העיר קורינתוס — ”‏חולשת על שני נמלים”‏

אם תביט במפת יוון,‏ תשים לב שיוון בנויה ברובה מחצי־אי וממה שנראה כאי גדול בדרום.‏ בין שני חלקים אלה נמתחת רצועת חוף צרה,‏ שרוחבה בנקודה הצרה ביותר הוא כ־6 קילומטרים.‏ רצועה זו,‏ המכונה מצר קורינתוס,‏ מחברת את חצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶסוֹס שבדרום אל חלקה העיקרי של המדינה בצפון.‏

מצר יבשה זה ממלא תפקיד חשוב נוסף.‏ הוא מכונה ”‏גשר הים”‏ כיוון שבצידו המזרחי נמצא המפרץ הסרוני הנפתח לים האגאי ולמזרח הים התיכון,‏ ובצידו המערבי שוכן מפרץ קורינתוס המוליך לים היוֹנִי,‏ לים האדריאתי ולמערב הים התיכון.‏ בתווך נמצאת העיר קורינתוס,‏ תחנה חשובה במסעות ההטפה של השליח פאולוס,‏ ששמה נודע בעולם העתיק בשל חיי השגשוג,‏ המותרות והפריצות שרווחו בה.‏

עיר אסטרטגית

העיר קורינתוס שוכנת בסמוך לקצה המערבי של רצועת חוף חשובה זו.‏ משרתים אותה שני נמלים הניצבים משני עברי המצר הצר — לֶכאיוֹן במערב וקֶנְכְּרֶאָה במזרח.‏ מסיבה זו תיאר הגיאוגרף היווני סְטְרַבּוֹן את קורינתוס כעיר ”‏החולשת על שני נמלים”‏.‏ בשל מיקומה האסטרטגי חלשה קורינתוס על צומת נתיבי סחר בינלאומיים ושלטה על הסחר היבשתי בין הצפון לדרום ועל הסחר הימי בין המזרח למערב.‏

עוד בימי קדם הגיעו אוניות עם מטעניהן מן המזרח (‏אסיה הקטנה,‏ ארם,‏ פניקיה ומצרים)‏ ומן המערב (‏איטליה וספרד)‏ ופרקו את המטענים באחד הנמלים.‏ משם הועברו המטענים לאורך הקילומטרים הספורים בדרך היבשה לעברו השני של המצר.‏ שם הועמסו הסחורות על אוניות אחרות והמשיכו במסען.‏ כלי שיט קטנים יותר נגררו לעברו השני של המצר בדרך סלולה שנקראה דיוֹלקוֹס — ראה תיבה בעמוד 27.‏

מדוע העדיפו יורדי הים לחצות את המצר בדרך היבשה?‏ כיוון שזה חסך מהם את ההפלגה המסוכנת לאורך 320 קילומטר בים הגועש סביב הכֵּפים שטופי הסערות שבפלופונסוס הדרומית.‏ יורדי ים התרחקו במיוחד מכֵּף מלאה שעליו נאמר:‏ ”‏סוב סביב כף מלאה ושכח מהבית”‏.‏

קנכראה — חשיפת נמל שקוע מתחת למים

נמל קנכראה,‏ הנמצא כ־11 קילומטר מזרחית לקורינתוס,‏ היה הנמל האחרון בנתיבי הים האסיאתיים.‏ כיום הוא שקוע בחלקו מתחת למים בשל רעידות אדמה הרסניות שאירעו בערך בשלהי המאה הרביעית לספירה.‏ סטרבון תיאר את קנכראה כנמל שוקק ומשגשג,‏ והפילוסוף הרומי לוקיוס אפוליאוס כינה אותו ”‏נמל נפלא ועצום הזוכה לביקוריהן התכופים של אוניות ממדינות רבות”‏.‏

בימי הרומאים היו בנמל שני מזחים שנמתחו אל תוך הים במבנה דמוי פרסה ויצרו פתח שרוחבו 150–200 מטר.‏ הנמל היה מסוגל לקלוט אוניות שאורכן עד 40 מטר.‏ חפירות שנערכו בצידו הדרום־מערבי חשפו חלקי מקדש שעל־פי המשוער היה היכלה של האלה איזיס.‏ מערכת מבנים בצידו הנגדי של הנמל הייתה ככל הנראה היכלה של אפרודיטה.‏ שתי האלות נחשבו לפטרוניות של יורדי הים.‏

פעילותן של אוניות סוחר בנמל הייתה קרוב לוודאי אחת הסיבות לכך שהשליח פאולוס עבד בקורינתוס בעשיית אוהלים (‏מעשי השליחים י״ח:‏1–3‏)‏.‏ הספר בעקבותיו של פאולוס הקדוש (‏אנג׳)‏ מציין:‏ ”‏בהתקרב החורף עושי האוהלים בקורינתוס,‏ שעסקו גם בייצור מפרשים,‏ כמעט כרעו תחת עומס העבודה.‏ כששני נמליה עמוסים לעייפה באוניות שעגנו שם בחורף לצורך תיקונים ולחידוש אספקות המלאי בשעה שהים היה סגור לתנועה,‏ ודאי הייתה לספקי הסחורות והשירותים לאוניות של לכאיון וקנכראה עבודה כמעט לכל אדם שיודע לתפור יריעת מפרש”‏.‏

