שיעור מספר 3 — מדידת אירועים בזרם הזמן
ספירת הזמן בימי המקרא ודיון בכרונולוגיה של אירועים בולטים בתנ״ך ובכתבים המשיחיים.
בתיתו לדניאל את החזון על ”מלך הצפון” ועל ”מלך הנגב”, השתמש מלאך יהוה מספר פעמים במונח ”מועד” שמשמעו זמן מוגדר (דנ׳ י״א:6, 27, 29, 35). ישנם פסוקים רבים אחרים המראים שיהוה הוא אל דייקן המממש את מטרותיו בדיוק בזמן (לוקס כ״א:24; תסל״א ה׳:1, 2). בדברו הכתוב, המקרא, סיפק אלוהים מספר ציוני דרך המאפשרים לנו לאתר מאורעות חשובים בזרם הזמן. עד כה חלה התקדמות רבה בהבנת הכרונולוגיה המקראית. מחקרם של ארכיאולוגים ושל אחרים מוסיף לשפוך אור על בעיות שונות ולתת לנו את הכלים לקבוע את זמן התרחשותם של אירועים הרי גורל במקרא (מש׳ ד׳:18).
2 מספרים סידוריים ויסודיים. בשיעור הקודם (סעיפים 24 ו־25) למדנו שיש הבדל בין מספרים סידוריים למספרים יסודיים. יש לזכור זאת בבואנו למדוד פרקי זמן מקראיים בשיטות תיארוך מודרניות. לדוגמה, במילים ”בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה”, המונח ”שלושים ושבע” הוא מספר סידורי. מספר זה מייצג 36 שנים מלאות בתוספת של מספר ימים, שבועות או חודשים (תלוי בזמן שחלף מתום השנה ה־36) (יר׳ נ״ב:31).
3 שנות מלכות ושנות עלייה לשלטון. המקרא מתייחס לרשומות מדיניות של ענייני הממשל ביהודה, בישראל, בבבל ובפרס. בכל ארבע מלכויות אלו חושבה הכרונולוגיה המדינית בדייקנות על־פי שלטונם של המלכים, ושיטת חישוב זו מצאה את דרכה למקרא. לא אחת מציין המקרא את שם המקור המצוטט — לדוגמה, ”ספר דברי שלמה” (מל״א י״א:41). תקופת מלכותו של מלך מתפרשת על חלק משנת עלייתו לשלטון ולאחריה באות שנות מלכות מלאות. שנות המלכות היו שנים רשמיות בממלכה, והן נמנו על־פי־רוב מניסן לניסן, כלומר, מאביב לאביב. כאשר עלה המלך על כס השלטון, נחשבו חודשי הביניים עד לאביב הבא כשנת עלייתו לשלטון, ובמהלכם השלים את תקופת מלכותו של המלך הקודם. עם זאת, תקופת מלכותו הרשמית נמנתה החל מ־1 בניסן הבא.
4 לדוגמה, שלמה החל למלוך זמן מה לפני ניסן 1037 לפה״ס, בשעה שדוד עוד היה בחיים. כעבור זמן קצר נפטר דוד (מל״א א׳:39, 40; ב׳:10). למרות זאת, השנה האחרונה של מלכות דוד נמשכה עד אביב 1037 לפה״ס, ונמנתה כחלק מ־40 שנות שלטונו. השנה החלקית, מתחילת שלטונו של שלמה ועד אביב 1037 לפה״ס נחשבת כשנת עלייתו לשלטון של שלמה, ולא ניתן למנות אותה כאחת משנות מלכותו, שהרי שלמה עדיין השלים את תקופת שלטונו של אביו. יוצא מכך, ששנת מלכותו המלאה הראשונה של שלמה החלה בניסן 1037 לפה״ס (מל״א ב׳:12). בסופו של דבר, נרשמו לשלמה 40 שנות מלכות מלאות (מל״א י״א:42). ההפרדה בין שנות מלכות לבין שנות עלייה לשלטון מאפשרת לנו לחשב בדייקנות את הכרונולוגיה המקראית.a
הספירה לאחור אל בריאת אדם
5 החל מתאריך מוחלט. התאריך המוחלט שממנו נמנה לאחור אל בריאת אדם הוא תאריך הפלת שושלת בבל בידי כורש, 539 לפה״ס.b בשנתו הראשונה, לפני אביב 537 לפה״ס, הוציא כורש צו לשחרור היהודים. בעזרא ג׳:1 נמסר שבני ישראל שבו לירושלים בחודש השביעי, הוא חודש תשרי, המקביל לחלקים מספטמבר ואוקטובר. לפיכך, סתיו 537 לפה״ס נחשב לתאריך שבו הושבה על כנה עבודת יהוה בירושלים.
6 שיקום עבודת יהוה בסתיו 537 לפה״ס, ציין את קִצה של תקופה נבואית כלשהי. איזו תקופה? תקופה בת ”שבעים שנה” שבמהלכה ארץ ההבטחה היתה ”לחורבָּה” ואשר לגביה אמר יהוה, ”לפי מלֹאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה” (יר׳ כ״ה:11, 12; כ״ט:10). דניאל, שהכיר את הנבואה על בורייה, פעל בהתאם לה לקראת תום ’שבעים השנים’ (דנ׳ ט׳:1–3). אם כן, ’שבעים השנים’ שנחתמו בסתיו 537 לפה״ס, ודאי החלו בסתיו 607 לפה״ס. ואכן, העובדות תומכות במסקנה זו. ירמיהו פרק נ״ב מתאר אירועים הרי גורל: הבבלים צרו על ירושלים, פרצו פנימה ולכדו את המלך צדקיהו ב־607 לפה״ס. אחר כך, בירמיהו פרק נ״ב בפסוק 12 נאמר, ”בחודש החמישי, בעשור לחודש”, כלומר בעשירי באב (מקביל לחלקים מיולי ואוגוסט), העלו הבבלים באש את בית המקדש ואת העיר. ואולם, בזאת טרם החלו ’שבעים השנים’. עדיין נשאר שריד מהריבונות היהודית בדמותו של גדליה, אשר אותו מינה מלך בבל למושל על היישובים היהודיים שנותרו. ”בחודש השביעי” נרצחו גדליה ואחרים, ושארית היהודים אשר חששו לחייהם נמלטו מצריימה. רק אז, בערך מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס, היתה הארץ ל”שַׁמָּה... לְמַלֹאות שבעים שנה” (מל״ב כ״ה:22–26; דה״ב ל״ו:20, 21).
7 מ־607 לפה״ס עד 997 לפה״ס. החישוב לאחור של תקופה זו מנפילת ירושלים ועד התפלגות הממלכה אחרי מות שלמה, כרוך בקשיים רבים. עם זאת, השוואה בין תקופות שלטונם של מלכי ישראל ומלכי יהודה כמתועד במלכים א׳ ו־ב׳, מלמדת שתקופה זו מקיפה 390 שנה. עדות מבוססת לדיוקו של הנתון היא הנבואה שביחזקאל ד׳:1–13. הנבואה מצביעה על הזמן שבו ירושלים תבוא במצור ויושביה ייפלו בשבי בידי הגויים, וכך אירע ב־607 לפה״ס. אם כן, 40 השנים האמורות ביחס ליהודה, תמו עם חורבן ירושלים. 390 השנים המוזכרות ביחס לישראל לא הסתיימו עם חורבן שומרון, משום שמאורע זה התרחש זמן רב לפני ימי יחזקאל, והנבואה אומרת מפורשות שתקופה זו עניינה במצור על ירושלים ובאובדנה. יוצא מכך שגם ”עוון בית ישראל” נשלם ב־607 לפה״ס. אם נספור לאחור מתאריך זה, ניווכח כי תקופת 390 השנים החלה ב־997 לפה״ס. בשנה ההיא, אחרי מות שלמה, התנתק ירבעם מבית דוד ו’הדיח את ישראל מאחרי יהוה והחטיאם חטאה גדולה’ (מל״ב י״ז:21).
