-
כיצד תעמוד לפני כס המשפט?המצפה — 1995 | 1 בנובמבר
-
-
כיצד תעמוד לפני כס המשפט?
”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו וכל המלאכים איתו, יֵשב על כסא כבודו” (מתי כ״ה:31).
1–3. איזו סיבה לאופטימיות יש לנו באשר לצדק?
’אשם או חף־מפשע?’ רבים תוהים בשעה שהם שומעים דיווחים על פרשה משפטית כלשהי. ייתכן שהשופטים וחבר־המושבעים מנסים להיות הגונים, אך האם בדרך־כלל שורר צדק? האם לא שמעת על אי־צדק ועל עוול בהליכים המשפטיים? אי־צדק מעין זה אינו חדש, כשם שאנו רואים במשל ישוע המופיע בלוקס י״ח:1–8.
2 יהא אשר יהא נסיונך באשר לצדק האנושי, שים לב למסקנת ישוע: ”האלוהים, האם לא יעשה את משפט בחיריו הקוראים אליו יומם ולילה? ... אני אומר לכם שיעשה את משפטם מהר. אך כאשר יבוא בן־האדם, הימצא את האמונה עלי־אדמות?”
3 אכן, יהוה ידאג לכך שבסופו־של־דבר משרתיו יזכו לצדק. במיוחד עתה, גם ישוע מעורב בכך משום שאנו חיים ב”אחרית הימים” של סדר־הדברים המרושע הנוכחי. בקרוב ישתמש יהוה בבנו רב־העוצמה כדי למחות את הרשע מעל פני־האדמה (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; תסלוניקים ב׳. א׳:7, 8; ההתגלות י״ט:11–16). אנו יכולים להבין את מהות תפקידו של ישוע מתוך אחד ממשליו האחרונים, הנקרא תדירות משל הכבשים והעזים.
4. כיצד הבנּו את מועד ההתרחשות של משל הכבשים והעזים, אך מדוע אנו מקדישים תשומת־לב למשל עתה? (משלי ד׳:18)
4 זמן רב הבנּו, כי משל זה מתאר את ישוע היושב על כס המלכות החל משנת 1914 ומאז חורץ דין — חיי עולם לאנשים המתגלים ככבשים, מוות נצחי לעזים. אך, בחינה נוספת של המשל מצביעה על הבנה מתוקנת באשר למועד שבו מדובר ובאשר לנמשל. צריפה זו נותנת משנה תוקף לחשיבותה של פעילות ההטפה שלנו ולמשמעותה של תגובת האנשים. כדי להבין את היסוד להבנה עמוקה יותר זו של המשל, הבה נבחן מה אומר המקרא בנוגע ליהוה ולמשיח, הן כמלכים והן כשופטים.
יהוה בתור השופט העליון
5, 6. מדוע הולם לראות ביהוה מלך ושופט כאחד?
5 יהוה מושל ביקום, כשבידו השלטון על הכל. היות שאין לו התחלה ואין לו סוף, הוא ”מלך העולמים” (טימותיאוס א׳. א׳:17; תהלים צ׳:2, 4; ההתגלות ט״ו:3). יש בסמכותו לחוקק חוקות, היינו חוקים, ולאכוף אותן. אך, סמכותו כוללת את היותו שופט. בישעיהו ל״ג:22 נאמר: ”יהוה שופטנו, יהוה מחוקקנו, יהוה מלכנו, הוא יושיענו”.
6 זה זמן רב, משרתי אלוהים מכירים ביהוה כשופט של מקרים משפטיים ומחלוקות. למשל, לאחר ש”שופט כל הארץ” שקל את ההוכחות לרשעתן של סדום ועמורה, הוא עשה שני דברים: חרץ את דין תושביהן כראויים להשמדה והוציא לפועל גזר־דין צודק זה (בראשית י״ח:20–33; איוב ל״ד:10–12). הדבר אכן צריך לחזק את בטחוננו בידיעה, שיהוה הוא שופט צדק, היכול תמיד להוציא לפועל את משפטיו!
7. כיצד פעל יהוה כשופט במגעיו עם עם־ישראל?
7 בעם־ישראל הקדום, לעתים יהוה ביצע את משפטו ישירות. באותם ימים, האם לא היית מתנחם לדעת ששופט מושלם הוא הפוסק? (ויקרא כ״ד:10–16; במדבר ט״ו:32–36; כ״ז:1–11) אלוהים אף סיפק את ’משפטיו’ שהיו טובים לחלוטין והיוו אמות־מידה למשפט (ויקרא כ״ה:18, 19; נחמיה ט׳:13; תהלים י״ט:10, 11; קי״ט:7, 75, 164; קמ״ז:19, 20). הוא ”שופט כל הארץ”, לכן כולנו מושפעים ממנו (עברים י״ב:23).
8. איזה חזון הקשור לנושא ראה דניאל?
8 בנושא זה, עומדת לרשותנו עדותו של ”עד־ראייה”. הנביא דניאל ראה חזון שבו חיות פרא המייצגות ממשלות או מעצמות (דניאל ז׳:1–8, 17). הוא הוסיף: ”הועמדו כסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג” (דניאל ז׳:9). שים־לב, שדניאל ראה כסאות ”ועתיק יומין [יהוה] ישב”. שאל את עצמך, ’האם במעמד זה היה דניאל עד־ראייה להכתרתו של אלוהים למלך?’
