-
”צריך להיות הדבר הזה”המצפה — 1999 | 1 במאי
-
-
”צריך להיות הדבר הזה”
”השיב ישוע ואמר להם: ’...צריך להיות הדבר הזה, ובכל זאת עוד לא בא הקץ’” (מתי כ״ד:4–6).
1. באיזה נושא ראוי שנתעניין?
אם חייך ועתידך חשובים לך, ודאי תתעניין בנושא שריתק את תשומת לבו של צ׳. ט. ראסל ב־1877. ראסל, מייסד חברת המצפה, כתב את הספרון מדוע וכיצד ישוב האדון (אנג׳). ספרון זה בן 64 העמודים עסק בשיבתו, כלומר, בביאתו העתידית של ישוע (יוחנן י״ד:3). פעם אחת, כשישב על הר הזיתים, שאלוהו שליחיו בעניין שיבתו: ”מתי יהיה הדבר הזה ומה הוא אות בואך וקץ העולם?” (מתי כ״ד:3).
2. מדוע קיימות דעות סותרות רבות על נבואת ישוע?
2 האם אתה יודע מהי תשובת ישוע ומבין אותה? היא מתועדת בשלושה ספרי בשורה. פרופסור ד. א. קרסון מציין: ”מעטים הם הפרקים במקרא שהפרשנים חלוקים עליהם יותר ממתי כ״ד וממקביליו, מרקוס י״ג ולוקס כ״א”. אחר כך הוא מוסר את פרשנותו שלו — עוד אחת מהשקפות האנוש הסותרות. משלהי המאה שעברה ובמהלך המאה הנוכחית התאפיינו פרשנויות רבות בחוסר אמונה. הוגיהן טענו שישוע מעולם לא אמר את הכתוב בספרי הבשורה, ושדבריו סולפו מאוחר יותר, או שנבואותיו נתבדו — דעות שהולידה ביקורת המקרא. פרשן אחד אף הרחיק לכת וניתח את ספר הבשורה של מרקוס ’מבעד לעיני הפילוסופיה הבודהיסטית, מַהַייַנָה’!
3. מה דעתם של עדי־יהוה על נבואת ישוע?
3 עדי־יהוה, לעומת זאת, מכירים במהימנות המקרא ומאמינים באמיתות הדברים שאמר ישוע לארבעת השליחים שהיו עימו על הר הזיתים שלושה ימים לפני מותו. מאז ימי צ׳. ט. ראסל הולכת נבואת ישוע ומתבהרת לעם אלוהים. בשנים האחרונות שפכה חוברת המצפה אור על נבואה זו. האם עיכלת את המידע והבנת כיצד הוא נוגע לחייך?a הבה נעשה חזרה.
התגשמות טרגית באופק
4. מה יכולה להיות הסיבה שהשליחים שאלו את ישוע לגבי העתיד?
4 השליחים ידעו שישוע הוא המשיח. לכן, כאשר שמעוהו מדבר על מותו, תחייתו ושיבתו ודאי תהו, ’אם הוא ימות וייעלם, כיצד יעשה את הדברים הנפלאים שהמשיח אמור לעשות?’ ישוע דיבר גם על חורבן ירושלים ומקדשה. ייתכן שהשליחים תהו, ’מתי וכיצד יקרה הדבר?’ כדי להבין שאלו: ”מתי יהיה הדבר הזה ומהו האות לפני שכל זה יתגשם?” (מרקוס י״ג:4; מתי ט״ז:21, 27, 28; כ״ג:37 עד כ״ד:2).
5. כיצד התגשמו דברי ישוע במאה הראשונה?
5 ישוע ניבא שיהיו מלחמות, רעב, מגפות, רעידות אדמה ושנאה. עוד ניבא שהמשיחיים יירדפו, שיקומו משיחי שקר ושהבשורה הטובה תוכרז בכל העולם, ואז יבוא הקץ (מתי כ״ד:4–14; מרקוס י״ג:5–13; לוקס כ״א:8–19). את הדברים האלה אמר בשנת 33 לספירה. בעשרות השנים שחלפו מאז לא יכלו תלמידיו העירניים שלא להבחין בהתגשמות הדברים שנחזו. כן, ההיסטוריה מוכיחה שהאות נראה באותה תקופה והוביל לסיום הסדר היהודי בידי הרומאים בין 66 ל־70 לספירה. כיצד אירע הדבר?
6. מה אירע בין הרומאים ליהודים ב־66 לספירה?
6 בקיץ החם של 66 לספירה תקפו הקנאים היהודים את החיילים הרומים במבצר שליד המקדש בירושלים, ואש האלימות פשטה בכל חלקי הארץ. בספרו דברי ימי ישראל מספר פרופסור צבי גראֶץ: ”קֵיסטיוס גלוס נשיא רומא בסוריא, לא יכול עוד עמוד מנגד ולהביט במנוחת נפש... איך תפשוט המרידה. ... ויַשמיע את כל לגיונותיו... וכל חיל העזרה, אשר העמידו לפקֻדתו המלכים הסרים למשמעת רומא”. צבא זה של 000,30 חיילים כיתר את ירושלים. אחרי מספר קרבות נסוגו היהודים אל מאחורי חומות המקדש. ”חמש פעמים בחמישה ימים השתערו הרומאים על חומת ירושלים הפנימית ללכדה ברעש מלחמה ובכל פעם הֻכו אחור ויפלו מהם רבים על ידי היהודים, אשר ירו עליהם חצים ומות מעל החומה. ביום הששי הצליח בידי הרומאים לחתור תחת החומה הצפונית מול בית המקדש ולעשות בה בקיעים”.
7. מדוע יכלו תלמידי ישוע לראות את המצב באור שונה, שלא כמו רוב היהודים?
7 תאר לעצמך איזו מבוכה אחזה ביהודים, שכן זמן רב חשבו כי אלוהים מגן עליהם ועל עיר קודשם. אלא שתלמידי ישוע ידעו מראש על האסון שצפוי לירושלים. ישוע ניבא: ”הנה ימים באים עלייך ואויבייך יקימו סוללה סביבייך, ויקיפוך ויצורו עלייך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בנייך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן” (לוקס י״ט:43, 44). אך האם נגזר על המשיחיים למות בתוך ירושלים ב־66 לספירה?
8. איזו טרגדיה חזה ישוע, ומי היו ”הבחירים” שלמענם קוצרו הימים?
8 בתשובתו לשליחים על הר הזיתים חזה ישוע: ”הימים ההם יהיו צרה אשר לא היתה כמוה מראשית הבריאה שברא אלוהים ועד עתה; אף לא תהיה כמוה. ולולא קיצר אדני את הימים לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים אשר בחר בהם קיצר את הימים” (מרקוס י״ג:19, 20; מתי כ״ד:21, 22). אם כן, הימים יקוצרו וה”בחירים” יינצלו. מי היו הבחירים? ודאי שלא המורדים שהתיימרו לעבוד את יהוה אך מאסו בבנו (יוחנן י״ט:1–7; מעשי השליחים ב׳:22, 23, 36). הבחירים האמיתיים היו היהודים והנוכרים שהאמינו בישוע וראו בו המשיח והמושיע. אלוהים בחר בהם, ובחג השבועות של 33 לספירה גיבש אותם לאומה רוחנית חדשה, ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16; לוקס י״ח:7; מעשי השליחים י׳:34–45; פטרוס א׳. ב׳:9).
9, 10. כיצד ’קוצרו’ הימים של מתקפת רומא, ומה היתה התוצאה?