8 מ־997 לפה״ס עד 1513 לפה״ס. הואיל והשנה האחרונה ב־40 שנות מלכותו המלאות של שלמה הסתיימה באביב 997 לפה״ס, הרי ששנת מלכותו הראשונה החלה באביב 1037 לפה״ס (מל״א י״א:42). במלכים א׳. ו׳:1 נאמר כי שלמה החל לבנות את בית יהוה בירושלים בחודש השני בשנה הרביעית למלכותו. מכאן שחלפו עד אז שלוש שנים מלאות וחודש מלא אחד מתקופת שלטונו, פרק זמן המביא אותנו אל אפריל–מאי 1034 לפה״ס, מועד תחילת הקמת בית המקדש. על כל פנים, באותו פסוק נאמר כי היה זה גם ”בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים”. כזכור, המספר 480 הוא מספר סידורי המייצג 479 שנים מלאות. לפיכך, אם מוסיפים 479 שנים ל־1034 מגיעים לתאריך 1513 לפה״ס, מועד יציאת מצרים. בסעיף 19 בשיעור 2 מוסבר כי מאז שנת 1513 לפה״ס, נחשב חודש אביב (ניסן) עבור בני ישראל כ’ראשון לחודשי השנה’ (שמ׳ י״ב:2), ושקודם לכן ציינו את ראשית השנה בסתיו, בחודש תשרי. האנציקלופדיה החדשה לדתות בהוצאת שאף־הרצוג, 1957, כרך י״ב, עמוד 474, מציינת: ”מניין שנות המלכות של המלכים מבוסס על שנים שראשיתן באביב, ומקביל לשיטה הבבלית שבה נהוג היה למנות כך את השנים”. ברגע שפרקי הזמן במקרא החלו להימנות על־פי שנים שראשיתן באביב במקום בסתיו, נגרעו או נוספו שישה חודשים מתי שהוא בספירת הזמן.
9 מ־1513 לפה״ס עד 1943 לפה״ס. בשמות י״ב:40, 41 מציין משה כי ”מושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים, שלושים שנה וארבע מאות שנה”. מנוסח הפסוק עולה כי תקופת ’מושבם’ לא היתה כולה במצרים. פרק זמן זה החל משעה שאברהם חצה את הפרת בדרכו לכנען, המועד שבו נכנסה לתוקפה הברית שכרת עימו יהוה. 215 השנים הראשונות של ה”מושב” האמור היו בכנען, ואחר כך עברה על בני ישראל תקופה זהה במצרים, עד אשר שוחררו לחלוטין משליטת המצרים ומן התלות בם, ב־1513 לפה״ס.c הערת השוליים בתרגום עולם חדש לשמות י״ב:40 מראה כי בתרגום השבעים ליוונית, המבוסס על נוסח עברי קדום יותר מנוסח המסורה, נוספו אחרי המילה ”מצרים” המילים ”ובארץ כנען”. כך גם בחומש השומרוני. הכתוב בגלטים ג׳:17, המזכיר אף הוא את 430 השנים, מאשר כי תקופה זו החלה עם מתן תוקף לברית עם אברהם, בזמן שהלה חצה את הפרת בדרכו לכנען. היה זה אפוא ב־1943 לפה״ס, ואברהם היה אז בן 75 שנה (בר׳ י״ב:4).
10 הנה קו ראיות נוסף התומך בחישוב שלעיל: במעשי השליחים ז׳:6 נאמר כי זרע אברהם עוּנה 400 שנה. מאחר שיהוה שם קץ לעינויים מצד מצרים ב־1513 לפה״ס, החלו העינויים ב־1913 לפה״ס. היה זה חמש שנים אחרי הולדת יצחק, הזמן שבו ’ציחק’ ישמעאל ביצחק בעת גמילתו (בר׳ ט״ו:13; כ״א:8, 9).
11 מ־1943 לפה״ס עד 2370 לפה״ס. ראינו כי בגיל 75, בשנת 1943 לפה״ס, נכנס אברהם לכנען. כעת אפשר לתארך את זרם הזמן עוד אחורה עד ימי נוח. לשם כך, אנו נעזרים בפרקי הזמן המובאים בבראשית י״א:10 עד י״ב:4. חישוב זה, המסתכם ב־427 שנים, הוא כדלקמן:
מתחילת המבול עד
הולדת אַרְפַּכְשַׁד 2 שנים
אחר כך עד הולדת שֶׁלַח 35 ”
עד הולדת עֵבֶר 30 ”
עד הולדת פֶּלֶג 34 ”
עד הולדת רְעוּ 30 ”
עד הולדת שְׂרוּג 32 ”
עד הולדת נָחוֹר 30 ”
עד הולדת תרח 29 ”
עד מות תרח, בזמן
שאברהם היה בן 75 שנה 205 ”
סך הכול 427 שנים
אם מוסיפים 427 שנים ל־1943 לפה״ס מגיעים ל־2370 לפה״ס. אם כן, לוח הזמנים המקראי מראה כי המבול החל ב־2370 לפה״ס.
12 מ־2370 לפה״ס עד 4026 לפה״ס. אם נמשיך עוד אחורה בזרם הזמן, נמצא כי המקרא מתארך את התקופה מהמבול עד בריאת אדם לכל אורכה. התאריכים נקבעים על־פי הכתוב בבראשית ה׳:3–29 ו־ז׳:6, 11. להלן תמצית מניין השנים:
מבריאת אדם עד
הולדת שֵת 130 שנים
אחר כך עד הולדת אֱנוֹשׁ 105 ”
עד הולדת קֵינָן 90 ”
עד הולדת מַהֲלַלְאֵל 70 ”
עד הולדת יֶרֶד 65 ”
עד הולדת חנוך 162 ”
עד הולדת מתושלח 65 ”
עד הולדת למך 187 ”
עד הולדת נוח 182 ”
עד המבול 600 ”
סך הכול 656,1 שנים
אם מוסיפים 656,1 שנים לתאריך הקודם, ל־2370 לפה״ס, מגיעים ל־4026 לפה״ס, שנת בריאת אדם, ככל הנראה בסתיו, שכן ראש השנה במרבית לוחות השנה הקדומים חל בסתיו.
13 מהי חשיבות הדבר בימינו? המהדורה הראשונה של ספר זה, שיצאה לאור ב־1963, ציינה: ”היש בזה לומר כי עד לשנת 1963 חלפו 988,5 שנים מתוך ה’יום’ שבו יהוה ’שובת מכל מלאכתו’? (בר׳ ב׳:3) לא, משום שמועד בריאת אדם אינו מקביל לתחילת יום המנוחה של יהוה. נראה כי בעקבות בריאת אדם, עדיין במסגרת יום הבריאה השישי, ברא יהוה בעלי חיים וציפורים נוספים. יתר על כן, אלוהים הורה לאדם להעניק שמות לבעלי החיים, דבר שדרש זמן, ובהמשך ברא את חוה (בר׳ ב׳:18–22; ראה גם ע״ח, מהדורת 1953, הערת שוליים לפס׳ 19). את הזמן שחלף מבריאת אדם ועד תום ’היום השישי’ יש להחסיר מ־988,5 השנים כדי להגיע לזמן המדויק שחלף מתחילת ’היום השביעי’ עד [1963]. אין טעם להיעזר בכרונולוגיה מקראית לניחוש תאריכים שעדיין צפונים בחיק העתיד (מתי כ״ד:36)”.d
14 מה באשר לטענות המדעיות לפיהן האדם מהלך על פני האדמה כבר מאות אלפי שנים או אף מיליוני שנים? להבדיל ממאורעות מקראיים, שום טענה מן הטענות הללו אינה נשענת על מסמכים כתובים מתקופות קדומות אלו. התאריכים הדמיוניים המיוחסים ל”אדם הקדמון” מבוססים על הנחות שלא ניתן לאמתן. לאמיתו של דבר, ההיסטוריה החילונית המהימנה והכרונולוגיה הנלווית לה, משתרעות על פני אלפי שנים בלבד. על כדור־הארץ עברו חליפות ותמורות רבות, כגון המבול הכלל עולמי של ימי נוח, אשר השפיעו במידה רבה על שכבות הסלע ועל מרבצי המאובנים. על כן, הצהרות מדעיות ביחס לתאריכים שקדמו למבול הן בגדר השערות בעלמא.e בניגוד להנחות ולתיאוריות הסותרות שהוגה האדם, המקרא פונה אל השכל הישר בעזרת הצגת תיאור ברור ואחיד של מוצא המין האנושי ובעזרת תיעוד קפדני של תולדות עמו הנבחר של יהוה.
15 חקר המקרא והרהורים בפעליו של יהוה אלוהים, הדייקן הגדול, יש בהם כדי לעורר בנו ענווה רבה. האדם בן התמותה אפסי בהשוואה לאל הכול־יכול, אשר מלאכת הבריאה הפלאית מעשה ידיו, מלאכה שהחלה לפני אלפי שנים לאין ספור, מתגלמת בפשטות בפסוק: ”בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ” (בר׳ א׳:1).
