אין תחליף לאהבה
אנשים מכל הגילים, התרבויות, הלשונות והגזעים צמאים לאהבה. וכאשר צמא זה אינו בא על סיפוקו, הם אינם חשים מאושרים. חוקר בריאות כתב: ”האהבה והאינטימיות הן השורש של מה שהופך אותנו לחולים ושל מה שהופך אותנו לבריאים, מה שגורם לעצב ומה שמביא שמחה, מה שגורם לנו סבל ומה שמוביל לריפוי. אילו נמצאה תרופה חדשה בעלת השפעה דומה, סביר להניח שכל רופא במדינה היה ממליץ עליה לחוליו. הדבר היה נחשב לרשלנות רפואית שלא לרשום אותה”.
עם זאת, החברה המודרנית — ובדרך כלל עולם התקשורת ודמויות המופת הנערצות שלו — שמה דגש רב יותר על עושר, כוח, תהילה ומין מאשר על הצורך האנושי במערכות יחסים חמות ואוהבות. מחנכים רבים מעלים על נס השגת יעדים חילוניים ופיתוח קריירה, ומגדירים הצלחה על־פי מדדים אלה. אומנם נכון שחשוב לרכוש השכלה ולטפח כשרונות אישיים, אך האם יש להתרכז בדברים אלה עד שכבר לא נותר זמן למשפחה ולידידים? מחבר מלומד מימי קדם, אדם שבחן בתבונה רבה את טבע האדם, אמר שאיש מוכשר אשר אין לו אהבה הוא ”כנחושת הומה או כמצילתיים רועשים” (קורינתים א׳. י״ג:1). אנשים כאלה עשויים להתעשר ואפילו להתפרסם, אך נבצר מהם להשיג אושר אמיתי.
ישוע המשיח, איש אשר הבין לעומק את טבעם של בני האדם ורחש להם חיבה מיוחדת, הפך את אהבת אלוהים ואת אהבת הזולת ללב לבה של תורתו. הוא אמר: ”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ... ואהבת לרעך כמוך” (מתי כ״ב:37–39). רק מי שמיישמים מילים אלה יכולים להיות תלמידיו האמיתיים של ישוע. לכן הוא אמר: ”בזאת ידעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35).
אך כיצד אפשר לטפח אהבה בעולמנו? וכיצד יכולים ההורים ללמד את ילדיהם לאהוב? המאמר הבא יעסוק בשאלות אלה.
[תמונות בעמוד 3]
לא קל לטפח אהבה בעולם חדור חמדנות