פרק ט׳
נהג בזולת כפי חפץ אלוהים
1–3. (א) על מה חושבים משיחיים רבים בהקשר לצור העתיקה? (ב) תאר חלק מן המגעים שהתקיימו בין המלך חירם לבין עם ישראל. (ג) במה נדון בהקשר לצור?
מה עולה במחשבותיך כשמזכירים את צור העתיקה? משיחיים רבים נזכרים בהתגשמות נבואת המקרא: אלכסנדר הגדול גרף את חורבות צור היבשתית ושפך סוללת עפר אל חלקה החדש יותר של העיר, שהיה בנוי על אי, והחריבוֹ (יחזקאל כ״ו:4, 12; זכריה ט׳:3, 4). אך האם אזכורה של צור גורם לך לבחון את יחסך כלפי אחיך לאמונה וכלפי אחרים?
2 מדוע נחרבה צור? ”על שלושה פשעי צור, ... על הסגירם גלות שְׁלֵמָה לאדום, ו[על כך ש]לא זכרו ברית אחים. ושילחתי אש בחומת צור” (עמוס א׳:9, 10). בתקופה מוקדמת יותר גילה חירם מלך צור רצון טוב כלפי דוד וסיפק חומרים לבניית מקדש שלמה. שלמה כרת עימו ברית ונתן לו ערים בגליל, וחירם כינה את שלמה ”אחי” (מלכים א׳. ה׳:15–32; ט׳:10–13, 26–28; שמואל ב׳. ה׳:11). אך צור ’לא זכרה ברית אחים’ ומכרה חלק מבני עם אלוהים לעבדות, והדבר לא נעלם מעיני יהוה.
3 איזה לקח ניתן להפיק מכך שיהוה העניש את אנשי צור הכנענים על שום יחסם האכזרי לעמו? אחד הלקחים החשובים נוגע ליחסנו כלפי אחינו לאמונה. בפרקים הקודמים שבספר, קיבלנו מתרי עשר הנביאים מספר עצות בדבר היחסים שבין אדם לחברו. ראינו שיש לנהוג בצדק וביושר בעניינים עסקיים ולהיות זכים וטהורים. יחד עם זאת, התרי עשר מקנים הדרכות נוספות לגבי האופן שבו עלינו לנהוג בזולת כפי חפץ אלוהים.
אל תשמח לאיד
4. באיזה מובן היו האדומים ’אחי’ ישראל, אך כיצד נהגו ב’אחיהם’?
4 מדברי הגינוי שהטיח אלוהים בארץ אדום שגבלה בישראל תוכל ללמוד לקח חשוב: ”אל תֵרֶא ביום אחיך, ביום נוכרו [אסונו]; ואל תשמח לבני יהודה ביום אָבְדָם” (עובדיה 12). אנשי צור היו אולי כ’אחים’ לעם ישראל עקב קשרי המסחר שהתקיימו ביניהם. אבל האדומים היו ’אחי’ ישראל פשוטו כמשמעו שכן היו הם צאצאי עשיו, אחיו התאום של יעקב. אפילו יהוה כינה אותם ’אחי’ ישראל (דברים ב׳:1–4). לפיכך, היה זה מעשה נתעב מצד האדומים לשמוח לנוכח האסון שניחת על היהודים בידי הבבלים (יחזקאל כ״ה:12–14).
5. באילו מצבים עלולים אנו לגלות את גישת האדומים?
5 ברור אפוא שאלוהים לא ראה בעין יפה את היחס שהפגינו האדומים כלפי אחיהם היהודים. אולי מוטב שנשאל את עצמנו, ’מה חושב אלוהים על האופן שבו אני מתייחס לאחיי?’ בעניין זה כדאי שתבחן איך אחיך לאמונה מצטייר בעיניך ומה יחסך כלפיו במקרה שדברים משתבשים. הנה דוגמה: משיחי פגע בך או הסתכסך עם קרוב משפחתך. אם תהיה לך ”טענה” עליו, האם תיטור לו במקום להבליג או במקום לנסות ליישר את ההדורים? (קולוסים ג׳:13; יהושע כ״ב:9–30; מתי ה׳:23, 24) אם תיטור לאחיך ישפיע הדבר על התנהגותך כלפיו; אתה עלול להתייחס אליו בקרירות, להימנע מחברתו או לדבר עליו בצורה שלילית. כעת תאר לעצמך שכעבור זמן מה יחטא האח ובעקבות זאת יקבל תוכחה ותיקון מזקני־הקהילה (גלטים ו׳:1). האם תגלה את גישת האדומים ותשמח לאידו? מה מצפה ממך אלוהים?
6. מה עלינו לעשות ברוח הכתוב במיכה ז׳:18 בניגוד להתנהגות המתוארת בזכריה ז׳:10?