חייו של ישוע עלי אדמות
16 ארבעת הספרים המגוללים את חייו של ישוע עלי אדמות נכתבו ברוח הקודש, ככל הנראה בסדר הזה: מתי (ב. 41 לספירה), לוקס (ב. 56–58 לספירה), מרקוס (ב. 60–65 לספירה) ויוחנן (ב. 98 לספירה). כמוסבר בפרק הקודם, על סמך הנתונים המובאים בלוקס ג׳:1–3 בשילוב עם התאריך 14 לספירה, שנת עלייתו של טיבריוס לכס הקיסרות, אנו מגיעים ל־29 לספירה, השנה שבה החל ישוע את שירותו המיוחד עלי אדמות. אף שהמאורעות בספר מתי אינם ערוכים תמיד בסדר כרונולוגי, נראה כי שלושת הספרים האחרים מציגים ברוב המקרים כסדרן את ההתרחשויות הרות הגורל שאירעו בימים ההם. המאורעות המרכזיים מובאים בטבלה הנלווית. ניתן לראות שספר יוחנן, אשר נכתב יותר מ־30 שנה אחרי האחרון מבין שלושת הספרים האחרים, ממלא פערים חיוניים בהיסטוריה שאינם נסקרים ביתר ספרי הבשורה. ראוי במיוחד לציין שיוחנן מזכיר את ארבעת חגי הפסח שנחוגו בתקופת שירותו של ישוע עלי אדמות, עובדה המאשרת ששירותו של ישוע ארך שלוש שנים וחצי ונשלם ב־33 לספירהf (יוח׳ ב׳:13; ה׳:1; ו׳:4; י״ב:1; י״ג:1).
17 תאריך מותו של ישוע ב־33 לספירה מאומת גם על בסיס ראיות נוספות. לפי תורת משה, ט״ו בניסן נחשב מאז ומתמיד לשבת מיוחדת בלי תלות ביום שבו חל התאריך. אם היום חפף לשבת הרגילה שבשבוע, נודע היום כשבת ”הגדול”, והכתוב ביוחנן י״ט:31 מראה כי שבת כזו באה למחרת יום מותו של ישוע, אשר היה יום שישי. לא ב־31 ולא ב־32 כי אם בשנת 33 לספירה בלבד, חל ה־י״ד בניסן ביום שישי. לפיכך, ישוע מת ב־י״ד בניסן 33 לספירה.g
18 ה״שבוע״ ה־70, 36-29 לספירה. מאפייני זמן בשירותו של ישוע כלולים גם בדניאל ט׳:24–27, פסוקים המנבאים שיחלפו 69 שבועות של שנים (483 שנה) ”מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד”. לפי נחמיה ב׳:1–8, ה”דבר” או הצו יצא ב”שנת עשרים לארתחשסתא” מלך פרס. מתי החלה תקופת מלכותו של ארתחשסתא? אביו וקודמו, כְּסֶרְכְּסֶס, מת בשלהי שנת 475 לפה״ס. אם כן, שנת עלייתו של ארתחשסתא לשלטון החלה ב־475 לפה״ס, עובדה הנתמכת בראיות מוצקות מתוך מקורות יווניים, פרסיים ובבליים. לדוגמה, ההיסטוריון היווני תוּקידידֶס (ששמו יצא לתהילה בזכות דייקנותו), כותב על בריחתו של המדינאי היווני תֶּמִיסְטוֹקְלֶס אל פרס בשעה ש”זה לא כבר עלה [ארתחשסתא] על כסא המלכות”. מתוך כתביו של היסטוריון יווני נוסף בן המאה הראשונה לפה״ס, דִיוֹדוֹרוֹס מסיציליה, עולה כי תֶּמִיסְטוֹקְלֶס מת ב־471/470 לפה״ס. לאחר שנמלט מארצו, ביקש תֶּמִיסְטוֹקְלֶס את רשותו של ארתחשסתא ללמוד פרסית בטרם יובא לפניו, ובקשתו נענתה. לפיכך, תֶּמִיסְטוֹקְלֶס ודאי התיישב בפרס לא יאוחר מ־472 לפה״ס, וסביר להניח שהגיע לשם ב־473 לפה״ס. בעת ההיא ”זה לא כבר עלה [ארתחשסתא] על כסא המלכות”.h
19 אם כן, ”שנת עשרים לארתחשסתא” היתה ב־455 לפה״ס. אם נמנה מנקודה זו 483 שנה (69 ה”שבועים”) ונזכור שלא היתה שנת אפס במעבר אל הספירה הכללית, נגיע ל־29 לספירה, שנת הופעתו של ”משיח נגיד”. בסתיו של אותה שנה נטבל ישוע ונמשח ברוח הקודש, וכך נעשה למשיח. הנבואה מוסיפה ואומרת כי ב”חצי השבוע [השבעים] ישבית זבח ומנחה”. כך אירע כאשר הקורבנות שהקריבו היהודים ששימשו דגם לבאות, איבדו את תוקפם משום שישוע נתן את נפשו כקורבן. ”חצי השבוע”, שבוע של שנים, מסתכם בשלוש שנים וחצי עד אביב 33 לספירה, מועד הוקעתו למוות של ישוע. עם זאת, היה עליו ’להגביר ברית לרבים’ במשך כל השבוע ה־70. משמע הדבר שיהוה הוסיף לנטות חסד ליהודים במרוצת שבע השנים שחלפו מ־29 לספירה עד 36 לספירה. רק אז נפתח הפתח לנוכרים הלא־נימולים להצטרף לעם ישראל הרוחני, וכעדות לכך אימץ קורנליוס ב־36 לספירה את הדת המשיחית i (מה״ש י׳:30–33, 44–48; י״א:1).
מניין השנים בתקופת השליחים
20 בין 33 לספירה ל־49 לספירה. ניתן לראות בשנת 44 לספירה תאריך מפתח בתקופה זו. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, ספר תשעה עשר, 351) מוסר כי הורדוס אגריפס הראשון מָלך במשך שלוש שנים, אחרי שהקיסר קלאודיוס עלה על כס השלטון ברומא (41 לספירה). מן העדויות ההיסטוריות עולה כי הורדוס מת ב־44 לספירה.j אם נחזור למקרא, נמצא כי זמן קצר לפני מות הורדוס ניבא אֲגָבוֹס ”על־פי הרוח” על רעב גדול, השליח יעקב הומת בחרב ופטרוס נכלא בבית הסוהר (בפסח) ושוחרר בדרך נס. את כל המאורעות הללו אפשר לתארך ל־44 לספירה (מה״ש י״א:27, 28; י״ב:1–11, 20–23).
21 הרעב המנובא היכה בערך ב־46 לספירה. היה זה בוודאי בימים ההם שפאולוס ובר־נבא סיפקו שירותי סיוע בירושלים (מה״ש י״ב:25). לאחר שובם לאנטיוכיה שבסוריה, הטילה עליהם רוח הקודש לצאת אל מסע ההטפה הראשון, אשר הקיף בתוכו את קפריסין וערים ומחוזות רבים באסיה הקטנה.k מסע זה נמשך ככל הנראה מאביב 47 לספירה ועד לסתיו 48 לספירה. את החורף עשו באסיה הקטנה. נראה כי פאולוס שהה באנטיוכיה שבסוריה במהלך החורף שלאחר מכן, וכך אנו מגיעים לאביב 49 לספירה (מה״ש י״ג:1 עד י״ד:28).
22 הכתוב בגלטים פרקים א׳ ו־ב׳ מתיישב עם סדר זמנים זה. בפרקים אלה מזכיר פאולוס שני ביקורים מיוחדים שערך בירושלים, האחד ”שלוש שנים” אחרי הצטרפותו לקהילה המשיחית, והשני ”אחרי ארבע עשרה שנים” (גל׳ א׳:17, 18; ב׳:1). אם שני פרקי זמן אלה הם מספרים סידוריים, כנהוג בימים ההם, ואם פאולוס נעשה למשיחי בשלב מוקדם של תקופת השליחים, כפי שעולה מן הכתוב, הרי שניתן למנות את 3 השנים ואת 14 השנים ברציפות, כלומר, 34–36 לספירה ו־36–49 לספירה.
23 דומה כי ביקורו השני של פאולוס בירושלים היה בעניין סוגיית המילה, שכן אפילו על טיטוס שהתלווה לפאולוס נאמר כי לא הוכרח להימול. אם זהו הביקור שהתקיים לצורך הפסיקה בדבר המילה כמתואר במעשי השליחים ט״ו:1–35, אזי שנת 49 לספירה משתלבת היטב בין מסע ההטפה הראשון של פאולוס ובין מסעו השני. יתר על כן, על־פי גלטים ב׳:1–10, פאולוס ניצל הזדמנות זו כדי להציג לפני ”החשובים” שישבו בקהילה בירושלים, את הבשורה שבישר ’כדי שלא לשווא יהיה המירוץ אשר רץ’. מן ההיגיון שפאולוס עשה כן על מנת לדווח להם על מסע ההטפה הראשון שלו. את הביקור הזה בירושלים ערך פאולוס ’על־פי התגלות שקיבל’.
