוך 20 עד 25 יום.‏ בדרך היבשה היה מסע כזה אורך לכיוון אחד יותר מ־150 יום בתנאי מזג אוויר נוחים.‏

הבשורה הטובה נישאת אל מעבר לים

פאולוס היה כנראה מודע לסכנות הכרוכות בהפלגה שלא בעונה המתאימה.‏ הוא אף יעץ שלא להפליג בשלהי ספטמבר או בתחילת אוקטובר:‏ ”‏אנשים,‏ אני רואה שלמסע צפוי נזק עם אובדן רב לא רק למטען ולאונייה,‏ אלא גם לחיינו”‏ (‏מעשי השליחים כ״ז:‏9,‏ 10‏)‏.‏ אלא ששר המאה התעלם מדבריו ובסופו של דבר טבעה האונייה ליד חופי מלטה.‏

עד תום מסעות ההטפה שלו נטרפו הספינות שבהן הפליג פאולוס לפחות ארבע פעמים (‏מעשי השליחים כ״ז:‏41–44;‏ קורינתים ב׳.‏ י״א:‏25‏)‏.‏ אולם,‏ דאגה מופרזת ממה שעלול לקרות לא מנעה ממטיפי הבשורה הטובה הקדומים לרדת לים.‏ הם ניצלו עד תום את כל אמצעי התחבורה שעמדו לרשותם כדי להפיץ את בשורת המלכות.‏ כפי שציווה ישוע,‏ ניתנה עדות נרחבת ביותר (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20;‏ מעשי השליחים א׳:‏8‏)‏.‏ תודות להתלהבותם,‏ לאמונת הנוהים אחריהם ולהדרכת רוח הקודש של יהוה,‏ הגיעה הבשורה הטובה עד קצות הארץ הנידחים ביותר.‏

פרק 54

הוא גילה אומץ בתקופה חשוכה

עס 33‏,‏ תיבה §3–4

‏”‏אנשים לא מלומדים ופשוטים”‏

בספרי הבשורה יוחנן מוזכר פחות פעמים מפטרוס.‏ אבל גם לו הייתה אישיות חזקה,‏ כפי שמוכיח הכינוי שישוע העניק לו ולאחיו יעקב — בני רגש,‏ שפירושו ”‏בני רעם”‏ (‏מר׳ ג׳:‏17‏)‏.‏ בהתחלה,‏ יוחנן שאף למעמד מכובד עד כדי כך שהוא ואחיו שלחו את אימם לבקש מישוע שיעניק לבניה מעמד מיוחד במלכותו.‏ אף שזה היה אנוכי מצידם,‏ זה גם הוכיח את אמונתם בממשות המלכות.‏ ישוע ניצל את בקשתם השאפתנית כדי ללמד אותם ואת כל שליחיו כמה חשוב לגלות ענווה (‏מתי כ׳:‏20–28‏)‏.‏

יוחנן הפגין את אישיותו החזקה כשהוא ניסה למנוע מאדם שלא היה תלמידו של ישוע לגרש שדים בשם ישוע.‏ במקרה אחר,‏ הוא ביקש שתרד אש מן השמיים ותשמיד את תושבי הכפר השומרוני שלא היו מוכנים לערוך את ההכנות לקראת בואם של ישוע ותלמידיו.‏ ישוע גער בו על התגובות האלה.‏ בחלוף השנים יוחנן מצא את האיזון ופיתח את הרחמים שנראה שהיו חסרים לו (‏לוקס ט׳:‏49–56‏)‏.‏ חרף מגרעותיו,‏ הוא היה ”‏התלמיד האהוב על ישוע”‏.‏ לכן כשישוע עמד למות,‏ הוא ביקש ממנו לדאוג לאימו מרים (‏יוח׳ י״ט:‏26,‏ 27;‏ כ״א:‏7,‏ 20,‏ 24‏)‏.‏

מ08 5/‏15 30 §6

נקודות בולטות מספר מעשי השליחים

ד׳:‏13 — האם היו פטרוס או יוחנן אנאלפביתיים או חסרי השכלה?‏ לא ולא.‏ הם כונו ”‏אנשים פשוטים ובלתי מלומדים”‏ מפני שלא למדו בבתי מדרש רבניים לקבלת הכשרה דתית.‏

