הידעת?
מה עמד מאחורי מפקד האוכלוסין שבעקבותיו נולד ישוע בבית לחם?
לפי המסופר בספר לוקס, כאשר הוציא הקיסר אוגוסטוס צו המורה לערוך מפקד אוכלוסין ברחבי האימפריה הרומית, ”הכול הלכו להתפקד, איש איש לעירו” (לוקס ב׳:1–3). עירו של יוסף, אביו המאמץ של ישוע, הייתה בית לחם. המסע שאליו יצאו יוסף ומרים כדי לציית לצו הביא ללידתו של ישוע בבית לחם. מִפקדים כאלה נועדו לסייע בגביית מיסים ובגיוס לשירות צבאי.
כאשר כבשו הרומאים את מצרים ב־30 לפה״ס, כבר היו המִפקדים שיטה שנבחנה ונוסתה כחלק מהמנגנון הבירוקרטי של מצרים. חוקרים סבורים שהרומאים אימצו את שיטת המפקד המצרית ויישמו נהלים דומים בשאר חלקי האימפריה שלהם.
צו משנת 104 לספירה מטעם המושל הרומי של מצרים מספק עדות לקיומו של מפקד כזה. בעותק של צו זה, השמור בספרייה הבריטית, כתוב: ”גָיוֹס פביוס מקסימוס, מושל מצרים (אומר): היות שהגיעה השעה לערוך את מפקד התושבים מבית לבית, יש לחייב את כל מי שמסיבה כלשהי מתגוררים מחוץ למחוזותיהם לשוב לבתיהם, כדי שיוכלו להתפקד כמצוּוה עליהם ולעבד בחריצות את נחלותיהם”.
מדוע שקל יוסף לתת למרים ספר כריתות בשעה שהשניים היו רק מאורסים?
על־פי הכתוב בספר מתי, ליוסף נודע שמרים הרה בזמן שהייתה ”מאורסת” לו, אבל זאת בטרם השניים התאחדו. מאחר שיוסף לא ידע כי מרים הרתה ”לרוח הקודש” ודאי שיער שהיא בגדה בו ולכן התכוון להתגרש ממנה (מתי א׳:18–20).
בקרב היהודים נחשבו זוגות מאורסים לנשואים. אולם בני הזוג לא החלו לחיות יחד כבעל ואישה אלא רק לאחר השלמת כל הליכי החתונה הרשמיים. האירוסין היו מחייבים במידה כזו שאם בשל שינוי דעתו של החתן או בשל סיבה מוצדקת אחרת בוטלו הנישואין, לא הייתה האישה הצעירה חופשייה להינשא עד אשר קיבלה לידיה ספר כריתות. אם מת החתן לפני הנישואין, נחשבה האישה לאלמנה. ואם זנתה בזמן אירוסיה, נחשבה לנואפת ונידונה למוות (דברים כ״ב:23, 24).
אין ספק שיוסף הרהר במה שיקרה אם יציג את מרים לחרפה. אף שחש מחויב להביא את העניין בפני הרשויות המוסמכות, הוא רצה להגן עליה ולהימנע משערורייה. אי לכך, החליט לשלחה בסתר. הרי ספר כריתות ברשותה של אם חד־הורית יעיד על כך שהיא הייתה נשואה בעבר.
[תמונה בעמוד 16]
צו לקיום מפקד אוכלוסין מאת המושל הרומי של מצרים, 104 לספירה
[שלמי תודה]
(904.P) The British Library Board, all rights reserved ©