התהיה נאמן כאליהו?
”אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא” (מלאכי ג׳:23).
1. איזה משבר פוקד את עם־ישראל לאחר שהיה בארץ המובטחת כ־500 שנה?
”ארץ זבת חלב ודבש” (שמות ג׳:7, 8). זו הארץ שנתן יהוה אלוהים לבני־ישראל לאחר ששחרר אותם מן השעבוד למצרים במאה ה־16 לפה״ס. אך ראה! חלפו להן חמש מאות שנה, וכעת רעב קשה פוקד את ממלכת ישראל בת עשרת־השבטים. כמעט לא ניתן למצוא חציר. בעלי־החיים גוועים מרעב, ולא יורד גשם כבר שלוש שנים וחצי (מלכים א׳. י״ח:5; לוקס ד׳:25). מה הסיבה לאסון זה?
2. ממה נגרם המשבר הלאומי שפוקד את ישראל?
2 המשבר נגרם מכפירה. המלך אחאב עבר על חוקי התורה. הוא נשא לאשה את איזבל, נסיכה כנענית, והניח לה להנהיג בישראל את פולחן הבעל. חמוּר אף יותר, הוא בנה לאל כזב זה מקדש בשומרון, בעיר הבירה. בני־ישראל התפתו להאמין שבזכות פולחן הבעל יהיה להם שפע יבול! אך כעת מרחפת על ראשם סכנה, ש’יאבדו מעל ארצם הטובה’ כפי שהזהיר יהוה (דברים ז׳:3, 4; י״א:16, 17; מלכים א׳. ט״ז:30–33).
מבחן אלוהות דרמטי
3. כיצד אליהו הנביא מפנה את תשומת־הלב לבעיה האמיתית של ישראל?
3 אליהו, נביאו הנאמן של אלוהים, אומר למלך אחאב עם פרוץ הרעב: ”חי יהוה אלוהי ישראל, אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי!” (מלכים א׳. י״ז:1) לאחר שהדברים הנוראים הללו התאמתו, המלך מאשים את אליהו שהמיט צרה על ישראל. אך תשובת אליהו היא שעוכרי ישראל הם אחאב וביתו, שכפרו באלוהים ועבדו את הבעל. ליישוב המחלוקת, מבקש נביא אלוהים מן המלך אחאב לקבץ אל הר הכרמל את כל ישראל ואת 450 נביאי הבעל ו־400 נביאי האשרה. אחאב ונתיניו התקבצו שם, אולי בתקווה שהמאורע ישים קץ לבצורת. אך אליהו מפנה את תשומת־הלב למחלוקת חשובה יותר. הוא שואל, ”עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפּים? אם יהוה האלוהים, לכו אחריו; ואם הבעל, לכו אחריו”. בני־ישראל אינם יודעים מה להשיב לו (מלכים א׳. י״ח:18–21).
4. מה אליהו מציע כדי ליישב את מחלוקת האלוהות?
4 שנים רבות ניסו בני־ישראל למזג בעבודת יהוה את פולחן הבעל. כדי ליישב את מחלוקת האלוהות, אליהו מציע התמודדות. הוא יכין פר לקורבן, ואת הפר השני יכינו נביאי הבעל. אז אליהו אומר: ”וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם יהוה; והיה האלוהים אשר יענה באש הוא האלוהים” (מלכים א׳. י״ח:23, 24). תאר לך אש יורדת מן השמים כמענה לתפילה!
5. כיצד מתגלה פולחן הבעל כחסר תועלת?
5 אליהו מציע לנביאי הבעל לפעול ראשונה. הם מכינים את הפר לקורבן ומניחים אותו על המזבח. לאחר מכן, הם מקפצים סביב המזבח ומתפללים: ”הבעל, ענֵנו!” הדבר נמשך ”מהבוקר ועד הצהריים”. ”קיראו בקול גדול”, מהתל בהם אליהו. הבעל בוודאי עסוק בדבר דחוף או ”אולי ישן הוא וייקץ!” כעבור זמן קצר התחילו נביאי הבעל לנהוג כמוכי תזזית. ראה, הם שורטים את בשרם בחרבות, ודם ניגר מפצעיהם. מה רבה ההמולה כשכל ה־450 קוראים בקול גדול! אך אין קול ואין עונה (מלכים א׳. י״ח:26–29).
6. אילו הכנות עורך אליהו לקראת מבחן האלוהות?