מ05 1/‏15 13 §14–15

המשיח — מוקד הנבואות

¹⁴ אחרי תחייתו נגלה ישוע לתלמידיו סמוך לים כינרת.‏ שם הוא אומר לפטרוס:‏ ”‏אם רצוני שהוא [‏יוחנן]‏ יישאר עד בואי,‏ מה אכפת לך?‏”‏ (‏יוחנן כ״א:‏1,‏ 20–22,‏ 24‏)‏ האם מילים אלו מרמזות שהשליח יוחנן יאריך ימים יותר מיתר השליחים?‏ נראה שכן,‏ משום שהוא ממשיך לשרת את יהוה בנאמנות קרוב ל־70 שנים נוספות.‏ אך דבריו של ישוע נושאים משמעות נוספת.‏

¹⁵ המילים ”‏עד בואי”‏ מזכירות לנו את התייחסותו של ישוע אל ’‏בן האדם הבא במלכותו’‏ (‏מתי ט״ז:‏28‏)‏.‏ יוחנן נשאר עד בואו של ישוע במובן זה שהוא זוכה מאוחר יותר לחזון נבואי ובו נראה ישוע בא בסמכותו המלכותית.‏ לקראת תום חייו של יוחנן,‏ בהיותו בגלות באי פטמוס,‏ ניתנת לו ההתגלות על כל אותותיה הנבואיים המדהימים הממחישים את האירועים הצפויים להתרחש ב”‏יום האדון”‏.‏ יוחנן נרגש מאוד מן החזונות הנבואיים עד כדי כך שכאשר ישוע אמר:‏ ”‏אכן,‏ אני בא מהר”‏,‏ קורא יוחנן:‏ ”‏אמן.‏ בוא נא האדון ישוע”‏ (‏ההתגלות א׳:‏1,‏ 10;‏ כ״ב:‏20‏)‏.‏

בנ ”‏יוחנן,‏ הבשורה הטובה על־פי”‏ §2–8

יוחנן,‏ הבשורה הטובה על־פי

על אף שהספר אינו נושא את שם מחברו,‏ יש הסכמה כמעט גורפת שהוא נכתב בידי השליח יוחנן.‏ כבר מההתחלה לא הוטל ספק לגבי כך שיוחנן הוא המחבר,‏ למעט קבוצה קטנה במאה השנייה לספירה שהתנגדה לרעיון לא בגלל ממצאים שהתגלו באשר למחבר,‏ אלא בגלל שהיא החשיבה את המסר בספר לחדשני.‏ רק בעידן המודרני החלו להטיל ספק בכך שיוחנן הוא מחבר הספר.‏

ישנן שפע ראיות פנימיות משלל זוויות לכך שהשליח יוחנן,‏ בנו של זבדי,‏ אכן היה המחבר,‏ והן שוללות כל טיעון אחר.‏ נזכיר כאן רק מעט נקודות,‏ אך בעזרת הנקודות האלה ניתן למצוא עוד רבות נוספות:‏

‏(‏1)‏ על סמך בקיאותו בדעות הרווחות בקרב היהודים,‏ ניתן להסיק שמחבר הספר היה יהודי (‏יוח א׳:‏21;‏ ו׳:‏14;‏ ז׳:‏40;‏ י״ב:‏34‏)‏.‏

‏(‏2)‏ הוא היה יליד ארץ ישראל,‏ כפי שעולה מבקיאותו הנרחבת לגבי המקום.‏ הפרטים שהוא מציין לגבי מקומות המוזכרים בשמם מראים על היכרות אישית של המקומות האלה.‏ הוא מזכיר את ”‏בית עניה שבעבר הירדן”‏ (‏יוח א׳:‏28‏)‏ ואת ’‏בית עניה שהייתה קרובה לירושלים’‏ (‏י״א:‏18‏)‏.‏ הוא כתב שהיה גן במקום שבו הוקע ישוע,‏ ושהיה בגן הזה קבר חדש (‏י״ט:‏41‏)‏.‏ הוא ציין שישוע אמר דברים מסוימים ”‏בלשכת האוצר בשעה שלימד בבית המקדש”‏ (‏ח׳:‏20‏)‏,‏ ושזה היה חורף כש”‏ישוע התהלך בבית המקדש באכסדרת שלמה”‏ (‏י׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

