מדי שבוע מארגנות רוב הקהילות של עדי־יהוה הרצאה פומבית בנושא מקראי.‏ אם אתה זקן־קהילה או משרת עוזר,‏ האם ניכר שאתה נואם ביעילות ומלמד היטב?‏ אם כן,‏ אולי תתבקש להגיש הרצאה פומבית.‏ בית־הספר לשירות התיאוקרטי עזר לעשרות אלפי אחים להיות כשירים לקבל זכות שירות זו.‏ אם נתמנית לשאת הרצאה פומבית,‏ היכן תתחיל?‏

למד את ראשי־הפרקים

לפני שתערוך מחקר כלשהו,‏ קרא את ראשי־הפרקים והרהר בכתוב עד שתעמוד על משמעותו.‏ חרות בשכלך את הנושא,‏ כלומר את שם ההרצאה.‏ מה אתה אמור ללמד את מאזיניך?‏ מהי מטרתך?‏

הכר היטב את הכותרות הראשיות.‏ נתח את הנקודות העיקריות הללו.‏ כיצד כל אחת מהן משתלבת עם הנושא?‏ מתחת לכל נקודה עיקרית מופיעים מספר סעיפי משנה.‏ נקודות התומכות בסעיפי המשנה רשומות מתחתם.‏ שים לב כיצד כל חלק מראשי־הפרקים נבנה על בסיס החלק הקודם,‏ מוביל לחלק הבא ותורם להשגת המטרה של ההרצאה.‏ רק כאשר תבין את הנושא,‏ את מטרת ההרצאה וכיצד הנקודות העיקריות משיגות מטרה זו,‏ תהיה מוכן להתחיל לבנות את החומר שלך.‏

אפשר שבהתחלה יהיה לך קל יותר אם תתייחס להרצאה שלך כארבעה או חמישה נאומים קצרים,‏ כל נאום עם נקודה עיקרית אחת.‏ הכן כל אחד מהם בנפרד.‏

ראשי־הפרקים שבידך מהווים כלי עזר להתכוננות.‏ הם לא נועדו לשמש כרשימות אשר מתוכן תגיש את הנאום.‏ הם כעין שלד.‏ עליך להוסיף להם כביכול בשר,‏ להגיש אותם מכל הלב ולהפיח בהם רוח חיים.‏

שימוש בפסוקים

ישוע המשיח ותלמידיו ביססו את הוראתם על כתבי־הקודש (‏לוקס ד׳:‏16–21;‏ כ״ד:‏27;‏ מה״ש י״ז:‏2,‏ 3‏)‏.‏ תוכל לנהוג כמותם.‏ על הפסוקים להיות יסוד נאומך.‏ במקום שרק תסביר ותייחס את מה שכתוב בראשי־הפרקים שקיבלת,‏ שים לב כיצד קביעות אלה נתמכות על־ידי הפסוקים ולַמֵד את הכתובים.‏

כשאתה מכין את ההרצאה,‏ בחן בעיון כל פסוק המוזכר בראשי־הפרקים.‏ שים לב להקשר.‏ יש פסוקים שפשוט מספקים תמונת רקע מועילה ולכן אין צורך לקרוא או להסביר את כל הפסוקים במהלך הצגת־הדברים.‏ בחר בפסוקים הטובים ביותר עבור הקהל שלך.‏ אם תתמקד בפסוקים המוזכרים בראשי־הפרקים,‏ קרוב לוודאי שלא תצטרך להיעזר בפסוקים נוספים.‏

הצלחת נאומך לא תלויה במספר הפסוקים שתפתח,‏ אלא באיכות ההוראה.‏ כשאתה פותח פסוקים,‏ הסבר מדוע בחרת להשתמש בהם.‏ הקדש זמן כדי לייחס אותם לחיי האנשים.‏ אחרי שאתה קורא פסוק,‏ השאר את המקרא שלך פתוח בעת שאתה דן בכתוב.‏ סביר להניח שהיושבים בקהל יעשו כמותך.‏ אך כיצד תוכל לעורר התעניינות בקרב השומעים ולעזור להם להפיק תועלת רבה יותר מדבר־אלוהים?‏ (‏נח’‏ ח׳:‏8,‏ 12‏)‏ בעזרת הסבר,‏ הדגמה וייחוס.‏