6 כעת מגיע תורו של אליהו. הוא בונה מחדש את מזבח יהוה ההרוס, חופר תעלה סביב למזבח ושם את הקורבן במקום המיועד לו. הוא מבקש ליצוק מים על העולה ועל העצים. שנים־עשר כדי מים גדולים נוצקים על המזבח עד שהתעלה עצמה מתמלאת מים. תאר לעצמך את המתח באוויר כשאליהו מתפלל: ”יהוה, אלוהי אברהם, יצחק וישראל, היום ייוודע כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני, יהוה, ענני, וידעו העם הזה כי אתה יהוה האלוהים, ואתה הסיבותָ את ליבם אחורנית” (מלכים א׳. י״ח:30–37).
7, 8. (א) כיצד עונה יהוה לתפילת אליהו? (ב) מה התוצאה של המאורעות שהתחוללו על הר הכרמל?
7 כמענה לתפילת אליהו, נמסר: ”ותיפול אש יהוה ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר, ואת המים אשר בתעלה לִיחכה”. בני העם נפלו על פניהם ואמרו: ”יהוה הוא האלוהים! יהוה הוא האלוהים!” (מלכים א׳. י״ח:38, 39) עתה נוקט אליהו פעולה נחרצת. הוא מצווה: ”תיפשו את נביאי הבעל! איש אל יימלט מהם!” לאחר שהללו נשחטים בעמק קישון, השמים מתקדרים עבים. סוף סוף, יורד גשם שוטף ששם קץ לבצורת! (מלכים א׳. י״ח:40–45; השווה דברים י״ג:2–6).
8 איזה יום גדול! יהוה מנצח במבחן האלוהות הראוי לציון. יתרה מזו, מאורעות אלה השיבו את לבבם של רבים מבני־ישראל לאלוהים. בדרך זו ובדרכים אחרות, אליהו מתגלה כנביא נאמן, והוא עצמו ממלא תפקיד נבואי.
”אליה הנביא” עתיד לבוא?
9. מה נובא במלאכי ג׳:23, 24?
9 אחרי כן, חזה אלוהים בפי מלאכי: ”הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם; פן אבוא והכיתי את הארץ חרם” (מלאכי ג׳:23, 24). אליהו חי כ־500 שנה לפני שנאמרו מילים אלה. מאחר שזו היתה נבואה, היהודים בני המאה הראשונה לספירה היו שרויים בציפייה לבואו של אליהו ולהתגשמות הנבואה (מתי י״ז:10).
10. מי היה אליה שעליו נובא, ומניין לנו?
10 אם כן, מי היה אותו אליה העתיד לבוא? זהותו נחשפה כשישוע המשיח אמר: ”ומימי יוחנן המטביל ועד עתה מלכות השמים פורצת והפורצים אוחזים בה. הן כל הנביאים והתורה עד יוחנן ניבאו. ואם תרצו לקבל הרי הוא אליהו העתיד לבוא”. יוחנן המטביל אכן היה הנביא המקביל לאליהו, זה שעליו נובא (מתי י״א:12–14; מרקוס ט׳:11–13). מלאך אמר לזכריה, אבי יוחנן, שיוחנן יפעל ב”רוח אליהו וגבורתו” ושהוא ’יכשיר עם מוכן ליהוה’ (לוקס א׳:17). הטבילה שהטביל יוחנן היתה סמל פומבי לחרטת הפרט על חטאיו, עבירות על חוקי התורה, אשר נועדה להדריך את היהודים אל המשיח (לוקס ג׳:3–6; גלטים ג׳:24). לפיכך, פעילות יוחנן ’הכשירה עם מוכן ליהוה’.
11. מה אמר פטרוס בחג השבועות לגבי ”יום יהוה” העתיד לבוא, ומתי התחולל יום זה?
11 פעילות יוחנן המטביל כ”אליה” הוכיחה כי קרוב ”יום יהוה”. קִרבת היום, שבו יפעל אלוהים נגד אויביו וישמור על משרתיו, התבטאה גם בדברי השליח פטרוס. הוא ציין שהמאורעות הפלאיים, שהתרחשו בחג השבועות שנת 33 לספירה, היו התגשמות של נבואת יואל על שפיכת רוח אלוהים. פטרוס הראה כי הדבר נועד להתרחש ”לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא” (מעשי־השליחים ב׳:16–21; יואל ג׳:1–5). ב־70 לספירה, הגשים יהוה את דברו, וגרם לצבא רומא להוציא לפועל את גזר־דינו על העם אשר דחה את בנו (דניאל ט׳:24–27; יוחנן י״ט:15).