9. מהי משמעות אחת של הביטוי ’לשבת’ על כס מלכות? הבא דוגמאות.
9 ובכן, כשאנו קוראים שמישהו ”ישב” על כס מלכות, אנו עשויים לחשוב שמדובר בהכתרתו למלך, היות שלעתים המקרא נוקט לשון זו. למשל: ”ויהי במולכו [זימרי], כשבתו על כיסאו, היכה...” (מלכים א׳. ט״ז:11; מלכים ב׳. י׳:30; ט״ו:12; ירמיהו ל״ג:17). נבואה על המשיח אמרה: ”וישב ומשל על כיסאו”. לפיכך, ניתן להבין את המילים ’לשבת על כיסא’ כהכתרה למלך (זכריה ו׳:12, 13). יהוה מתואר כמלך היושב על כס מלכות (מלכים א׳. כ״ב:19; ישעיהו ו׳:1; ההתגלות ד׳:1–3). הוא ”מלך העולמים”. אולם, כאשר הוא מקיים היבט חדש של ריבונותו, ניתן לומר עליו ש”מָלַך”, היינו נעשה למלך, כאילו ישב מחדש על כס המלכות (דברי־הימים א׳. ט״ז:1, 31; ישעיהו נ״ב:7; ההתגלות י״א:15–17; ט״ו:3; י״ט:1, 2, 6).
10. מה היה תפקיד עיקרי של המלכים בעם־ישראל? הדגם.
10 אך, להלן נקודת מפתח: אחד התפקידים הראשיים של המלכים הקדומים היה לערוך דיונים משפטיים ולחרוץ דין (משלי כ״ט:14). זכור את פסק־הדין החכם שחרץ שלמה כאשר שתי נשים דרשו תינוק אחד (מלכים א׳. ג׳:16–28; דברי־הימים ב׳. ט׳:8). אחד מבנייני הממשל היה ”אולם הכיסא אשר ישפוט שם”, אשר גם כונה ”אולם המשפט” (מלכים א׳. ז׳:7). ירושלים תוארה כמקום שבו ”ישבו כסאות למשפט” (תהלים קכ״ב:5). ברור אפוא, שהמילים ’לשבת על כס’ עשויות להשתמע גם כהפעלת סמכות שיפוטית (שמות י״ח:13; משלי כ׳:8).
11, 12. (א) מה היתה חשיבות ישיבתו של יהוה על כיסאו, כמוזכר בדניאל פרק ז׳? (ב) כיצד פסוקים אחרים מאמתים שיהוה יושב לשפוט?
11 הבה נשוב עתה למחזה שבו ראה דניאל ש”עתיק יומין ישב”. דניאל ז׳:10 מוסיף: ”בית־הדין ישב וספרים נפתחו”. אכן, עתיק־היומין ישב כדי לחרוץ דין בנוגע לשלטון בעולם ולפסוק ש’בן־האדם’ ראוי לשלוט (דניאל ז׳:13, 14). אזי, אנו קוראים ”שבא עתיק יומין ודן את דינם של קדושי עליון”, אלה שנשפטו כראויים למשול יחד עם בן־האדם (דניאל ז׳:22). לבסוף, ”בית־הדין ישב” והרשיע את מעצמת־העולם האחרונה (דניאל ז׳:26).a
12 על כן, משמעות המראה שנגלה לדניאל, ובו אלוהים ’יושב על כיסא’, היתה שהוא בא לערוך משפט. לפני כן, שר דוד: ”עשית [יהוה] משפטי ודיני, ישבת לכיסא שופט צדק” (תהלים ט׳:5, 8). כמו־כן, כתב יואל: ”יעורו ויעלו הגויים אל עמק יהושפט; כי שם אשב [יהוה] לשפוט את כל הגויים” (יואל ד׳:12; השווה ישעיהו ט״ז:5). הן ישוע והן פאולוס עמדו בפני בית־דין, שבו בני־אדם ישבו לדון במקרה שלהם ולפסוק דיןb (יוחנן י״ט:12–16; מעשי־השליחים כ״ג:3; כ״ה:6).
מעמד ישוע
13, 14. (א) מה הקנה למשרתי אלוהים את הביטחון שישוע יהיה מלך? (ב) מתי ישב ישוע על כיסאו, ובאיזה מובן הוא שלט משנת 33 לספירה ואילך?
13 יהוה הוא מלך ושופט כאחד. מה באשר לישוע? המלאך שהכריז על הולדתו אמר: ”יהוה אלוהים יתן לו את כיסא דוד אביו... ואין קץ למלכותו” (לוקס א׳:32, 33). ישוע נועד להיות יורש נצחי של מלכות דוד (שמואל ב׳. ז׳:12–16). הוא ישלוט מן השמים, מאחר שדוד אמר: ”נאום יהוה לאדוני [ישוע]: ’שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך’. מטה עוזך ישלח יהוה מציון: ’רדה בקרב אויביך’” (תהלים ק״י:1–4).