‏(‏3)‏ עדותו של המחבר והעובדות שמובאות בספר מעידות על כך שהמחבר היה עד ראייה.‏ הוא ציין את שמם של אנשים שאמרו או עשו דברים מסוימים (‏יוח א׳:‏40;‏ ו׳:‏5,‏ 7;‏ י״ב:‏21;‏ י״ד:‏5,‏ 8,‏ 22;‏ י״ח:‏10‏)‏;‏ הוא פירט את זמני התרחשות המאורעות (‏ד׳:‏6,‏ 52;‏ ו׳:‏16;‏ י״ג:‏30;‏ י״ח:‏28;‏ י״ט:‏14;‏ כ׳:‏1;‏ כ״א:‏4‏)‏;‏ הוא משלב נתונים מספריים מדויקים בתיעוד שלו (‏א׳:‏35;‏ ב׳:‏6;‏ ד׳:‏18;‏ ה׳:‏5;‏ ו׳:‏9,‏ 19;‏ י״ט:‏23;‏ כ״א:‏8,‏ 11‏)‏.‏

‏(‏4)‏ המחבר היה שליח.‏ רק שליח יכול היה להיות עד ראייה לכל כך הרבה אירועים שהתרחשו במהלך שירותו של ישוע.‏ בנוסף,‏ היה לו ידע נרחב לגבי רגשותיו של ישוע,‏ מחשבותיו והמניע שלו לעשיית דברים מסוימים,‏ מה שמצביע על כך שהמחבר היה אחד מה־12 שהתלוו לישוע בשירותו.‏ לדוגמה,‏ הוא חושף שישוע שאל את פיליפוס שאלה כדי לנסות אותו,‏ כי הוא ”‏ידע מה הוא עומד לעשות”‏ (‏יוח ו׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ הוא מציין ש”‏ישוע ידע שתלמידיו רוטנים”‏ (‏ו׳:‏61‏)‏,‏ שהוא ”‏ידע את כל מה שעומד לקרות לו”‏ (‏י״ח:‏4‏)‏,‏ ושהוא ’‏נאנח מעומק ליבו ונסערה רוחו’‏.‏ (‏י״א:‏33;‏ השווה י״ג:‏21;‏ ב׳:‏24;‏ ד׳:‏1,‏ 2;‏ ו׳:‏15;‏ ז׳:‏1‏.‏)‏ המחבר גם הכיר היטב את הרגשות והתחושות של השליחים (‏ב׳:‏21,‏ 22;‏ י״א:‏13;‏ י״ב:‏16;‏ י״ג:‏28;‏ כ׳:‏9;‏ כ״א:‏4‏)‏.‏

‏(‏5)‏ כמו כן,‏ נאמר לגבי המחבר שהוא ”‏התלמיד האהוב על ישוע”‏ (‏יוח כ״א:‏20,‏ 24‏)‏.‏ הוא ללא ספק היה אחד מבין שלושת השליחים הקרובים ביותר לישוע,‏ אשר ישוע לקח איתו במספר מקרים כגון:‏ חזון ההשתנות (‏מר ט׳:‏2‏)‏,‏ וכאשר הוא התמלא מועקה בגן גת שמנים (‏מתי כ״ו:‏36,‏ 37‏)‏.‏ מבין השלושה האלה,‏ לא ייתכן שיעקב הוא המחבר כי הוא הוצא להורג בערך ב־44 לספירה על־ידי הורדוס אגריפס הראשון.‏ אין שום עדות לכך שספר הבשורה הזה נכתב בשלב כל כך מוקדם.‏ גם פטרוס אינו המחבר מכיוון ששמו מוזכר לצד ”‏התלמיד האהוב על ישוע”‏ (‏יוח כ״א:‏20,‏ 21‏)‏.‏

מ21.‏01 8–13

מאמר לימודי 2

לקחים מ”‏התלמיד האהוב על ישוע”‏

‏”‏הבה נמשיך לאהוב איש את רעהו,‏ כי האהבה מאלוהים היא”‏ (‏יוח״א ד׳:‏7‏)‏.‏

סקירה מקדימה

‏”‏התלמיד האהוב על ישוע”‏ היה ככל הנראה השליח יוחנן (‏יוח׳ כ״א:‏7‏)‏.‏ מכאן שכבר בצעירותו היו לו תכונות נפלאות רבות.‏ שנים לאחר מכן השתמש בו יהוה כדי לכתוב בהרחבה על נושא האהבה.‏ המאמר יבחן כמה מכתביו של יוחנן ויראה מה נוכל ללמוד מדוגמתו.‏