9 האם ’קוצרו’ הימים, והבחירים שבירושלים ניצלו? פרופסור גראץ מציין: ”קיסטיוס [גלוס] לא חפץ להחזיק בנצחונו להלחם בירושלים עד רדתה, בחשבו למשפט, כי לא נכונה עתה העת לפניו לעשות מלחמה עם גבורים מרי נפש, כי תִמָשֵׁך המלחמה לאֹרך ימים ועתותי הגשמים כבר קרבו לבא, ואז יכבד מאד להביא מַכֹּלֶת [צורכי מזון] לחילו הגדול. ... כל אלה ראה קיסטיוס וימצא טוב וכשר לפניו לסגת אחור”. מסיבה זו או מסיבות אחרות נסוג צבא רומי מן העיר וספג אבידות כבדות מן היהודים שזינבו בו.
10 תודות לנסיגה מפתיעה זו יכלו ה”בשר” — תלמידי ישוע שנשקפה סכנה לחייהם בירושלים — להינצל. ההיסטוריה מספרת שכאשר נקרתה להם שעת הכושר, ברחו המשיחיים מן האיזור. זה היה ביטוי ליכולתו של אלוהים לחזות את העתיד ולהציל את משרתיו. אך מה עלה בגורלם של היהודים שנותרו בירושלים וביהודה?
בני אותו דור נועדו לראות זאת
11. מה אמר ישוע על ”הדור הזה”?
11 יהודים רבים האמינו שמערכת הפולחן, שבית המקדש עמד במרכזה, תעמוד לעד. אבל ישוע אמר: ”לימדו... מן התאנה: כאשר ענפיה מתרככים והעלים צצים יודעים אתם שהקיץ קרוב. כן גם אתם, כראותכם את כל אלה דעו כי קרוב הוא בפתח. אמן. אומר אני לכם שלא יעבור הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה. השמים והארץ יעברו ודבריי לא יעברו” (מתי כ״ד:32–35).
12, 13. מה הבינו תלמידי ישוע כשאמר ”הדור הזה”?
12 עד שנת 66 לספירה חזו המשיחיים במרכיבים רבים של האות המורכב — מלחמות, רעב ופעילות הכרזה נרחבת של בשורת המלכות (מעשי השליחים י״א:28; קולוסים א׳:23). מתי יבוא הקץ? לְמה התכוון ישוע באומרו: ”לא יעבור הדור [יֶנֶאָה ביוונית] הזה”? לא אחת כינה ישוע את מתנגדיו בני ימיו, וביניהם מנהיגי הדת, ”דור רע ומנאף” (מתי י״א:16; י״ב:39, 45; ט״ז:4; י״ז:17; כ״ג:36). לכן, כשדיבר על הר הזיתים על ”הדור הזה”, לא התכוון לכל העם היהודי בהיסטוריה כולה ולא לתלמידיו שנקראו ”עם נבחר” (פטרוס א׳. ב׳:9). ישוע גם לא אמר ש”הדור הזה” הנו תקופת זמן.
13 הוא דיבר על מתנגדיו שחזו בהתגשמות האות שנתן. בעניין ”הדור הזה” שבלוקס כ״א:32 מציין פרופסור ג׳ואל ב. גרין: ”המונח ’הדור הזה’ (ומונחים דומים) בספר הבשורה השלישי מצביע באופן עקבי על קבוצת אנשים המתנגדים למטרת אלוהים. ... אנשים המתעקשים לפנות עורף למטרת האל”.b
14. מה עלה בגורלו של ה”דור” ההוא, וכיצד היתה אחריתם של המשיחיים שונה לגמרי?
14 המתנגדים בני הדור הרע שראו את האות מתגשם נועדו לראות גם את הקץ (מתי כ״ד:6, 13, 14). והם אכן ראו! ב־70 לספירה שבו חילות רומא בפיקודו של טיטוס, בנו של הקיסר אספסיינוס. היהודים שהיו נצורים בעיר סבלו סבל בל יתואר.c יוסף בן מתתיהו, שהיה עד ראייה למתרחש, מספר שקרוב ל־000,100,1 יהודים נספו בעת החרבת העיר בידי הרומאים וכ־000,100 נלקחו בשבי. רוב השבויים מתו מיתות נוראות ברעב או בבתי החיזיון הרומים. לא היתה לירושלים ולסדר היהודי צרה גדולה יותר מן הצרה שבין 66 ל־70 לספירה, וכמוה אף לא תהיה. אחריתם של המשיחיים, ששעו לאזהרתו הנבואית של ישוע ועזבו את ירושלים אחרי שנסוגו הרומאים ב־66 לספירה, היתה שונה לגמרי! ה”בחירים”, כלומר המשיחיים המשוחים, ’ניצלו’, והיו ב־70 לספירה במקום מבטחים (מתי כ״ד:16, 22).
התגשמות נוספת
15. מניין לנו שנבואת ישוע נועדה להתגשם בקנה מידה גדול יותר אחרי 70 לספירה?
15 אך בזה לא תם הסיפור. קודם לכן אמר ישוע שהוא יבוא בשם יהוה אחרי חורבן העיר (מתי כ״ג:38, 39; כ״ד:2). את זאת הבהיר בנבואה שנתן על הר הזיתים. לאחר שהזכיר את ’הצרה הגדולה’, אמר שאחרי כן יקומו משיחי שקר וירושלים תהיה מרמס לגויים למשך תקופה מסוימת (מתי כ״ד:21, 23–28; לוקס כ״א:24). הייתכן שנועדה להיות לכך התגשמות נוספת, גדולה יותר? העובדות משיבות בחיוב. אם נשווה בין הכתוב בספר ההתגלות ו׳:2–8 (נכתב אחרי הצרה שפקדה את ירושלים ב־70 לספירה) לבין הכתוב במתי כ״ד:6–8 ולוקס כ״א:10, 11 ניווכח שעתידים היו לבוא מלחמות, רעב ומגפות בקנה מידה גדול יותר. דברי ישוע מתגשמים ביתר עוצמה מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914.
16–18. אילו התפתחויות צפויות בעתיד?
16 זה עשרות שנים מלמדים עדי־יהוה שההתגשמות הנוכחית של האות מוכיחה כי צפויה ”צרה גדולה”. ה”דור” הרע של היום יראה את הצרה. נראה כי גם הפעם יהיה שלב ראשוני (התקפה על כל דתות הכזב), כשם שההתקפה של גלוס ב־66 לספירה ציינה את תחילתה של עת הצרה בירושלים.d כעבור פרק זמן לא ידוע יבוא הקץ — השמדה בקנה מידה כלל עולמי שתקביל לזו של 70 לספירה.
17 באשר לצרה הצפויה לנו בקרוב אמר ישוע: ”מייד אחרי צרת הימים ההם [השמדת דתות הכזב] תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו. אז ייראה אות בן־האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן־האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב” (מתי כ״ד:29, 30).
18 ישוע אומר אפוא, ש”אחרי צרת הימים ההם” יתחוללו תופעות שמימיות כלשהן. (השווה יואל ג׳:1–5; ד׳:15.) בני אדם שאינם עושים את רצון אלוהים יהיו מזועזעים ומלאי חרדה, והם ”יספדו”. רבים ”יתעלפו מאימה ומציפייה לבאות על העולם”. לא כן המשיחיים האמיתיים, הם ’ירימו ראשיהם, כי קרבה גאולתם’ (לוקס כ״א:25, 26, 28).