לאחר ששהה בקורינתוס למעלה מ־18 חודשים,‏ הפליג פאולוס מקנכראה לאפסוס בערך ב־52 לספירה (‏מעשי השליחים י״ח:‏18,‏ 19‏)‏.‏ מתישהו בארבע השנים שלאחר מכן,‏ נוסדה בקנכראה קהילה משיחית.‏ המקרא מוסר לנו שפאולוס ביקש ממשיחיים ברומא לסייע לאישה משיחית ששמה פבי מ”‏הקהילה בקנכראה”‏ (‏רומים ט״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏

כיום המבקרים במפרץ קנכראה שוחים במים צלולים כבדולח בינות לשרידי הנמל ששקע במים.‏ רובם אינם יודעים שמאות שנים קודם לכן שקק המקום בפעילות מסחרית ומשיחית.‏ אותו הדבר נכון לגבי הנמל הנוסף של קורינתוס,‏ נמל לכאיון,‏ בצידו המערבי של המצר.‏

לכאיון — שער למערב

בין האגורה (‏כיכר השוק)‏ של קורינתוס ועד לנמל המערבי לכאיון,‏ הנמצא במרחק 2 קילומטרים,‏ נמתח ישירות רחוב סלול הנקרא דרך לכאיון.‏ לבניית הנמל חפרו מהנדסים בימי קדם בחלק מרצועת החוף וערמו את האדמה על החוף כדי להגן על האוניות העוגנות מהרוחות העזות שנשבו מהמפרץ.‏ בזמנו היה זה אחד הנמלים הגדולים ביותר במזרח התיכון.‏ ארכיאולוגים מצאו שרידי מגדלור בדמות פוסידון המחזיק לפיד אש.‏

לאורך דרך לכאיון,‏ שהייתה מוגנת על־ידי חומה כפולה,‏ נבנו מדרכות,‏ מבני ממשל,‏ מקדשים ושדרות עמודים עם חנויות.‏ כאן ודאי פגש פאולוס קונים עסוקים,‏ יושבי קרנות,‏ בעלי חנויות,‏ עבדים,‏ אנשי עסקים ואחרים — קהל יעד הולם לבשורה שהייתה בפיו.‏

לכאיון לא היה רק נמל מסחרי אלא גם בסיס ימי גדול.‏ יש הטוענים כי הטרירֶמה,‏ אחת מספינות הקרב היעילות ביותר בימי קדם,‏ נבנתה במספנה של לכאיון בסביבות 700 לפה״ס על־ידי בונה האוניות הקורינתי אמינוקלס.‏ יתרונות הטרירמה סייעו לאתונאים בניצחונם המכריע על הצי הפרסי ב־480 לפה״ס.‏

מה שנחשב פעם לנמל שוקק חיים הוא כיום לא יותר מאשר ”‏סדרת לגונות שחורות מלאות קני סוף”‏.‏ אין דבר המרמז על כך שמאות שנים קודם לכן שכן כאן אחד הנמלים הגדולים ביותר במזרח התיכון.‏

קשיי המשיחיים בקורינתוס

מלבד היותם נמלים מסחריים,‏ שימשו נמליה של קורינתוס כשערים הפתוחים להשפעות שונות שהטביעו חותם עמוק על תושבי העיר.‏ למשל,‏ הנמלים תרמו לקידום הפעילות המסחרית ולהגדלת עושרה של העיר.‏ קורינתוס צברה את הונה תודות למיסי הנמל הגבוהים ולתשלומי האגרה על העברת סחורות ואוניות בדרך הסלולה.‏ העיר אף גבתה מיסים על תנועת סוחרים בדרך היבשה.‏ בשלהי המאה השביעית לפה״ס בוטלו מיסי התושבים בזכות המיסים שהוטלו על שווקי העיר ועל השימוש בנמליה.‏

קורינתוס זכתה להכנסות נוספת מסוחרים שקבעו בה את משכנם.‏ רבים מהם השתתפו במסיבות חשק מפוארות ומושחתות.‏ גם המלחים שצבאו על העיר הגדילו את הונה.‏ כפי שמציין סטרבון,‏ הם פיזרו את כספם בלי חשבון.‏ תושבי העיר הציעו שירותים רבים,‏ כולל תיקון אוניות.‏

