שיר 109
הללו בכור יה!
(עברים א׳:6)
1. הַלְּלוּ בְּכוֹר יָהּ,
מַלְכוּת לוֹ נָתַן אָבִיו.
כִּסְּאוֹ אֱמֶת וָצֶדֶק;
יִפְתַּח אֶת יָדוֹ, יֵיטִיב.
בְּהוֹד וּבְתִפְאֶרֶת
בְּאַהֲבָה לָאֵל,
יַצְדִּיק שִׁלְטוֹן יְהֹוָה,
אֶת שְׁמוֹ הוּא יְהַלֵּל.
(פזמון)
הַלְּלוּ בְּכוֹר יָהּ!
כַּבְּדוּ, פָּאֲרוּ אֶת בְּנוֹ.
עַל הַר צִיּוֹן נִצָּב הוּא,
הֵחֵל כְּבָר בְּשִׁלְטוֹנוֹ!
2. הַלְּלוּ בְּכוֹר יָהּ,
חַיִּים לָנוּ בְּמוֹתוֹ.
הוּקַע, שִׁלֵּם הַכֹּפֶר;
נִסְלַח לָנוּ בִּזְכוּתוֹ.
כַּלַּת הַשֶּׂה הִנֵּה הִיא,
בִּלְבוּשׁ לָבָן בּוֹהֵק.
חֲתֻנָּתָם תַּרְאֶה כִּי
שִׁלְטוֹן הָאֵל צוֹדֵק.
(פזמון)
הַלְּלוּ בְּכוֹר יָהּ!
כַּבְּדוּ, פָּאֲרוּ אֶת בְּנוֹ.
עַל הַר צִיּוֹן נִצָּב הוּא,
הֵחֵל כְּבָר בְּשִׁלְטוֹנוֹ!
(ראה גם תהל׳ ב׳:6; מ״ה:4, 5; ההת׳ י״ט:8.)