המשפט בפתח!
19. כיצד ניתן לדעת מתי יתגשם משל הכבשים והעזים?
19 שים לב שמתי כ״ד:29–31 מנבא כי (1) בן־האדם יבוא, (2) הוא יבוא בכבוד רב, (3) המלאכים יהיו עימו, (4) כל משפחות הארץ יראוהו. על היבטים אלו חוזר ישוע במשל הכבשים והעזים (מתי כ״ה:31–46). המסקנה המתבקשת היא שמשל זה יתגשם אחרי פרוץ הצרה, כשיבוא ישוע עם מלאכיו וישב על כיסא המשפט (יוחנן ה׳:22; מעשי השליחים י״ז:31; השווה מלכים א׳. ז׳:7; דניאל ז׳:10, 13, 14, 22, 26; מתי י״ט:28). מי יישפטו, ומה תהיינה התוצאות? המשל מציין שישוע יקדיש תשומת לב לכל העמים, כאילו ייאספו לפני כיסאו השמימי.
20, 21. (א) מה יקרה לכבשים שבמשל? (ב) מה יקרה לעזים?
20 גברים ונשים דמויי־כבש יזכו למעמד של חסד ויוצבו לימינו של ישוע. מדוע? כי הם ניצלו את ההזדמנויות שהיו להם להיטיב עם אֶחיו — משיחיים משוחים שימלכו עימו במלכותו השמימית (דניאל ז׳:27; עברים ב׳:9 עד ג׳:1). ואכן, מיליוני משיחיים דמויי־כבש מכירים ותומכים באחיו הרוחניים של ישוע. ל”המון רב” זה התקווה המקראית להינצל מן ”הצרה הגדולה” ולחיות לנצח בגן־עדן, בתחומה הארצי של מלכות אלוהים (ההתגלות ז׳:9, 14; כ״א:3, 4; יוחנן י׳:16).
21 לעזים נכון עתיד אחר לגמרי. הם אלה המתוארים במתי כ״ד:30 כמי ש”יספדו” כשיבוא ישוע. ויאה להם לספוד, כי הם דוחים את בשורת המלכות, מתנגדים לתלמידי ישוע ואוהבים את העולם אשר יחלוף לבלי שוב (מתי י׳:16–18; יוחנן א׳. ב׳:15–17). ישוע הוא שיחליט מי הם העזים, ולא אף אחד מתלמידיו עלי־אדמות. על העזים נאמר ש”ילכו לעונש עולם” (מתי כ״ה:46).
22. איזה מרכיב מנבואת ישוע ראוי לעיון נוסף?
22 מרגש לראות איך הנבואה שבמתי כ״ד וכ״ה הולכת ומתבהרת. אלא שיש מרכיב מסוים בנבואת ישוע שראוי לעיון נוסף — ’השיקוץ המשומם העומד במקום קדוש’. ישוע האיץ בתלמידיו להשתדל להבין את הנקרא ולהיות מוכנים לפעולה (מתי כ״ד:15, 16). מהו ”השיקוץ”? מתי הוא עומד במקום קדוש? ומה לזה ולחיינו בהווה ובעתיד? בשאלות אלו יעסוק המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a ראה המאמרים הלימודיים בחוברות המצפה מ־1 באפריל 1994; מ־1 בנובמבר 1995; מ־15 באוגוסט 1996.
b החוקר הבריטי ג׳. ר. ביזלי־מרי אומר: ”הביטוי ’הדור הזה’ אינו צריך להקשות על הפרשנים. אומנם יש להודות שהמילה יֶנֶאָה ביוונית עתיקה פירושה לידה, צאצאים וגזע, ... אך ב[תרגום השבעים, יוונית] היא מופיעה על־פי־רוב כתרגום למילה ’דור’, שמשמעה עידן או שם כולל לבני אדם החיים בפרק זמן אחד. ... באמירות המיוחסות לישוע נראה שיש לביטוי קונוטציה כפולה: מצד אחד מצביע המונח על בני תקופתו, ומצד שני הוא מקפל בתוכו ביקורת מרומזת”.
c בספר דברי ימי ישראל מציין פרופסור גראץ שהרומאים הוקיעו לעתים 500 אסירים ביום. שבויים יהודים אחרים קוצצו ידיהם והם שולחו חזרה אל העיר. אילו תנאים שררו שם? ”לא יהיה עוד כל מחיר לכסף וזהב, מבלתי יכלת לקחת במחירם מעט אֹכל להשיב נפש, וילחמו איש באחיו בעד כל דבר נבזה ונמאס למלא נפשם הריקה. ... חללי הרעב העלו צחנתם בכל העיר ובחֹם הקיץ בהארץ הזאת נהפכו לרקבון ויקם דבר־קטב מרירי למלאך המשחית וירבו שלשת המלאכים הרעים: חרב, רעב ודבר לקצור קציר־אדם”.
d המאמר הבא יעסוק בהיבט זה של הצרה הצפויה לבוא.
האם אתה זוכר?
◻ כיצד התגשמה הנבואה שבמתי כ״ד:4–14 במאה הראשונה?
◻ כיצד קוצרו הימים בתקופת השליחים וניצל בשר, כמנובא במתי כ״ד:21, 22?
◻ מה אפיין את ה”דור” המוזכר במתי כ״ד:34?
◻ מניין לנו שלנבואה שניתנה על הר הזיתים יש התגשמות נוספת בקנה מידה גדול יותר?
◻ מתי וכיצד יתגשם משל הכבשים והעזים?
[תמונה בעמוד 12]
בתבליט על שער טיטוס ברומא נראה שלל שנלקח מירושלים אחרי השמדתה
[שלמי תודה]
Soprintendenza Archeologica di Roma
-
-
”על הקורא להבין”המצפה — 1999 | 1 במאי
-
-
”על הקורא להבין”
”כאשר תראו את השיקוץ המשומם... עומד במקום קדוש... אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים” (מתי כ״ד:15, 16).
1. מה אירע תודות לאזהרה שנתן ישוע בלוקס י״ט:43, 44?
עירנות לקראת אסון עשויה להציל את חייך (משלי כ״ב:3). אז תאר לעצמך באיזה מצב היו המשיחיים בירושלים אחרי שתקפו הרומאים ב־66 לספירה. ישוע הזהיר שהעיר תכותר ותיחרב (לוקס י״ט:43, 44). רוב היהודים התעלמו מדבריו. תלמידיו, לעומת זאת, שעו לאזהרתו ותודות לכך ניצלו מן האסון של שנת 70 לספירה.
2, 3. מדוע כדאי לנו להתעניין בנבואת ישוע שבמתי כ״ד:15–21?
2 בנבואה הנוגעת לימינו הגדיר ישוע אות מורכב ובו מלחמות, רעב, רעידות אדמה, מגפות ורדיפות כנגד המשיחיים שיבשרו על מלכות אלוהים (מתי כ״ד:4–14; לוקס כ״א:10–19). הוא נתן לתלמידיו סימן שבעזרתו יֵדעו כי הקץ קרוב — ’שיקוץ משומם עומד במקום קדוש’ (מתי כ״ד:15). הבה נבחן מחדש את המילים החשובות האלו ונראה מה להן ולחיינו היום ובעתיד.
3 אחרי שתיאר את האות, אמר ישוע: ”כאשר תראו את השיקוץ המשומם, כנאמר בפי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש — על הקורא להבין — אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים; מי שעל הגג אל ירד לקחת חפצים מביתו, ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם. ברם התפללו שלא תהיה מנוסתכם בחורף אף לא בשבת, כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה” (מתי כ״ד:15–21).
