פרק חמישה־עשר
כיבוד הורינו הקשישים
1. מה אנו חבים להורינו, ולכן מה עלינו לרחוש להם וכיצד ננהג בהם?
”שמע לאביך זה יְלָדֶך, ואל תבוז כי זָקְנה אמך”, יעץ האיש החכם מימי קדם (משלי כ״ג:22). אולי תאמר: ’לעולם לא אבוז להוריי!’ מרביתנו איננו בזים לאמנו — או לאבינו — אלא רוחשים להם אהבה רבה. אנו מכירים בעובדה שאנחנו חבים להם רבות. בראש ובראשונה, הורינו העניקו לנו חיים. אומנם יהוה הוא מקור החיים, אך בלי הורינו לא היינו באים לידי קיום. אין בידנו לתת להורינו דבר־מה שווה ערך לחיים שהוענקו לנו. בנוסף לכך, חשוֹב על מסירות־הנפש, הדאגה, ההוצאות הכספיות ותשומת־הלב האוהבת, המלוות את הילד בדרכו מהינקות לבגרות. מה הגיונית היא אפוא עצתו של דבר־אלוהים: ”כבד את־אביך ואת־אמך... למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה”! (אפסים ו׳:2, 3).
הכרה בצרכים הרגשיים
2. כיצד יכולים אנשים מבוגרים ”להשיב גמול” להוריהם?
2 השליח פאולוס כתב אל המשיחיים: ”עליהם [הבנים ובני הבנים] קודם כל ללמוד לעשות חסד [”לגלות מסירות לאלוהים”, ע״ח] עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם [”ולהורי הוריהם”, ע״ח], כי כן רצוי לפני אלוהים” (טימותיאוס א׳. ה׳:4). ילדים מבוגרים ’משיבים גמול’ בגלותם הערכה על כל שנות האהבה, העמל והדאגה שהוריהם והורי הוריהם השקיעו בהם. אחת הדרכים לגלות הערכה היא להכיר בעובדה, שככל אדם גם הקשישים זקוקים — לעתים אף נואשות — לאהבה ולתחושת ביטחון. כמו כולנו, חשוב להם להרגיש שמעריכים אותם. הם זקוקים לתחושה שיש טעם לחייהם.
3. כיצד נוכל לכבד את הורינו ואת הורי הורינו?
3 מכאן, שאנו יכולים לכבד את הורינו ואת הורי הורינו על־ידי שנראה להם כי אנו אוהבים אותם (קורינתים א׳. ט״ז:14). אם הורינו אינם גרים איתנו, עלינו לזכור עד כמה חשוב להם שנשמור על קשר איתם. מכתב נחמד, שיחת טלפון או ביקור ישמחו אותם מאוד. מִיוֹ מיפן כתבה בגיל 82: ”בתי [הנשואה למשגיח נודד] אומרת לי: ’אמא, את מוזמנת להצטרף ל”נסיעות” שלנו’. היא שולחת לי את תוכנית המסלול שלהם ואת מספרי הטלפון במקומות שבהם יימצאו בכל שבוע. אני יכולה לפתוח את המפה שלי ולומר: ’או, עכשיו הם פה!’ אני מודה ליהוה תמיד על שהתברכתי בבת כזו”.
סיוע חומרי
4. כיצד עודדה המסורת היהודית קשיחות־לב כלפי הורים קשישים?
4 הייתכן שכיבוד אב ואם יכלול דאגה לצורכיהם החומריים? ייתכן מאוד. בימי ישוע, קבעה המסורת של מנהיגי־הדת היהודים, שאם אדם הצהיר שכספו או רכושו הם ”הֶקדש”, הרי שאין הוא חייב להשתמש בהם לסיפוק צורכי הוריו (מתי ט״ו:3–6). איזו קשיחות־לב! מנהיגי־דת אלה בעצם עודדו את הבריות שלא לכבד את הוריהם, כי אם לבוז להם ולנער את חוצנם באנוכיות מהאחריות למילוי צורכיהם. לעולם לא נרצה לנהוג כך! (דברים כ״ז:16).
5. מדוע כיבוד אב ואם כולל לעתים סיוע חומרי גם במדינות רווחה?