14 מתי יתרחש הדבר? ישוע לא מלך כשהיה אדם (יוחנן י״ח:33–37). בשנת 33 לספירה, הוא מת, קם לתחייה ועלה השמיימה. עברים י׳:12 אומר: ”זה, לאחר שהקריב קורבן אחד על החטאים, ישב לימין האלוהים לתמיד”. איזו סמכות היתה בידי ישוע? ”[אלוהים] הושיבו... לימינו בשמים, מעל לכל ממשלה ושלטון, גבורה ומשרה... ונתן אותו לקהילה לראש על כל” (אפסים א׳:20–22). מאחר שלישוע היה אותה שעה סמכות של מלך על המשיחיים, יכול היה פאולוס לכתוב שיהוה ”הצילנו משלטון החושך והעבירנו אל מלכות בנו אהובו” (קולוסים א׳:13; ג׳:1).
15, 16. (א) מדוע אנו אומרים שישוע לא הפך למלך במלכות אלוהים בשנת 33 לספירה? (ב) מתי החל ישוע לשלוט במלכות אלוהים?
15 אולם אותה עת, ישוע לא פעל כמלך וכשופט של העמים. הוא ישב לימין אלוהים, בהמתינו לעת שבה יפעל כמלך במלכות אלוהים. פאולוס כתב עליו: ”ואל מי מן המלאכים אמר מעולם, ’שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך?’” (עברים א׳:13).
16 עדי־יהוה פרסמו עדות רבה לכך שתקופת ההמתנה של ישוע נסתיימה בשנת 1914, כשנעשה לשליטה של מלכות אלוהים בשמים הסמויים מן העין. בהתגלות י״א:15, 18 נאמר: ”היתה ממלכת תבל לממלכתו של אדוננו ושל משיחו והוא ימלוך לעולמי עולמים”. ”הגויים קצפו; ובא קצפך”. אכן, האומות קצפו זו על זו והוכיחו זאת במלחמת־העולם הראשונה (לוקס כ״א:24). המלחמות, רעידות־האדמה, המגיפות, הרעב ואסונות דומים, שהיינו עדים להם החל משנת 1914, מאשרים שישוע מולך עתה במלכות אלוהים ושקִצו הסופי של העולם קרוב (מתי כ״ד:3–14).
17. עד כה, אילו נקודות מפתח הוכחנו?
17 להלן חזרה קצרה: ניתן לומר על אלוהים שהוא יושב על כיסאו כמלך, אך במובן אחר הוא יכול לשבת על כיסאו כדי לשפוט. בשנת 33 לספירה, ישב ישוע לימין אלוהים, ועתה הוא מולך במלכות. אך, האם ישוע, המולך עתה, משמש גם כשופט? ומדוע על הדבר לעניין אותנו, במיוחד כעת?
18. איזו עדות יש לכך שישוע יהיה גם שופט?
18 יהוה, שבסמכותו למנות שופטים, בחר בישוע כשופט העומד בדרישותיו. ישוע הסביר זאת, כשדיבר על אנשים המתעוררים לחיים מבחינה רוחנית: ”האב איננו שופט איש, אלא נתן את כל המשפט ביד הבן” (יוחנן ה׳:22). אכן, תפקידו השיפוטי של ישוע כולל יותר מאשר משפט מסוג זה, מאחר שהוא שופט את החיים ואת המתים (מעשי־השליחים י׳:42; טימותיאוס ב׳. ד׳:1). פאולוס הכריז פעם: ”שכן [אלוהים] יעד יום לשפוט תבל בצדק על־ידי איש [ישוע] אשר מינה, והמציא הוכחה לכל בהקימו אותו מן המתים” (מעשי־השליחים י״ז:31; תהלים ע״ב:2–7).
19. מדוע נכון לדבר על ישוע כעל אחד היושב כשופט?
19 לכן, הנוכל להסיק בצדק שישוע יושב על כס מלכות מפואר בתפקיד המוגדר של שופט? כן. ישוע אמר לשליחיו: ”כאשר תתחדש הבריאה ובן־האדם יֵשב על כסא כבודו, תשבו גם אתם על שנים־עשר כסאות לשפוט את שנים־עשר שבטי ישראל” (מתי י״ט:28). אף שכעת ישוע הנו מלך במלכות, הפעילות הנוספת שבה יעסוק, כמוזכר במתי י״ט:28, תכלול ישיבה על כס משפט במרוצת אלף השנים. אותה עת ישפוט את האנושות כולה, את הצדיקים ואת הרשעים (מעשי־השליחים כ״ד:15). יהא זה למועיל לזכור זאת, בשעה שאנו מפנים את תשומת־לבנו לאחד ממשליו של ישוע, הקשור לימינו ולעצם חיינו.
מה אומר המשל?
20, 21. מה היתה שאלתם של תלמידי ישוע הקשורה לימינו, ולאיזו שאלה מוביל הדבר?
20 זמן קצר טרם מותו של ישוע, שאלו אותו תלמידיו: ”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה אות הנוכחות שלך ושל סיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח) ישוע חזה התפתחויות משמעותיות, שיתרחשו על הארץ בטרם ”יבוא הקץ”. מעט לפני קץ זה, העמים ”יראו את בן־האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב” (מתי כ״ד:14, 29, 30).
21 אולם, מה יהא מצב האנשים בני אותן אומות, כאשר יבוא בן־האדם בגבורה? הבה נגלה זאת ממשל הכבשים והעזים, הנפתח במילים: ”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו וכל המלאכים איתו, יֵשב על כסא כבודו וייאספו לפניו כל הגויים” (מתי כ״ה:31, 32).