4. מניין לנו שלנבואה במתי כ״ד:15 היתה התגשמות במאה הראשונה?
4 בספרי הבשורה של מתי ולוקס מובאים פרטים נוספים. במתי כתוב: ”עומד במקום קדוש”, ואילו במרקוס י״ג:14 כתוב: ”עומד במקום שאינו מקומו”. לוקס כ״א:20 מציין עוד פרטים מדברי ישוע: ”כאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות, דעו כי קרב חורבנה”. מכאן אנחנו למדים, שההתגשמות הראשונה קשורה למתקפת הרומאים ב־66 לספירה על ירושלים ומקדשה, מקומות שהיו קדושים ליהודים אבל לא עוד ליהוה. ב־70 לספירה הוחרבו העיר והמקדש כליל בידי הרומאים. מה היה ”השיקוץ” באותם ימים? וכיצד ’עמד במקום קדוש’? התשובות לשאלות אלו יעזרו לנו לשפוך אור על ההתגשמות בת זמננו.
5, 6. (א) מה על הקורא את דניאל פרק ט׳ להשתדל להבין? (ב) כיצד התגשמה נבואת ישוע על ”השיקוץ”?
5 ישוע האיץ בקוראים להשתדל להבין את הנקרא. באיזה חומר קריאה מדובר? סביר להניח שמדובר בדניאל פרק ט׳. שם יש נבואה על מועד ביאת המשיח, ולפיה ”ייכרת” המשיח אחרי שלוש שנים וחצי. בנבואה נמסר: ”על כנף שיקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם” (דניאל ט׳:26, 27; ראה גם דניאל י״א:31; י״ב:11).
6 היהודים האמינו, שנבואה זו עניינה בחילול המקדש בידי אנטיוכוס ה־4 כ־200 שנה קודם לכן. אולם ישוע הראה שלא כך הדבר והאיץ בקורא להשתדל להבין, ש”השיקוץ” יופיע בעתיד ואז יעמוד ב”מקום קדוש”. ברור אפוא, שישוע דיבר על צבא רומא, שיבוא ב־66 לספירה עם דגלים מיוחדים במינם. דגלים אלו, שהיו בשימוש כבר זמן רב, נחשבו בעצם לאלילים והיו לשיקוץ בעיני היהודים.a מתי ’עמדו במקום קדוש’? זה קרה כאשר הסתער צבא רומא עם דגליו על ירושלים ומקדשה, שהיו קדושים ליהודים. הרומאים אף חתרו תחת חומת המקדש. דבר משוקץ, שהיה קיים כבר זמן רב, עמד כעת במקום קדוש! (ישעיהו נ״ב:1; מתי ד׳:5; כ״ז:53; מעשי השליחים ו׳:13).
”שיקוץ” בן זמננו
7. איזו נבואה מנבואות ישוע מתגשמת בימינו?
7 מאז מלחמת העולם הראשונה אנו עדים להתגשמותו הגדולה יותר של האות שנתן ישוע במתי פרק כ״ד. זכור כי ישוע אמר: ”כאשר תראו את השיקוץ המשומם... עומד במקום קדוש... אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים” (מתי כ״ד:15, 16). מרכיב זה בנבואה חייב להתגשם גם בימינו.
8. את מי מזהים עדי־יהוה זה עשרות שנים כ”שיקוץ” בן זמננו?
8 כביטוי לביטחונם של משרתי יהוה שנבואה זו תתגשם במלואה, דנה בה חוברת המצפה מ־1 בינואר 1921 על רקע התפתחויות שחלו במזרח התיכון. אחר כך, בהוצאת ה־15 בדצמבר 1929, בעמוד 374, נאמר בחוברת המצפה מפורשות: ”הנטייה הכללית של חבר הלאומים היא להרחיק את האדם מאלוהים ומהמשיח, ועל כן זהו גוף משומם, מעשה ידי השטן ודבר משוקץ בעיני אלוהים”. אם כן, ב־1919 הופיע ”השיקוץ”. עם הזמן תפס ארגון האומות המאוחדות את מקומו של חבר הלאומים. זה מכבר מצביעים עדי־יהוה על ארגונים אלו, שהקים האדם להשכנת שלום, כעל דבר משוקץ בעיני אלוהים.
9, 10. כיצד השפיעה ההבנה הקודמת שלנו בדבר ’הצרה הגדולה’ על קביעת המועד שבו ”השיקוץ” יעמוד במקום קדוש?
9 המאמר הקודם סיכם והבהיר חלק ניכר מפרקים כ״ד וכ״ה שבספר מתי. היש צורך בהבהרה מסוימת בנושא ’השיקוץ העומד במקום קדוש’? נראה שכן. בנבואת ישוע קיים קשר הדוק בין ’העמידה במקום קדוש’ לבין פרוץ ה”צרה” המנובאת. מכאן, שאף כי ”השיקוץ” קיים זמן רב, אין להתעלם מן הקשר בין ’עמידתו במקום קדוש’ לבין הצרה הגדולה. מה משמעות הדבר?
10 משרתי אלוהים סברו בעבר, שהשלב הראשון של הצרה הגדולה החל ב־1914 והשלב האחרון יחול בפרוץ מלחמת הר מגידון (ההתגלות ט״ז:14, 16; השווה המצפה מ־1 באפריל 1939, עמוד 110 [אנג׳]). מתוך כך, אפשר להבין מדוע חשבו ש”השיקוץ” בן זמננו נעמד במקום קדוש מייד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
11, 12. איזה הסבר מתוקן בנושא הצרה הגדולה הובא ב־1969?
11 אך עם השנים התחדדה הבנתנו. ביום חמישי, ה־10 ביוני 1969, בכינוס הבינלאומי ”שלום עלי־אדמות” שהתקיים בניו־יורק סיטי, נשא פ. וו. פראנץ, סגן הנשיא דאז של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים, נאום בלתי נשכח. בעניין ההסבר הקודם של נבואת ישוע אמר אח פראנץ: ”ההסבר היה ש’הצרה הגדולה’ החלה ב־1914 ולא תמה, כי אלוהים הביא להפסקת מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918. מאז ואילך נתן אלוהים מרווח זמן, שבמהלכו תפעל השארית המשוחה של בחיריו המשיחיים, ובסופו תיכנס ’הצרה הגדולה’ לשלב האחרון במלחמת הר מגידון”.
12 ואז הובא הסבר מתוקן: ”בהתחשב באירועים שהתרחשו במאה הראשונה... לא החלה ’הצרה הגדולה’ ב־1914. מה שקרה לירושלים הסמלית בת זמננו בין 1914 ל־1918 היה רק ’ראשית הצרות’. ... ’הצרה הגדולה’, אשר לא תהיה כמוה, תתחולל בעתיד, מפני שמשמעה השמדת המעצמה העולמית של דתות הכזב (כולל הנצרות), ואחריה תפרוץ ’מלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות’ בהר מגידון”. יוצא מכך שהצרה הגדולה, על כל שלביה, תפרוץ בעתיד.
13. מדוע הגיוני לומר ש”השיקוץ המשומם” טרם ’נעמד במקום קדוש’?
