מה יגיד ילדכם?
הורים, בהוצאת המצפה מ־15 בינואר 2010, עמודים 16–20, נאמר שחשוב שתערכו תרגולים עם ילדיכם. המאמר שלפניכם מספק עצות שיעזרו לכם להכין את ילדיכם להתמודד בהצלחה עם קשיים בבית־הספר. תוכלו לערוך את התרגולים במהלך ערבי המשפחה הרוחניים.
עדי־יהוה צעירים ניצבים בפני לא מעט קשיים. פעמים רבות שואלים אותם חבריהם לכיתה מדוע אינם משתתפים בפעילויות מסוימות, כמו שירת ההמנון, חגיגת ימי הולדת ופעילויות הקשורות לחגים. כיצד ישיבו בנכם או בתכם על שאלות כאלה?
מספר ילדים משיחיים משיבים כך: ”אני לא יכול. זה נגד האמונה שלי”. יש לשבח את הילדים הללו על כך שהם נוקטים עמדה איתנה. בזכות תשובתם אולי לא ישאלו אותם שאלות נוספות. עם זאת, המקרא מעודד אותנו להיות ”מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש [מאיתנו] דין וחשבון” בדבר אמונתנו (פט״א ג׳:15). כדי לעשות כן, עלינו לומר יותר מאשר: ”אני לא יכול”. גם אם יהיו מי שלא יסכימו איתנו, אחרים ירצו לדעת את הסיבות העומדות מאחורי ההחלטות שלנו.
עדי־יהוה צעירים רבים מספרים לחבריהם לכיתה סיפורים מן המקרא ונעזרים בפרסומים כדוגמת הספר למד מהמורה הגדול. סיפורים אלה יכולים לסייע לאותם עדים צעירים להסביר מדוע הם עושים דברים מסוימים ומדוע אינם עושים דברים אחרים. יש תלמידים שמאזינים בתשומת לב לסיפורים המקראיים. מספר רב של תוכניות לשיעורי מקרא נוסדו בדרך זו. אולם יש ילדים המתקשים להקשיב לאורך כל הסיפור. ללא הסבר נרחב עלולים סיפורים מקראיים כלשהם להיות קשים מדי להבנה לתלמידי בית־ספר. כאשר חברתה של מינהי בת ה־11 הזמינה אותה למסיבת יום הולדת, ענתה לה מינהי: ”המקרא לא אומר לנו לחגוג ימי הולדת. מסופר במקרא שיוחנן המטביל הוצא להורג במסיבת יום הולדת”. אולם מינהי מספרת שחברתה לא הבינה את תשובתה.
במקרים מסוימים מומלץ שהילדים יראו לחבריהם לכיתה תמונות או קטעים המופיעים בספרים שלנו. אך מה אם הנהלת בית־הספר אוסרת על הילדים להציג ספרות דתית בפני תלמידים אחרים? האם ילדינו מסוגלים לבשר ביעילות גם ללא הפרסומים שלנו? מה עליכם לעשות כדי לעזור לילדיכם להשיב לכל שואל?a
עירכו תרגולים
עריכת תרגולים עם הילדים מועילה מאוד. בתרגולים אלה אתם תהיו בתפקיד חבריהם לכיתה של ילדיכם. עליכם לשבח אותם על מאמציהם להגן על אמונתם. הראו להם מה הם יכולים לעשות כדי להסביר טוב יותר את עמדתם, ומדוע חשוב שיפעלו כך. למשל, תוכלו להציע להם להשתמש במילים שבני גילם מבינים. ג׳ושוע בן התשע אומר שחבריו לכיתה לא הבינו מילים כגון ”מצפון” ו”נאמנות”. לכן היה עליו להשתמש במילים קלות יותר בשיחותיו עימם (קור״א י״ד:9).
יש ילדים ששואלים שאלה, אבל מאבדים עניין אם ניתנת להם תשובה ארוכה. אם עדי־יהוה צעירים ישתפו אותם בשיחות ויסבירו להם את אמונתם בהיגיון, הם יצליחו לעזור להם לא לאבד עניין. האניוּל בת העשר אומרת: ”הילדים בכיתה שלי אוהבים שיחות ולא הרצאות”. כדי לנהל שיחה, יש לשאול שאלות ואז להקשיב היטב לדעות הנאמרות.