22, 23. אילו נקודות מצביעות על כך שמשל הכבשים והעזים לא החל להתגשם ב־1914?
22 האם משל זה מתייחס לעת שבה ישב ישוע על כיסאו באון מלכות בשנת 1914, כשם שהבנו עד כה? ובכן, מתי כ״ה:34 אכן מדבר עליו כמלך, לכן הגיוני שהמשל מתייחס לתקופה מאז שישוע הוכתר למלך בשנת 1914. אך, איזה משפט החל מייד לאחר מכן? לא היה זה משפט ”כל הגויים”. לאמיתו של דבר, הוא הסב את תשומת לבו לאלה המתיימרים להרכיב את ”בית אלוהים” (פטרוס א׳. ד׳:17). בהתאם למלאכי ג׳:1–3, כמלאכו או כשליחו של יהוה, ישוע בודק בדרך משפטית את המשיחיים משוחי־הרוח שעודם עלי־אדמות. היתה זו גם עת של גזר־דין משפטי על הנצרות, אשר בכזב התיימרה להיות ”בית אלוהים”c (ההתגלות י״ז:1, 2; י״ח:4–8). עם זאת, מאומה לא מצביע על כך שבאותה עת או שמאז, ישוע ישב לשפוט סופית את אנשי כל הגויים ככבשים או כעזים.
23 אם אנו מנתחים את פעילותו של ישוע במשל זה, אנו מבחינים כי הוא שופט סופית את כל הגויים. המשל אינו מראה שמשפט זה אורך שנים רבות, כאילו כל אדם שמת במרוצת עשרות השנים הללו נשפט כראוי למוות נצחי או לחיי־עולם. נראה כי מרבית האנשים, שמתו במרוצת עשרות השנים שחלפו, נמצאים בקבר המשותף של האנושות (ההתגלות ו׳:8; כ׳:13). אך, המשל מתאר את העת, שבה ישפוט ישוע את אנשי ”כל הגויים”, שיהיו אז בחיים ויעמדו בפני ההוצאה לפועל של משפטו.
24. מתי יתגשם משל הכבשים והעזים?
24 במילים אחרות, המשל מצביע על העתיד, שבו יבוא בן־האדם בכבודו. הוא יֵשב על כיסאו לשפוט את האנשים שיהיו אז בחיים. הוא יבסס את משפטו על מה שהוכיחו מעשיהם. בעת ההיא, ההבחנה ”בין צדיק לרשע” תהא ברורה מעל לכל ספק (מלאכי ג׳:18). עצם ההכרזה וההוצאה לפועל של גזר־הדין יבוצעו בפרק זמן מוגבל. ישוע יפסוק משפטי צדק על יסוד מה שמתברר בנוגע לכל אחד ואחד. (ראה גם קורינתים ב׳. ה׳:10.)
25. מה מתואר במתי כ״ה:31 בנוגע לבן־האדם היושב על כסא כבודו המפואר?
25 אם כן, משמע הדבר, שהמילים בנוגע לישוע ה’יושב על כסא כבודו’ למשפט, כמוזכר במתי כ״ה:31, מתייחסות למועד עתידי שבו מלך רב־און זה יֵשב כדי לפסוק ולהוציא לפועל גזר־דין על העמים. אכן, מראה המשפט שבו מעורב ישוע במתי כ״ה:31–33, 46, מקביל למראה שבדניאל פרק ז׳, כאשר המלך המולך, עתיק היומין, ישב על כיסאו לביצוע תפקידו כשופט.
26. איזה הסבר חדש למשל הכבשים והעזים מתברר?
26 הבנת משל הכבשים והעזים בדרך זו מצביעה על כך שמשפט הכבשים והעזים הוא נחלת העתיד. הוא יתקיים לאחר פרוץ ’הצרה’ המוזכרת במתי כ״ד:29, 30, ולאחר שבן־האדם ’יבוא בכבודו’. (השווה מרקוס י״ג:24–26.) אזי, עם קצו של כל סדר־הדברים המרושע, ישוע יערוך משפט, יפסוק ויוציא לפועל את משפטו (יוחנן ה׳:30; תסלוניקים ב׳. א׳:7–10).
27. מה עלינו להתעניין לדעת בנוגע למשלו האחרון של ישוע?
27 הדבר מבהיר את הבנתנו בנוגע למועד התרחשותו של משל ישוע, המצביע על מועד משפטם של הכבשים והעזים. אך, כיצד הדבר משפיע עלינו, המכריזים בהתלהבות את הבשורה הטובה על המלכות? (מתי כ״ד:14) האם הוא ממעיט בחשיבות פעילותנו, או שמא הוא מטיל עלינו אחריות כבדה יותר? הבה נראה במאמר הבא, כיצד אנו מושפעים מכך.
-
-
מה יהא עתיד הכבשים והעזים?המצפה — 1995 | 1 בנובמבר
-
-
מה יהא עתיד הכבשים והעזים?
”אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העזים” (מתי כ״ה:32).
1, 2. מדוע משל הכבשים והעזים צריך לעניין אותנו?
