הטלוויזיה, שמרטפית טובה?
לפעמים הפיתוי להניח לילדיך לרבוץ מול הטלוויזיה — כדי שתספק להם בידור וכדי שתוכל להתפנות לענייניך — יכול לקסום לך מאוד. אך כיצד עלול הדבר להשפיע על ילדיך?
”מסרים רגשיים המועברים דרך המרקע יכולים להשפיע אפילו על פעוטות”, מדווח הניו־יורק טיימס. במחקר שנערך לאחרונה צפו תינוקות בני שנה בקטעי טלוויזיה קצרים, שבהם הגיבה השחקנית לצעצוע מסוים בדרכים שונות. ”כאשר היא הפגינה פחד מפניו”, אומר הטיימס, ”נמנעו התינוקות מלשחק איתו והיו מוטרדים, זעופים וקודרים או הגיבו בבכי. כאשר גילתה השחקנית התלהבות, נטו הפעוטות לשחק עם הצעצוע”.
ללא ספק, הטלוויזיה משפיעה על תינוקות. אך מהי השפעתה לטווח רחוק? ד״ר נאוקי קטאוקה, פרופסור לרפואת ילדים במכללה הרפואית קַווַסַקִי בעיר קוּרַשִיקִי שביפן, בדק עשרות ילדים אשר היו שקטים בצורה קיצונית וכמעט נטולי הבעה. כולם צפו בטלוויזיה או בסרטי וידיאו במשך זמן רב. למשל, פעוט בן שנתיים לא היה מסוגל לנהל שיחה ואוצר המילים שלו היה מצומצם. התברר כי מגיל שנה צפה בקלטות וידיאו מהבוקר עד הערב, יום יום. רק לאחר שאמו הפסיקה בעצת הרופא לתת לו לצפות בסרטי וידיאו והתחילה לשחק איתו, אוצר המילים שלו התרחב בהדרגה. כן, ההורים חייבים לתקשר עם ילדיהם.
יהוה אלוהים, מכונן מוסד המשפחה, הדגיש את התקשורת הטובה ביותר ואת חשיבותה. לפני שנים רבות אמר לעמו: ”ושיננתם [את דברי אלוהים] לבניך ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך” (דברים ו׳:7). ההורים — לא מקלט הטלוויזיה — הם שיכולים ללמד את הילדים בצורה הטובה ביותר, הן במילים והן בדוגמא אישית, ’על־פי הדרך’ המתאימה להם (משלי כ״ב:6).