השיחות המופיעות בתיבה מראות מה יכולים ילדים משיחיים להגיד לחבריהם לכיתה. אין צורך ללמוד את התגובות בעל־פה, שהרי לכל ילד אישיות ייחודית, ונסיבות שונות מכתיבות תגובות שונות. ילדכם צריך להבין את הרעיון הכללי, לחשוב איך לענות במילים משלו ואז להגיד את דבריו בצורה שתתאים למצב ולבני כיתתו. אם יש לכם ילדים בגיל בית־ספר, תרגלו איתם את השיחות באמצעות משחקי תפקידים.
חינוך ילדים דורש זמן ומאמצים. הורים משיחיים רוצים להטמיע בילדיהם את העקרונות הטמונים במקרא ולשכנע אותם לחיות על־פיהם (דב׳ ו׳:7; טימ״ב ג׳:14).
בערב המשפחתי הרוחני הבא שתערכו, תרגלו את השיחות המוצעות בתיבה עם ילדיכם, ותיווכחו עד כמה מועיל הדבר. זיכרו: אין לשנן בעל־פה את התגובות. תוכלו אפילו להציג כמה פעמים את אותו מצב, כאשר בכל פעם תהיה תגובת הילדים בכיתה שונה, וילדיכם ינסו לענות בהתאם. עיזרו להם ללמוד להשיב בהיגיון ולדבר בטקט כאשר הם מנסים להסביר את אמונתם. במשך הזמן תצליחו ללמד את ילדיכם להגן על אמונתם בפני בני כיתתם, שכניהם ומוריהם.
[הערת שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
[תיבה/תמונה בעמודים 4, 5]
מסיבות ימי הולדת
מירי: יוני, רוצה לבוא ליום ההולדת שלי?
יוני: תודה, אבל אני לא חוגג ימי הולדת.
מירי: למה לא?
יוני: כי אני אחד מעדי־יהוה, ואנחנו מאמינים במקרא. ולא כתוב שם שמשה, דוד ואחרים שהיו נאמנים לאלוהים חגגו ימי הולדת.
מירי: לא חשבתי על זה. אז זה אומר שההורים שלך אף פעם לא נותנים לך מתנות?
יוני: בטח שהם נותנים לי. אבל הם לא מחכים ליום ההולדת שלי כדי לתת לי מתנות. הם נותנים לי מתנות מתי שהם רוצים.
מירי: אבל זו בסך הכול מסיבה. מה רע בזה?
יוני: במקרא מסופר רק על שני אנשים שחגגו ימי הולדת. הם היו עובדי אלילים.
מירי: מה, באמת?
יוני: כן. אם את רוצה, מחר אני אספר לך על אחד מהם.
שירת ההמנון
גלי: לימור, למה לא עמדת דום ולא שרת את ההמנון?
לימור: יש סיבה, אבל חשבת פעם למה את עושה את זה?
גלי: כי אני אוהבת את הארץ.
לימור: גם אני מכבדת את הארץ, אבל לדעתי אין ארץ שהיא טובה יותר מארץ אחרת.
גלי: לא נכון, הארץ שלנו הכי טובה!
לימור: אני מאמינה באלוהים, ואלוהים אוהב את כל האנשים, ולא משנה באיזו ארץ הם חיים. הרבה אנשים שרים את ההמנון כי הם גאים במדינה שלהם וחושבים שהיא טובה יותר מכל המדינות האחרות. אבל אני לא מרגישה כך. אני מכבדת את הארץ שלי, אבל אני לא מוכנה לעמוד דום ולשיר את ההמנון.
גלי: הבנתי.
לימור: את יודעת, יש אפילו נבואה בתנ״ך שבתקופה שלנו אנשים מכל העמים ומכל הארצות יאמינו באותו אל ויחיו בשלום אחד עם השני.
גלי: באמת?
לימור: אני אספר לך על זה בהפסקה.
דעות פוליטיות
מיקי: אם יכולת להצביע בבחירות, במי היית בוחר?
תום: באף אחד.
מיקי: למה?
תום: כי כבר בחרתי.
מיקי: אבל אתה לא יכול להצביע!
תום: במקרה הזה אני יכול. בחרתי בממשלה הכי טובה שיש.
מיקי: למה אתה מתכוון?
תום: אני מתכוון למלכות אלוהים, ואלוהים הוא השליט הטוב ביותר לדעתי. רוצה לדעת למה?
מיקי: לא, לא ממש.
תום: בסדר, אבל אם פעם תרצה לדעת אני אשמח לספר לך.
[תמונה]
”יוני, רוצה לבוא ליום ההולדת שלי?”
[תמונה בעמוד 3]
”למה לא עמדת דום ולא שרת את ההמנון?”