‏”‏אלוהים הוא אהבה”‏,‏ כתב השליח יוחנן (‏יוח״א ד׳:‏8‏)‏.‏ הצהרה פשוטה זו מזכירה לנו אמת בסיסית:‏ אלוהים,‏ מקור החיים,‏ הוא גם מקורה של האהבה.‏ יהוה אוהב אותנו.‏ אהבתו גורמת לנו לחוש בטוחים,‏ מאושרים ומסופקים.‏

² עבור המשיחיים,‏ גילוי אהבה אינו עניין של בחירה.‏ מדובר במצווה.‏ ‏(‏קרא מתי כ״ב:‏37–40‏.‏)‏ כשאנחנו מכירים את יהוה היטב,‏ לא קשה לנו לציית למצווה הראשונה.‏ יהוה,‏ אחרי הכול,‏ מושלם ונוהג בנו בהתחשבות ובעדינות.‏ אך אולי קשה לנו לציית למצווה השנייה.‏ למה?‏ מפני שאחינו ואחיותינו,‏ שהם בין רעינו הקרובים ביותר,‏ אינם מושלמים.‏ לעיתים הם עלולים לומר או לעשות דברים לא־מתחשבים או לא־אוהבים.‏ יהוה ידע שנתמודד עם קושי זה,‏ ולכן השרה מרוחו על כמה מכותבי המקרא כדי שיכתבו עצות ספציפיות המראות מדוע עלינו לנהוג באהבה איש עם רעהו וכיצד נוכל לעשות כן.‏ אחד מהם הוא יוחנן (‏יוח״א ג׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

³ בכתביו הדגיש יוחנן שהמשיחיים צריכים לנהוג באהבה.‏ למעשה,‏ כאשר כתב על חייו של ישוע השתמש יוחנן במילה ”‏אהבה”‏ ובפועל ”‏אהב”‏ בהטיות שונות פעמים רבות יותר משלושת כותבי ספרי הבשורה האחרים גם יחד.‏ יוחנן היה בערך בן מאה כאשר כתב את ספר הבשורה שלו ואת שלוש איגרותיו.‏ כתבים אלה,‏ שנכתבו בהשראת אלוהים,‏ מראים שאהבה צריכה להשפיע על כל מעשיו של המשיחי (‏יוח״א ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ אולם ליוחנן נדרש זמן כדי ללמוד לקח זה.‏

⁴ בצעירותו יוחנן לא תמיד נהג באהבה.‏ במקרה אחד,‏ לדוגמה,‏ ישוע ותלמידיו עברו בשומרון בדרכם לירושלים.‏ תושבי כפר שומרוני אחד סירבו לארח אותם.‏ כיצד הגיב יוחנן?‏ הוא הציע שתרד אש מהשמיים ותשמיד את כל תושבי הכפר!‏ (‏לוקס ט׳:‏52–56‏)‏ במקרה אחר לא גילה יוחנן אהבה כלפי עמיתיו השליחים.‏ הוא ואחיו יעקב שכנעו ככל הנראה את אימם לבקש מישוע עבורם עמדות בכירות לצידו במלכות.‏ כאשר גילו שאר השליחים מה עשו יעקב ויוחנן,‏ הם זעמו!‏ (‏מתי כ׳:‏20,‏ 21,‏ 24‏)‏ אך ישוע אהב את יוחנן למרות כל מגרעותיו (‏יוח׳ כ״א:‏7‏)‏.‏

⁵ במאמר נבחן את דוגמתו של יוחנן וכמה מהדברים שכתב על אהבה.‏ נלמד כיצד נוכל לגלות אהבה כלפי אחינו ואחיותינו.‏ כמו כן,‏ נלמד דרך חשובה שבה ראש המשפחה יכול להוכיח שהוא אוהב את משפחתו.‏