13 עובדה זו נוגעת למועד שבו יעמוד ”השיקוץ” במקום קדוש. היזכר במה שקרה במאה הראשונה. הרומאים תקפו את ירושלים ב־66 לספירה ופתאום נסוגו — מהלך שאיפשר ל”בשר”, כלומר למשיחיים, להינצל (מתי כ״ד:22). בהתאם לכך, אנו מצפים שהצרה הגדולה תפרוץ בקרוב, ותקוצר למען בחירי אלוהים. שים לב לנקודת המפתח: במאה הראשונה היה קשר בין ’עמידת השיקוץ במקום קדוש’ לבין התקפת הרומאים בפיקודו של המצביא גלוס ב־66 לספירה. ההתקפה בת זמננו — תחילת הצרה הגדולה — טמונה בחיק העתיד. אם כן, ”השיקוץ המשומם”, הקיים מאז 1919, כפי הנראה טרם נעמד במקום קדוש.b אך באיזה מובן יעמוד הוא במקום קדוש? וכיצד עשוי הדבר להשפיע עלינו?
התקפה עתידית
14, 15. על אילו אירועים שיובילו להר מגידון מצביע ספר ההתגלות בפרק י״ז?
14 ספר ההתגלות מנבא על התקפה הרסנית על דתות הכזב. פרק י״ז עוסק במשפט אלוהים על ”בבל הגדולה, אם לזונות” — המעצמה העולמית של דתות הכזב. הנצרות מהווה מרכיב מרכזי במעצמה זו, ויש לה, לטענתה, יחסי ברית עם אלוהים. (השווה ירמיהו ז׳:4.) מימים ימימה קיימים מגעים פסולים בין דתות הכזב, כולל הנצרות, לבין ”מלכי הארץ”, אך זה ייפסק כאשר תינתנה הדתות לשממה (ההתגלות י״ז:2, 5). בידי מי?
15 ספר ההתגלות מדבר על ”חיה אדומה כשני” הקיימת לזמן מה, נעלמת וחוזרת (ההתגלות י״ז:3, 8). מנהיגי העולם תומכים בה. מפרטי הנבואה מתברר שחיה סמלית זו היא הארגון להשכנת שלום שהוקם ב־1919, חבר הלאומים (”שיקוץ”), וכיום זהו ארגון האומות המאוחדות. הכתוב בספר ההתגלות י״ז:16, 17 מראה שאלוהים יתן בלבם של מנהיגי אנוש מסוימים, בעלי מעמד מרכזי ב”חיה”, לעשות את המעצמה העולמית של דתות הכזב שוממה. התקפה זו תציין את פרוץ הצרה הגדולה.
16. אילו התפתחויות חשובות מתחוללות בעניין הדתות?
16 הואיל והצרה הגדולה תפרוץ בעתיד, האם טרם ’עמד השיקוץ במקום קדוש’? נראה שכן. ”השיקוץ” אומנם הופיע בתחילת המאה וקיים עשרות שנים, אך בעתיד הקרוב יעמוד הוא, במובן מיוחד במינו, ”במקום קדוש”. אין ספק שתלמידי המשיח במאה הראשונה השתוקקו לדעת מה משמעות ’עמידתו במקום קדוש’, והוא הדין לגבי המשיחיים בני זמננו. רק כאשר יתגשמו הדברים נדע את כל הפרטים. עם זאת, ראוי לציין שבכמה ארצות מסתמנת סלידה הולכת וגוברת מן הדת. גורמים פוליטיים, בעצה אחת עם משיחיים לשעבר שסטו מן האמונה האמיתית, מלבים את העוינות כלפי הדתות ככלל וכלפי המשיחיים האמיתיים בפרט (תהלים צ״ד:20, 21; טימותיאוס א׳. ו׳:20, 21). כתוצאה מכך, כוחות פוליטיים ’נלחמים בשה’ כבר עתה, ומלחמה זו, לפי הכתוב בספר ההתגלות י״ז:14, תסלים. אף שאין בכוחם לפגוע בשה האלוהים — ישוע המשיח במעמדו הנעלה והמכובד — הם יוסיפו לפעול נגד עובדי אלוהים האמיתיים, ובמיוחד נגד ’קדושיו’ (דניאל ז׳:25; השווה רומים ח׳:27; קולוסים א׳:2; ההתגלות י״ב:17). אולם אלוהים מבטיח לנו שהשה ובני לווייתו ינצחו (ההתגלות י״ט:11–21).
17. מה נוכל לומר, בלי לקבוע מסמרות, על האופן שבו יעמוד ”השיקוץ” במקום קדוש?
17 שממה צפויה לדתות הכזב. בבל הגדולה ”שיכורה מדם הקדושים” ומתנהגת כמלכה, אבל אין מנוס מהשמדתה. השפעתה הטמאה על מלכי הארץ תתפוגג במפתיע, כשישתנו היחסים ו’עשר הקרניים של החיה’ ישנאו אותה ויתקפוה (ההתגלות י״ז:6, 16; י״ח:7, 8). כאשר תתקוף ’החיה האדומה כשני’ את הזונה הדתית, יעמוד ”השיקוץ” באופן מזרה אימה במקום ה”קדוש” לנצרות.c השממה תחל אפוא בנצרות חסרת האמונה המתעטפת באיצטלה של קדושה.
מהי ’המנוסה’?
18, 19. מדוע ’המנוסה אל ההרים’ אין משמעה שינוי דת?
18 לאחר שניבא ש’השיקוץ המשומם יעמוד במקום קדוש’, אמר ישוע שאל למבינים לשבת בחיבוק ידיים. האם התכוון שבשלב מאוחר זה — כשיעמוד ”השיקוץ” ב”מקום קדוש” — יימלטו רבים מדתות הכזב ויצטרפו לדת האמת? לא. תן דעתך להתגשמות הראשונה. ישוע אמר: ”הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים; מי שעל הגג אל ירד ואל ייכנס לקחת דבר מביתו; ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם! התפללו שלא יהיה זה בחורף” (מרקוס י״ג:14–18).
19 ישוע לא אמר שרק מי שבירושלים חייבים לנוס, כאילו התכוון שעליהם לצאת ממרכז הפולחן היהודי; ואזהרתו אין עניינה בשינוי דת — לנוס מדת הכזב ולחבור לדת האמת. לא היה צורך להורות לתלמידי ישוע להימלט מדת אחת אל אחרת; הם כבר נעשו למשיחיים. כמו כן, ההתקפה ב־66 לספירה לא הניעה את חסידי היהדות בירושלים וביהודה לעזוב את דתם ולחבוק את המשיחיוּת. על אודות הלוחמים שרדפו אחר הרומאים הנמלטים, מוסר פרופסור צבי גראץ: ”בשמחה ושירים, במצהלות מנצחים ומנגינות תשועה שבו הקנאים ירושלימה ושמחת עולם על ראשם (ביום ח׳ מרחשון) על הגאֻלה ועל התשועה. ... האם לא הֶרְאָם יְיָ [אלוהים] נפלאות עתה כנפלאות אשר עשה לישראל בימים מקדם?” הקנאים לא פחדו מפני העתיד.
20. מה עשו התלמידים הקדומים בהתאם לעצת ישוע לנוס אל ההרים?
20 מה עשו הבחירים, שהיו מעטים יחסית, בהתאם לעצת ישוע? הם נסו מיהודה ונמלטו אל ההרים שמעבר לירדן, ובזאת הראו שאין להם חלק, לא פוליטי ולא דתי, בַּסדר היהודי. הם עזבו שדות ובתים ואף לא התעכבו לאסוף את רכושם. בביטחון מלא שיהוה יגן עליהם ויכלכלם, עמדה עבודתו בראש סולם עדיפויותיהם (מרקוס י׳:29, 30; לוקס ט׳:57–62).