ישוע המשיח היה ללא ספק המורה הגדול ביותר שחי אי־פעם עלי־אדמות (יוחנן ז׳:46). אחת משיטות ההוראה שלו היתה שימוש במשלים (מתי י״ג:34, 35). הללו היו פשוטים אך בעלי עוצמה רבה בהעברת אמיתות נבואיות ורוחניות עמוקות.
2 במשל הכבשים והעזים, הצביע ישוע על תקופה שבה יפעל בתפקיד מיוחד: ”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו...” (מתי כ״ה:31). הדבר צריך לעורר בנו עניין, משום שבמשל זה ישוע חותם את תשובתו לשאלה: ”מה יהיה אות הנוכחות שלך ושל סיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח) אך, מה משמעות הדבר עבורנו?
3. בדבריו הקודמים, מה אמר ישוע בנוגע להתפתחויות שיתרחשו מייד לאחר פרוץ הצרה הגדולה?
3 ישוע חזה התפתחויות מהממות שיתרחשו ”מייד אחרי” פרוץ הצרה הגדולה, התפתחויות שאנו מצפים להן. הוא אמר שאז יֵראה ”אות בן־האדם”. הדבר ישפיע עמוקות על ”כל משפחות הארץ” אשר ”יראו את בן־האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב”. לבן־האדם יתלוו ”מלאכיו” (מתי כ״ד:21, 29–31).a מה באשר למשל הכבשים והעזים? ספרי־מקרא בני־זמננו משבצים משל זה בפרק כ״ה, אך הוא מהווה חלק מתשובת ישוע, המספק פרטים נוספים בנוגע לבואו בכבוד, ומתמקד במשפט ”כל הגויים” (מתי כ״ה:31).
הדמויות במשל
4. באיזה איזכור בנוגע לישוע נפתח משל הכבשים והעזים, ומי מוזכר מלבדו?
4 ישוע פתח את משלו באומרו: ”כאשר יבוא בן־האדם”. סביר להניח שאתה יודע מיהו ”בן־האדם”. תדירות, מחברי ספרי־הבשורה יִחסו ביטוי זה לישוע. אפילו ישוע עצמו עשה כן, כשללא ספק חשב על חזון דניאל בנוגע ל”אחד הדומה לבן־אדם”, אשר הגיע עד עתיק־היומין כדי לקבל ”שלטון וכבוד ומלכות” (דניאל ז׳:13, 14; מתי כ״ו:63, 64; מרקוס י״ד:61, 62). בעוד שישוע הוא הדמות המרכזית במשל, אין הוא היחיד. קודם לכן בדיון זה, כמצוטט במתי כ״ד:30, 31, הוא אמר שכאשר בן־האדם יבוא ”בגבורה ובכבוד רב”, מלאכיו ימלאו תפקיד חיוני. בדומה לכך, משל הכבשים והעזים מראה שהמלאכים יהיו יחד עם ישוע כאשר ”יֵשב על כסא כבודו” כדי לשפוט. (השווה מתי ט״ז:27.) אך, השופט ומלאכיו נמצאים בשמים, אם כן האם משל זה דן בבני־אדם?
5. כיצד נוכל לזהות את ’אחי’ ישוע?
5 מבט חטוף במשל מגלה שלוש קבוצות שמן הראוי לזהותן. בנוסף לכבשים ולעזים, מוסיף בן־האדם את הקבוצה השלישית, שזיהויה מכריע לזיהוי הכבשים והעזים. ישוע מכנה קבוצה שלישית זו אחיו הרוחניים (מתי כ״ה:40, 45). מן ההכרח שהם עובדי־אלוהים אמיתיים, שהרי ישוע אמר: ”כל העושה את רצון אבי... הוא אחי ואחותי ואמי” (מתי י״ב:50; יוחנן כ׳:17). לענייננו, פאולוס כתב למשיחיים שהיוו חלק מ”זרע אברהם” ושהם בני אלוהים. הוא כינה אותם ’אחי’ ישוע ואלה ’אשר חלקם בקריאה שמימית’ (עברים ב׳:9 עד ג׳:1; גלטים ג׳:26, 29).
6. מיהם אחי ישוע ”הקטנים”?
6 מדוע הזכיר ישוע את אחיו ”הקטנים”? המילים הללו מקבילות למה שהשליחים שמעו מפיו לפני כן. כשהוא מציג ניגוד בין יוחנן המטביל, אשר מת לפני ישוע ולכן היה בעל תקווה ארצית, ובין אלה שישיגו את החיים השמיימים, אמר ישוע: ”לא קם בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל, אך הקטון במלכות השמים גדול ממנו” (מתי י״א:11). אפשר שאחדים מן המיועדים לעלות השמיימה בולטים בקהילה, בעוד שאחרים אינם כה בולטים, אך כולם אחיו הרוחניים של ישוע (לוקס ט״ז:10; קורינתים א׳. ט״ו:9; אפסים ג׳:8; עברים ח׳:11). לפיכך, אף אם חלקם נראו חסרי־חשיבות כשהיו עלי־אדמות, הם היו אחיו ובשל כך היו ראויים ליחס הולם.
מיהם הכבשים והעזים?
7, 8. מה אמר ישוע בנוגע לכבשים, ולכן מה נוכל להסיק בנוגע אליהם?