הסבר.‏ כשאתה מתכונן להסביר פסוק מפתח,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏מה המשמעות שלו?‏ מדוע אני משתמש בו בנאום שלי?‏ אילו שאלות בקשר לפסוק הזה עשויות להתעורר אצל היושבים בקהל?‏’‏ אולי יהיה עליך לנתח את ההקשר,‏ הרקע,‏ הנסיבות,‏ עוצמת הביטויים ואת כוונת המחבר שכתב בהשראה.‏ לשם כך עליך לערוך מחקר.‏ עומד לרשותך שפע של מידע יקר־ערך בפרסומים מטעם ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ (‏מתי כ״ד:‏45–47‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ אל תנסה להסביר את הכל בנוגע לפסוק,‏ אלא הסבר מדוע הזמנת את הקהל לקרוא אותו בקשר לנקודה הנידונה.‏

הדגמה.‏ מטרת ההדגמה היא להעמיק את הבנתם של המאזינים ולעזור להם לזכור את הנקודה או את הרעיון העומדים על הפרק.‏ הדוגמאות עוזרות לאנשים להבין את מה שאמרת ולקשר אותו למשהו שכבר מוכר להם.‏ כך עשה ישוע כאשר נשא את דרשת־ההר המפורסמת שלו.‏ ביטויים כגון ”‏עוף השמים”‏,‏ ”‏שושני השדה”‏,‏ ’‏פתח צר’‏,‏ ’‏דרך צרה’‏,‏ ’‏בית על סלע’‏ ורבים אחרים הוסיפו דגש להוראתו ועשו אותה ברורה ובלתי נשכחת (‏מתי פרקים ה׳ עד ז׳‏‏)‏.‏

ייחוס.‏ הסבר והדגמה של פסוק יקנו ידע לשומעים,‏ אך הללו יפיקו תועלת רק אם ייחסו ידע זה לחייהם.‏ נכון,‏ זו אחריותם של המאזינים לתרגם את המסר המקראי למעשים,‏ אך ביכולתך לסייע להם להבין כיצד לפעול.‏ כאשר אתה בטוח שהנוכחים בקהל הבינו את הפסוק הנידון וקלטו כיצד הוא קשור לעניין,‏ הקדש זמן כדי להראות כיצד הוא נוגע לעיקרי אמונה ולהתנהגות.‏ הדגש את התועלת שנפיק אם ננטוש תפיסות מוטעות או נחדל מהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם האמת המוסברת.‏

כשאתה חושב כיצד לייחס את הפסוקים,‏ אל תשכח שהנוכחים בקהל באים מרקעים רבים ומתמודדים עם נסיבות שונות.‏ אולי יש ביניהם מעוניינים חדשים,‏ בני נוער,‏ מבוגרים וכאלה הנאבקים כדי להתגבר על בעיות אישיות שונות.‏ הצג את דבריך באופן מעשי ומציאותי.‏ השתדל לא לתת את הרושם שאתה מפנה את העצות רק לקבוצה מצומצמת של אנשים בקהל.‏

דברים התלויים בנואם

יש החלטות בנוגע להרצאה שכבר נעשו עבורך.‏ הנקודות העיקריות מוגדרות במפורש,‏ והזמן שעליך להקדיש לדיון בכל ראש־פרק צוין בבירור.‏ החלטות אחרות נתונות בידך.‏ ייתכן שתבחר להרחיב את הדיון בסעיפי משנה מסוימים ולהסביר אחרים בקיצור.‏ אל תסיק שאתה חייב להקדיש אותה כמות של זמן לדיון בכל אחד מסעיפי המשנה.‏ הדבר יגרום לך לעבור על החומר בקצב מסחרר ולהציף את הקהל במידע.‏ כיצד תוכל לקבוע אילו נקודות תפתח בהרחבה ואילו תזכיר בקצרה או כבדרך אגב?‏ שאל את עצמך:‏ ’‏אילו נקודות יעזרו לי להעביר את הרעיון העיקרי של ההרצאה?‏ אילו מהן יוכלו להועיל לקהל יותר מכל?‏ אם אשמיט פסוק ונקודה הקשורה אליו,‏ האם זה יערער את תשתית ההוכחות שאני מציג?‏’‏

