צעירים שואלים...
האם כדאי לי לעשות קעקוע?
”חלק מהקעקועים חמודים. הם מאוד אומנותיים” (ג׳אלין).a
”במשך שנתיים חלמתי לעשות את הקעקוע הראשון שלי” (מישל).
דומה שלאן שלא תפנה מבטך תראה קעקועים. כוכבי רוק, ספורט, קולנוע ודוגמנים מציגים אותם לראווה. צעירים רבים הולכים בעקבותיהם ומתהדרים בכתובות קעקע המוטבעות על הכתפיים, הזרועות, המותניים והקרסוליים. אנדרו טוען: ”קעקועים זה קוּל. אתה קובע לעצמך אם לעשות קעקוע או לא”.
באנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק נאמר: ”כתובת קעקע היא חריתה לצמיתות של ציור או דוגמה על הגוף. הקעקוע נעשה על־ידי ניקוב חורים קטנים בעור בעזרת מקל, עצם, או מחט חדים שנטבלו בצִבְעָן עם צבעים טבעיים”.
אף־על־פי שקשה להציג נתונים מדויקים, מקור אחד מעריך כי ל־25 אחוז מהצעירים בגילים 15–25 בארצות־הברית יש כתובת קעקע. סנדי אומרת: ”זה מאוד מקובל”. מדוע הקעקועים מהלכים קסם על חלק מהצעירים?
מדוע כה נפוץ?
יש הרואים בכתובת קעקע סוג של מחווה רומנטית מרשימה. מישל מספרת: ”לאחי יש על הקרסול קעקוע עם השם של חברה שלו”. מה הבעיה? ”הם כבר לא ביחד”. לפי כתב העת טִין (Teen), ”רופאים מעריכים שלמעלה מ־30 אחוז מבין כל הסרות הקעקועים הן בקרב נערות המבקשות למחוק את שמו של החבר לשעבר”.
עבור צעירים אחרים כתובת הקעקע כמוה כיצירת אומנות. אחרים מחשיבים את הקעקוע לסמל לעצמאות. ”אני שולטת בחיים שלי”, מצהירה ג׳וזי, ומוסיפה ש”ההחלטה הכי חשובה בחיי” היתה לעשות קעקוע. הקעקוע מאפשר לצעירים להתנסות — להרגיש שיש להם שליטה על הופעתם החיצונית. כמו כן, כתובת הקעקע יכולה לשמש סמל למרדנות או לסגנון חיים אלטרנטיבי. לכן יש קעקועים הכוללים מילים וציורים גסים או סיסמאות פרובוקטיביות.
אך יחד עם זאת, נראה שמרבית בני הנוער פשוט מאמצים לעצמם את האופנה החולפת. אך האם העובדה שנראה שכולם מקעקעים את עצמם אומרת שגם אתה צריך לעשות קעקוע?
אומנות הקעקוע בימי קדם
ללא שום ספק, הקִעְקוּע אינו המצאה מודרנית. במצרים ובלוב נמצאו מומיות מקועקעות המתוארכות מאות שנים לפני הספירה. מומיות מקועקעות נמצאו גם באמריקה הדרומית. לרובן המכריע של הדמויות המקועקעות היה קשר ישיר לעבודת אלילים. לדברי החוקר סטיב גילברט, ”הקעקוע המוקדם ביותר שידוע עליו — ציור של דמות ולא סתם דוגמה מופשטת — מציג את האל בֶּס. לפי המיתולוגיה המצרית, בס הוא אל הולל שטוף זימה”.
מעניין לציין שתורת משה אסרה מפורשות על עם ישראל לעשות קעקועים. בויקרא י״ט:28 נאמר: ”ושֶרֶט לנפש לא תיתנו בבשרכם, וכתובת קעקע לא תיתנו בכם. אני יהוה”. עמים עובדי אלילים, כמו המצרים, נהגו לקעקע את שמות האלילים או סמליהם על החזה או הזרועות שלהם. הציות למצוות יהוה שלא לעשות כתובות קעקע, הבדיל את עם ישראל משאר העמים (דברים י״ד:1, 2).
אף־על־פי שהמשיחיים כיום אינם כפופים לתורת משה, האיסור שהטילה התורה על עשיית קעקועים מעורר מחשבה (אפסים ב׳:15; קולוסים ב׳:14, 15). בתור משיחי ודאי לא תרצה לחרות על גופך סימנים — גם אם הם זמניים בלבד — שנודף מהם ריח של עבודת אלילים או פולחן כזב (קורינתים ב׳. ו׳:15–18).