7 אנו קוראים באשר למשפט הכבשים: ”יאמר המלך [ישוע] אל הניצבים לימינו, ’בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל, כי רעב הייתי ונתתם לי לאכול, צמא הייתי והשקיתם אותי, עובר אורח הייתי ואספתם אותי, ערום — והלבשתם אותי, חולה הייתי וביקרתם אותי, במאסר הייתי ובאתם אלי’. יענו הצדיקים ויאמרו אליו, ’אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך? מתי ראינוך עובר אורח ואספנו אותך, או ערום והלבשנו אותך? ומתי ראינו אותך חולה או במאסר ובאנו אליך?’ ישיב המלך ויאמר להם, ’אמן, אומר אני לכם, מה שעשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה לי עשיתם’” (מתי כ״ה:34–40).
8 ברור שהכבשים אשר נשפטו כראויים להתייצב לימינו של ישוע, מקום הכבוד והחסד, מייצגים כיתת אנשים (אפסים א׳:20; עברים א׳:3). מה הם עשו ומתי? ישוע אומר שהם נתנו לו לאכול, לשתות, הלבישוהו, עזרו לו כשהיה חולה או במאסר, בעשותם כן באדיבות, בכבוד ובנדיבות. כאשר הכבשים מגיבים ואומרים שלא עשו כן לישוע עצמו, הוא מצביע על כך שהם תמכו באחיו הרוחניים, שארית המשיחיים משוחי־הרוח, ולכן במובן זה הם עשו כן עבורו.
9. מדוע אין המשל מתייחס לתקופה במרוצת אלף־השנים?
9 המשל אינו מתייחס לתקופה במרוצת אלף־השנים, היות שאותה עת לא יהיו המשוחים בני־אדם הסובלים רעב, צמא, חולי או מאסר. אולם, רבים מהם חוו זאת במרוצת סיום סדר־הדברים הנוכחי. מאז שהשטן הושלך ארצה, הוא הפך את השארית למטרה מיוחדת לחֵימתו, בהביאו עליהם לעג, עינויים ומוות (ההתגלות י״ב:17).
10, 11. (א) מדוע אין זה הגיוני לחשוב שהכבשים כוללים כל אחד העושה חסד עם אחי ישוע? (ב) את מי מייצגים הכבשים באורח הולם?
10 האם ישוע אומר כי כל העושה חסד קטן עם אחד מאחיו, כגון הצעת פת־לחם או כוס מים, ראוי להיות אחד מכבשיו? אמת אומנם, שעשיית חסדים מעין אלה עשויה לשקף טוב־לב אנושי, אך למעשה, נראה כי כרוך במשל הכבשים הרבה מעבר לכך. ישוע לא התכוון, למשל, לאתיאיסטים או לאנשי־הכמורה העושים במקרה מעשה טוב למען אחד מאחיו. להיפך, פעמיים כינה ישוע את הכבשים ”צדיקים” (מתי כ״ה:37, 46). אם כן, הכבשים חייבים להיות אלה אשר במשך פרק זמן ארוך באו לעזרתם של אחי המשיח — תמכו בהם באופן פעיל — וגילו אמונה במידה כזו, שזכו למעמד של צדקה לפני אלוהים.
11 במרוצת הדורות, רבים כגון אברהם, נהנו ממעמד של צדקה (יעקב ב׳:21–23). נוח, אברהם ונאמנים אחרים נמנים עם ’הצאן האחרות’ אשר יִרשו חיים בגן־עדן תחת שלטונה של מלכות אלוהים. לאחרונה, מיליונים נוספים הצטרפו לעבודת־אלוהים האמיתית כצאן אחרות והפכו ל”עדר אחד” יחד עם המשוחים (יוחנן י׳:16; ההתגלות ז׳:9). הללו בעלי התקווה הארצית, מכירים באחי ישוע כשגרירי המלכות ולפיכך עוזרים להם — מעשית ורוחנית. ישוע מתייחס אל מעשי הצאן האחרות למען אחיו עלי־אדמות כאילו נעשו עבורו. הללו, אשר יהיו בחיים בבואו לשפוט את העמים, יישפטו ככבשיו.
12. מדוע אפשר שישאלו הכבשים באיזו דרך היטיבו עם ישוע?
12 אם הצאן האחרות מכריזות עתה את הבשורה הטובה עם המשוחים ועוזרות להם, מדוע ישאלו: ”אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך?” (מתי כ״ה:37) תיתכנה סיבות שונות. זהו משל. באמצעותו ישוע מגלה את דאגתו הכנה לאחיו הרוחניים; הוא חש את תחושותיהם, סובל יחד עימם. ישוע אמר קודם לכן: ”המקבל אתכם מקבל אותי, והמקבל אותי מקבל את אשר שלחני” (מתי י׳:40). במשל זה, ישוע מרחיב את העיקרון, בהראותו שכל הנעשה לאֶחיו (טוב או רע), מגיע אף לשמים; כאילו הדבר נעשה עבורו בשמים. יתרה מזו, ישוע הדגיש כאן את אמת־המידה של יהוה למשפט, בהבהירו כי משפט אלוהים, בין אם לחסד ובין אם לשבט, הוא תקף וצודק. העזים אינן יכולות לתרץ, ’ובכן, אילו רק ראינו אותך ישירות’.
13. מדוע אפשר שדמויי־העז יפנו אל ישוע בתואר ’אדון’?