הקפד מאוד לא לצקת השערות או דעות אישיות לדבריך.‏ אפילו בן־אלוהים,‏ ישוע המשיח,‏ לא אמר דברים שנבעו ’‏מעצמו’‏ (‏יוח׳ י״ד:‏10‏)‏.‏ אל תשכח שאנשים באים לאסיפות של עדי־יהוה כדי להקשיב לדיון מקראי.‏ אם אתה נחשב לנואם טוב,‏ זה כנראה משום שאינך נוהג להסב את תשומת הלב לעצמך,‏ אלא לדבר־אלוהים.‏ זו הסיבה לכך שנאומיך זוכים להערכה (‏פיל׳ א׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

אחרי שתהפוך ראשי־פרקים פשוטים להסבר מקראי מלא תוכן,‏ תצטרך לערוך חזרה על ההרצאה.‏ כדאי להתאמן בקול רם.‏ החשוב הוא לוודא שאתה זוכר היטב את כל הנקודות.‏ עליך להיות מסוגל להגיש את הנאום מכל הלב,‏ להפיח חיים בחומר ולהציג בהתלהבות את האמת.‏ לפני מועד ההרצאה,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏מה אני רוצה להשיג?‏ האם הנקודות העיקריות זוכות להדגשה?‏ האם באמת בניתי את ההרצאה על יסוד הפסוקים?‏ האם כל רעיון עיקרי מוביל באופן טבעי לרעיון הבא?‏ האם ההרצאה בונה הערכה כלפי יהוה והאמצעים שהוא סיפק?‏ האם דברי הסיום קשורים ישירות לנושא,‏ מראים ליושבים בקהל כיצד לפעול ומניעים אותם לעשות כן?‏’‏ אם אתה משיב לשאלות אלה בכן,‏ ביכולתך ’‏להיטיב דעת’‏ לתועלת הקהילה ולתהילת יהוה (‏מש׳ ט״ו:‏2‏)‏.‏

מהי מטרתך בתור מורה?‏ אם נתמנית באחרונה להיות מבשר מלכות,‏ ללא ספק אתה משתוקק ללמוד כיצד לנהל שיעורי מקרא ביתיים,‏ הואיל וישוע הורה לתלמידיו לעשות תלמידים (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ אם אתה כבר מנוסה בפעילות זו,‏ ייתכן שמטרתך היא לגעת ביתר יעילות ללבם של האנשים שברצונך לעזור להם.‏ אם אתה הורה,‏ בוודאי מקנן בך הרצון ללמד את ילדיך באופן שיניע אותם להקדיש את חייהם לאלוהים (‏יוח״ג 4‏)‏.‏ ואם אתה זקן־קהילה או שואף לתפקיד זה,‏ ייתכן שברצונך להיות נואם המסוגל לטפח בלב המאזינים הערכה עמוקה יותר ליהוה ולאורחותיו.‏ כיצד תוכל להשיג יעדים אלה?‏

למד מדוגמתו של רב־אומן ההוראה — ישוע המשיח (‏לוקס ו׳:‏40‏)‏.‏ בין שדיבר לקהל גדול למרגלות ההר ובין שלקומץ אנשים שעברו בדרכים,‏ דבריו של ישוע והאופן שבו אמר אותם טבעו חותם עמוק בלב מאזיניו.‏ ישוע עורר את שכלם ואת לבם של מאזיניו וייחס את הדברים בצורה מעשית ומובנת.‏ האם תוכל להשיג תוצאות דומות?‏

הישען על יהוה

כושר ההוראה של ישוע הועשר גם בזכות היחסים ההדוקים שהיו לו עם אביו השמימי וגם תודות לברכתה של רוח אלוהים.‏ האם אתה מתפלל בכנות ליהוה ומבקש שתוכל ללמד ביעילות תלמיד מקרא?‏ אם הינך הורה,‏ האם אתה מתפלל לאלוהים בקביעות כדי שיורה לך כיצד ללמד את ילדיך?‏ האם אתה מתפלל מעומק הלב כשאתה מתכונן להגיש נאומים או להדריך אסיפות?‏ הישענות כזו על יהוה והתמדה בתפילות יסייעו לך להיות מורה יעיל יותר.‏