21. לְמה אין לצפות כשיתקוף ”השיקוץ”?
21 חשוב כעת על ההתגשמות הגדולה יותר. עדי־יהוה מאיצים באנשים כבר עשרות שנים לצאת מדתות הכזב ולהצטרף לדת האמת (ההתגלות י״ח:4, 5). מיליונים עשו כן. נבואת ישוע אינה מציינת שעם פרוץ הצרה הגדולה, ייכנסו המונים אל דת האמת; לא היתה נהירה של יהודים אל הקהילה המשיחית ב־66 לספירה. אך למשיחיים האמיתיים יהיה תמריץ גדול לשעות לאזהרת ישוע ולהימלט.
22. במה תתבטא אולי מנוסתנו אל ההרים כציות לדברי ישוע?
22 אין באפשרותנו לדעת כיום את כל הפרטים על הצרה הגדולה, אבל המסקנה המתקבלת על הדעת היא שהמנוסה שעליה דיבר ישוע לא תהיה למקום גיאוגרפי. משרתי אלוהים פזורים בכל קצוות תבל. דבר אחד בטוח: כשיהיה צורך במנוסה, יהיה על המשיחיים להמשיך להיבדל בבירור מארגוני דתות הכזב. יש משמעות גם לעובדה שישוע אמר שאין לחזור הביתה ולקחת בגד או חפצים אחרים (מתי כ״ד:17, 18). ייתכן שיהיו מצבים שיעמידו במבחן את גישתנו לדברים חומריים; האם הם חשובים ביותר או שהישועה שתהיה נחלת מצדדי אלוהים חשובה יותר? ייתכן שהמנוסה שלנו תתבטא בקשיים ובמחסור. יהיה עלינו להיות מוכנים לעשות כל שיידרש, כפי שעשו אחינו לאמונה במאה הראשונה, אשר נסו מיהודה אל פֶּרֵאָה שמעבר לירדן.
23, 24. (א) היכן נמצא הגנה? (ב) כיצד צריכה האזהרה בדבר ’השיקוץ המשומם העומד במקום קדוש’ להשפיע עלינו?
23 עלינו לוודא שאנו עדיין שמים מבטחנו ביהוה ובארגונו המשול להר (שמואל ב׳. כ״ב:2, 3; תהלים י״ח: 3; דניאל ב׳:35, 44). שם נמצא הגנה. לא ננהג כדוגמת המוני האנשים שינוסו אל ה”מערות ויסתתרו ב”סלעי ההרים”, סמל לארגונים ולמוסדות שיעמדו עוד זמן קצר אחרי השמדת בבל הגדולה (ההתגלות ו׳:15; י״ח:9–11). אמת, הזמנים יהיו אולי קשים יותר — כפי שהיו ב־66 לספירה לנשים ההרות שנסו מיהודה ולכל מי שהלך בקור ובגשם. אך אין לנו ספק שאלוהים יפתח לנו פתח לישועה. נחזק נא את ביטחוננו כבר עתה ביהוה ובבנו המולך במלכותו.
24 אין לנו סיבה לפחד מן הבאות. ישוע לא רצה להפחיד את תלמידיו, ואין הוא רוצה שנפחד היום או בעתיד. הוא הזהיר אותנו, כדי שנכין את לבנו ושכלנו. הרי המשיחיים שיעשו את רצון אלוהים לא ייענשו כשיושמדו דתות הכזב ויתר העולם המרושע הזה. הם יבינו וישעו לאזהרה בעניין ’השיקוץ המשומם העומד במקום קדוש’. הם יפעלו בנחישות מתוך אמונה איתנה כסלע. מי יתן ולעולם לא נשכח את הבטחת ישוע: ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע” (מרקוס י״ג:13).
[הערות שוליים]
a ”במקדשי רומא נהגו הרומאים בדגליהם בחרדת קודש; הכבוד שרחש עם זה לדגליו עמד ביחס ישר לעליונותו על העמים האחרים... [החיילים ראו בו] הדבר הקדוש ביותר עלי־אדמות. והחייל הרומי הושבע בדגלו” (אנציקלופדיה בריטניקה, המהדורה האחת־עשרה).
b יש לציין שגם אם התגשמות דבריו של ישוע בין 66 ל־70 לספירה יכולה לעזור לנו להבין כיצד יתגשמו בצרה הגדולה, לא ניתן להשוות במדויק את שתי ההתגשמויות, משום שלכל אחת רקע אחר.
c ראה המצפה מ־15 בדצמבר 1975, עמודים 741–744 [אנג׳].
האם אתה זוכר?
◻ מי היה ”השיקוץ המשומם” במאה הראשונה?
◻ מדוע מן ההיגיון לומר ש”השיקוץ” בן זמננו טרם עמד במקום קדוש?
◻ איזו התקפה מצד ”השיקוץ” נובאה בספר ההתגלות?
◻ איזו ’מנוסה’ אולי תידרש מאיתנו?
[תמונה בעמוד 16]
בבל הגדולה מכונה ”אם כל הזונות”
[תמונה בעמוד 17]
החיה האדומה כשני מן ההתגלות פרק י״ז היא ”השיקוץ” שעליו דיבר ישוע
[תמונה בעמוד 18]
החיה האדומה כשני תצא למתקפת חורמה נגד הדתות
-
-
הייה עירני וחרוץ!המצפה — 1999 | 1 במאי
-
-
הייה עירני וחרוץ!
”לכן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה” (מתי כ״ה:13).
1. לְמה ציפה השליח יוחנן?
בדו־שיח האחרון שבמקרא הבטיח ישוע: ”אני בא מהר”. והשליח יוחנן אמר: ”אמן. בוא נא האדון ישוע”. יוחנן האמין באמונה שלימה שישוע יבוא. הוא היה אחד השליחים ששאלו את ישוע: ”מתי יהיה הדבר הזה ומה הוא אות נוכחותך [פארוסיה ביוונית] וקץ העולם?” בביטחון מוחלט ציפה יוחנן לנוכחותו של ישוע (ההתגלות כ״ב:20; מתי כ״ד:3, ע״ח).
2. כיצד מתייחסים חברי הכנסיות לנוכחותו של ישוע?
2 ביטחון זה אינו נחלת הכלל. כנסיות רבות מאמינות רשמית ב’ביאת’ ישוע, אך מעטים מחבריהן ממש מצפים לזה, דבר המתבטא באורח חייהם. הספר הפארוסיה בברית החדשה (The Parousia in the New Testament) מציין: ”קיימת אינטגרציה משמעותית מעטה בין תקוות הפארוסיה לבין התנהגותה, דפוסי חשיבתה ופועלה של הכנסייה. ... הדחיפות שבה אמורים חברי הכנסייה לחזור בתשובה ולבשר את הבשורה הטובה, נחלשה או אבדה לחלוטין”. אך לא הכל איבדו זאת.
3. (א) מהי גישתם של המשיחיים האמיתיים לפארוסיה? (ב) במה נדון עכשיו?
3 תלמידיו האמיתיים של ישוע מצפים בכיליון עיניים לקץ עולם מרושע זה. לצד הציפייה עלינו להביט נכונה על כל הכרוך בנוכחותו של ישוע ולפעול בהתאם. ראייה זו תאפשר לנו ’להחזיק מעמד עד קץ ולהיוושע’ (מתי כ״ד:13). כשניבא את הנבואה שבמתי פרקים כ״ד וכ״ה, יעץ ישוע עצות חכמות שכולנו יכולים ליישמן לטובתנו הנצחית. בפרק כ״ה יש משלים שאתה ודאי מכיר, כמו משל עשר העלמות (הנבונות והכסילות) ומשל כיכרי הכסף (מתי כ״ה:1–30). מה התועלת שניתן להפיק ממשלים אלו?