12. (א) מה אמרו פאולוס ופטרוס לגבי בוא ”יום יהוה”? (ב) מדוע דברים נוספים עמדו בוודאי להתחולל, כפי שסימלה פעילותו של אליהו?
12 אולם, דברים נוספים נועדו להתחולל לאחר 70 לספירה. השליח פאולוס כרך את ”יום יהוה” העתיד לבוא עם נוכחות ישוע המשיח. יתר על כן, השליח פטרוס דיבר על יום זה בקשר ”לשמים חדשים ולארץ חדשה” עתידיים (תסלוניקים ב׳. ב׳:1, 2, ע״ח; פטרוס ב׳. ג׳:10–13). זכור שיוחנן המטביל ביצע פעילות דומה לזו של אליהו לפני בוא ”יום יהוה” ב־70 לספירה. כל הדברים הללו מצביעים על כך שהפעילות שביצע אליהו סימלה משהו עתידי נוסף. במה מדובר?
פועלים ברוח אליהו
13, 14. (א) מה מקביל בין פעילות אליהו ובין פעילות המשיחיים המשוחים בימינו? (ב) מה עשו הכופרים שבנצרות?
13 פעילות אליהו לא סימלה רק את מעשיו של יוחנן המטביל, אלא גם את פעילות המשיחיים המשוחים בזמנים קשים אלה שלפני בוא ”יום יהוה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). ברוח אליהו וגבורתו, המשוחים תומכים נאמנה בעבודת־אלוהים האמיתית. ומה נחוץ הדבר! לאחר מות שליחי המשיח, פשטה כפירה במשיחיות האמיתית, כדוגמת פולחן הבעל ששגשג בישראל בימי אליהו (פטרוס ב׳. ב׳:1). משיחיים מדומים החלו לשלב במשיחיות עיקרי־אמונה ומנהגים דתיים כוזבים. הם אימצו, למשל, את האמונה האלילית והלא־מקראית שלאדם נפש בת־אלמוות (קהלת ט׳:5, 10; יחזקאל י״ח:4). הכופרים שבנצרות חדלו להזכיר את שמו של אלוהי האמת האחד והיחיד, יהוה. תחת זאת, הם עובדים שילוש. הם אימצו את המנהג האלילי של עובדי הבעל, והם כורעים ברך לצלמים של ישוע ושל מרים אמו (רומים א׳:23; יוחנן א׳. ה׳:21). אך הדברים אינם מסתכמים בכך.
14 מן המאה ה־19 ואילך, מנהיגי כנסיות הנצרות החלו להטיל ספק באמיתותם של קטעים רבים במקרא. הם דחו, למשל, את סיפור הבריאה שבבראשית, ”כרעו ברך” לפני תורת האבולוציה וכינו אותה ”מדעית”. זו סתירה מוחלטת לדברים שלימדו ישוע המשיח ושליחיו (מתי י״ט:4, 5; קורינתים א׳. ט״ו:47). אך כישוע וכתלמידיו הראשונים, המשיחיים משוחי־הרוח בימינו דוגלים בסיפור הבריאה המקראי (בראשית א׳:27).
15, 16. בניגוד לנצרות, מי זוכים להזנה רוחנית קבועה ודרך אילו אפיקים?
15 כשהעולם נכנס ל’עת הקץ’, פקד את הנצרות רעב רוחני (דניאל י״ב:4; עמוס ח׳:11, 12). אך הקבוצה הקטנה של המשיחיים המשוחים זכתה להזנה רוחנית קבועה מאלוהים, מזון ”בעתו”, כשם שיהוה דאג שאליהו יאכל בתקופת הרעב שבימיו (מתי כ״ד:45; מלכים א׳. י״ז:6, 13–16). משרתי אלוהים נאמנים אלה, שנודעו בשם תלמידי־המקרא הבינלאומיים, קיבלו עליהם לאחר מכן את השם המקראי עדי־יהוה (ישעיהו מ״ג:10).