תלות ביהוה מתבטאת גם בהישענות על דברו, המקרא.‏ בתפילה בערב האחרון לחייו כאדם מושלם,‏ אמר ישוע לאביו:‏ ”‏נתתי להם את דברך”‏ (‏יוח׳ י״ז:‏14‏)‏.‏ אף־על־פי שישוע היה עתיר ניסיון,‏ הוא מעולם לא דיבר מעצמו.‏ הוא תמיד דיבר את מה שלימד אותו אביו ובכך הציב לנו דוגמה לחיקוי (‏יוח׳ י״ב:‏49,‏ 50‏)‏.‏ בכוחו של המקרא,‏ דבר־אלוהים,‏ להשפיע על אנשים — על מעשיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם העמוקים ביותר (‏עב׳ ד׳:‏12‏)‏.‏ אם תעשיר את ידיעותיך בדבר־אלוהים ותלמד להיעזר בו ביעילות בשירותך,‏ תפתח את כושר ההוראה אשר יש בו כדי לקרב אנשים לאלוהים (‏טימ״ב ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

כבד את יהוה

כדי להיות מורה כדוגמת המשיח,‏ אין די בכך שתוכל להגיש הרצאה מעניינת.‏ אנשים אומנם התפלאו על ”‏דברי החן”‏ שיצאו מפי ישוע (‏לוקס ד׳:‏22‏)‏.‏ אך מה רצה ישוע להשיג באמצעות כושר דיבור טוב?‏ הוא ביקש להביא כבוד ליהוה ולא להסב תשומת לב לעצמו (‏יוח׳ ז׳:‏16–18‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הוא האיץ בתלמידיו:‏ ”‏יאר נא אורכם לפני בני אדם,‏ למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים”‏ (‏מתי ה׳:‏16‏)‏.‏ עצה זו צריכה להשפיע על הדרך שבה אנו מלמדים.‏ עלינו להימנע מכל דבר שעלול להעיב על מטרה זו.‏ לכן כשאנו מתכננים מה לומר או כיצד לומר זאת,‏ כדאי שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם זה יעמיק את ההערכה כלפי יהוה,‏ או יסב תשומת לב לעצמי?‏’‏

למשל,‏ דוגמאות וסיפורים מן החיים יכולים להיות אמצעים יעילים בהוראה.‏ אולם,‏ אם מאריכים את הדיבור על דוגמה מסוימת או מספרים חוויה לפרטי פרטים,‏ הלקח עלול להתערפל.‏ כמו כן,‏ אם נספר סיפורים המשעשעים את הקהל ותו לא,‏ נדחק לקרן זווית את מטרת שירותנו.‏ למעשה,‏ כך המורה מסב את תשומת הלב לעצמו במקום להשיג את היעד האמיתי של החינוך התיאוקרטי.‏

עליך ”‏להבדיל”‏

כדי שמישהו באמת יהיה לתלמיד,‏ הוא חייב להבין בבירור את הנלמד.‏ עליו לשמוע את האמת ולראות בעיני הבנתו מה מבדיל אותה מעיקרי־אמונה אחרים.‏ הצגת ניגודים והשוואות מסייעת לו לעשות זאת.‏

יהוה חזר והאיץ בעמו ”‏להבדיל”‏ בין הטמא ובין הטהור (‏וי׳ י׳:‏9–11‏)‏.‏ הוא אמר שאלה שישרתו במקדשו הרוחני הגדול יורו את העם ”‏בין קודש לחול”‏ (‏יח׳ מ״ד:‏23‏)‏.‏ ספר משלי גדוש בניגודים שבין צדקה ובין רֶשע,‏ בין חוכמה ובין איוולת.‏ ניתן להבדיל גם בין דברים שאינם הפכים.‏ השליח פאולוס הצביע על ההבדל בין אדם צדיק ובין איש טוב,‏ ככתוב ברומים ה׳:‏7‏.‏ באיגרת אל העברים,‏ הוא הראה כיצד שירותו של ישוע ככהן גדול נעלה על שירותו של אהרון.‏ אכן,‏ כפי שכתב המחנך מן המאה ה־17,‏ יאן עמוס קומֶניוּס:‏ ”‏ללמד זה פשוט להראות את השוני בין דבר למשנהו,‏ שוני במטרות,‏ בצורות ובמקורות.‏ .‏.‏.‏ לפיכך,‏ המיטיב להצביע על ההבדלים,‏ מיטיב ללמד”‏.‏

