המבול

מחוץ לתיבה המשיכו האנשים לחיות כמו מקודם.‏ הם עדיין לא האמינו שיירד מבול.‏ הם ודאי צחקו יותר מתמיד.‏ אבל יום אחד הם הפסיקו לצחוק.‏

לפתע פתאום התחילו לרדת גשמים.‏ מים רבים ירדו מן השמים,‏ ממש כמו שאתה שופך מים מן הדלי.‏ נוח צדק!‏ אבל עכשיו היה מאוחר מדי להיכנס אל התיבה.‏ יהוה סגר היטב את הדלת.‏

תוך זמן קצר היתה כל האדמה הנמוכה מכוסה במים.‏ המים הפכו להיות נהרות גדולים.‏ הם הפילו עצים וגלגלו אבנים וסלעים,‏ והקימו הרבה רעש.‏ האנשים פחדו.‏ הם טיפסו אל המקומות הגבוהים.‏ עד כמה הצטערו על שלא הקשיבו לנוח ולא נכנסו אל התיבה כשהדלת עדיין היתה פתוחה!‏ אבל עכשיו היה מאוחר מדי.‏

המים המשיכו לגבוה יותר ויותר.‏ גשם חזק ירד מן השמים במשך ארבעים יום וארבעים לילה.‏ המים התחילו להגיע עד לגובה ההרים,‏ ואחרי־כן כיסו אפילו את ההרים הגבוהים.‏ כפי שהזהיר אלוהים,‏ כל האנשים והחיות שמחוץ לתיבה מתו.‏ אבל כל האנשים והחיות שבתוכה היו בטוחים מכל רע.‏

נוח ובניו עשו עבודה טובה כשבנו את התיבה.‏ המים הרימו אותה למעלה,‏ והיא צפה על־פני המים.‏ ואז יום אחד,‏ כשפסק הגשם לרדת,‏ השמש התחילה לזרוח.‏ איזה מראה היה זה!‏ היה רק ים אחד גדול,‏ והדבר היחיד שאפשר היה לראות היתה התיבה שצפה עליו.‏

הענקים כבר לא היו.‏ הם כבר לא יזיקו לאנשים.‏ כולם מתו,‏ יחד עם האמהות שלהם ועם שאר האנשים הרעים.‏ אבל מה קרה לאבותיהם?‏

האבות של הענקים לא היו אנשים כמונו.‏ הם היו מלאכים שירדו כדי לחיות כמו האנשים על הארץ.‏ לכן,‏ כאשר ירד המבול,‏ הם לא מתו עם יתר האנשים.‏ הם הפסיקו להשתמש בגוף שעשו לעצמם,‏ וחזרו אל השמים כמלאכים.‏ אבל עכשיו אלוהים כבר לא הרשה להם להיות חלק ממשפחת המלאכים שלו.‏ לכן,‏ הם נעשו המלאכים של השטן.‏ במקרא הם נקראים השדים.‏

עכשיו גרם אלוהים לרוח לנשוב,‏ ופני המים התחילו לרדת.‏ אחרי חמישה חודשים נחה התיבה על ראש אחד ההרים.‏ עברו עוד ימים רבים,‏ ואלה שבתוך התיבה יכלו להביט החוצה ולראות את ראשי ההרים.‏ פני המים המשיכו לרדת.‏

נוח שחרר מן התיבה ציפור שחורה בשם עורב.‏ היא עפה מעט,‏ אבל חזרה אל התיבה,‏ בגלל שלא מצאה מקום לעמוד עליו.‏ היא המשיכה לעופף,‏ ובכל פעם שחזרה היא נחה על התיבה.‏

נוח רצה לדעת אם עדיין נשארו מים על האדמה,‏ ולכן שלח מן התיבה יונה.‏ אבל גם היונה חזרה,‏ מפני שלא מצאה מקום לנוח.‏ אחרי כמה ימים שלח אותה נוח שנית,‏ והיא חזרה עם עלה זית בפיה.‏ עכשיו ידע נוח שכל המים ירדו מתחת לאדמה.‏ נוח שלח את היונה בפעם השלישית,‏ וסוף סוף היא מצאה מקום יבש לנוח עליו.‏

עכשיו דיבר אלוהים אל נוח ואמר לו:‏ ’‏צא מן התיבה.‏ קח איתך את משפחתך ואת כל החיות’‏.‏ הם נשארו בתוך התיבה במשך יותר משנה שלימה.‏ תאר לעצמך עד כמה שמחו לצאת החוצה ולהיות בחיים!‏