24 מסע ההטפה השני של פאולוס, ב. 49–52 לספירה. אחרי שובו מירושלים, בילה פאולוס זמן מה באנטיוכיה שבסוריה; מכאן יוצא שבשלהי הקיץ של שנת 49 לספירה עזב פאולוס את העיר והחל במסע ההטפה השני שלו (מה״ש ט״ו:35, 36). היה זה מסע רחב היקף בהרבה מן הראשון, ופאולוס נאלץ לשהות באסיה הקטנה בעונת החורף. ככל הנראה באביב 50 לספירה, נענה פאולוס לקריאה ממָקֵדוֹנְיָה ועבר אל אירופה. בהמשך בישר וארגן קהילות חדשות בפיליפי, בתסלוניקי, בבֵּרֵאָה ובאתונה. אחר כך, בסתיו 50 לספירה, הגיע לקורינתוס שבמחוז אָכָיָה כשמאחוריו מסע של כ־090,2 קילומטר, רובו ברגל (מה״ש ט״ז:9, 11, 12; י״ז:1, 2, 10, 11, 15, 16; י״ח:1). במעשי השליחים י״ח:11 נמסר כי פאולוס ישב שם 18 חודשים, כלומר, עד תחילת 52 לספירה. בתום החורף התאפשר לפאולוס להפליג לקיסריה, דרך אפסוס. לאחר שעלה לירושלים לשאול לשלום הקהילה, חזר לבסיסו באנטיוכיה שבסוריה, ככל הנראה בקיץ 52 לספירה l (מה״ש י״ח:12–22).
25 נמצאה תגלית ארכיאולוגית התומכת במסקנה שהשנים 50–52 לספירה הן התאריכים שבהם ביקר פאולוס לראשונה בקורינתוס. מדובר בחלק מכתובת, מכתב תשובה מאת הקיסר קלאודיוס אל אנשי דלפי שביוון, המכילה את המילים ”[לוקיוס יו]ניוס, גַלִיוֹן, ... מושל”. בין ההיסטוריונים קיימת הסכמה רחבה כי המספר 26, המופיע אף הוא בטקסט, מתייחס לכך שקלאודיוס הוכרז כקיסר בפעם ה־26. כתובות אחרות מלמדות כי קלאודיוס הוכרז כקיסר בפעם ה־27 לפני 1 באוגוסט 52 לספירה. תקופת כהונתו של מושל ארכה שנה, החל מתחילת הקיץ. מכאן יוצא כי שנתו של גַלִיוֹן כמושל אָכָיָה נמשכה מקיץ 51 לספירה ועד קיץ 52 לספירה. ”כאשר גַלִיוֹן היה נציב מדינת אָכָיָה, חברו היהודים יחדיו על שאול והביאוהו לפני כס המשפט”. לאחר שגַלִיוֹן זיכה אותו מכל אשמה, שהה שם שאול ”עוד ימים רבים” ואחר כך הפליג אל סוריה (מה״ש י״ח:11, 12, 17, 18). כל הנתונים הללו מאשרים כי באביב 52 לספירה תמו 18 חודשי שהותו של פאולוס בקורינתוס. ציון זמן נוסף מצוי בפסוק האומר כי בהגיעו לקורינתוס, מצא פאולוס ”יהודי אחד יליד פונטוס, עקילס שמו, שלא מכבר בא מאיטליה עם פריסקילה אשתו, משום שקלודיוס ציווה על כל היהודים לעזוב את רומא” (מה״ש י״ח:2). על־פי ההיסטוריון אוֹרוֹזִיוּס פאולוס, בן המאה החמישית לספירה, צו גירוש זה ניתן בשנה התשיעית לשלטון קלאודיוס, כלומר, ב־49 לספירה או בתחילת 50 לספירה. אם כן, עקילס ופריסקילה אולי הגיעו לקורינתוס זמן מה לפני הסתיו של אותה שנה, ופאולוס ישב שם מסתיו 50 לספירה עד אביב 52 לספירה.a
26 מסע ההטפה השלישי של פאולוס, ב. 52–56 לספירה. בחלוף ”זמן מה” באנטיוכיה שבסוריה, יצא פאולוס שוב אל אסיה הקטנה, וסביר להניח שהגיע לאפסוס בחורף שבין 52 ל־53 לספירה (מה״ש י״ח:23; י״ט:1). פאולוס לימד באפסוס ”שלושה חודשים” ועוד ”שנתיים”, ולאחר מכן שם פעמיו אל מקדוניה (מה״ש י״ט:8–10). מאוחר יותר הזכיר לזקני־הקהילה מאפסוס כי שירת בקרבם ”שלוש שנים”, אך ייתכן מאוד שזהו מספר עגול (מה״ש כ׳:31). נראה כי פאולוס עזב את אפסוס אחרי ”חג השבועות” בתחילת 55 לספירה, ועשה את כל הדרך אל קורינתוס שביוון כדי לשבת שם במשך שלושה חודשים בחורף. אחר כך הרחיק צפונה עד פיליפי לפני חג הפסח ב־56 לספירה. משם הפליג דרך טְרוֹאַס ומִילִיטוֹס אל קיסריה ובחג השבועות 56 לספירה הגיע לירושלים b (קור״א ט״ז:5–8; מה״ש כ׳:1–3, 6, 15, 16; כ״א:8, 15–17).
27 השנים האחרונות, 56–100 לספירה. זמן קצר לאחר הגיעו לירושלים נעצר פאולוס. הוא נלקח לקיסריה והוחזק במאסר במשך שנתיים עד אשר ירש פסטוס את מקומו של פליקס הנציב (מה״ש כ״א:33; כ״ג:23–35; כ״ד:27). השנה שבה נכנס פסטוס לתפקידו ושבה פאולוס נלקח בעקבות זאת לרומא היתה ככל הנראה 58 לספירה.c במסע לרומא נטרפה ספינתו של פאולוס והיה עליו לעשות את החורף במלטה. על כן, המסע הושלם בערך ב־59 לספירה, ומן העדויות עולה כי פאולוס נותר במאסר ברומא במשך שנתיים, כלומר עד 61 לספירה בקירוב, כשהוא מבשר ומלמד (מה״ש כ״ז:1; כ״ח:1, 11, 16, 30, 31).
28 ספר מעשי השליחים אינו מספק לנו מידע היסטורי נוסף, אך העדויות מלמדות כי פאולוס שוחרר והמשיך בפעילותו בכרתים, ביוון ובמקדוניה. לא ידוע אם הגיע לספרד. סביר להניח שפאולוס מת מות קדושים בידי נֵירון אחרי מאסרו האחרון ברומא ב־65 לספירה בערך. לפי ההיסטוריה החילונית, השריפה הגדולה ברומא התחוללה ביולי 64 לספירה, שריפה אשר בעקבותיה רדף נירון את המשיחיים עד צוואר. מן ההיגיון שמאסרו של פאולוס ב’כבלים’ והוצאתו להורג אירעו בתקופה זו (טימ״ב א׳:16; ד׳:6, 7).
29 חמשת ספריו של השליח יוחנן נכתבו בתום גל רדיפות אשר פרץ בעידודו של הקיסר דומיצייאנוס. נאמר עליו כי התנהג כמטורף בשלוש השנים האחרונות לכהונתו, אשר נמשכה מ־81 עד 96 לספירה. בהיותו בגלות באי פטמוס העלה יוחנן על הכתב את ההתגלות, בערך ב־96 לספירה.d את ספר הבשורה שלו ואת שלוש איגרותיו כתב לאחר מכן באפסוס או בקרבתה אחרי שחרורו. יוחנן, אחרון השליחים, מת בסביבות 100 לספירה.
30 מתברר אפוא, שאם משווים בין מאורעות המתועדים בהיסטוריה החילונית לבין הכרונולוגיה הפנימית של המקרא ונבואותיו, ניתן למקם ביתר בהירות אירועים מקראיים בזרם הזמן. ההרמוניה המאפיינת את הכרונולוגיה המקראית תורמת לבטחוננו בכך שכתבי־הקודש הם דברו של אלוהים.
