קוראים שואלים.‏.‏.‏

האם גיהינום הוא מקום של עינויי תופת?‏

▪ בספרי הבשורה מזהיר ישוע את תלמידיו פן יביאו על עצמם דין גיהינום.‏ אין ספק שישוע רצה שאזהרתו תילקח במלוא הרצינות.‏ אולם האם הוא התכוון לעינויי נצח בגיהינום בוער?‏ (‏מתי ה׳:‏22‏)‏.‏

קודם כול,‏ הבה נבחן את המילה גיהינום.‏ מקורה של מילה זו במקום הקרוי ”‏גיא הינום”‏ או בשמו המלא ”‏גיא בן הינום”‏ (‏יהושע ט״ו:‏8;‏ מלכים ב׳.‏ כ״ג:‏10‏)‏.‏ גיא זה,‏ המוכר גם בשם ואדי א־רבאבה,‏ הוא עמק עמוק וצר הנמצא דרומית דרומית־מערבית לירושלים הקדומה.‏

בימי מלכי יהודה,‏ החל מהמאה השמינית לפה״ס,‏ שימש מקום זה לקיום טקסים אליליים,‏ לרבות הקרבת ילדים באש (‏דברי הימים ב׳.‏ כ״ח:‏1–3;‏ ל״ג:‏1–6‏)‏.‏ הנביא ירמיהו ניבא שתושבי יהודה ייטבחו בעמק זה בידי הבבלים כעונש מאלוהים על מעשיהם המרושעיםa (‏ירמיהו ז׳:‏30–33;‏ י״ט:‏6,‏ 7‏)‏.‏

לדברי הלמדן היהודי דוד קמחי (‏בערך 1160–1235 לספירה)‏,‏ הפך הגיא מאוחר יותר למזבלה של העיר ירושלים.‏ המקום שימש כמשרפה שבה כל הזמן בערה אש על מנת להיפטר מפסולת.‏ כל דבר שהושלך למזבלה זו הושמד לחלוטין והפך לאפר.‏

מנהיגי דת רבים מלמדים שהביטוי ”‏גיהינום”‏ עניינו במקום עינויים (‏מתי ה׳:‏22‏)‏.‏ מדוע?‏ כיוון שהם קושרים בין התפיסה האלילית של עינוי הרשעים באש בעולם הבא ובין האש הממשית שבערה בגיא שמחוץ לחומות ירושלים.‏ אולם ישוע מעולם לא קשר בין גיהינום לעינויים.‏

ישוע ידע שאביו השמימי,‏ יהוה,‏ מזדעזע מעצם המחשבה על שריפת אנשים חיים.‏ בהתייחסו למעשים שנעשו בגיא בן הינום בימיו של הנביא ירמיהו,‏ אמר אלוהים:‏ ”‏ובנו במות התופת אשר בגיא בן הינום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש,‏ אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי”‏ (‏ירמיהו ז׳:‏31‏)‏.‏ יתר על כן,‏ הרעיון של עינוי המתים מנוגד לאישיותו האוהבת של אלוהים ועומד בסתירה לאמת המקראית הברורה לפיה ”‏המתים אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏

ישוע השתמש במונח ”‏גיהינום”‏ כסמל להשמדה המוחלטת שתבוא בעקבות משפט אלוהים.‏ מכאן של”‏גיהינום”‏ ול”‏אגם האש”‏,‏ המוזכר בספר ההתגלות,‏ משמעות דומה.‏ שניהם מסמלים השמדה נצחית שממנה לא ניתן לקום לתחייה (‏לוקס י״ב:‏4,‏ 5;‏ ההתגלות כ׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