האם התכוון ישוע לאש גיהינום?
אנשים המאמינים בקיומה של אש גיהינום מצביעים כתימוכין לאמונתם על הכתוב במרקוס ט׳:48 (או פסוקים 44, 46). ישוע התייחס שם לתולעים שלא ימותו ולאש שלא תכבה. כיצד תשיב לאדם השואל אותך אודות הפסוק?
יש לציין שבתרגומי מקרא מסוימים הפסוקים 44, 46 או 48 זהים בתוכנם.a בתרגום החברה לכתבי הקודש ובתרגום עולם חדש ללועזית נאמר: ”אם עינך תכשיל אותך, עקור אותה. מוטב לך לבוא למלכות אלוהים עם עין אחת מאשר להיות מושלך לגיהינום עם שתי עיניים, במקום אשר תולעתם לא תמות ואִשם לא תכבה” (מר׳ ט׳:47, 48).
בכל אופן, יש הטוענים שדבריו של ישוע תומכים בדעה שבמות הרשעים נשמותיהם סובלות לנצח. למשל, תרגום המקרא לספרדית (Sagrada Biblia) בהוצאת אוניברסיטת נווארה מציין כי ”אדוננו מתכוון ב[מילים אלו] לעינויי גיהינום. בדרך כלל מוסבר כי ’התולעים שאינן מתות’ הן סמל למוסר כליות נצחי המייסר את שוכני גיהינום; והאש שאינה נכבית היא סמל לכאבם הגופני”.
אולם, הַשווה בין דברי ישוע לבין הפסוק האחרון שבנבואת ישעיהו.b ברור אפוא שישוע ציטט בעקיפין מישעיהו ס״ו. הנביא התכוון שיש לצאת מ”ירושלים אל גיא הינום (גיהינום) הסמוך — מקום שבו נהגו בעבר להקריב קורבנות אדם (יר׳ ז׳:31) ושלימים הפך למזבלה העירונית” [פרשנות המקרא מאת היירונימוס (The Jerome Biblical Commentary)]. מובן שהשפה הסמלית שבישעיהו ס״ו:24 אינה מצביעה על כך שבני האדם יעונו, שהרי הפסוק מדבר על פגרים. על־פי הפסוק, מי שאינם מתים הם התולעים ולא בני אדם או נפשות בנות אלמוות. אם כן, למה התכוון ישוע?
שים לב לפרשנות הפסוק במרקוס ט׳:48, המופיעה בכרך השני של הספר הקתולי האוונגליון של מרקוס. ניתוח לשוני וביאורים (El evangelio de Marcos. Análisis lingüístico y comentario exegético) :”המילים לקוחות מישעיהו (סו, 24). שם מצביע הנביא על שתי דרכים שבהן התכלו גופות המתים: ריקבון ושריפה... המילים תולעים ואש באות יחד לחיזוק מושג הכיליון. ... שני הכוחות ההרסניים הללו מוצגים כקבועים (’לא תכבה, לא תמות’) — אין דרך להימלט מהם. הניצולים היחידים בדימוי זה הם התולעת והאש — לא האדם — ושתיהן מכלות כל דבר הנופל לידן. יוצא אפוא שהפסוק אינו מתאר עינויי נצח אלא השמדה מוחלטת אשר שוללת תקומה מן המתים, ועל כן שקולה למוות סופי. [האש], אם כן, מסמלת אבדון מוחלט”.
כל אדם המבין שאלוהי האמת הוא אל אוהב וצודק, מסוגל לראות את ההיגיון העומד מאחורי הסבר זה של דברי ישוע. הוא לא התכוון לכך שהרשעים יסבלו עינויי נצח, אלא הבהיר שמרחפת מעל ראשם הסכנה שהם יושמדו כליל ללא כל תקווה לקום לתחייה.
[הערות שוליים]
a פסוקים 44 ו־46 נעדרים מכתבי היד המקראיים האמינים ביותר. חוקרים אומרים שסביר להניח כי הם נוספו לטקסט מאוחר יותר. פרופסור ארצ׳יבלד ת. רוברטסון כותב: ”שני הפסוקים הללו אינם מופיעים בכתבי היד העתיקים והמהימנים ביותר. הם השתרבבו לתוך הטקסט מתוך משפחות כתבי היד המערביות והסוריות (ביזנטיות). אין הם אלא חזרה על פסוק 48. אשר על כן, [אנו משמיטים] את פסוקים 44 ו־46, פסוקים שאינם אותנטיים”.
b ”יָצְאוּ וְרָאוּ בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תוֹלַעְתָּם לא תמות וְאִשָּם לא תכבה, והיו דֵרָאוֹן לכל בשר” (יש׳ ס״ו:24).