אהבה באה לידי ביטוי במעשים

⁶ פעמים רבות אנו חושבים על האהבה כעל רגש חם הבא לידי ביטוי במילים נעימות.‏ אך כדי שאהבה תהיה אמיתית,‏ היא צריכה להיות מלווה במעשים.‏ (‏השווה יעקב ב׳:‏17,‏ 26‏.‏)‏ לדוגמה,‏ יהוה אוהב אותנו (‏יוח״א ד׳:‏19‏)‏.‏ הוא מביע את אהבתו במילים היפות הכתובות במקרא (‏תהל׳ כ״ה:‏10;‏ רומ׳ ח׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ אולם אנו משוכנעים שאלוהים אוהב אותנו לא רק מדבריו,‏ אלא גם ממעשיו.‏ יוחנן כתב:‏ ”‏בזאת גילה לנו אלוהים את אהבתו,‏ בעובדה ששלח את בנו יחידו אל העולם כדי שיהיו לנו חיים באמצעותו”‏ (‏יוח״א ד׳:‏9‏)‏.‏ יהוה הרשה שבנו האהוב יסבול וימות למעננו (‏יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ אין כל צל של ספק שיהוה אכן אוהב אותנו.‏

⁷ ישוע אמר לתלמידיו שהוא אוהב אותם (‏יוח׳ י״ג:‏1;‏ ט״ו:‏15‏)‏.‏ אך הוא הוכיח את עומק אהבתו כלפיהם וכלפינו לא רק במילותיו,‏ אלא גם במעשיו.‏ ”‏אין אהבה גדולה”‏,‏ אמר ישוע,‏ ”‏מאהבתו של הנותן את נפשו בעד חבריו”‏ (‏יוח׳ ט״ו:‏13‏)‏.‏ כשאנו חושבים על מה שעשו למעננו יהוה וישוע,‏ כיצד זה משפיע עלינו?‏

⁸ אנו מוכיחים שאנו אוהבים את יהוה וישוע כשאנו מצייתים להם (‏יוח׳ י״ד:‏15;‏ יוח״א ה׳:‏3‏)‏.‏ וישוע הורה לנו מפורשות לאהוב זה את זה (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ עלינו לא רק להביע את אהבתנו כלפי אחינו ואחיותינו במילים,‏ אלא גם להראות שאנו אוהבים אותם במעשים.‏ ‏(‏קרא יוחנן א׳.‏ ג׳:‏18‏.‏)‏ מה הם כמה דברים שנוכל לעשות כדי להוכיח את אהבתנו כלפיהם?‏

אהב את אחיך ואחיותיך

⁹ יוחנן יכול היה להישאר עם אביו ולהרוויח כסף בעסק הדיג המשפחתי.‏ אך במקום זאת הוא הקדיש את שארית חייו הארוכים כדי לעזור לאחרים ללמוד את האמת על יהוה ועל ישוע.‏ החיים שבהם בחר יוחנן לא היו קלים.‏ הוא סבל רדיפות,‏ ולקראת סוף המאה הראשונה,‏ כאשר היה קשיש,‏ הוגלה (‏מה״ש ג׳:‏1;‏ ד׳:‏1–3;‏ ה׳:‏18;‏ ההת׳ א׳:‏9‏)‏.‏ יוחנן הוכיח שהוא דואג לאחרים גם כאשר שהה בגלות מפני שבישר על ישוע.‏ לדוגמה,‏ כשהיה על האי פטמוס הוא העלה על הכתב את ההתגלות שקיבל ושלח אותה לקהילות כדי שידעו את מה ש”‏צריך לקרות במהרה”‏ (‏ההת׳ א׳:‏1‏)‏.‏ ואז,‏ ככל הנראה לאחר ששוחרר מפטמוס,‏ כתב יוחנן את ספר הבשורה שלו על חייו ושירותו של ישוע.‏ הוא כתב גם שלוש איגרות כדי לעודד ולחזק את אחיו ואחיותיו.‏ כיצד תוכל לחקות את יוחנן ולנהל אורח חיים המעיד על הקרבה עצמית?‏

¹⁰ המטרות שאתה מציב לעצמך בחייך יכולות להוכיח שאתה אוהב אנשים.‏ עולמו של השטן ירצה שתקדיש את כל זמנך וכוחותיך לעצמך,‏ בניסיון להרוויח כסף או לעשות לעצמך שם.‏ בניגוד לכך,‏ מבשרי מלכות המגלים הקרבה עצמית ברחבי העולם מקדישים זמן רב ככל האפשר כדי לבשר את הבשורה הטובה ולעזור לאנשים לקרוב ליהוה.‏ יש שאף מתאפשר להם להשתתף בפעילות הבישור וההוראה במסגרת השירות המורחב.‏

