‏’‏היה זה המסר הטוב ביותר שנשמע אי פעם’‏

‏”‏בשביל מה כל זה?‏”‏ שאל ג׳ורג נאיש והצביע על ערימה של בולי עץ באורך של 18 מטר בנשקייה שבעיר סֶסְקַטוּן,‏ סֶסְקֶצֶ’‏ווַן,‏ קנדה.‏ נאמר לו שקורות העץ שימשו לבניית מגדלי איתות במהלך מלחמת העולם הראשונה.‏ ”‏פתאום צץ במוחי הרעיון להשתמש בקורות עץ אלו כדי לבנות מגדלי רדיו”‏,‏ סיפר מאוחר יותר אח נאיש,‏ ”‏וכך נולד הרעיון של תחנת רדיו תיאוקרטית”‏.‏ כעבור שנה אחת בלבד — בשנת 1924 — עלתה לאוויר תחנת הרדיו CHUC. הייתה זו אחת מתחנות הרדיו הראשונות בקנדה ששידרו תכנים דתיים.‏

קנדה,‏ אשר באומדן גס זהה בגודלה ליבשת אירופה,‏ הייתה מקום אידיאלי למתן עדות באמצעות הרדיו.‏ ”‏בזכות שידורי הרדיו שלנו האמת הגיעה לאנשים רבים שלא היינו יכולים ליצור עימם קשר באופן אישי”‏,‏ אמרה פלורנס ג׳ונסון,‏ שעבדה בתחנה בססקטון.‏ ”‏ומאחר שהרדיו היה אז דבר חדשני,‏ האנשים היו להוטים להאזין לכל מה ששודר”‏.‏ עד 1926 הקימו תלמידי המקרא (‏כפי שכונו אז עדי־יהוה)‏ תחנות רדיו משלהם בארבע ערים בקנדה.‏a

מה היית שומע אילו היית מאזין לאחד השידורים הללו?‏ זמרים מהקהילה המקומית שרו לא אחת שירים בלוויית כלי נגינה ואף תזמורות קטנות.‏ כמובן,‏ האחים גם נשאו דרשות וניהלו דיונים מקראיים.‏ איימי ג׳ונס שהשתתפה בדיונים סיפרה:‏ ”‏כשהצגתי את עצמי בשירות השדה,‏ לעיתים בעל הבית היה אומר:‏ ’‏אה,‏ כן,‏ שמעתי אותך ברדיו’‏”‏.‏

תלמידי מקרא בהליפקס,‏ נובה סקוטיה,‏ השתמשו בפורמט רדיופוני שנחשב לחדשני בזמנו — תוכנית ראיונות שבה יכלו המאזינים להתקשר ולשאול שאלות מקראיות.‏ ”‏הייתה היענות רבה לתוכניות מהסוג הזה”‏,‏ כתב אח אחד.‏ ”‏כמות השיחות שהתקבלו כמעט שיתקה את התחנה”‏.‏

בדומה לשליח פאולוס,‏ קיבלו תלמידי המקרא תגובות שונות למסר שהכריזו (‏מה״ש י״ז:‏1–5‏)‏.‏ היו מאזינים שאהבו את המסר.‏ למשל,‏ כאשר הקטור מרשל שמע ברדיו את תלמידי המקרא מזכירים את סדרת הספרים עיונים בכתבי־הקודש,‏ הוא הזמין שישה כרכים.‏ לימים הוא כתב:‏ ”‏חשבתי שאוכל להיעזר בספרים כדי ללמד בסַנְדֵי סְקוּל [‏שיעורי דת לילדים בכנסייה בימי ראשון]‏”‏.‏ אולם כשסיים לקרוא את הכרך הראשון,‏ החליט הקטור לעזוב את הכנסייה שלו.‏ הוא הפך למבשר נלהב ושירת את יהוה בנאמנות עד מותו ב־1998.‏ למחרת היום שבו שודרה במזרח נובה סקוטיה ההרצאה ”‏המלכות — תקוות העולם”‏,‏ אמר קולונל ג׳.‏ א.‏ מקדונלד לאח מקומי:‏ ”‏אתמול שמעו האנשים באי קייפ ברטון את המסר הטוב ביותר שנשמע אי פעם בחלק הזה של העולם”‏.‏

מצד שני,‏ אנשי הכמורה כעסו.‏ מספר קתולים בהליפקס איימו לפוצץ את התחנה שאפשרה לתלמידי המקרא לשדר תוכניות.‏ מנהיגי דת הפעילו לחצים על הממשלה,‏ וזו הודיעה במפתיע ב־1928 שלא תחדש את רישיונות השידור של תחנות השייכות לתלמידי המקרא.‏ בתגובה הפיצו האחים והאחיות את הפרסום למי יש בעלות על האוויר?‏ — מסר מודפס שהביע מחאה על צעד לא־הוגן זה.‏ למרות זאת,‏ פקידי הממשלה סירבו לחדש את רישיונות השידור של תלמידי המקרא.‏

האם בעקבות זאת רפו ידיה של קבוצה קטנה זו של משרתי יהוה בקנדה?‏ ”‏בהתחלה נראה היה שהאויב נחל ניצחון מוחץ”‏,‏ הודתה איזבל ויינרייט.‏ ”‏אך ידעתי שיהוה יכול היה למנוע זאת,‏ אם היה זה בהתאם למטרתו.‏ לכן הבנו שיהיה עלינו למצוא דרך אחרת,‏ דרך טובה יותר,‏ לפרסם את הבשורה הטובה על המלכות”‏.‏ במקום לבשר בעיקר דרך הרדיו,‏ החלו תלמידי המקרא בקנדה להתמקד בעריכת ביקורים אישיים בבתי האנשים.‏ עם זאת,‏ אין ספק שבזמנו מילא הרדיו תפקיד חשוב בשידור ”‏המסר הטוב ביותר שנשמע אי פעם”‏ (‏מתוך אוצר הארכיון בקנדה)‏.‏