16 אליהו הצדיק את משמעות שמו, ”אלי יהוה”. כך גם המצפה, כתב־העת הרשמי של משרתי יהוה עלי־אדמות, מזכיר בעקביות את שם אלוהים. למעשה, ההוצאה השנייה של חוברת המצפה (מאוגוסט 1879) ציינה בביטחון שיהוה הוא התומך בכתב־העת. כתב־עת זה ופרסומים אחרים של חברת המצפה חושפים את התורות הלא־מקראיות של הנצרות ושל שאר הדתות שבבבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות־הכזב. הללו גם מעלים על נס את אמיתוּת דבר־אלוהים, המקרא (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17; ההתגלות י״ח:1–5).
נאמנים בשעת מבחן
17, 18. מה היתה תגובת איזבל לטבח של נביאי הבעל, וכיצד זכה אליהו לעזרה?
17 תגובת הכמורה לחשיפתהּ דמתה לתגובה של איזבל, כשנודע לה שאליהו הרג את נביאי הבעל. איזבל שלחה הודעה לנביא יהוה הנאמן, ונשבעה להמיתו. זה לא היה איום סרק, שכן איזבל כבר רצחה רבים מנביאי אלוהים. אליהו פחד ולכן נמלט דרום־מערבה בכיוון באר־שבע. שם הוא השאיר את נערו, והמשיך בדרכו. הוא הלך למדבר ופילל למות. אך יהוה לא נטש את נביאו. מלאך הופיע לפני אליהו כדי להכינו לקראת המסע הארוך אל הר חורב. אליהו אכל ושתה, ובכוח האכילה ההיא הלך 40 יום, מרחק של יותר מ־300 קילומטר. בהר חורב, אלוהים דיבר אליו לאחר שהראה לו מפגן מעורר יראה של כוחו ברוח גדולה, ברעידת־אדמה ובאש. יהוה לא היה ולוּ באחד מגילויי כוח אלה. הללו היו ביטויים של רוח־קודשו, היינו כוחו הפעיל. לאחר מכן, דיבר יהוה אל נביאו. תאר לעצמך עד כמה חיזקה חוויה זו את רוחו של אליהו (מלכים א׳. י״ט:1–12). אך מה קורה אם גם אנו, כאליהו, חוששים מאיומיהם של אויבי עבודת־אלוהים האמיתית? מן החוויה שחווה נוכל להבין שיהוה אינו נוטש את עמו (שמואל א׳. י״ב:22).
18 אלוהים הבהיר לאליהו שמלאכתו כנביא טרם נשלמה. יתרה מזו, אליהו אומנם חשב שאין מלבדו איש העובד את אלוהי האמת בישראל, אך יהוה גילה לו ש־000,7 איש לא כרעו לבעל, והטיל עליו שליחות (מלכים א׳. י״ט:13–18). אפשר שכאליהו, גם אנו נרדפים על־ידי אויבי עבודת־אלוהים האמיתית. ייתכן שאנו מהווים מטרה לרדיפות עזות, כשם שחזה ישוע (יוחנן ט״ו:17–20). לפעמים אנו חוששים. נוכל להיות כאליהו, שיהוה חיזק את רוחו, ובעקבות זאת הוא התמיד לשרתו בנאמנות.
19. מה עברו המשיחיים המשוחים בעת מלחמת־העולם הראשונה?
19 הרדיפות העזות במלחמת־העולם הראשונה גרמו לכך שהיו משיחיים משוחים שחדלו לבשר, כיוון שהפחד גבר עליהם. הם חשבו בטעות שפעילותם עלי־אדמות נשלמה. אך אלוהים לא דחה אותם מעל פניו, אלא ברוב רחמיו תמך בהם, כשם שכלכל את אליהו. אלוהים תיקן את המשיחיים המשוחים הנאמנים כשם שתיקן את אליהו, והם שבו לפעילות. נפקחו עיניהם והם ראו מה נפלאה הזכות להכריז את בשורת המלכות.
20. איזו זכות ניתנת כיום לנאמנים כאליהו?
20 בנבואת ישוע על נוכחותו הוא תיאר פעילות חובקת־עולם שתושלם לפני קץ סדר־הדברים המרושע הזה (מתי כ״ד:14). פעילות זו מתבצעת כיום על־ידי המשיחיים המשוחים ומיליוני בני־לווייתם, אשר מצפים בכיליון־עיניים לחיים בגן־עדן עלי־אדמות. השלמת פעילות ההכרזה על המלכות היא זכות הניתנת רק לנאמנים כאליהו.