¹¹ משיחיים נאמנים רבים צריכים לעבוד במשרה מלאה כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם.‏ בכל זאת,‏ מבשרים נאמנים אלה תומכים בארגון אלוהים בכל דרך אפשרית.‏ לדוגמה,‏ יש שמתאפשר להם להשתתף בפעולות סיוע לנפגעי אסונות,‏ אחרים יכולים לעבוד בפרויקטים של בנייה,‏ ובפני כולם פתוחה האפשרות לתרום כספים לפעילות הכלל־עולמית.‏ הם עושים זאת מפני שהם אוהבים את אלוהים ואת רעיהם.‏ מדי שבוע אנו מוכיחים שאנו אוהבים את אחינו ואת אחיותינו בנוכחותנו באסיפות הקהילה ובהשתתפותנו בהן.‏ אף־על־פי שלעיתים אנו עייפים,‏ אנו נוכחים באסיפות אלה.‏ אף־על־פי שלעיתים אנו לחוצים,‏ אנו נותנים תשובות.‏ ואף־על־פי שלכולנו יש בעיות משלנו,‏ אנו מעודדים אחרים לפני האסיפות ואחריהן (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ אנו אסירי תודה על המאמצים שעושים אחינו לאמונה!‏

¹² יוחנן הוכיח שהוא אוהב את אחיו ואחיותיו לא רק במתן שבחים,‏ אלא גם בתיקון.‏ לדוגמה,‏ באיגרותיו שיבח יוחנן את אחיו ואחיותיו על אמונתם ומעשיהם הטובים,‏ אך גם נתן להם עצות ישירות בנוגע לחטא (‏יוח״א א׳:‏8 עד ב׳:‏1,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ עלינו לשבח את אחינו ואחיותינו על מעשיהם הטובים.‏ אך אם מישהו מפתח גישות או הרגלים פסולים,‏ עלינו לומר לו בטקט מה שהוא צריך לשמוע,‏ וכך אנו מראים את אהבתנו.‏ דרוש אומץ כדי לתקן חבר,‏ אך המקרא אומר שחברים אמיתיים מחדדים,‏ או מתקנים,‏ איש את רעהו (‏מש׳ כ״ז:‏17‏)‏.‏

¹³ לעיתים אנחנו מוכיחים שאנחנו אוהבים את אחינו ואחיותינו במה שאיננו עושים.‏ לדוגמה,‏ איננו נפגעים בקלות ממה שהם אומרים.‏ חשוב על מקרה שאירע לקראת סוף חייו של ישוע על הארץ.‏ הוא אמר לתלמידיו שכדי לזכות לחיים עליהם לאכול את בשרו ולשתות את דמו (‏יוח׳ ו׳:‏53–57‏)‏.‏ דבריו היו כה מזעזעים עד כי רבים מתלמידיו נטשו אותו — אך לא כך חבריו האמיתיים,‏ וביניהם יוחנן.‏ הללו דבקו בו בנאמנות.‏ הם לא הבינו את דבריו של ישוע וודאי הופתעו מהם.‏ אך חבריו הנאמנים לא הניחו שדבריו שגויים ולא נפגעו מהם,‏ אלא בטחו בו בידיעה שהוא דובר אמת (‏יוח׳ ו׳:‏60,‏ 66–69‏)‏.‏ כמה חשוב שלא ניפגע בקלות ממה שאומרים חברינו.‏ עלינו לתת להם הזדמנות להבהיר אי־הבנות (‏מש׳ י״ח:‏13;‏ קהלת ז׳:‏9‏)‏.‏

¹⁴ יוחנן גם קרא לנו לא לשנוא את אחינו ואחיותינו.‏ אם לא ניישם עצה זו אנו עלולים לאפשר לשטן לתמרן אותנו (‏יוח״א ב׳:‏11;‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ זה מה שקרה לכמה בסוף המאה הראשונה.‏ השטן עשה כל שביכולתו כדי לקדם שנאה ופילוגים בקרב משרתי אלוהים.‏ בעת שכתב יוחנן את איגרותיו,‏ כבר התגנבו לקהילה גברים שגילו את אותה רוח שיש לשטן.‏ למשל,‏ דיוטרפס גרם לפילוגים חמורים באחת הקהילות (‏יוח״ג 9,‏ 10‏)‏.‏ הוא זלזל בנציגים נודדים של הגוף המנהל,‏ ואף ניסה לגרש מהקהילה את מי שאירחו אנשים שלא מצאו חן בעיניו.‏ איזו יהירות!‏ כיום השטן עדיין מנסה נואשות לפלג בין משרתי אלוהים ולהכריע אותם.‏ לעולם אל לנו לאפשר לשנאה לפלג בינינו.‏