[הערות שוליים]
a במהלך לימוד הפרק הנוכחי מומלץ לעיין באנציקלופדיה הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמודים 458–467 (אנג׳).
b שיעור 2, סעיפים 28, 29.
c משעה שאברהם חצה את הפרת ועד הולדת יצחק חלפו 25 שנה; עד הולדת יעקב, 60 שנה; בגיל 130 ירד יעקב מצריימה (בר׳ י״ב:4; כ״א:5; כ״ה:26; מ״ז:9).
d בשנת 2004 יש להחסיר פרק זמן זה מ־029,6 שנים.
e עורו! מ־22 בספטמבר 1986, עמודים 17–27 (אנג׳); מ־8 באפריל 1972, עמודים 5–20 (אנג׳).
f הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳ עמודים 57, 58 (אנג׳).
g המצפה 1976, עמוד 247 (אנג׳); 1959, עמודים 489–492 (אנג׳).
h הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 614–616 (אנג׳).
i הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 899–904 (אנג׳).
j האנציקלופדיה בריטניקה החדשה, 1987, כרך ה׳, עמוד 880.
k הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמוד 747 (אנג׳).
l הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמוד 747 (אנג׳).
a הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמודים 476, 886 (אנג׳).
b הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמוד 747 (אנג׳).
c הקונקורדנציה האנליטית למקרא מאת יַנְג, עמוד 342, ראה ערך ”פסטוס”.
d הערות על ספר ההתגלות, 1852, מאת אלברט בַּרְנְס, עמודים 29, 30.
[טבלה בעמודים 8–12]
טבלת תאריכים היסטוריים בולטים
סמלים: א. ”אחרי”; ל. ”לפני”; ב. ”בערך”.
תאריך מאורע מראה מקום
4026 לפה״ס בריאת אדם בר׳ ב׳:7
א. 4026 לפה״ס כריתת הברית הגן עדנית, בר׳ ג׳:15
הנבואה הראשונה
ל. 3896 לפה״ס קין רוצח את הבל בר׳ ד׳:8
3896 לפה״ס הולדת שת בר׳ ה׳:3
3404 לפה״ס הולדת חנוך הצדיק בר׳ ה׳:18
3339 לפה״ס הולדת מתושלח בר׳ ה׳:21
3152 לפה״ס הולדת למך בר׳ ה׳:25
3096 לפה״ס מות אדם הראשון בר׳ ה׳:5
3039 לפה״ס לקיחת חנוך; סיום בר׳ ה׳:23, 24;
פעילותו הנבואית יהד׳ 14
2970 לפה״ס הולדת נוח בר׳ ה׳:28, 29
2490 לפה״ס הכרזת אלוהים בר׳ ו׳:3
לגבי האנושות
2470 לפה״ס הולדת יפת בר׳ ה׳:32; ט׳:24;
2468 לפה״ס הולדת שם בר׳ ז׳:11; י״א:10
2370 לפה״ס מות מתושלח בר׳ ה׳:27
ירידת מי המבול (בסתיו) בר׳ ז׳:6, 11
2369 לפה״ס כריתת הברית בר׳ ח׳:13; ט׳:16
אחרי המבול
2368 לפה״ס הולדת אַרְפַּכְשַׁד בר׳ י״א:10
א. 2269 לפה״ס בניית מגדל בר׳ י״א:4
בבל
2020 לפה״ס מות נוח בר׳ ט׳:28, 29
2018 לפה״ס הולדת אברהם בר׳ י״א:26, 32; י״ב:4
1943 לפה״ס אברהם חוצה את נהר הפרת בר׳ י״ב:4, 7;
בדרכו לכנען; שמ׳ י״ב:40;
הברית עם אברהם גל׳ ג׳:17
נכנסת לתוקף; בזאת מתחילה
תקופת 430 השנה עד לברית
התורה
ל. 1933 לפה״ס הצלת לוט; בר׳ י״ד:16, 18; ט״ז:3
אברהם מבקר אצל מלכי־צדק
1932 לפה״ס הולדת ישמעאל בר׳ ט״ז:15, 16
1919 לפה״ס כריתת ברית המילה בר׳ י״ז:1, 10, 24
השמדת סדום ועמורה בר׳ י״ט:24
1918 לפה״ס הולדת יצחק, היורש האמיתי; בר׳ כ״א:2, 5;
תחילתן של מה״ש י״ג:17–20
’כארבע מאות וחמישים השנים’
1913 לפה״ס גמילת יצחק; ישמעאל בר׳ כ״א:8; ט״ו:13;
מגורש; תחילתן של 400 שנות מה״ש ז׳:6
העינויים
1881 לפה״ס מות שרה בר׳ י״ז:17; כ״ג:1
1878 לפה״ס נישואי יצחק ורבקה בר׳ כ״ה:20
1868 לפה״ס מות שם בר׳ י״א:11
1858 לפה״ס הולדת עשיו ויעקב בר׳ כ״ה:26
1843 לפה״ס מות אברהם בר׳ כ״ה:7
1818 לפה״ס עשיו נושא את שתי בר׳ כ״ו:34
נשותיו הראשונות
1795 לפה״ס מות ישמעאל בר׳ כ״ה:17
1781 לפה״ס יעקב נמלט אל חרן; חלומו בר׳ כ״ח:2, 13, 19
בבית אל
1774 לפה״ס יעקב נושא את לאה ורחל בר׳ כ״ט:23–30
1767 לפה״ס הולדת יוסף בר׳ ל׳:23, 24
1761 לפה״ס יעקב שב מחרן אל בר׳ ל״א:18, 41
כנען
ב. 1761 לפה״ס יעקב נאבק עם מלאך; בר׳ ל״ב:24–28
מקבל את השם ישראל
1750 לפה״ס יוסף נמכר לעבדות בר׳ ל״ז:2, 28
בידי אחיו
1738 לפה״ס מות יצחק בר׳ ל״ה:28, 29
1737 לפה״ס יוסף מתמנה לשר בכיר בר׳ מ״א:40, 46
במצרים
1711 לפה״ס מות יעקב בר׳ מ״ז:28
1657 לפה״ס מות יוסף בר׳ נ׳:26
ל. 1613 לפה״ס ייסורי איוב איוב א׳:8; מ״ב:16
א. 1600 לפה״ס מצרים מבססת את מעמדה שמ׳ א׳:8
כמעצמה העולמית הראשונה
1593 לפה״ס הולדת משה שמ׳ ב׳:2, 10
1553 לפה״ס משה מנסה לשמש כמושיע; שמ׳ ב׳:11, 14, 15;
בורח למדיין מה״ש ז׳:23
ב. 1514 לפה״ס משה והסנה הבוער שמ׳ ג׳:2
1513 לפה״ס פסח; בני ישראל יוצאים שמ׳ י״ב:12;
ממצרים;קריעת ים סוף; שמ׳ י״ד:27, 29, 30;
ניעור הכוחות המצרים; בר׳ ט״ו:13, 14
תום 400 שנות העינויים
ברית התורה נכרתת שמ׳ כ״ד:6–8
בהר סיני (חורב)
1512 לפה״ס השלמת בניית המשכן שמ׳ מ׳:17
הקדשתם של אהרון ובניו וי׳ ח׳:34–36
לכהונה
משה משלים את הספרים וי׳ כ״ז:34;
שמות וויקרא במ׳ א׳:1
ב. 1473 לפה״ס משה משלים את ספר איוב מ״ב:16, 17
איוב
1473 לפה״ס משה משלים את ספר במ׳ ל״ה:1; ל״ו:13
במדבר בערבות מואב
כריתת ברית עם בני דב׳ כ״ח:69
ישראל בארץ מואב
משה כותב את ספר דברים דב׳ א׳:1, 3
משה מת על הר נבו שבמואב דב׳ ל״ד:1, 5, 7
בני ישראל נכנסים אל כנען יהו׳ ד׳:19
בהנהגת יהושע
1467 לפה״ס השלמת כיבוש הארץ בקנה יהו׳ י״א:23; י״ד:7,
מידה רחב היקף; תום התקופה יהו׳ י״ד:10–15
בת’ כארבע מאות וחמישים
השנים’ המוזכרת במעשי השליחים י״ג:17–20
ב. 1450 לפה״ס השלמת ספר יהושע יהו׳ א׳:1; כ״ד:26
מות יהושע יהו׳ כ״ד:29
1117 לפה״ס שמואל מושח את שאול שמ״א י׳:24;
למלך ישראל מה״ש י״ג:21
1107 לפה״ס הולדת דוד בבית לחם שמ״א ט״ז:1
ב. 1100 לפה״ס שמואל משלים את ספר שופ׳ כ״א:25
שופטים
ב. 1090 לפה״ס שמואל משלים את ספר רות ד׳:18–22
