שיר 120
אם נציית נבורך
(לוקס י״א:28)
1. תּוֹרַת מָשִׁיחַ הִיא נֵר לְרַגְלֵנוּ,
הִיא אֶת דַּרְכֵּנוּ כָּל יוֹם מְאִירָה.
אוֹתָהּ נִשְׁמַע, תְּשׁוֹבֵב אֶת נַפְשֵׁנוּ,
אַךְ נְבֹרַךְ אִם נִחְיֶה לְאוֹרָהּ.
(פזמון)
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ;
לָנוּ גַּן עֵדֶן מֻבְטָח.
אֶת דְּבַר הָאֵל לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח;
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ.
2. כְּמַחֲסֶה לָנוּ דֶּרֶךְ חַיֵּינוּ,
אִם הִיא עַל סֶלַע בְּנוּיָה, לֹא עַל חוֹל.
כָּל עוֹד נִשְׁמֹר אֶת דִּבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ,
נִהְיֶה כְּבַיִת אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל.
(פזמון)
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ;
לָנוּ גַּן עֵדֶן מֻבְטָח.
אֶת דְּבַר הָאֵל לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח;
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ.
3. כְּעֵץ שָׁתוּל לְצִדֵּי פַּלְגֵי מַיִם,
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ הוּא נוֹתֵן בְּעִתּוֹ,
כָּךְ יְבָרְכֵנוּ הָאֵל מִשָּׁמַיִם,
נִחְיֶה לָעַד אִם נִשְׁמֹר מִצְוָתוֹ.
(פזמון)
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ;
לָנוּ גַּן עֵדֶן מֻבְטָח.
אֶת דְּבַר הָאֵל לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח;
אִם נְצַיֵּת נְבֹרַךְ.
(ראה גם דב׳ כ״ח:2; תהל׳ א׳:3; מש׳ י׳:22; מתי ז׳:24–27.)