6 ביד זכריה דורש מאיתנו יהוה שלא תעלה על ’לבבנו המחשבה להרע לאחינו’ (זכריה ז׳:9, 10; ח׳:17). עצה זו רלוונטית כאשר אנו סבורים שאחינו פגע בנו או חטא למישהו ממשפחתנו. במקרים כאלה, אנו עלולים ’לחשוב בלבבנו להרע לו’ ולתרגם זאת למעשים. אבל אלוהים רוצה שנחקה את דוגמתו החיובית. זכור שמיכה כתב כי יהוה ”נושא עוון ועובר על פשע”a (מיכה ז׳:18). כיצד נוכל ליישם זאת בפועל?
7. מדוע כדאי לנו במקרים מסוימים פשוט לשכוח מן הפגיעה שפגעו בנו?
7 אולי אנו פגועים ממה שנעשה לנו או לקרוב משפחתנו, אולם עד כמה באמת חמור המעשה? המקרא מגדיר מספר צעדים ליישוב סכסוכים ואף לטיפול במקרים שבהם איש חוטא לאחיו. על כל פנים, ברוב המקרים מוטב להבליג על הטעות או הפגיעה ו’לעבור על פשע’. שאל את עצמך: ’האם זו אחת מ־77 הפעמים שעליי לסלוח לו? מדוע שפשוט לא אשכח מזה?’ (מתי י״ח:15–17, 21, 22) גם אם הפגיעה נראית לנו כיום רצינית, האם היא תיראה לנו כך בעוד אלף שנים? למד את הלקח הבסיסי מקהלת ה׳:19 על ההנאה שהעמל מפיק מאכילה ושתייה: ”לא הרבה יזכור את ימי חייו, כי האלוהים מענה [מעסיקו] בשמחת ליבו”. אדם המתמקד בהנאותיו העכשוויות נוטה לשכוח את בעיות היומיום. הנוכל לאמץ את הגישה הזו? סביר להניח שאם נתמקד בגורמי השמחה שיש לנו בקרב אגודת האחים המשיחית שלנו, יהיה בכוחנו להשכיח מליבנו בעיות וחיכוכים שאינם בעלי חשיבות ארוכת טווח ושממילא יפרחו מזכרוננו בעולם החדש. עד כמה שונה הדבר משמחה לאיד ומנטירת טינה!
ממה עליך להימנע במקרה שמישהו פגע בך?
דַבֵּר אמת
8. אילו נסיבות מקשות עליך לדבר אמת?
8 תרי עשר הספרים הנבואיים גם מבליטים עד כמה חפץ אלוהים שננהג ביושר. כמובן, אנו עושים מאמצים להכריז ברבים את ’אמת הבשורה’ (קולוסים א׳:5; קורינתים ב׳. ד׳:2; טימותיאוס א׳. ב׳:4, 7). עם זאת, קשה יותר להקפיד על לשון אמת בשיחות היומיומיות שאנו מנהלים עם המשפחה ועם אחינו לאמונה על קשת רחבה של נושאים ומצבים. מדוע הקושי?
9. באילו מצבים קיים הפיתוי לא לומר את כל האמת, אך מה עלינו לשאול את עצמנו?
9 מי מאיתנו מעולם לא אמר או עשה דבר לא־ראוי ומאוחר יותר הועמד על טעותו? מן הסתם היינו במבוכה או נתקפנו רגשי אשמה. רגשות אלו עלולים לגרום לאדם לכפור באשמה או לתת ”הסבר” המעוות את האמת, בניסיון לתרץ את הטעות או להציגה באור חיובי. במצב לא־נעים קיים גם הפיתוי להזכיר פרטים מסוימים ולהשמיט אחרים כדי לייפות את המציאות. דברינו אומנם יהיו תיאורטית נכונים, אבל הרושם שיתקבל יהיה שונה לגמרי. אף שאין זה בגדר אמירת שקר בוטה, כמקובל בעולם של ימינו, האם כך ’נדבר אמת איש לרעהו’ או איש לאחיו? (אפסים ד׳:15, 25; טימותיאוס א׳. ד׳:1, 2) מה לדעתך חש אלוהים כאשר משיחי מתנסח בכוונה תחילה בצורה המובילה את אחיו למסקנה מוטעית הגורמת לו להאמין בדבר שאינו נכון ואינו מדויק?
10. אילו דפוסי התנהגות שרווחו בישראל וביהודה הקדומות תיארו הנביאים?