13 ברגע שאנו מבינים מתי נערך המשפט הנראה במשל, נזכה להשקפה ברורה יותר באשר לזהות העזים. ההתגשמות תתרחש כאשר ”יֵראה אות בן־האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן־האדם בא... בגבורה ובכבוד רב” (מתי כ״ד:29, 30). אפשר שניצולי הצרה שתבוא על ”בבל הגדולה”, אשר נהגו באחי המלך בזלזול, אותה עת יפנו נואשות אל השופט כאל ה’אדון’, בתקווה להציל את חייהם (מתי ז׳:22, 23; השווה ההתגלות ו׳:15–17).
14. על סמך מה ישפוט ישוע את הכבשים ואת העזים?
14 אולם, משפטו של ישוע לא יהא על סמך טענות נואשות של באי כנסיות לשעבר, אתיאיסטים או אחרים (תסלוניקים ב׳. א׳:8). תחת זאת, המשפט יבחן את מצב לבם של האנשים ואת מעשיהם בעבר אף למען ’אחד מאחיו הקטנים האלה’. יש להודות, כי מספר המשיחיים המשוחים שנותרו עלי־אדמות הולך ופוחת. אך כל עוד המשוחים, המרכיבים את ”העבד הנאמן והנבון”, ממשיכים לספק את המזון וההדרכה הרוחניים, כבשים אפשריים יזכו להזדמנות להיטיב עם כיתת העבד, בדיוק כשם שעושה ’ההמון הרב, מכל האומות והשבטים והעמים’ (ההתגלות ז׳:9, 14).
15. (א) כיצד רבים נתגלו כדמויי־עז? (ב) מדוע עלינו להימנע מלקבוע אם מישהו הוא כבש או עז?
15 לאיזה יחס זוכים אחי המשיח ומיליונים מן הצאן האחרות, המאוחדים כעדר אחד? ייתכן שרבים לא תקפו את נציגי המשיח, אך הם אף לא נהגו במשרתיו באהבה. בהעדיפם את העולם המרושע, אנשים דמויי־עז דוחים את בשורת המלכות, בין אם הם שומעים אותה ישירות ובין אם בעקיפין (יוחנן א׳. ב׳:15–17). כמובן, בסיכומו של דבר, ישוע הוא המוסמך לשפוט. לא לנו לקבוע מיהם הכבשים ומיהם העזים (מרקוס ב׳:8; לוקס ה׳:22; יוחנן ב׳:24, 25; רומים י״ד:10–12; קורינתים א׳. ד׳:5).
מה יהא עתידה של כל קבוצה?
16, 17. איזה עתיד צפוי לכבשים?
16 ישוע פסק את דין הכבשים: ”בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל”. איזו הזמנה לבבית — ”בואו”! אל מה? לחיי־נצח, כשם שביטא זאת בדברי־הסיכום שלו: ”הצדיקים [ילכו] לחיי עולם” (מתי כ״ה:34, 46).
17 במשל ככרי הכסף, הראה ישוע מה נדרש מאלה שישלטו עימו בשמים, אך במשל זה הוא מראה מה צפוי מנתיני המלכות (מתי כ״ה:14–23). ישוע מדגיש שעקב תמיכתם המלאה באחי ישוע, הכבשים יורשים מקום בתחומה הארצי של מלכותו. הם יהנו מחיים בארץ גן־עדנית — תוחלת שהכין עבורם אלוהים ”מאז היווסד תבל”, הלא היא האנושות שניתן לפדותה (לוקס י״א:50, 51).
18, 19. (א) מה יהא גזר־הדין שיחרוץ ישוע על העזים? (ב) כיצד אנו יכולים להיות בטוחים שהעזים לא יתנסו בסבל נצחי?
18 מה מנוגד הוא דין העזים! ”אחרי כן יאמר אל הניצבים לשמאלו, ’לכו ממני, ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו, כי רעב הייתי ולא נתתם לי לאכול, צמא הייתי ולא השקיתם אותי, עובר אורח הייתי ולא אספתם אותי, ערום — ולא הלבשתם אותי, חולה ובמאסר — ולא ביקרתם אותי’. ישיבו גם הם ויאמרו, ’אדוננו, מתי ראינו אותך רעב או צמא או עובר אורח או ערום או חולה או במאסר ולא שירתנו אותך?’ אז יענה להם ויאמר, ’אמן, אומר אני לכם, מה שלא עשיתם לאחד מן הקטנים האלה גם לי לא עשיתם’” (מתי כ״ה:41–45).
19 תלמידי המקרא יודעים, כי אין משמע הדבר שנפשות בנות־אלמוות של דמויי־עז יסבלו באש נצחית. אין הדבר נכון, מאחר שבני־האדם הם נפשות; אין בבעלותם נפשות בנות־אלמוות (בראשית ב׳:7; קהלת ט׳:5, 10; יחזקאל י״ח:4). בגוזרו על העזים ללכת ל”אש עולם”, השופט מתכוון להשמדה נטולת תקווה לעתיד, שתהא גם קץ נצחי לשטן ולשדיו (ההתגלות כ׳:10, 14). לפיכך, השופט שמטעם יהוה מוציא פסקי־דין מנוגדים. הוא אומר לכבשים, ”בואו”; ולעזים, ”לכו ממני”. הכבשים יִרשו ”חיי עולם”. העזים יקבלו ”עונש עולם” (מתי כ״ה:46).b
מה משמע הדבר עבורנו?