5 בארצות רבות כיום, שירותי סעד במימון הממשלה מספקים לקשישים חלק מצורכיהם החומריים, כגון מזון, ביגוד וקורת־גג. בנוסף לכך, ייתכן שעלה בידם של הקשישים להקצות משאבים כלכליים לעת זקנה. אך אם משאביהם הולכים ומידלדלים או שמתברר כי לא די בהם, הילדים יכבדו את הוריהם בעשותם כמיטב יכולתם כדי לספק את צורכי ההורים. למעשה, דאגה להורים קשישים מעידה על מסירות לאלוהים. היא מוכיחה שהפרט מסור ליהוה אלוהים, מייסד התא המשפחתי.
אהבה ומסירות־נפש
6. אילו שינויים בתנאי המגורים נעשו כדי לדאוג לצורכיהם של הורים?
6 מבוגרים רבים דואגים באהבה ובמסירות־נפש לסיפוק צורכיהם של הוריהם החולים. יש שהזמינו את הוריהם להתגורר עימם בבתיהם. היו שהעתיקו את מקום־מגוריהם לאיזור של הוריהם. ואילו אחרים עברו לגור עם הוריהם. במקרים רבים היו הצעדים הללו ברכה להורים ולילדים כאחד.
7. מדוע מוטב שלא להחליט החלטות פזיזות בעניין הורים קשישים?
7 מאידך, לעתים סידורים אלה לא עלו יפה. מדוע? אולי משום שההחלטות נעשו בפזיזות או על־סמך הרגש בלבד. המקרא מורה בחוכמה: ”ערום יבין לאשורו”, כלומר הפיקח שוקל את צעדיו (משלי י״ד:15). לדוגמה, נניח שלאמך הקשישה קשה לחיות לבד, ואתה סבור שמוטב לה לעבור לגור בביתך. כשאתה שוקל את צעדיך בפיקחות, תוכל לתת את הדעת לנקודות האלה: מה הם צרכיה האמיתיים? האם מוסדות פרטיים או ממשלתיים, המעניקים עזרה סוציאלית, יכולים להוות פתרון חליפי מתקבל על הדעת? האם ברצונה לעבור? אם כן, כיצד ישפיע המעבר על חייה? האם תיאלץ להיפרד מידידים? כיצד היא תושפע מכך רגשית? האם שוחחת איתה על הנושאים הללו? אילו השלכות יהיו לכך עליך, על בן־זוגך ועל ילדיך? אם אמך תזדקק לטיפול, מי יטפל בה? האם ניתן לחלוק באחריות? האם דנת בנושא עם כל הנוגעים ישירות בדבר?
8. במי תוכל להיוועץ כדי להחליט כיצד לעזור להוריך הקשישים?
8 הואיל וחובת הטיפול בהורים מוטלת על כל הילדים במשפחה, אפשר שמן התבונה לכנס את בני־המשפחה לשם התייעצות, כדי שכולם יוכלו להשתתף בקבלת ההחלטות. שיחות עם זקני־קהילה משיחיים או עם ידידים אשר היו במצב דומה יוכלו גם הן להיות לעזר. ”הפר מחשבות [תוכניות] באין סוד [שיחה בגילוי־לב]”, מזהיר המקרא, ”וברוב יועצים תקום” (משלי ט״ו:22).
גלה הזדהות והבנה
9, 10. (א) על אף גילם המבוגר, לאיזו התחשבות ראויים הקשישים? (ב) יהיו אשר יהיו הצעדים שינקוט הפרט כדי לדאוג להוריו, מה עליו לגלות כלפיהם תמיד?
9 כיבוד הורינו הקשישים דורש הזדהות והבנה. הזמן עושה את שלו, ועם ההזדקנות, הולכים וגוברים קשיי ההליכה, האכילה והזיכרון. ייתכן שהם זקוקים לעזרה. פעמים רבות, הילדים מבקשים לעטוף את הוריהם במעטה הגנה ומנסים לכוון את צעדיהם. אך הזקנים הם מבוגרים, ויש להם חוכמה וניסיון שאותם צברו במשך כל ימיהם, שהרי כל חייהם היו עצמאיים והחליטו עבור עצמם. זהותם העצמית וכבודם־העצמי נבנים סביב תפקידם כהורים וכמבוגרים. הורים החשים שהם נאלצים להעביר את השליטה על חייהם לידי ילדיהם עלולים להיות מדוכאים או לכעוס. חלקם מתרעמים ומתנגדים למה שנראה בעיניהם ניסיון לגזול את עצמאותם.
