שברון לב ושברון אמונה
”מסביב היו פזורות גופות ולא יכולנו לדעת היכן ניצב פעם ביתנו”, אמר אדם מסרי לנקה לאחר שגלי הצונמי החריבו את כפרו בדצמבר 2004. במאמר שנכתב על האסון ציין עורך לענייני דת שהוא מוצא עצמו לפעמים ”מתפלל בשיניים קפוצות”.
רבים רואים באסונות טבע עונש מאלוהים. בעל טור אחד תיאר הוריקן הרסני כ”אגרוף אלוהים”. מנהיגי דת מסוימים בארצות־הברית הציגו אירועים כגון הוריקן קטרינה כ”זעם אלוהים” על ”ערים חוטאות”. פעילים בודהיסטים מסרי לנקה קבעו שהנוצרים אשמים בצונמי ובכך העמיקו את הקרע הדתי ביניהם. נאמני מקדש הינדי טענו שהאל שיווה כועס מכיוון שאנשים אינם הולכים בדרך הנכונה. מנהיג דת בודהיסטי בארצות־הברית אמר בנוגע לאסונות טבע: ”איננו יודעים מדוע דברים כאלה קורים. איננו יודעים אפילו מדוע אנו כאן”.
כאשר אתה רואה תמונות של בתים הרוסים, של גופות הרוגים ושל אנשים שבורי לב, האם זה גורם לך לתהות לפעמים, ’מדוע מניח אלוהים לכל כך הרבה סבל להתקיים?’ או אולי אתה אומר לעצמך, ’לאלוהים יש בוודאי סיבות טובות לכך שהוא מתיר לדברים כאלה לקרות, אבל הן שמורות עימו’. המאמרים הבאים בוחנים את הנושא ודנים במספר צעדים מעשיים שאפשר לנקוט לפני אסון טבע או בעיצומו כדי להקטין את הסיכון להיפצע או למות.
[תמונה בעמוד 3]
מנהיגי דת רבים אינם יודעים מדוע מניח אלוהים לאסונות טבע להתרחש