20, 21. (א) איזו פעילות חשובה מוטלת על המשיחיים? (ב) איזו הפרדה נעשית עתה? (ג) מה יהא מצב האנשים כשמשל הכבשים והעזים יתחיל להתגשם?
20 לארבעת השליחים, אשר שמעו את תשובת ישוע בנוגע לאות נוכחותו ולסיום סדר־הדברים, היה חומר רב למחשבה. היה עליהם לשמור על עירנות ולעמוד על המשמר (מתי כ״ד:42). גם הוטל עליהם לבצע את פעילות ההטפה המוזכרת במרקוס י״ג:10. עדי־יהוה עוסקים במרץ בפעילות זו כיום.
21 אך, מה משמעות ההבנה המתוקנת של משל הכבשים והעזים עבורנו? ובכן, אנשים נוקטים עמדה כבר עתה. חלקם נמצאים ב’דרך המרווחת המוליכה לאבדון’, בעוד שאחרים משתדלים להמשיך ב’דרך הצרה המוליכה לחיים’ (מתי ז׳:13, 14). אולם, העת שבה ישוע יפסוק דין סופי על הכבשים והעזים, כמתואר במשל, עדיין עתידה לבוא. כאשר ”בן־האדם” יבוא בתפקיד של שופט, הוא יחליט שמשיחיים אמיתיים רבים — למעשה, ”המון רב” של כבשים מוקדשים — ראויים לעבור את החלק הסופי של ”הצרה הגדולה” אל תוך העולם החדש. תוחלת זו צריכה להיות כבר עתה מקור שמחה (ההתגלות ז׳:9, 14). לעומת זאת, המונים רבים מבני ”כל האומות” יתגלו כאותן עזים עיקשות. הם ”ילכו לעונש עולם”. איזו הקלה תהא זו לארץ!
22, 23. מאחר שהתגשמות המשל עדיין בחיק העתיד, מדוע פעילות ההטפה שלנו חיונית עתה?
22 בעוד שהמשפט המתואר במשל צפוי בעתיד הקרוב, כבר עתה מתרחש דבר חיוני. אנו המשיחיים עסוקים בפעילות מצילת־חיים של הכרזת בשורה, הגורמת להפרדה בקרב העמים (מתי י׳:32–39). פאולוס כתב: ”שכן ’כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט’. אך כיצד יקראו אל מי שלא האמינו בו? וכיצד יאמינו בזה אשר לא שמעו אותו? וכיצד ישמעו באין מבשר?” (רומים י׳:13, 14) שירותנו הפומבי מביא את שם אלוהים ובשורת הישועה לידיעת האנשים ביותר מ־230 ארצות. אחי המשיח משוחי־הרוח עדיין עומדים בראש פעילות זו. כחמישה מיליון חברי הצאן האחרות הצטרפו אליהם כעת. וכן, אנשים מרחבי העולם כולו נענים למסר המוכרז על־ידי אחי ישוע.
23 רבים נחשפים לבשורתנו, בשעה שאנו מבשרים מבית לבית או באקראי. אחרים לומדים על עדי־יהוה ועל מה שהעדים מייצגים בדרכים שאינן ידועות לנו. כאשר יגיע מועד המשפט, עד לאיזו מידה יתחשב ישוע באחריות הקבוצתית ובהצדקה המשפחתית? איננו יכולים לומר ואין טעם לשער השערות. (השווה קורינתים א׳. ז׳:14.) אצל רבים כיום הדברים נופלים על אוזניים ערלות, הם מלגלגים או משתתפים ברדיפות גלויות נגד משרתי אלוהים. לפיכך, עתה היא עת מכרעת; אחדים מאלה עלולים להתפתח ולהיות כאנשים שאותם ישפוט ישוע כעזים (מתי י׳:22; יוחנן ט״ו:20; ט״ז:2, 3; רומים ב׳:5, 6).
24. (א) מדוע חשוב שאנשים ייענו לבשורתנו? (ב) איזו גישה כלפי שירותך עוזר לך שיעור זה לטפח אישית?
24 אך, למרבה השמחה, רבים נענים, לומדים את דבר־אלוהים ונעשים עדיו של יהוה. אחדים אשר נראים עתה כדמויי־עז עשויים להשתנות ולהפוך לדמויי־כבש. הנקודה היא שהאנשים הנענים והתומכים באופן פעיל בשארית אחיו של המשיח, מספקים אגב כך ראיות, שתהוונה עבורם בסיס להתייצב לימין ישוע בעתיד הקרוב, בשבתו על כס מלכותו כדי לשפוט. הללו מבורכים וימשיכו להיות מבורכים. לכן, יש במשל זה כדי לדרבן אותנו לפעילות נלהבת יותר בשירות המשיחי. בטרם יהא זה מאוחר מדי, אנו חפצים לעשות כל שביכולתנו כדי להכריז את הבשורה הטובה של המלכות וכך להעניק לאחרים את ההזדמנות להיענות. אזי הדין, בין אם הרשעה ובין אם זיכוי, יהא בידי ישוע (מתי כ״ה:46).
-