ניקח לדוגמה את המלאכה ללמד מישהו על מלכות אלוהים.‏ אם הפרט אינו מבין מהי המלכות,‏ ייתכן שתראה לו כיצד הכתוב במקרא מנוגד לתפיסה שהמלכות היא פשוט מצב בלבבו של הפרט.‏ מאידך,‏ תוכל להשוות בין המלכות ובין ממשלות אנוש.‏ אולם כאשר מדובר באנשים המכירים אמיתות בסיסיות אלה,‏ אולי תרצה לרדת יותר לעומק.‏ תוכל להסביר כיצד מלכות המשיח נבדלת ממלכותו האוניברסלית של יהוה,‏ המתוארת בתהלים ק״ג:‏19‏,‏ או מ”‏מלכות בנו אהובו”‏ של אלוהים,‏ המוזכרת בקולוסים א׳:‏13‏,‏ או מן ה’‏הנהגה’‏ שזוכה להתייחסות באפסים א׳:‏10 (‏דל׳‏‏)‏.‏ בעזרת ניגודים והשוואות תוכל להקנות לקהל שלך הבנה חדה יותר של עיקר אמונה מקראי זה.‏

ישוע נעזר פעמים חוזרות ונשנות בשיטת הוראה זו.‏ הוא השווה בין ההבנה המקובלת של תורת משה ובין הכוונה האמיתית של התורה (‏מתי ה׳:‏21–48‏)‏.‏ הוא הבליט את הניגוד שבין מסירות אמיתית לאלוהים ובין מעשיהם הצבועים של הפרושים (‏מתי ו׳:‏1–18‏)‏.‏ הוא הראה כיצד הגישה של אנשים ה”‏רוֹדים”‏ באחרים מנוגדת לרוח ההקרבה העצמית שיגלו תלמידיו (‏מתי כ׳:‏25–28‏)‏.‏ במקרה אחר,‏ המתואר במתי כ״א:‏28–32‏,‏ ביקש ישוע ממאזיניו לומר בעצמם איזה ניגוד קיים בין צדקנות ובין חרטה אמיתית.‏ וזה מוביל אותנו להיבט חשוב נוסף של כושר הוראה טוב.‏

עודד את המאזינים לחשוב

במתי כ״א:‏28‏,‏ הקדים ישוע להשוואה שלו את השאלה:‏ ”‏מה דעתכם?‏”‏ מורה מיומן אינו רק מציג עובדות או מספק תשובות.‏ הוא מעודד את מאזיניו לטפח מזימה,‏ כלומר כושר חשיבה (‏מש׳ ג׳:‏21;‏ רומ׳ י״ב:‏1‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ הדבר נעשה בין היתר בעזרת שאלות.‏ לפי הכתוב במתי י״ז:‏25‏,‏ שאל ישוע:‏ ‏”‏מה דעתך,‏ שמעון,‏ מלכי הארץ ממי הם לוקחים מכס ומס,‏ מבניהם או מן הזרים?‏”‏ ישוע שאל שאלה מעוררת מחשבה אשר עזרה לפטרוס להסיק בעצמו מסקנה נכונה לגבי תשלום מס המקדש.‏ בדומה לכך,‏ בתגובה לאיש ששאל,‏ ”‏מי הוא רעי?‏”‏ השווה ישוע את קו הפעולה של כהן ולוי למעשיו של שומרוני.‏ לאחר מכן שאל:‏ ”‏מי מן השלושה היה רֵע לנופל בידי השודדים?‏”‏ (‏לוקס י׳:‏29–36‏)‏.‏ הנה כי כן,‏ במקום לחשוב עבור מאזינו,‏ ישוע שוב הזמין אותו לענות על שאלתו הוא (‏לוקס ז׳:‏41–43‏)‏.‏

גע ללב התלמיד

מורים הקולטים את המשמעות האמיתית של דבר־אלוהים מבינים שעבודת אלוהים אמיתית אינה מסתכמת בשינון עובדות מסוימות ושמירת כללים כלשהם.‏ היא מבוססת על יחסים טובים עם יהוה ועל הערכה לאורחותיו.‏ עבודת אלוהים כזו קשורה ללב האדם (‏דב׳ י׳:‏12,‏ 13;‏ לוקס י׳:‏25–27‏)‏.‏ המונח ”‏לב”‏ בכתבי־הקודש מתייחס לעתים קרובות לאדם הפנימי בכללותו,‏ לרבות דברים כגון מאוויים,‏ אהבות,‏ רגשות ומניעים.‏