הייה נאמן כאליהו
21, 22. (א) בראש איזו מלאכה עומדים המשיחיים המשוחים בימינו? (ב) בעזרת מה מתבצעת פעילות ההטפה, ומדוע נחוצה עזרה?
21 שארית קטנה של משיחיים משוחים אמיתיים, אשר להם המסירות וההתלהבות שהיו לאליהו, ממלאים את חובתם ודואגים לענייניו הארציים של מלכם המוכתר, ישוע המשיח (מתי כ״ד:47). זה יותר מ־60 שנה, אלוהים משתמש במשוחים לעמוד בראש מלאכת עשיית התלמידים מקרב האנשים אשר להם יעניק תקווה נפלאה, חיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות (מתי כ״ח:19, 20). מיליונים אלה יכולים בהחלט להיות אסירי־תודה שהמשוחים המעטים יחסית שעודם עלי־אדמות, ממלאים את חובתם בהתלהבות, במסירות ובנאמנות!
22 פעילות ההכרזה על המלכות מתבצעת בידי אנשים לא־מושלמים רק בכוחו של יהוה, שאותו הוא נוסך בנשענים עליו בתפילה. ”אליהו היה אדם בעל רגשות כמונו”, אמר התלמיד יעקב כשהזכיר כדוגמה את תפילת הנביא, כדי להראות מה גדול כוחה של תפילת צדיק (יעקב ה׳:16–18). אליהו לא תמיד התנבא וחולל נסים. היו לו רגשות וחולשות אנוש בדיוק כמונו, אך הוא שירת את אלוהים נאמנה. אלוהים עוזר גם לנו ומחזק גם אותנו, לכן נוכל להיות נאמנים כאליהו.
23. מדוע יש לנו סיבה טובה לגלות נאמנות ואופטימיות?
23 יש לנו סיבה טובה לגלות נאמנות ואופטימיות. זכור שיוחנן המטביל ביצע פעילות כאליהו לפני פרוץ ”יום יהוה” ב־70 לספירה. ברוח אליהו ובגבורתו, המשיחיים המשוחים מבצעים בכל רחבי העולם פעילות דומה, פעילות שהטיל עליהם אלוהים. הדבר מוכיח בעליל ש”יום יהוה” הגדול אכן קרוב.
מה תהיה תשובתך?
◻ כיצד הוּכחה אלוהותו של יהוה בהר הכרמל?
◻ מי היה ”אליהו העתיד לבוא” ומה עשה?
◻ כיצד גילו המשיחיים המשוחים בימינו את רוח אליהו?
◻ בזכות מה נוכל להיות נאמנים כאליהו?
[תיבה בעמוד 15]
לאילו שמים עלה אליהו?
”ויהי המה [אליהו ואלישע] הולכים הלוך ודבר, והנה רכב־אש וסוסי אש, ויפרידו בין שניהם; ויעל אליהו בסערה השמים” (מלכים ב׳. ב׳:11).
מהי משמעות המילה ”שמים” במקרה זה? המונח מתייחס לעתים למשכנו הרוחני של אלוהים עם בניו, המלאכים (מתי ו׳:9; י״ח:10). ה”שמים” גם מציינים לעתים את היקום הגשמי (דברים ד׳:19). כמו־כן, המקרא מזכיר מונח זה גם במשמעות של האטמוספירה הקרובה האופפת את כדור־הארץ, שם עפות הציפורים ונושבת הרוח (תהלים ע״ח:26; מתי ו׳:26).
אם כן, לאילו ”שמים” עלה אליהו הנביא? מסתבר שהנביא הועבר דרך אטמוספירת כדור־הארץ למקום אחר בעולם. אליהו היה עלי־אדמות גם כעבור שנים, שכן כתב מכתב ליהורם מלך יהודה (דברי־הימים ב׳. כ״א:1, 12–15). ישוע המשיח אישר לאחר מכן את העובדה שאליהו לא עלה לתחום הרוחני של יהוה אלוהים כשהכריז: ”איש לא עלה השמימה מלבד זה שירד מן השמים — בן־האדם” (יוחנן ג׳:13). הדרך לחיים שמימיים נפתחה לראשונה לאנשים לא־מושלמים רק לאחר מות ישוע המשיח, תחייתו ועלייתו השמיימה (יוחנן י״ד:2, 3; עברים ט׳:24; י׳:19, 20).