הם מאושרים שלמדו לקרוא!
בכמה אזורים באיי שלמה, 80 אחוז מעדי־יהוה היו בעבר אנאלפביתיים. עובדה זו לא רק הגבילה את השתתפותם באסיפות השבועיות של הקהילה, אלא גם הקשתה עליהם ללמד את אמיתות המלכות. הייתכן שמבוגרים, שמעולם לא החזיקו עיפרון, יוכלו ללמוד לקרוא?
כמעט בכל קהילה של עדי־יהוה באיי שלמה נעשה שימוש במסגרת כיתות ללימוד קרוא וכתוב בחוברת שקוד על לימוד קרוא וכתוב (לועזית), שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה. הדוגמאות הבאות מראות כיצד עזרה תוכנית זו למאות אנשים לשפר את יכולותיהם. וחשוב מכך, לימוד הקריאה מאפשר להם לתת עדות על אמונתם במיומנות רבה יותר (פטרוס א׳. ג׳:15).
שליחה אחת, שקהילתה מונה למעלה ממאה מבשרי מלכות, הבחינה שבמהלך הדיון המקראי השבועי בחוברת המצפה רק מעטים מחזיקים בעותק אישי של החוברת, ועוד פחות משתתפים בדיון. מה היתה הסיבה לכך? אנאלפביתיות. כאשר הודיעה הקהילה כי נפתחת כיתה ללימוד קרוא וכתוב, התנדבה השליחה לשמש כמורה. בהתחלה באו רק מעט תלמידים, אך כעבור זמן קצר נכחו 40 איש מכל קבוצות הגיל.
מה היו התוצאות? השליחה מספרת: ”תקופה קצרה אחרי שהתחלנו עם התוכנית, הלכתי לשוק בשעה שש בבוקר כדי לקנות אוכל לבית השליחים. והנה, כמה מהתלמידים, אפילו הילדים הקטנים מביניהם, מוכרים אגוזי קוקוס וירקות. מדוע? הם רצו להרוויח מספיק כסף בשביל לקנות עטים ומחברות שישמשו אותם בכיתה! בנוסף לכך, הנוכחות בשיעורים עודדה אותם להשיג עותקים אישיים של חוברת המצפה”. היא מוסיפה: ”כעת גם צעירים וגם מבוגרים משתתפים במהלך שיעור המצפה והדיונים ערים מאוד”. השליחה שמחה במיוחד מכך שארבעה מהתלמידים ביקשו ליטול חלק בפעילות ההטפה, וציינו שהם ”כבר לא מפחדים”.
התועלת שמפיקים התלמידים מן השיעורים אינה מסתכמת אך ורק בידיעת קרוא וכתוב. לדוגמה, אח אחד נשוי לאישה שבמשך שנים רבות חברי הקהילה די חששו מפניה. היא היתה משליכה אבנים על אנשים שהרגיזו אותה ואפילו תקפה כמה נשים בחתיכת עץ. כאשר באה לפעמים עם בעלה לאסיפות הקהילה, היא כל כך קינאה לו, עד שהיה עליו להרכיב משקפי שמש כדי שלא תוכל להאשים אותו שהוא מסתכל על נשים אחרות.
אך זמן קצר לאחר שהתחילו השיעורים ללימוד קרוא וכתוב, שאלה האישה בשקט: ”אני יכולה להצטרף לשיעורים?” התשובה היתה חיובית. מאז היא לא החמיצה אף שיעור או אסיפה קהילתית. היא השקיעה מאמצים רבים בשיעורי הקריאה והתקדמה יפה מאוד, דבר שגרם לה שמחה רבה. הבקשה הבאה שלה היתה: ”אני יכולה לקבל שיעורי מקרא?” בעלה שמח מאוד ללמד אותה את המקרא, והיא המשיכה להשתפר בקריאה, בכתיבה ובהבנת המקרא.
לאדם בגיל 50, שמעולם לא נגע בעיפרון, זה יכול להיות אתגר עצום רק להחזיק כלי כתיבה ולרשום את אותיות האלפבית. יש שאף נוצרות להם יבלות באצבעות כתוצאה מהלחץ שהם מפעילים על העיפרון והנייר בשלבים הראשונים של הלימוד. אך לאחר שהם נאבקים במשך שבועות לאחוז היטב בעיפרון, כמה תלמידים אומרים כשחיוך רחב על פניהם: ”אני יכול לכתוב על הנייר בקלילות!” גם המורים שמחים לראות שהתלמידים מתקדמים. מורה אחת אמרה: ”זה ממש תענוג ללמד את הכיתה. פעמים רבות קורה שהתלמידים, מתוך הכרת תודה ליהוה על התוכנית הזאת, מוחאים כפיים בסיום השיעורים”.
העדים שלמדו קרוא וכתוב, וכן גם השליחים, מאושרים. מדוע? מכיוון שמתאפשר להם לנצל את יכולתם לקרוא ולכתוב כדי להסב כבוד ליהוה.
[תמונות בעמודים 8, 9]
הן צעירים והן מבוגרים מעריכים את השיעורים ללימוד קרוא וכתוב