ישוע ידע שהאדם רואה לעיניים,‏ אך אלוהים רואה ללבב (‏שמ״א ט״ז:‏7‏)‏.‏ המניע שלנו בשירות אלוהים צריך להיות אהבה כלפיו,‏ ולא מאמצים להרשים בני אדם (‏מתי ו׳:‏5–8‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ הפרושים עשו דברים רבים כדי להתרברב בהישגיהם.‏ הם שמו דגש רב בשמירה דקדקנית של חוקי התורה ושל כללים פרי שכלם.‏ אולם,‏ הם לא גילו תכונות המעידות שהם אכן שירתו את האל שאותו התיימרו לעבוד (‏מתי ט׳:‏13;‏ לוקס י״א:‏42‏)‏.‏ ישוע לימד שהציות לדרישותיו של אלוהים אומנם חשוב,‏ אך ערכו של ציות זה נמדד על־פי מה שיש בלב האדם (‏מתי ט״ו:‏7–9;‏ מר׳ ז׳:‏20–23;‏ יוח׳ ג׳:‏36‏)‏.‏ הוראתנו תניב את מיטב התוצאות אם נחקה את דוגמתו של ישוע.‏ זה אכן חשוב שנעזור לאנשים ללמוד את דרישותיו של אלוהים,‏ אך חשוב לא פחות שהם יכירו ויאהבו את יהוה בתור ישות ממשית.‏ כך התנהגותם תשקף את מידת הערכתם כלפי יחסים טובים עם האל האמיתי.‏

כמובן,‏ כדי להפיק תועלת מהוראה זו,‏ על האנשים להכיר את צפונות לבם.‏ ישוע עודד אנשים לנתח את מניעיהם ולבחון את רגשותיהם.‏ כאשר תיקן השקפה מוטעית,‏ הוא נהג לשאול את מאזיניו מדוע חשבו כך או למה אמרו ועשו דברים מסוימים.‏ ברם,‏ ישוע לא הסתפק בזאת.‏ הוא הוסיף לשאלותיו הצהרה,‏ דוגמה או פעולה כדי לעודד אותם לראות את הדברים באור הנכון (‏מר׳ ב׳:‏8;‏ ד׳:‏40;‏ ח׳:‏17;‏ לוקס ו׳:‏41,‏ 46‏)‏.‏ בכוחנו לעזור למאזינינו בדרך דומה אם נציע להם לשאול את עצמם שאלות כגון:‏ ’‏מדוע קו פעולה זה מוצא חן בעיניי?‏ מדוע אני מגיב כך למצב הזה?‏’‏ ואז נעודד אותם לראות את המצב מנקודת מבטו של יהוה.‏

הסבר הלכה למעשה

מורה טוב יודע שהדבר העיקרי הוא חוכמה (‏מש׳ ד׳:‏7‏)‏.‏ חוכמה היא היכולת להשתמש כהלכה בידע כדי לפתור בעיות,‏ להימנע מסכנות,‏ להשיג מטרות ולעזור לזולת.‏ אחריותו של המורה היא ללמד את התלמידים לעשות כן,‏ ולא להחליט במקומם.‏ במהלך דיון בעקרונות מקראיים שונים,‏ עזור לתלמיד לחשוב בהיגיון.‏ תוכל להזכיר כדוגמה מצב מחיי היומיום ולשאול את התלמיד כיצד העיקרון המקראי שעליו למדתם עשוי לעזור לו במצב זה (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏

השליח פטרוס נשא הרצאה בחג השבועות של שנת 33 לספירה ובה הדגים כיצד ניתן לייחס דברים באופן מעשי לחיי האנשים (‏מה״ש ב׳:‏14–36‏)‏.‏ פטרוס דן בשלושה פסוקים שהנוכחים בקהל התיימרו להאמין בהם,‏ ואז הסביר אותם לאור מאורעות שכולם היו עדים להתרחשותם.‏ כתוצאה מכך,‏ הנוכחים חשו צורך לפעול בהתאם לדברים ששמעו.‏ האם הוראתך משפיעה בדרך דומה על אנשים?‏ האם אתה לא רק מדקלם עובדות אלא עוזר להם להבין את נימוקיך?‏ האם אתה מעודד אותם לחשוב כיצד החומר הנלמד צריך להשפיע על אורח חייהם?‏ אולי הם לא ינהגו כמו ההמון בחג השבועות ויקראו בקול,‏ ”‏מה עלינו לעשות?‏”‏ אך אם תייחס היטב את הפסוקים לחייהם,‏ זה יניע אותם לשקול קו פעולה מתאים (‏מה״ש ב׳:‏37‏)‏.‏