סיכונים בריאותיים
עליך להתייחס בכובד ראש גם לגורם הבריאותי. ד״ר רוברט טומסיק, פרופסור־חבר לדֶרמַטולוגיה (חקר מחלות עור), אומר: ”אתה בעצם מבקע את העור ומחדיר לתוך האזור צִבען. למרות שהמחט אינה חודרת עמוק מתחת לעור, בכל פעם שאתה פוצע את העור, אתה נחשף לזיהום בקטריאלי או נגיפי. באופן כללי, אני חושב, שקעקוע זה דבר שיש בו סיכון מסוים”. ד״ר טומסיק מוסיף ואומר: ”ברגע שהצבען בתוך העור, גם אם לא נוצר כל זיהום, תמיד קיים סיכוי לפתח אלרגיות, דלקת עור ותגובות אלרגיות אחרות הגורמות לעור להיות אדמומי, נפוח, קרומי ומגרד”.
למרות שהקעקועים אמורים להישאר חקוקים על הגוף לעד, פותחו מספר שיטות להסרתם: הסרה בלייזר (צריבת הקעקוע), הסרה בניתוח (חותכים את הקעקוע), שיוף העור (שיוף העור במברשת מתכתית המסירה את האפידרמיס ואת הדרמיס), שימוש בתמצית מלח כדי לספוג את העור המקועקע, וצילוק (הסרת הקעקוע בתמצית חומצתית ויצירת צלקת במקום). שיטות אלה יקרות ועלולות להכאיב מאוד. ”יותר מכאיב להסיר קעקוע בלייזר מאשר לעשות את הקעקוע מלכתחילה”, אומר כתב העת טִין.
מה יחשבו עליך?
עליך גם להקדיש מחשבה רצינית לתגובתם של אחרים לנוכח הקעקוע שלך, משום שייתכן שלא רבים יתלהבו בלשון המעטה (קורינתים א׳. י׳:29–33). כשהיתה בת 16, מתוך דחף פתאומי, החליטה לי מטייוון לעשות קעקוע. כיום היא בת 21 ועובדת במשרד. ”מפריע לי איך שכל העובדים במשרד נועצים מבטים בקעקוע”, מודה לי. תיאודור דאלרימפל, מטפל בתחום בריאות הנפש, אומר כי בעיני רבים, קעקועים ”הם לעתים קרובות עדות חיצונית לכך שהאדם... משתייך לתת־תרבות אלימה, אכזרית, אנטי־חברתית ופושעת”.
מאמר שפורסם בכתב העת אמריקן דמוגרפיקס (American Demographics) ציין: ”ברור כי רוב האמריקאים רואים את כל מה שקשור לאומנות הגוף כדבר שיש בו מן הסיכון. שמונים וחמישה אחוז [מקרב בני הנוער] מסכימים עם ההצהרה ש’אנשים שהקעקועים שלהם גלויים לעין... צריכים להכיר בכך שצורה זו של ביטוי עצמי ודאי תערים קשיים על הקריירה או מערכות היחסים שלהם”.
כמו כן, חשוב אם הקעקוע יחזק את טענתך להיות משיחי או יערער אותה. האם הדבר עלול להוות ”מכשול” לאחרים? (קורינתים ב׳. ו׳:3) זה נכון שאצל חלק מהצעירים הקעקועים ממוקמים באזורים לא־חשופים של הגוף. ייתכן שאפילו הוריהם אינם מודעים לקעקועים הסודיים. אך היזהר! ביקור חירום אצל רופא או אפילו רחצה במלתחה, עלולים לחשוף את הסוד הכמוס שלך! מוטב ”להתנהג ביושר בכל דבר” ולהימנע ממעשי רמייה אוויליים (עברים י״ג:18).
כטבען של אופנות חולפות, גם הקעקועים יכולים לאבד מקסמם במשך הזמן. האם באמת קיים פריט לבוש כלשהו — נניח מכנסי ג׳ינס, חולצה, שמלה או זוג נעליים — שאתה אוהב עד כדי כך שתהיה מוכן להתחייב ללבוש אותו לכל אורך חייך? מובן שלא! הרי סגנונות, גִזרות וצבעים משתנים. אלא שלא כמו פריט לבוש, את הקעקוע קשה להסיר. יתרה מזו, מה שנראה בעיניך כדבר ”קוּל” כשאתה בן 16 ייתכן מאוד שלא ייראה מלהיב במיוחד כשתהיה בן 30.
לא חסרים מקרים של אנשים שהתחרטו על אי אילו שינויים לצמיתות שערכו בהופעתם החיצונית. ”עשיתי קעקוע עוד לפני שלמדתי על יהוה”, מספרת איימי. ”אני משתדלת להסתיר אותו. כשאחרים בקהילה רואים אותו, זה מביך אותי”. מה הלקח? יש לעשות חושבים לפני שמקעקעים. אל תחליט החלטה שתתחרט עליה בעתיד.
[הערת שוליים]
a חלק מהשמות בדויים.
[תמונה בעמוד 26]
קעקועים בדרך כלל מעוררים אסוציאציות של סגנון חיים מרדני
[תמונה בעמוד 26]
במשך הזמן רבים מתחרטים על כך שעשו קעקוע
[תמונה בעמוד 27]
יש לעשות חושבים לפני שמקעקעים