קוראים שואלים...
האם גיהינום הוא מקום של עינויי תופת?
▪ בספרי הבשורה מזהיר ישוע את תלמידיו פן יביאו על עצמם דין גיהינום. אין ספק שישוע רצה שאזהרתו תילקח במלוא הרצינות. אולם האם הוא התכוון לעינויי נצח בגיהינום בוער? (מתי ה׳:22).
קודם כול, הבה נבחן את המילה גיהינום. מקורה של מילה זו במקום הקרוי ”גיא הינום” או בשמו המלא ”גיא בן הינום” (יהושע ט״ו:8; מלכים ב׳. כ״ג:10). גיא זה, המוכר גם בשם ואדי א־רבאבה, הוא עמק עמוק וצר הנמצא דרומית דרומית־מערבית לירושלים הקדומה.
בימי מלכי יהודה, החל מהמאה השמינית לפה״ס, שימש מקום זה לקיום טקסים אליליים, לרבות הקרבת ילדים באש (דברי הימים ב׳. כ״ח:1–3; ל״ג:1–6). הנביא ירמיהו ניבא שתושבי יהודה ייטבחו בעמק זה בידי הבבלים כעונש מאלוהים על מעשיהם המרושעיםa (ירמיהו ז׳:30–33; י״ט:6, 7).
לדברי הלמדן היהודי דוד קמחי (בערך 1160–1235 לספירה), הפך הגיא מאוחר יותר למזבלה של העיר ירושלים. המקום שימש כמשרפה שבה כל הזמן בערה אש על מנת להיפטר מפסולת. כל דבר שהושלך למזבלה זו הושמד לחלוטין והפך לאפר.
מנהיגי דת רבים מלמדים שהביטוי ”גיהינום” עניינו במקום עינויים (מתי ה׳:22). מדוע? כיוון שהם קושרים בין התפיסה האלילית של עינוי הרשעים באש בעולם הבא ובין האש הממשית שבערה בגיא שמחוץ לחומות ירושלים. אולם ישוע מעולם לא קשר בין גיהינום לעינויים.
ישוע ידע שאביו השמימי, יהוה, מזדעזע מעצם המחשבה על שריפת אנשים חיים. בהתייחסו למעשים שנעשו בגיא בן הינום בימיו של הנביא ירמיהו, אמר אלוהים: ”ובנו במות התופת אשר בגיא בן הינום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי” (ירמיהו ז׳:31). יתר על כן, הרעיון של עינוי המתים מנוגד לאישיותו האוהבת של אלוהים ועומד בסתירה לאמת המקראית הברורה לפיה ”המתים אינם יודעים מאומה” (קהלת ט׳:5, 10).
ישוע השתמש במונח ”גיהינום” כסמל להשמדה המוחלטת שתבוא בעקבות משפט אלוהים. מכאן של”גיהינום” ול”אגם האש”, המוזכר בספר ההתגלות, משמעות דומה. שניהם מסמלים השמדה נצחית שממנה לא ניתן לקום לתחייה (לוקס י״ב:4, 5; ההתגלות כ׳:14, 15).
[הערת שוליים]
a בנוגע לנבואה זו מציינת האנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳): ”מספר כה רב של תושבים ימותו בחורבן ירושלים עד כי גופותיהם יושלכו אל הגיא ללא קבורה, שם הם יירקבו או יישרפו”.