נמסר כי בימי פאולוס מנתה העיר כ־000,‏400 תושבים,‏ והייתה הרביעית בגודלה מבחינת אוכלוסייה אחרי רומא,‏ אלכסנדריה ואנטיוכיה שבסוריה.‏ יוונים,‏ רומאים,‏ סורים,‏ מצרים ויהודים התגוררו בקורינתוס.‏ מבעד לשערי נמליה זרמו אליה נוסעים,‏ אומנים,‏ פילוסופים,‏ יזמים ואחרים,‏ וכן אנשים שבאו לצפות במשחקים האתלטיים.‏ הם הביאו עימם מנחות אל המקדשים והקריבו קורבנות לאלים.‏ כך הפכה קורינתוס למטרופולין שוקקת ומשגשגת — אבל הדבר תבע ממנה מחיר גבוה.‏

הספר בעקבותיו של פאולוס הקדוש מציין:‏ ”‏קורינתוס,‏ שישבה בין שני נמלים כאלה,‏ הפכה לעיר קוסמופוליטית נגועה בשחיתותם המוסרית של העמים הזרים שאוניותיהם עגנו בנמליה”‏.‏ הצדדים האפלים והמושחתים של המזרח והמערב נפגשו והתמזגו בכור ההיתוך של העיר.‏ כתוצאה מכך,‏ התנוונה קורינתוס מבחינה מוסרית והפכה לעיר רודפת מותרות עד להחפיר — לעיר המושחתת והמופקרת ביותר ביוון העתיקה.‏ לחיות כדרך הקורינתים,‏ להיות קורינתי,‏ הפך שם נרדף לניהול חיי פריצות והפקרות.‏

אווירת החומרנות והאי־מוסריות איימה על בריאותם הרוחנית של המשיחיים.‏ היה צורך לעודד את תלמידי ישוע בקורינתוס להתנהג בצורה ראויה בעיני אלוהים.‏ אין פלא אפוא שפאולוס גינה באיגרותיו אל הקורינתים את החמדנות,‏ החמס,‏ הטומאה וההתנהגות הלא־מוסרית.‏ בקוראך איגרות אלו,‏ שנכתבו ברוח הקודש,‏ אינך יכול שלא לחוש בהפקרות שאת השפעותיה נאלצו המשיחיים להדוף (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏9,‏ 10;‏ ו׳:‏9–11,‏ 18;‏ קורינתים ב׳.‏ ז׳:‏1‏)‏.‏

אולם לאופייה הקוסמופוליטי של העיר היו גם יתרונות.‏ העיר נחשפה לאינספור דעות חדשות.‏ תושביה היו הרבה יותר פתוחים לרעיונות חדשים לעומת תושבי הערים האחרות שבהן ביקר פאולוס.‏ ”‏המזרח והמערב נפגשו בעיר נמל קדומה זו”‏,‏ מסביר פרשן מקרא,‏ ”‏וכך נחשפו תושביה לכל מיני דתות,‏ פילוסופיות ורעיונות חדשים שהיה לעולם להציע”‏.‏ בעקבות זאת,‏ הייתה סובלנות כלפי דתות שונות,‏ והדבר ככל הנראה הקל על פאולוס לבשר שם את הבשורה.‏

שני נמליה של קורינתוס — קנכראה ולכאיון — תרמו לשגשוגה ולתהילתה של העיר,‏ אך גם הערימו קשיים על חיי המשיחיים שם.‏ אנו חיים כיום בעולם דומה.‏ השפעות משחיתות,‏ כגון חומרנות ואי־מוסריות,‏ מהוות איום רוחני ליראי אלוהים.‏ לכן,‏ מן הראוי שנשים לב לאזהרות שנתן פאולוס ברוח הקודש למשיחיים בקורינתוס.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 27]‏

הדיולקוס — הובלה בדרך היבשה

בשלהי המאה השביעית לפה״ס,‏ כאשר כשלו התוכניות לכריית תעלה,‏ הגה פֶּריאַנְדְרוֹס מושל קורינתוס דרך מתוחכמת להעברת סחורות על פני המצר.‏a הוא בנה את הדיולקוס (‏”‏לגרור אל העבר השני”‏)‏,‏ דרך סלולה מחורצת בחריצים עמוקים ועליה פסי עץ מרוחים בשומן.‏ מטעניהן של ספינות שעגנו באחד הנמלים נפרקו,‏ הועמסו על גבי עגלות מצוידות בגלגלים,‏ ונגררו בדרך הסלולה על־ידי עבדים לנמל האחר.‏ ספינות קטנות יותר,‏ לפעמים עמוסות במטענים,‏ נגררו גם הן לעבר השני.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏מפה בעמוד 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

יוון

מפרץ קורינתוס

נמל לכאיון

קורינתוס הקדומה

קנכראה

מצר קורינתוס

המפרץ הסרוני

פלופונסוס

הים היוֹנִי

כף מלאה

הים האגאי

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

אוניות משא חוצות כיום את תעלת קורינתוס

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

נמל לכאיון

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

נמל קנכראה

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]‏

com.‏Todd Bolen/Bible Places