הורים,‏ כאשר אתם קוראים ביחד עם ילדיכם את המקרא,‏ יש לכם הזדמנות מצוינת להרגיל אותם לחשוב כיצד ליישם עקרונות מקראיים (‏אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ לדוגמה,‏ ייתכן שתבחר במספר פסוקים מתוך הקריאה השבועית של המקרא,‏ תדון במשמעותם ואז תשאל שאלות כגון אלה:‏ ’‏איזו הדרכה מספק לנו הדבר?‏ איך נוכל להיעזר בפסוקים הללו בשירות־השדה?‏ מה הם מגלים על יהוה ועל הדרך שבה הוא פועל,‏ וכיצד עובדות אלה מטפחות את הערכתנו כלפיו?‏’‏ עודד את משפחתך לחלוק את הנקודות הללו עם הקהילה בעת הדיון בעיקרי הפרקים בבית־הספר לשירות התיאוקרטי.‏ קרוב לוודאי שהפסוקים שהם יסבירו בעצמם יהיו אלה שיישמרו בזיכרונם.‏

הצב דוגמה טובה

אינך מלמד אך ורק בעזרת מילים אלא גם בעזרת מעשים.‏ מעשיך ממחישים כיצד יש ליישם את מוצא פיך.‏ כך לומדים ילדים.‏ כאשר הם מחקים את הוריהם,‏ הם מוכיחים שברצונם להיות כמוהם.‏ הם רוצים לדעת איך ההרגשה לנהוג כמו ההורים.‏ בדומה לכך,‏ אם האנשים שאותם אתה מלמד ’‏ילכו בעקבותיך,‏ כשם שגם אתה הולך בעקבות המשיח’‏,‏ הם יתחילו לחוש בברכות של ההולכים בדרכי יהוה (‏קור״א י״א:‏1‏)‏.‏ הם ירגישו מניסיונם האישי כיצד פועלת ידו של יהוה בחייהם.‏

זו תזכורת מפכחת לחשיבות שיש בהצבת דוגמה חיובית.‏ אורח חיינו ”‏בהתנהגות קדושה,‏ ובמעשים של מסירות לאלוהים”‏ יעזור רבות לתלמידינו לראות באופן מוחשי כיצד ליישם את עקרונות המקרא (‏פט״ב ג׳:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אם אתה מעודד תלמיד מקרא לקרוא בקביעות בדבר־אלוהים,‏ שקוד בעצמך על הקריאה בו.‏ אם אתה חפץ שילדיך ילמדו להתנהג בהתאם לעקרונות המקרא,‏ הקפד להציב להם דוגמה ולפעול בהתאם לרצון אלוהים.‏ אם אתה מורה לחברי הקהילה להיות מסורים ונלהבים בשירות־השדה,‏ ודא תחילה שיש לך אישית חלק נרחב בפעילות זו.‏ כשאתה מיישם את מה שאתה מלמד,‏ ביכולתך להניע אחרים לפעולה ביתר יעילות (‏רומ׳ ב׳:‏21–23‏)‏.‏

במטרה לשפר את כושר הוראתך,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏כאשר אני מדריך אחרים,‏ האם אני נותן להם מניע לשנות את גישותיהם,‏ את אופן דיבורם או את מעשיהם?‏ האם אני עורך ניגודים והשוואות בין רעיונות שונים,‏ או בין קו פעולה אחד למשנהו כדי להבהיר רעיונות?‏ מה אני עושה כדי לעזור לתלמידיי,‏ לילדיי או לקהל הנוכחים באסיפה לזכור את דבריי?‏ האם אני מראה בבירור למאזינים כיצד ליישם את החומר הנלמד?‏ האם דוגמתי האישית ממחישה זאת?‏ האם הם מבינים כיצד היענותם להדרכה שניתנת יכולה להשפיע על יחסיהם עם יהוה?‏’‏ (‏מש׳ ט׳:‏10‏)‏ המשך לשים לב לדברים הללו בעודך משתדל לפתח כושר הוראה.‏ ”‏השגח על עצמך ושית לבך להוראה.‏ התמד בזה,‏ כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך”‏ (‏טימ״א ד׳:‏16‏)‏.‏