אהב את משפחתך

¹⁵ דרך חשובה אחת שבה ראש משפחה מראה שהוא אוהב את בני משפחתו היא דאגה לצורכיהם החומריים (‏טימ״א ה׳:‏8‏)‏.‏ אבל עליו לזכור שדברים חומריים אינם יכולים לספק את צורכיהם הרוחניים של בני משפחתו (‏מתי ה׳:‏3‏)‏.‏ שים לב לדוגמה שהציב ישוע לראשי משפחות.‏ על־פי ספר הבשורה של יוחנן,‏ אפילו כאשר גסס על עמוד ההוקעה,‏ ישוע עדיין דאג למשפחתו.‏ יוחנן עמד עם מרים,‏ אימו של ישוע,‏ במקום שבו הוצא ישוע להורג.‏ חרף ייסוריו העזים ביקש ישוע מיוחנן לדאוג למרים (‏יוח׳ י״ט:‏26,‏ 27‏)‏.‏ לישוע היו אחים בבשר שללא ספק היו דואגים לצרכיה החומריים של מרים,‏ אך נראה שאיש מהם עדיין לא הפך לתלמידו.‏ לכן ישוע רצה לוודא שלא רק צרכיה החומריים של מרים יסופקו,‏ אלא גם צרכיה הרוחניים.‏

¹⁶ יוחנן נשא באחריות כבדה.‏ בתור אחד השליחים מילא תפקיד מרכזי בפעילות ההטפה.‏ ייתכן שהוא גם היה נשוי,‏ ולכן היה עליו לאזן בין דאגה לצרכים החומריים לבין דאגה לצרכים הרוחניים של משפחתו (‏קור״א ט׳:‏5‏)‏.‏ מהו הלקח עבור ראשי משפחות בימינו?‏

¹⁷ ראש משפחה משיחי עשוי לשאת באחריות כבדת משקל בתחומים שונים.‏ למשל,‏ הוא צריך לבצע את עבודתו החילונית בחריצות כדי שהתנהגותו תפאר את יהוה (‏אפ׳ ו׳:‏5,‏ 6;‏ טיט׳ ב׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ אולי יש לו גם תפקידי אחריות בקהילה,‏ כמו לרעות את העדר ולהנהיג את פעילות הבישור.‏ במקביל,‏ חשוב שהוא יִלמד את המקרא בקביעות עם אשתו וילדיו.‏ מאמציו לשמור על בריאותם הפיזית,‏ הרגשית והרוחנית יתקבלו בהערכה רבה מצידם (‏אפ׳ ה׳:‏28,‏ 29;‏ ו׳:‏4‏)‏.‏

‏’‏הישארו באהבתי’‏

¹⁸ ליוחנן היו חיים ארוכים ומרתקים,‏ אך גם קשיים רבים שהיו עלולים להחליש את אמונתו.‏ אבל הוא תמיד עשה את המיטב כדי לקיים את מצוותיו של ישוע,‏ כולל הצו לאהוב את אחיו ואחיותיו.‏ לכן ליוחנן היה הביטחון שיהוה וישוע אוהבים אותו ושהם יעניקו לו את הכוח לגבור על כל ניסיון (‏יוח׳ י״ד:‏15–17;‏ ט״ו:‏10;‏ יוח״א ד׳:‏16‏)‏.‏ השטן ועולמו לא יכלו לעשות דבר שיניא את יוחנן מלחוש,‏ להביע ולגלות אהבה.‏

¹⁹ בדומה ליוחנן,‏ אנו חיים בעולם הנשלט על־ידי אל אכול שנאה,‏ השטן (‏יוח״א ג׳:‏1,‏ 10‏)‏.‏ הוא אומנם רוצה שנחדל לאהוב את אחינו ואחיותינו,‏ אך אין הוא מסוגל לגרום לכך לקרות אלא אם כן נאפשר לו.‏ הבה נהיה נחושים לאהוב את אחינו ואחיותינו,‏ להביע אהבה זו במילותינו ולהוכיח אותה במעשינו.‏ אז נשאב סיפוק מכך שאנו חלק ממשפחתו של יהוה,‏ ובאמת יהיה טעם לחיינו ‏(‏קרא יוחנן א׳.‏ ד׳:‏7‏)‏.‏