רות
ב. 1078 לפה״ס השלמת ספר שמואל א׳ שמ״א ל״א:6
1077 לפה״ס דוד נמשח למלך על שמ״ב ב׳:4
יהודה בחברון
ב. 1040 לפה״ס גד ונתן משלימים את שמ״ב כ״ד:18
שמואל ב׳
1037 לפה״ס שלמה יורש את כיסא מל״א א׳:39; ב׳:12
דוד ומולך על ישראל
1034 לפה״ס שלמה מתחיל בבניית מל״א ו׳:1
בית המקדש
1027 לפה״ס השלמת בניית בית מל״א ו׳:38
המקדש בירושלים
ב. 1020 לפה״ס שלמה משלים את שה״ש א׳:1
ספר שיר השירים
ל. 1000 לפה״ס שלמה משלים את קהל׳ א׳:1
ספר קהלת
997 לפה״ס רחבעם יורש את מל״א י״א:43;
כיסא שלמה; פילוג מל״א י״ב:19, 20
הממלכה; ירבעם
מתחיל למלוך על ישראל
993 לפה״ס שישק פולש ליהודה
ולוקח מאוצרות בית המקד שמל״א י״ד:25, 26
977 לפה״ס אסא יורש את כיסא אֲבִיָם מל״א ט״ו:9, 10
ומולך על יהודה
ב. 976 לפה״ס נדב יורש את כיסא ירבעם מל״א י״ד:20
ומולך על ישראל
ב. 975 לפה״ס בעשא יורש את כיסא נדב מל״א ט״ו:33
ומולך על ישראל
ב. 952 לפה״ס אֵלָה יורש את כיסא בעשא מל״א ט״ז:8
ומולך על ישראל
ב. 951 לפה״ס זִמרי יורש את כיסא אֵלָה מל״א ט״ז:15
ומולך על ישראל
ב. 947 לפה״ס עומרי מולך לבדו על ישראל מל״א ט״ז:22, 23
ב. 940 לפה״ס אחאב יורש את כיסא עומרי מל״א ט״ז:29
ומולך על ישראל
936 לפה״ס יהושפט יורש את כיסא אסא מל״א כ״ב:41, 42
ומולך על יהודה
ב. 919 לפה״ס אחזיהו יורש את כיסא אחאב מל״א כ״ב:52, 53
ומולך לבדו על ישראל
ב. 917 לפה״ס יהורם יורש את כיסא אחזיהו מל״ב ג׳:1
ומולך לבדו על ישראל
913 לפה״ס יהורם מיהודה ’מולך’ עם מל״ב ח׳:16, 17
יהושפט
ב. 906 לפה״ס אחזיהו יורש את כיסא יהורם מל״ב ח׳:25, 26
ומולך על יהודה
ב. 905 לפה״ס המלכה עתליה תופסת בכוח מל״ב י״א:1–3
את כס המלוכה ביהודה
יהוא יורש את כיסא יהורם מל״ב ט׳:24, 27;
ומולך על ישראל מל״ב י׳:36
898 לפה״ס יהואש יורש את כיסא אחזיהו מל״ב י״ב:2
ומולך על יהודה
876 לפה״ס יהואחז יורש את כיסא יהוא מל״ב י״ג:1
ומולך על ישראל
ב. 859 לפה״ס יהואש יורש את כיסא יהואחז מל״ב י״ג:10
ומולך לבדו על ישראל
858 לפה״ס אמציהו יורש את כיסא יהואש מל״ב י״ד:1, 2
ומולך על יהודה
ב. 844 לפה״ס ירבעם ה־2 יורש את כיסא מל״ב י״ד:23
יהואש ומולך על ישראל
יונה משלים את ספר יונה יונה א׳:1, 2
829 לפה״ס עוזיה (עֲזַרְיָה) יורש את כיסא מל״ב ט״ו:1, 2
אמציהו ומולך על יהודה
ב. 820 לפה״ס ייתכן שאז נכתב ספר יואל יואל א׳:1
ב. 804 לפה״ס עמוס משלים את ספר עמוס עמ׳ א׳:1
ב. 792 לפה״ס זכריהו מולך על ישראל מל״ב ט״ו:8
(6 חודשים)
ב. 791 לפה״ס שַׁלוּם יורש את כיסא זכריהו מל״ב ט״ו:13, 17
ומולך על ישראל
מנחם יורש את כיסא שַׁלוּם
ומולך על ישראל
ב. 780 לפה״ס פְּקַחְיָה יורש את כיסא מנחם מל״ב ט״ו:23
ומולך על ישראל
ב. 778 לפה״ס פֶּקַח יורש את כיסא פְּקַחְיָה מל״ב ט״ו:27
ומולך על ישראל
ב. 778 לפה״ס ישעיהו מתחיל לנבא יש׳ א׳:1; ו׳:1
777 לפה״ס יותם יורש את כיסא עוזיה מל״ב ט״ו:32, 33
(עֲזַרְיָה) ומולך על יהודה
ב. 761 לפה״ס אחז יורש את כיסא יותם מל״ב ט״ז:1, 2
ומולך על יהודה
ב. 758 לפה״ס הושע מתחיל ’למלוך’ על מל״ב ט״ו:30
ישראל
745 לפה״ס חזקיהו יורש את כיסא אחז מל״ב י״ח:1, 2
ומולך על יהודה
א. 745 לפה״ס הושע משלים את ספר הושע הוש׳ א׳:1
740 לפה״ס אשור מכניעה את ישראל, מל״ב י״ז:6, 13, 18
כובשת את שומרון
732 לפה״ס סנחריב פולש ליהודה מל״ב י״ח:13
א. 732 לפה״ס ישעיהו משלים את ספר יש׳ א׳:1
ישעיהו
ל. 717 לפה״ס מיכה משלים את ספר מיכה מיכה א׳:1
ב. 717 לפה״ס השלמת עריכת ספר משלי מש׳ כ״ה:1
716 לפה״ס מנשה יורש את כיסא חזקיהו מל״ב כ״א:1
ומולך על יהודה
661 לפה״ס אמון יורש את כיסא מנשה מל״ב כ״א:19
ומולך על יהודה
659 לפה״ס יאשיהו יורש את כיסא אמון מל״ב כ״ב:1
ומולך על יהודה
ל. 648 לפה״ס צפניה משלים את ספר צפניה צפ׳ א׳:1
647 לפה״ס ירמיהו נשלח לנבא יר׳ א׳:1, 2, 9, 10
ל. 632 לפה״ס נחום משלים את ספר נחום א׳:1
נחום
632 לפה״ס נינווה נכבשת בידי הכשדים נחום ג׳:7
והמדים
בבל עומדת להפוך למעצמה
העולמית השלישית
628 לפה״ס יהואחז יורש את כיסא יאשיהו מל״ב כ״ג:31
ומולך על יהודה
יהויקים יורש את כיסא יהואחז מל״ב כ״ג:36
ומולך על יהודה
ב. 628 לפה״ס חבקוק משלים את ספר חבקוק חב׳ א׳:1
620 לפה״ס נבוכדנאצר כופה על המלך מל״ב כ״ד:1
יהויקים לשלם לו מס
618 לפה״ס יהויכין יורש את כיסא יהויקים מל״ב כ״ד:6, 8
ומולך על יהודה
617 לפה״ס נבוכדנאצר מַגלה לראשונה דנ׳ א׳:1–4;
שבויים יהודים לבבל
צדקיהו מתמנה למלך יהודה מל״ב כ״ד:12–18
613 לפה״ס יחזקאל מתחיל לנבא יח׳ א׳:1–3
607 לפה״ס בחודש החמישי (אב) מל״ב כ״ה:8–10;
בית המקדש נהרס וירושלים נחרב יר׳ נ״ב:12–14
בחודש השביעי היהודים נוטשים מל״ב כ״ה:25, 26;
את יהודה; תחילת ”עתות הגויים” לוקס כ״א:24
ירמיהו כותב את ספר איכה הקדמה לאיכה,
תרגום השבעים
ב. 607 לפה״ס עובדיה כותב את ספר עובדיה עוב׳ 1
ב. 591 לפה״ס יחזקאל משלים את ספר יחזקאל יח׳ מ׳:1; כ״ט:17
580 לפה״ס השלמת הספרים מלכים א׳ ו־ב׳ יר׳ נ״ב:31;
וירמיהו מל״ב כ״ה:27
539 לפה״ס המדים והפרסים כובשים את בבל; דנ׳ ה׳:30; ו׳:1
ממלכת מדי ופרס הופכת למעצמה
העולמית הרביעית
537 לפה״ס הצהרת כורש הפרסי המתירה דה״ב ל״ו:22, 23;
ליהודים לשוב אל ירושלים, נכנסת יר׳ כ״ה:12; כ״ט:10
לתוקפה; תום 70 שנות שממונה של
ירושלים
ב. 536 לפה״ס דניאל משלים את ספר דניאל דנ׳ י׳:1
536 לפה״ס זרובבל מניח את יסודות בית עז׳ ג׳:8–10
המקדש
522 לפה״ס מוטל איסור על מלאכת עז׳ ד׳:23, 24
בניית בית המקדש
520 לפה״ס חגי משלים את ספר חגי חגי א׳:1