10 אין פתרונות פשוטים לבעיות מעין אלה, אך יהא זה יפה מצדך לאפשר להוריך הזקנים לדאוג לעצמם ולהחליט החלטות אישיות במידת האפשר. מן התבונה לא להחליט מה טוב עבורם מבלי לשוחח איתם תחילה. הזִקנה גזלה מהם רבות. אל תיקח את מה שנותר להם. תיווכח שככל שתימנע מלשלוט בחיי הוריך, כן ישררו ביניכם יחסים טובים יותר. הם יהיו מאושרים יותר, וכן גם אתה. גם אם מתוך דאגה לטובתם תיאלץ לעמוד על שלך לעתים, כיבוד הורים יחייב אותך לגלות כלפיהם את ההוקרה וההתחשבות הראויות להם. דבר־אלוהים מורה: ”מפני שיבה תקום, והדרתָ פני זקן” (ויקרא י״ט:32).
שמירה על הגישה הנכונה
11–13. גם אם היחסים בין הפרט להוריו לא היו טובים בעבר, כיצד יוכל לעמוד באתגר שבטיפול בהם בשנות זקנתם?
11 כשהילדים מתקשים לכבד את הוריהם הזקנים, אפשר ששורש הבעיה נעוץ ביחסים ביניהם לבין הוריהם בשנים קודמות. אולי אביך הפגין יחס קריר ולא־אוהב, ואמך היתה שתלטנית ומחמירה. ייתכן שאתה עדיין מתוסכל, כועס או פגוע, מכיוון שהוריך לא נהגו בך כפי שציפית שינהגו. התוכל להתגבר על רגשות מעין אלה?a
12 בָּסֶה, אשר גדל בפינלנד, מספר: ”אבי החורג היה קצין אס־אס בצבא הנאצי בגרמניה. הוא היה חמום־מוח, וכשהתפרץ היה מסוכן להימצא בקרבתו. הוא היכה את אמי פעמים רבות מול עיניי. פעם אחת כשכעס עלי, שלף את חגורתו והצליף בפניי באבזם. מעוצמת הפגיעה, נפלתי לצד השני של המיטה”.
13 אולם, היה עוד פן לאישיותו. בָּסֶה מוסיף: ”מצד שני, הוא היה עובד קשה מאוד, ועשה הכל כדי לפרנס את המשפחה. מעולם לא העניק לי אהבה אבהית, אבל ידעתי שהיו לו צלקות רגשיות. אמו גירשה אותו מהבית כשהיה ילד קטן. מגיל צעיר למד להשיג את מבוקשו בכוח הזרוע, וכשהיה בחור צעיר התגייס למלחמה. יכולתי להבין אותו במידה מסוימת, ולא האשמתי אותו. כשבגרתי, רציתי לעזור לאבי כמיטב יכולתי עד יום מותו. זה לא היה קל, אבל עשיתי מה שיכולתי. ניסיתי להיות בן טוב לכל אורך הדרך, ואני חושב שהייתי בן טוב בעיניו”.
14. איזה פסוק ניתן ליישום בכל מצב, גם במצבים הקשורים לטיפול בהורים קשישים?
14 עצת המקרא יְשׂימה בחוג המשפחה כמו בכל מסגרת אחרת: ”ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה ואורך אפיים. נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם” (קולוסים ג׳:12, 13).
גם המטפלים זקוקים לתשומת־לב
15. מדוע הטיפול בהורים עלול לעתים להכאיב לפרט?
15 הטיפול בהורה לא־בריא הוא עבודה קשה, הכרוכה בהרבה מטלות ובאחריות רבה — משימה הדורשת שעות ארוכות. אך בדרך־כלל המעמסה הרגשית היא הקשה ביותר. כואב לך לראות את בריאות הוריך מידרדרת, זיכרונם נחלש ועצמאותם פוחתת. סנדי מפורטו־ריקו מספרת: ”אמי היתה הדמות המרכזית במשפחה. כאב לנו מאוד על שהיינו צריכים לטפל בה. קודם התחילה לצלוע; אחר־כך נזקקה למקל הליכה, לאחר מכן להליכון ואז לכיסא־גלגלים. מאותה עת הידרדר מצבה ולבסוף נפטרה. התפתח סרטן בעצמותיה, והיא נזקקה לטיפול קבוע — יומם ולילה. רחצנו אותה, האכלנו אותה והקראנו לה. זה היה קשה מאוד — במיוחד מבחינה רגשית. כשהבנתי שאמי גוססת, בכיתי מרוב אהבתי אליה”.
16, 17. אילו עצות תעזורנה למטפל בהורים לשמור על גישה מאוזנת?