הייה עירני כמו חמש העלמות!
4. מהו העיקר במשל העלמות?
4 אולי כדאי שתקרא שוב את משל העלמות שבמתי כ״ה:1–13. ברקע חתונה גדולה, שבמהלכה הולך החתן אל בית אבי הכלה כדי לקחתה לביתו (או לבית אביו). אל החתן מתלווים מן הסתם נגנים וזמרים, ואין לדעת מתי בדיוק הוא יגיע. עשר העלמות חיכו אל תוך הלילה לבואו של החתן. חמש נהגו בכסילוּת ולא לקחו עימן מספיק שמן למנורותיהן, ולכן נאלצו ללכת ולקנות עוד. חמש האחרות נהגו בתבונה והביאו עימן שמן נוסף בכליהן, כדי שבמקרה הצורך יוכלו למלא את מנורותיהן בעודן ממתינות. רק הן היו מוכנות בבוא החתן, ורק הן הורשו להיכנס אל החתונה. חמש העלמות הכסילות שבו מאוחר מדי ולא הורשו להיכנס.
5. אילו פסוקים שופכים אור על המשמעות הסמלית של משל העלמות?
5 היבטים רבים של המשל נושאים משמעות סמלית. למשל, כתבי־הקודש מציגים את ישוע כחתן (יוחנן ג׳:28–30). ישוע דימה את עצמו לבן מלך, שלכבודו נעשתה מסיבת חתונה (מתי כ״ב:1–14). המקרא ממשיל את המשיח לבעל (אפסים ה׳:23). המשיחיים המשוחים מתוארים בכתבי־הקודש כ”כלה” של המשיח (יוחנן ג׳:29; ההתגלות י״ט:7; כ״א:2, 9). המשל אינו מזכיר את הכלה, אבל הוא כן מדבר על עשר עלמות, והמשוחים מתוארים בפסוקים אחרים כבתולה (עלמה) המאורשת למשיח (קורינתים ב׳. י״א:2).a
6. באילו דברי אזהרה חתם ישוע את משל העלמות?
6 מלבד פרטים אלו ומשמעויות נבואיות כלשהן, ניתן ללמוד מן המשל כמה דברים חשובים. לדוגמה, שים לב שישוע חתם את המשל במילים: ”לכן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה”. אם כן, מטרת המשל היא להדגיש שכל אחד מאיתנו חייב להיות עירני לקראת קץ עולם מרושע זה. אף שאין אנו יודעים את התאריך המדויק, הקץ בוא יבוא. שים לב איך התייחסו לכך שתי הקבוצות.
7. במה התבטאה כסילותן של חמש העלמות?
7 ישוע אמר: ”חמש מהן היו כסילות”. האם הן לא האמינו שהחתן יבוא? האם הן רדפו תענוגות? האם הוליכו אותן שולל? לא ולא. ישוע אמר שחמש עלמות אלו ”יצאו לקראת החתן”. הן ידעו שהוא בדרכו אליהן ורצו לתרום את חלקן ולהצטרף ל”חתונה”. אך האם התכוננו היטב? הן חיכו לו זמן מה עד ”חצות הלילה”, אך הן לא היו ערוכות לבואו כל הזמן — גם אם יבוא מוקדם יותר או מאוחר יותר ממה שציפו.
8. במה התבטאה תבונתן של חמש העלמות?
8 חמש האחרות — שכונו בפי ישוע נבונות — יצאו אף הן עם מנורות דולקות וציפו לבוא החתן. גם הן חיכו, אבל הן היו ”נבונות”. המילה היוונית שתורגמה ל”נבונות” מצביעה גם על ”פיקחות, חדות הבחנה ותושייה”. תבונתן באה לידי ביטוי בזה שהביאו שמן נוסף בכלים, כדי למלא את המנורות בעת הצורך. הן היו כל כך נחושות בדעתן להיות מוכנות לבוא החתן, שלא נתנו מן השמן שלהן לאחרות. עירנות זו היתה במקומה, כי כשהגיע החתן הן היו בַּמקום, מוכנות לגמרי. ”העלמות המוכנות נכנסו איתו לחתונה והדלת נסגרה”.
9, 10. מהו הלקח ממשל העלמות, ואילו שאלות עלינו לשאול את עצמנו?
9 ישוע לא ניסה ללמד שיעור בגינוני חתונה ולא ניסה ליעץ כאן בנושא הנתינה לזולת. הלקח שהדגיש הוא: ”לכן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה”. שאל את עצמך, ’האם אני באמת עומד על המשמר בכל הנוגע לנוכחות ישוע?’ אנו מאמינים שישוע מולך כעת בשמים, אבל עד כמה ממוקדת תשומת לבנו בעובדה ש’בן־האדם יבוא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב’? (מתי כ״ד:30) ”בחצות הלילה” היה בואו של החתן קרוב יותר משהיה כשיצאו העלמות לקראתו. גם בואו של בן האדם להשמיד את הסדר המרושע הנוכחי קרוב יותר משהיה כשהתחלנו לצפות לו (רומים י״ג:11–14). האם אנו שומרים על עירנות ואף מגבירים אותה עם קרוב העת?
10 כדי למלא את הצו ”עימדו על המשמר” יש צורך בעירנות מתמדת. חמש עלמות הניחו לשמן לאזול ויצאו לקנות עוד. גם כיום עלול המשיחי להניח לכל מיני דברים להסיח את דעתו עד כדי כך שאין הוא ערוך לגמרי לבואו הקרֵב של ישוע. זה מה שקרה לכמה מהמשיחיים במאה הראשונה. וזה עלול לקרות גם כיום. אם כן, שאל את עצמך, ’האם זה קורה לי?’ (תסלוניקים א׳. ה׳:6–8; עברים ב׳:1; ג׳:12; י״ב:3; ההתגלות ט״ז:15).
הייה חרוץ — הקץ קרוב
11. איזה משל סיפר ישוע אחר כך, ולְמה הוא דומה?
11 במשל הבא עודד ישוע את תלמידיו לא רק להיות עירנים. אחרי שסיפר את משל העלמות הנבונות והכסילות סיפר את משל כיכרי הכסף. (קרא מתי כ״ה:14–30.) במובנים רבים דומה משל זה למשל המנים שאותו סיפר, כדי לתקן רבים ש”חשבו כי מייד תיגלה מלכות האלוהים” (לוקס י״ט:11–27).
12. מהו העיקר במשל כיכרי הכסף?
12 במשל כיכרי הכסף סיפר ישוע על איש, אשר לפני שיצא למסע קרא לשלושה עבדים. לאחד נתן חמש כיכרי כסף, לאחר שתיים ולאחר אחת — ”לכל איש לפי כישרונו”. הכיכר היתה כמות כסף סטנדרטית, שערכה באותם ימים היה שכר 14 שנות עבודה — סכום נכבד מאוד! בשובו ביקש האדון מעבדיו דין וחשבון על מה שעשו כשנעדר ל”זמן רב”. שני העבדים הראשונים הרוויחו כפליים ממה שהופקד בידם. ”יפה”, אמר להם. הוא הבטיח להם אחריות גדולה יותר, ולכל אחד אמר: ”בוא אל שמחת אדונך”. בטענה שהאדון תובעני מדי, לא עשה העבד שקיבל כיכר אחת שום רווחים. הוא החביא את הכסף ואפילו לא הפקיד אותו אצל הבנקאים להרוויח את הריבית. האדון כינהו ”רע ועצל”, כי פעל בניגוד לאינטרסים שלו. כיכר הכסף נלקחה ממנו, והוא הושלך החוצה אל ”היללה וחרוק השיניים”.