518 לפה״ס זכריה משלים את ספר זכריה זכ׳ א׳:1
515 לפה״ס זרובבל משלים את בניית עז׳ ו׳:14, 15
בית המקדש השני
ב. 475 לפה״ס מרדכי משלים את ספר אסתר אס׳ ג׳:7; ט׳:32
468 לפה״ס עזרא וקבוצת כוהנים שבים עז׳ ז׳:7
אל ירושלים
ב. 460 לפה״ס עזרא משלים את הספרים דברי עז׳ א׳:1;
הימים א׳ ו־ב׳ וכן את ספר עזרא; דה״ב ל״ו:22
עריכה סופית של ספר תהלים
455 לפה״ס נחמיה בונה מחדש את חומות נחמ׳ א׳:1; ב׳:1, 11;
ירושלים; תחילת התגשמותה של נחמ׳ ו׳:15;
נבואת השבועים שבעים דנ׳ ט׳:24
א. 443 לפה״ס נחמיה משלים את ספר נחמיה נחמ׳ ה׳:14
מלאכי משלים את ספר מלאכי מל׳ א׳:1
406 לפה״ס בנייתה מחדש של ירושלים דנ׳ ט׳:25
ככל הנראה נשלמת
332 לפה״ס יוון, המעצמה העולמית החמישית, דנ׳ ח׳:21
מושלת ביהודה
ב. 280 לפה״ס מלאכת הכנת תרגום השבעים
ליוונית החלה
165 לפה״ס בית המקדש נחנך מחדש אחרי שחוּלל יוח׳ י׳:22
בעבודת אלילים יוונית; חג החנוכה
63 לפה״ס רומא, המעצמה העולמית השישית, יוח׳ י״ט:15;
מושלת בירושלים ההת׳ י״ז:10
ב. 37 לפה״ס הורדוס (מוכתר למלך
בידי רומא) כובש את
ירושלים בסערה
2 לפה״ס הולדתם של יוחנן המטביל לוקס א׳:60; ב׳:7
ושל ישוע
29 לספירה יוחנן וישוע מתחילים בשירותם לוקס ג׳:1, 2, 23
33 לספירה י״ד בניסן: ישוע מת מות קורבן לוקס כ״ב:20; כ״ג:33
כבסיס לברית החדשה;
מוקיעים אותו למוות
ט״ז בניסן: תחייתו של ישוע מתי כ״ח:1–10
ו׳ בסיוון, חג השבועות: שפיכת מה״ש ב׳:1–17, 38
רוח הקודש; פטרוס פותח פתח
בפני היהודים להיכנס אל
הקהילה המשיחית
36 לספירה תום 70 השבועות של שנים; פטרוס דנ׳ ט׳:24–27;
מבקר בביתו של קורנליוס, ראשון מה״ש י׳:1, 45
הנוכרים שהצטרפו לקהילה
המשיחית
ב. 41 לספירה מתי כותב את ספר הבשורה
הקרוי ”מתי”
ב. 47/48 לספירה פאולוס מתחיל במסע ההטפה מה״ש י״ג:1 עד י״ד:28
הראשון שלו
ב. 49–52 לספירה מסע ההטפה השני של פאולוס מה״ש ט״ו:36 עד י״ח:22
ב. 50 לספירה פאולוס שולח מקורינתוס תסל״א א׳:1
את תסלוניקים א׳
ב. 51 לספירה פאולוס שולח מקורינתוס תסל״ב א׳:1
את תסלוניקים ב׳
ב. 52–56 לספירה מסע ההטפה השלישי מה״ש י״ח:23 עד כ״א:19
של פאולוס
ב. 55 לספירה פאולוס שולח מאפסוס את קור״א ט״ו:32;
קורינתים א׳ וממקדוניה את קור״ב ב׳:12, 13
קורינתים ב׳
ב. 56 לספירה פאולוס שולח מקורינתוס רומ׳ ט״ז:1
את האיגרת אל הרומים
ב. 56–58 לספירה לוקס כותב את ספר לוקס א׳:1, 2
הבשורה הקרוי ”לוקס”
אל הפיליפים פיל׳ ד׳:22
אל הקולוסים קול׳ ד׳:18
אל פילימון פילימ׳ 1
ב. 61 לספירה פאולוס שולח מרומא עב׳ י״ג:24; י׳:34
את האיגרת אל העברים
לוקס משלים ברומא את
ספר מעשי השליחים
ב. 60–65 לספירה מרקוס כותב את ספר
הבשורה הקרוי ”מרקוס”
ב. 61–64 לספירה פאולוס שולח ממקדוניה טימ״א א׳:3
את האיגרת טימותיאוס א׳
פאולוס שולח ממקדוניה (?) טיט׳ א׳:5
את האיגרת אל טיטוס
ב. 62–64 לספירה פטרוס שולח מבבל את פט״א א׳:1; ה׳:13
האיגרת פטרוס א׳
ב. 64 לספירה פטרוס שולח מבבל (?) פט״ב א׳:1
את האיגרת פטרוס ב׳
ב. 65 לספירה פאולוס שולח מרומא את טימ״ב ד׳:16–18
האיגרת טימותיאוס ב׳
ב. 96 לספירה יוחנן כותב בפטמוס את ההת׳ א׳:9
ההתגלות
ב. 98 לספירה יוחנן כותב את ספר הבשורה יוח׳ כ״א:22, 23
הקרוי ”יוחנן” וכן את איגרותיו
יוחנן א׳, ב׳, ו־ג׳; סיומה של
מלאכת כתיבת המקרא
ב. 100 לספירה יוחנן, אחרון השליחים, נפטר תסל״ב ב׳:7
שים לב: יש לזכור שמרבית התאריכים אומנם מבוססים היטב, אך מקצתם נשענים על הערכות משוערות על סמך הראיות הקיימות. טבלה זו אינה מגדירה תאריכים מוחלטים של כל מאורע. תכליתה לעזור לתלמידי מקרא לאתר מאורעות בזרם הזמן ולראות את הקשר ביניהם.
[טבלה בעמודים 13–16]
מאורעות מרכזיים בחייו של ישוע עלי אדמות — ארבעת ספרי הבשורה בסדר כרונולוגי
סמלים: א. ”אחרי”; ב. ”בערך”.
זמן מקום מאורע
המאורעות שקדמו לשירותו של ישוע
2 לפה״ס, בית לחם הולדת ישוע (הדבר, אשר דרכו נברא
ב. 1 באוק׳ כל אשר קיים) בן דוד בן אברהם
1 לפה״ס ירושלים; אסטרולוגים; הבריחה למצרים;
או 1 לספירה בית לחם; הרג תינוקות; שיבת ישוע
12 לספירה ירושלים ישוע בן ה־12 בחג הפסח; הולך לביתו
29, אביב מדבר, שירותו של יוחנן המטביל
נהר הירדן מתי ג׳:1–12, מרקוס א׳:1–8,
תחילת שירותו של ישוע
29, סתיו נהר הירדן טבילתו ומשיחתו של ישוע,
נולד כאדם בשר ודם משושלת דוד
אך הוכרז כבן אלוהים
בית עַנְיָה יוחנן המטביל מעיד על ישוע
שבעבר הירדן יוחנן א׳:15, 29–34
עמק הירדן תלמידיו הראשונים של ישוע
העליון יוחנן א׳:35–51
קָנָה שבגליל; הנס הראשון; הוא מבקר בכפר נחום
כפר נחום יוחנן ב׳:1–12
30, פסח ירושלים חגיגת הפסח; מגרש סוחרים מבית המקדש
ירושלים ישוע משוחח עם נקדימון
יהודה; עֵינוֹן תלמידי ישוע מטבילים; יוחנן ’קָטֵן’
טבריה יוחנן מושלך לבית הסוהר; ישוע הולך אל הגליל
סוּכַר, בדרך אל הגליל, ישוע מלמד את השומרונים
בשומרון יוחנן ד׳:4–43
שירותו הנרחב של ישוע בגליל
הגליל מתחיל להכריז, ”קָרְבָה מלכות שמים”
צרת; קָנָה; מרפא נער; קורא מתוך התנ״ך על שליחותו;
כפר נחום נדחה; הולך לכפר נחום
ים כינרת, קורא לשמעון ולאנדרי, ליעקב וליוחנן
ליד כפר נחום מתי ד׳:18–22, מרקוס א׳:16–20, לוקס ה׳:1–11
כפר נחום מרפא איש אחוז שד, מרפא גם את
של פטרוס חמותו ורבים אחרים
הגליל מסעו הראשון בגליל עם הארבעה שהוזמנו
קודם לכן ללכת אחריו
הגליל ריפוי איש מצורע; המונים נוהרים אל ישוע
כפר נחום מרפא איש משותק
כפר נחום קורא למתי; מסב עם מוכסים במסיבה גדולה
יהודה מבשר בבתי הכנסת אשר ביהודה
חוזר התלמידים קוטפים שיבולים בשבת
מירושלים (?) מתי י״ב:1–8, מרקוס ב׳:23–28, לוקס ו׳:1–5