16 אם מצבך דומה, כיצד תוכל להתמודד עימו? הטה אוזן לדברי יהוה על־ידי קריאה במקרא, ודבר איתו בתפילה. הדבר יעזור לך מאוד (פיליפים ד׳:6, 7). במידת האפשר, הקפד לאכול ארוחות מזינות והשתדל להימנע מחוסר שינה. כך ישתפר מצבך הרגשי והפיסי ותוכל לטפל ביקירך טוב יותר. אולי יתאפשר לך לתכנן מדי פעם לצאת מהשגרה. גם אם אין באפשרותך לצאת לחופשה, רצוי לקבוע זמן למנוחה. כדי להתפנות לזמן־מה מהטיפול בהורה החולה, נסה לדאוג לכך שמישהו אחר יישאר עימו.
17 אין זה יוצא דופן שהמטפלים בחולים דורשים מעצמם יותר מדי. אך אל תרגיש אשם על מה שאינך מסוגל לבצע. ייתכן שמכורח הנסיבות תיאלץ להפקיד את הטיפול ביקירך בידי בית־חולים סיעודי. אם אתה מטפל בחולה, קבע לעצמך ציפיות מציאותיות. שמור על איזון בין הדאגה לצורכי הוריך לבין מילוי צורכי ילדיך, בן־זוגך וצרכיך שלך.
כוח נשגב
18, 19. מהי הבטחתו של יהוה בנוגע להענקת תמיכה, ואיזו דוגמה מוכיחה שהוא נאמן להבטחתו?
18 באמצעות דברו, כתבי־הקודש, יהוה נותן באהבה הדרכה היכולה לעזור רבות לאדם המטפל בהוריו הקשישים, אך עזרתו אינה מסתכמת בכך. ”קרוב יהוה לכל קוראיו”, כתב בהשראת אלוהים אחד ממחברי התהלים. ”את שוועתם ישמע ויושיעם”. יהוה יושיע וישמור את נאמניו גם במצבים הקשים ביותר (תהלים קמ״ה:18, 19).
19 מֵירְנַה מהפיליפינים נוכחה באמיתוּת הדבר כשטיפלה באמה, אשר היתה חסרת־ישע לאחר שלקתה בשבץ מוחי. ”אין דבר מדכא יותר מלראות אדם אהוב עליך סובל, ואינו מסוגל לומר לך מה כואב לו”, כותבת מֵירנה. ”זה היה כמו לראות אותה טובעת לאט לאט, ולעמוד חסרת אונים. פעמים רבות כרעתי על ברכיי וסיפרתי ליהוה עד כמה אני מותשת. בכיתי כמו דוד, שביקש מיהוה לשים את דמעותיו בנאד ולזכור אותו [תהלים נ״ו:9]. ויהוה הנאמן להבטחתו נתן לי את הכוח הדרוש לי. ’יהוה היה למשען לי’” (תהלים י״ח:19).
20. איזו הבטחה מקראית עוזרת למטפלים בהורה לשמור על גישה אופטימית גם לאחר מותו?
20 יש אומרים שהטיפול בהורים מזדקנים הוא ”סיפור שאין לו סוף טוב”. גם אם תעשה כל מאמץ אפשרי בטיפול ביקיריך, חיי הקשישים מגיעים לקצם, כפי שקרה לאמה של מֵירנה. אך מי ששמים מבטחם ביהוה יודעים שהמוות אינו סוף הסיפור. השליח פאולוס כתב: ”ויש לי תקווה באלוהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי־השליחים כ״ד:15). אנשים שאיבדו את הוריהם הקשישים שואבים נחמה מתקוות התחייה ומההבטחה לעולם חדש ומלא שמחה שיכונן אלוהים, ובו ”המוות לא יהיה עוד” (ההתגלות כ״א:4).
21. אילו ברכות יניב כיבוד הורים קשישים?
21 משרתי אלוהים רוחשים כבוד עמוק להוריהם, גם אם הללו זקנים (משלי כ״ג:22–24). הם מוקירים אותם. בעשותם כן, הם חוזים בהתממשות הפסוק שנכתב בהשראת אלוהים: ”ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך ” (משלי כ״ג:25). ומעל לכל, מי שמכבדים את הוריהם הקשישים, משביעים את רצון יהוה אלוהים ומכבדים גם אותו.
a לא מדובר במקרים שבהם ניצלו ההורים לרעה ובקיצוניות את סמכותם ואת האמון שנתנו בהם ילדיהם, וביצעו מעשים הגובלים בעבירות פליליות.