13. באיזה מובן דומה ישוע לאדון במשל?
13 גם במשל הזה יש פרטים בעלי משמעות סמלית. ישוע, לדוגמה, שאותו סימל האיש שיצא למסע, עזב את תלמידיו, עלה השמיימה וחיכה זמן רב עד שהוכתר למלךb (תהלים ק״י:1–4; מעשי השליחים ב׳:34–36; רומים ח׳:34; עברים י׳:12, 13). אך גם כאן טמון לקח עמוק יותר, שעל כולנו ליישם בחיים. מהו?
14. מה מדגיש לנו משל כיכרי הכסף?
14 בין שתקוותנו לחיות חיי אלמוות בשמים או חיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות, מן המשל עולה שעלינו להיות עתירי פועל בפעילויות המשיחיות. את מוסר ההשכל ניתן לסכם במילה אחת: חריצות. השליחים שימשו דוגמה בנידון מחג השבועות 33 לספירה. במקרא כתוב: ”במילים רבות אחרות העיד בהם [פטרוס] והאיץ בהם באומרו: ’הימלטו מן הדור הסורר הזה!’” (מעשי השליחים ב׳:40–42). מאמציו נשאו פרי רב. מי שהצטרפו אל השליחים בפעילות ההטפה, בישרו בחריצות, והבשורה ’שגשגה בכל העולם’ (קולוסים א׳:3–6, 23; קורינתים א׳. ג׳:5–9).
15. כיצד עלינו ליישם את הלקח המרכזי של משל כיכרי הכסף?
15 זכור את הקשר המשל — נבואה על נוכחות ישוע. יש לנו ראיות למכביר שהפארוסיה של ישוע בעיצומה ושבקרוב תגיע לשיאה. זכור גם את הקשר בין ”הקץ” לבין המלאכה המוטלת על המשיחיים: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). בהתחשב בכך, לאיזה עבד אנו דומים? שאל את עצמך: ’הייתכן שאני דומה לעבד שהחביא את מה שהופקד בידיו ואולי דאג לענייניו האישיים? או האם ברור לכל שאני דומה לעבדים הטובים והנאמנים? האם אני מסור כל כולי לקידום ענייני האדון בכל הזדמנות?’
עירניים וחרוצים במהלך נוכחותו
16. מה אומרים לך שני המשלים?
16 כן, מלבד משמעותם הסמלית והנבואית של שני המשלים, יש בהם דברי עידוד ברורים מפי ישוע עצמו. המסר שלו הוא: ’הייה עירני וחרוץ, בייחוד בראותך את אות נוכחותו של המשיח’. האות נראה עכשיו. האם אנו באמת עירניים וחרוצים?
17, 18. מה יעץ התלמיד יעקב בנושא נוכחות ישוע?
17 יעקב, אחיו למחצה של ישוע, לא שמע את ישוע מנבא על הר הזיתים; לימים, הגיעה הנבואה לאוזניו והוא עמד על חשיבותה. הוא כתב: ”לכן, אחיי, התאזרו אורך רוח עד בוא [”נוכחות”, ע״ח] האדון. הנה האיכר מחכה לפרי האדמה היקר ומייחל לו בסבלנות עד שיזכה ליורה ומלקוש. גם אתם התאזרו אורך רוח, כוננו את לבבכם, כי קרבה ביאת [”נוכחות”, ע״ח] האדון” (יעקב ה׳:7, 8).
18 לאחר שהבטיח כי אלוהים ישפוט לכף חובה את מי שמנצלים את עושרם לרעה, הפציר יעקב במשיחיים להתאזר אורך רוח בעודם ממתינים להתערבותו של יהוה. משיחי חסר סבלנות עלול להפוך לנקמני, ולחשוב שמתפקידו לתקן את העוול. אל לו לעשות כן, משום שהמשפט בוא יבוא. להמחשת דבריו הביא יעקב את דוגמת האיכר.
19. איזה מין אורך רוח נאלץ איכר מבני ישראל לגלות?
19 איכר מבני ישראל שזרע זרעים, היה חייב לחכות לנביטת הנבטים, לצמיחתם ולקציר (לוקס ח׳:5–8; יוחנן ד׳:35). בכל אותם חודשים היה לו זמן רב, ואולי גם סיבות, לדאגה. האם יֵרד היורֶה בכמות מספקת? מה באשר למלקוש? האם יישמדו היבולים במכת חרקים או בסערה? (השווה יואל א׳:4; ב׳:23–25.) למרות זאת, אותו איכר יכול היה לבטוח ביהוה ובמחזורי הטבע שברא (דברים י״א:14; ירמיהו ה׳:24). סבלנותו היתה בבחינת ציפייה בטוחה. הוא ידע והאמין שציפייתו תישא פרי. וכך היה.
20. כיצד נוכל להתאזר אורך רוח בהתאם לעצת יעקב?
20 האיכר ידע פחות או יותר מתי תבוא עונת הקציר, אבל המשיחיים במאה הראשונה לא יכלו לחשב מתי תחול נוכחות ישוע. בכל זאת, לא היה להם ספק בדבר. יעקב כתב: ”קרבה נוכחות [פארוסיה ביוונית] האדון” (ע״ח). כשכתב מילים אלו, לא נראָה אות נוכחות המשיח בקנה מידה גדול או בעולם כולו. אבל היום הוא ברור כשמש! מה עלינו לחוש בתקופה זו? האות גלוי לעין. אנו רואים אותו, ויכולים לומר בביטחון מלא, ’האות מתגשם לנגד עיניי’. על כן, בביטחון רב נֹאמר: ’נוכחות האדון’ (ע״ח) בעיצומה, ובקרוב היא תגיע לשיאה.
21. מה נחושים אנו בדעתנו לעשות?
21 הואיל וכך, יש לנו סיבות טובות במיוחד לעכל וליישם את הלקחים הבסיסיים משני המשלים שעליהם דיברנו. ישוע אמר: ”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה” (מתי כ״ה:13). זהו ללא ספק הזמן להיות נלהבים בעבודת אלוהים. הבה נוכיח יום יום שהבנו את ישוע. הבה נהייה עירנים וחרוצים!
[הערת שוליים]
a לניתוח הפרטים הסמליים של המשל, ראה הספר מלכות אלוהים בת אלף השנים קרבה ובאה, עמודים 169–211 (אנג׳). יצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc
b ראה מלכות אלוהים בת אלף השנים קרבה ובאה, עמודים 212–256 (אנג׳).
האם אתה זוכר?
◻ מהו המסר המרכזי שמצאת במשל העלמות הנבונות והכסילות?
◻ איזו עצה בסיסית מייעץ לך ישוע במשל כיכרי הכסף?
◻ באיזה מובן אורך רוחך לגבי הפארוסיה דומה לאורך רוחו של איכר מבני ישראל?
◻ מדוע ניתן לומר שימינו מרגשים וקשים במיוחד?
[תמונה בעמוד 23]
אילו לקחים למדת ממשל העלמות וממשל כיכרי הכסף?
-