הגליל; מרפא יד בשבת; הולך אל שפת הים; מרפא
ים כינרת מתי י״ב:9–21, מרקוס ג׳:1–12, לוקס ו׳:6–11
הר ליד בחירת 12 השליחים
כפר נחום מרקוס ג׳:13–19, לוקס ו׳:12–16
ליד כפר דרשת ההר
כפר נחום מרפא את נערו של שר מאה
נעים מקים לתחייה בן אלמנה
הגליל יוחנן בבית הסוהר שולח תלמידים אל ישוע
הגליל גוער בערים; גילוי האמת לעוללים; עולו נעים
הגליל מסע ההטפה השני בגליל עם ה־12
הגליל סופרים ופרושים מבקשים אות
ים כינרת משלים: הזורע, העשבים הרעים, אחרים;
פשר המשלים
ים כינרת השקטת סערה הפורצת בעת חציית האגם
גַדַרָה, ריפוי שני אנשים אחוזי שדים;
דרומית השדים נכנסים לתוך חזירים
מזרחית מתי ח׳:28–34, מרקוס ה׳:1–20,
לים כינרת לוקס ח׳:26–39
ככל הנראה תחיית בתו של יאיר; ריפוי אישה
כפר נחום (?) מרפא שני עיוורים ואיש אילם אחוז שד
נצרת מבקר שוב בעיר שבה גדל, ושוב נדחה
הגליל מסע שלישי בגליל, ישוע שולח את השליחים
והמסע מתפרש על שטח רחב היקף
טבריה יוחנן המטביל מוּצא להורג בהתזת ראשו;
הורדוס נתקף פחד ורגשי אשמה
32, סמוך כפר נחום (?); השליחים שבים ממסע הטפה;
לפסח צפונית מזרחית האכלת 000,5 איש
(יוח׳ ו׳:4) לים כינרת מתי י״ד:13–21, מרקוס ו׳:30–44,
צפונית מזרחית ניסיון להמליך את ישוע; הוא הולך
לים כינרת; על פני המים; מרפא
חוף גינוסר מתי י״ד:22–36, מרקוס ו׳:45–56, יוחנן ו׳:14–21
כפר נחום מזהה את ”לחם החיים”; תלמידים רבים נסוגים
32, אחרי ככל הנראה מסורות המבטלות את תוקפו
פסח כפר נחום של דבר־אלוהים
פיניקיה; בקרבת צור, צידון; אחר כך אל דֵקַפּוֹלִיס;
דֵקַפּוֹלִיס האכלת 000,4 איש
מָגָדָן צדוקים ופרושים שוב מבקשים אות
צפונית מזרחית מזהיר מפני שאור הפרושים;
לים כינרת; מרפא עיוור
בית צַיְדָא מתי ט״ז:5–12, מרקוס ח׳:13–26
קיסריה פיליפי ישוע המשיח; מנבא על מותו, תחייתו
ככל הנראה חזון ההשתנות לעיני פטרוס, יעקב ויוחנן
הר חרמון מתי י״ז:1–13, מרקוס ט׳:2–13,
קיסריה פיליפי מרפא נער אחוז שד שתלמידיו
לא יכלו לרפא
הגליל מנבא שוב על מותו ותחייתו
כפר נחום השגת מס מחצית השקל בדרך נס
כפר נחום הגדול במלכות; יישור הדורים; רחמים
הגליל; שומרון יוצא מן הגליל לרגל חג הסוכות;
הכול תופס מקום משני למען השירות
שירותו המאוחר של ישוע ביהודה
32, חג ירושלים ישוע מלמד בפומבי
הסוכות בחג הסוכות יוחנן ז׳:11–52
ירושלים מלמד אחרי החג; מרפא עיוור
קרוב לוודאי ה־70 נשלחים לבשר; הם חוזרים, מדווחים
יהודה לוקס י׳:1–24
32, חג ירושלים ישוע בחג החנוכה; הרועה הטוב
החנוכה יוחנן י׳:1–39
שירותו המאוחר של ישוע בעבר הירדן המזרחי
עבר הירדן רבים מאמינים בישוע
פֶּרַיָה מלמד בערים, בכפרים, עושה דרכו לירושלים
(עבר הירדן) לוקס י״ג:22
ככל הנראה ענווה; משל הסעודה הגדולה
פֶּרַיָה לוקס י״ד:1–24
ככל הנראה לחשב את המחיר שנדרש מתלמיד המשיח
פֶּרַיָה לוקס י״ד:25–35
ככל הנראה סלחנות ואמונה; עבדים אין מועיל בם
פֶּרַיָה לוקס י״ז:1–10
בית עַנְיָה ישוע מקים לתחייה את אלעזר
שומרון; עובר בשומרון ובגליל ומרפא ומלמד
הגליל לוקס י״ז:11–37
שומרון או משלים: האלמנה הטרדנית, הפרוש והמוכס
הגליל לוקס י״ח:1–14
פֶּרַיָה נע ברחבי פֶּרַיָה; מלמד על גירושין
פֶּרַיָה מקבל ומברך ילדים
ככל הנראה ישוע מנבא פעם שלישית על מותו, תחייתו
יריחו עובר דרך יריחו, הוא מרפא שני עיוורים;
מבקר בביתו של זַכַּי; משל עשרת המנים
שירותו הסופי של ישוע בירושלים
ח׳ בניסן 33 בית עַנְיָה מגיע לבית עַנְיָה שישה ימים לפני
ט׳ בניסן בית עַנְיָה עד בביתו של שמעון המצורע;
מרים מושחת את ישוע בשמן;
יהודים באים כדי לראות את ישוע ואת אלעזר
בית המשיח נכנס לירושלים בתהלוכת ניצחון
עַנְיָה־ירושלים מתי כ״א:1–11, 14–17, מרקוס י״א:1–11
י׳ בניסן בית מקלל את עץ התאנה הלא־פורה;
עַנְיָה־ירושלים טיהור בית המקדש בשנית
ירושלים שיחה עם יוונים; חוסר אמונה מצד יהודים
י״א בניסן בית עץ התאנה הלא־פורה נמצא יבש
עַנְיָה־ירושלים מתי כ״א:19–22, מרקוס י״א:20–25
ירושלים, הטלת ספק בסמכותו של המשיח;
בית המקדש משל שני הבנים
ירושלים, משל הכורמים המרושעים, משל החתונה
בית המקדש מתי כ״א:33 עד כ״ב:14,
ירושלים, מבחין בעורמה המסתתרת מאחורי שאלות
בית המקדש בעניין מס לקיסר, תחיית המתים, המצווה
ירושלים, ישוע סוכר את פי מתנגדיו בשאלה
בית המקדש על מוצא המשיח
ירושלים, דברי תוכחה נוקבים על הסופרים והפרושים
בית המקדש מתי כ״ג:1–39, מרקוס י״ב:38–40,
הר הזיתים הנבואה על נפילת ירושלים, על נוכחות ישוע,
על קץ הסדר העולמי
י״ג בניסן בקרבת סידורים לקראת הפסח
(חמישי אחר ירושלים מתי כ״ו:17–19, מרקוס י״ד:12–16,
הצהריים) ובתוכה לוקס כ״ב:7–13
י״ד בניסן ירושלים מסב עם ה־12 בסעודת הפסח
ירושלים ישוע רוחץ את רגלי שליחיו
ירושלים יהודה מזוהה כבוגד ומתבקש לעזוב
ירושלים מנחם; אהבה הדדית; צרה; תפילתו של ישוע
גת שמנים ייסורים בגן; ישוע מוסגר ונעצר
ירושלים נחקר על־ידי חנן; נשפט לפני קַיָפָא,
הסנהדרין; פטרוס מתכחש לישוע
ירושלים יהודה הבוגד תולה את עצמו
ירושלים נמסר אל מותו, אחרי שפילטוס מנסה לשחררו
(ב. 3 אחה״צ, גָּלְגֹּתָּא, ישוע מת על עמוד הוקעה
יום שישי) ירושלים והמאורעות הנלווים
ט״ו בניסן ירושלים הכוהנים והפרושים שמים משמר על הקבר
ט״ז בניסן ירושלים וסביבותיה תחיית ישוע ואירועי אותו יום
א. ט״ז בניסן ירושלים; ישוע נראה מספר פעמים אל תלמידיו
הגליל מתי כ״ח:16–20, [קור״א ט״ו:5–7], [מה״ש א׳:3–8]
כ״ה באייר הר הזיתים, ישוע עולה השמיימה 40 יום לאחר תחייתו
סמוך לבית [מה״ש א׳:9–12]
עַנְיָה לוקס כ״ד:50–53