10 הנביאים ידעו שגם גברים ונשים המוקדשים ליהוה מתעלמים מדי פעם מדרישותיו. הושע הביע את מה שחשב אלוהים על כמה מבני דורו: ”שוד להם, כי פשעו בי! ואנוכי אפדם, והמה דיברו עליי כזבים”. לא רק שדיברו כזבים גמורים על יהוה, חלקם היו אשמים גם ב”אלֹה וכַחֵש”, כלומר בהשמעת קללות ובעשיית מרמה, ואולי סילפו את העובדות בניסיון להוליך שולל את רעיהם (הושע ד׳:1, 2; ז׳:1–3, 13; י׳:4; י״ב:2). הושע כתב את המילים הללו בשומרון, היינו בממלכה הצפונית. האם המצב ביהודה היה טוב יותר? מיכה מוסר: ”עשיריה מלאו חמס [אלימות], ויושביה דיברו שָקר, ולשונם רמייה בפיהם” (מיכה ו׳:12). טוב נעשה אם נשים לב כיצד יצאו הנביאים הללו נגד מעשי ”כחש” ונגד בעלי ’לשון רמייה’. המשיחי ודאי לא ישקר במזיד, אולם כדאי שישאל את עצמו: ’האם אני מדי פעם עושה מעשי תרמית או מדבר בצורה המוליכה שולל את שומעיי? מה דורש ממני אלוהים בעניין זה?’
11. מהו לדברי הנביאים רצון אלוהים בנושא השימוש בלשון?
11 אלוהים גם הבהיר ביד הנביאים מהו הטוב שעלינו לעשות כפי חפצו. בזכריה ח׳:16 נאמר: ”אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו. אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם”. בימי זכריה שימשו השערים כמקומות ציבוריים שבהם התאספו הזקנים לטיפול בעניינים משפטיים (רות ד׳:1; נחמיה ח׳:1). אלא שזכריה לא אמר שרק בנסיבות אלו צריך לדבר אמת. עלינו להיות ישרים במעמדים רשמיים, אך יחד עם זאת נאמר גם שעלינו ’לדבר אמת איש את רעהו’. הדבר תקף בין היתר לגבי שיחות שאנו מנהלים בין כותלי ביתנו עם בן או בת הזוג לנישואין ועם קרובי משפחה. הוא הדין באשר לשיחות שאנו מקיימים כבדרך שגרה עם אחינו ואחיותינו לאמונה, אם בארבע עיניים ואם בטלפון ובדרכים אחרות. יש להם כל סיבה שבעולם לצפות מאיתנו לדבר אמת. מחובתם של ההורים המשיחיים להטמיע בילדיהם שאסור לשקר. כך יגדלו הילדים בידיעה שאלוהים מצפה מהם להימנע מלשון תרמית ולהיות ישרים לגמרי במוצא פיהם (צפניה ג׳:13).
12. אילו לקחים חשובים ניתן ללמוד מספרי הנבואה?
12 צעירים או מבוגרים הדבקים בָּאמת נענים לקריאת זכריה: ”האמת והשלום אֱהָבו” (זכריה ח׳:19). ספר מלאכי מציג את התכונות שזיהה יהוה בבנו: ”תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא נמצא בשפתיו. בשלום ובמישור הלך איתי” (מלאכי ב׳:6). האם מאיתנו מצפה יהוה לפחות? זכור שעומד לרשותנו דבר אלוהים בשלמותו, ובתוכו התרי עשר על כל הלקחים שניתן ללמוד מהם.
רחק מאלימות
13. איזו בעיה נוספת נפוצה בקרב העם על־פי מיכה ו׳:12?
13 במיכה ו׳:12 אנו קוראים שאחת הדרכים שבהן עמו הקדום של אלוהים פגע בזולת הייתה שהם ”דיברו שקר, ולשונם רמייה בפיהם”. עם זאת, הפסוק הצביע על ליקוי חמור נוסף. הוא אומר ש’העשירים מלאו חמס [אלימות]’. מה הכוונה, ומה נוכל ללמוד מכך?
14, 15. אילו מוניטין יצאו לעמים ששכנו בקרבת עם אלוהים?
14 תן דעתך למוניטין שיצאו לחלק מן העמים שחיו בקרבת עם אלוהים. בצפון שכנה אשור, ועל אודות בירתה נינווה כתב נחום: ”הוי עיר דמים. כֻּלה כַּחַש [מרמה] פֶּרֶק [גזל] מְלֵאָה. לא ימיש טרף!” (נחום ג׳:1) האשורים נודעו בשיטות הלחימה האגרסיביות שלהם ובהתאכזרותם לשבויי מלחמה — היו מהם שהושלכו לאש או הופשטו מעורם בעודם חיים. פעמים עיוורו את עיני השבויים ופעמים קיצצו את אפם, את אוזניהם ואת אצבעותיהם. הספר אלים, קברים ומלומדים אומר: ”נינוה נחרתה בתודעתה של האנושות לא על ידי שום דבר אחר זולתי רצח, שוד, שעבוד, התעללות בחלשים, מלחמות ואלימות ודיכוי מכל הסוגים”. בידינו מצויה עדותו של אדם אשר היה עד לאלימות זו (ואולי גם נטל בה חלק). לאחר ששמע את בשורת יונה אמר מלך נינווה על עמו: ”ויתכסו שקים, האדם והבהמה; ויקראו אל אלוהים בחוזקה וישובו, איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם” (יונה ג׳:6–8).b
15 לא רק באשור נעשו מעשי אלימות מזוויעים. גם אדום, ששכנה דרומית מזרחית ליהודה, עמדה לבוא על עונשה. מדוע? משום שהאדומים שפכו דם נקי ביהודה. הכתוב אומר: ”אדום, למדבר שממה תהיה, מחמס [בגין אלימותה כלפי] בני יהודה” (יואל ד׳:19). האם הפנימו האדומים את האזהרה וחדלו מדרכיהם האלימות? כעבור מאתיים שנה בקירוב כתב עובדיה: ”חתו [נחרדו] גיבוריך, תימן [עיר אדומית]... מחמס [בגין אלימותך כלפי] אחיך יעקב... ונכרתָ לעולם” (עובדיה 9, 10). אך מה באשר לעם אלוהים?
16. איזו בעיה שררה בימי עמוס וחבקוק על־פי כתביהם?
16 עמוס חשף את המצב ששרר בשומרון, בירת הממלכה הצפונית: ”’ראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה. ולא ידעו עשות נכוחה [לנהוג ביושר]’, נאום יהוה, ’האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם’” (עמוס ג׳:9, 10). אולי היית מצפה שביהודה, מקום משכנו של מקדש יהוה, המצב יהיה שונה. ואולם חבקוק, שהתגורר ביהודה, שאל את אלוהים: ”עד אנה, יהוה, שיוועתי, ולא תשמע? אזעק אליך חמס, ולא תושיע? למה תראני אוון, ועמל תביט? ושוד וחמס לנגדי?” (חבקוק א׳:2, 3; ב׳:12).
17. מאיזו סיבה אפשרית התפתחה בקרב עם אלוהים נטייה לאלימות?
17 שמא רווחה האלימות בקרב עם אלוהים משום שהם הרשו לעצמם להיות מושפעים מגישתם של אשור, אדום או עמים אחרים? שלמה הזהיר מתופעה זו וציין: ”אל תקנא באיש חמס [אלים], ואל תבחר בכל דרכיו” (משלי ג׳:31; כ״ד:1). לימים אמר ירמיהו מפורשות: ”כה אמר יהוה: ’אל דרך הגויים אל תִלמָדוּ’” (ירמיהו י׳:2; דברים י״ח:9).
הרבה סרטים מצוירים ומשחקי וידיאו מתעים את בני הנוער וגורמים להם לחשוב שאין כל רע באלימות
18, 19. (א) אילו חבקוק היה חי כיום, מה היה חש לגבי גילויי האלימות בתקופתנו? (ב) מה אתה חש לנוכח האלימות בימינו?
18 אילו היה חבקוק חי כיום, האם לא היה מתפלץ מן האלימות המשתוללת בתקופתנו? רבים מוצפים מילדותם במסרים אלימים. ילדים וילדות מרותקים למסכים וצופים בסרטים מצוירים נוטפי אלימות — הדמויות מרוצצות, מפוצצות או משמידות זו את זו בדרכים אחרות. לא חולף זמן רב, ובני נוער רבים עוברים מהסרטים המצוירים אל משחקי וידיאו, שבהם כדי לנצח צריך לירות ביריב, לפוצצו או לחסלו. יש שאומרים בביטול, ”אלה בסך הכול משחקים”. למרות זאת, משחקים אלימים במחשבים ביתיים או באולמות למשחקי וידיאו גורמים לשחקנים לשקוע באלימות ומעצבים את גישותיהם ואת תגובותיהם. עד כמה נכונה העצה שנכתבה ברוח אלוהים: ”איש חמס יפַתֶה רעהו, והוליכו בדרך לא טוב” (משלי ט״ז:29).
19 שלא מבחירה ראה חבקוק את ’העמל [צרות] והחמס שהיו לנגדו’, והדבר העציב מאוד את ליבו. שאל את עצמך, ’האם חבקוק היה חש בנוח לשבת ולצפות עימי בתוכניות הטלוויזיה שבהן אני נוהג לצפות?’ ’האם היה מקדיש מזמנו כדי לחזות באירועי ”ספורט” אלימים במהותם, שבהם השחקנים אף עוטים לגופם מגינים הדומים למגיני גלדיאטורים קדומים?’ בחלק מן המשחקים נובע הריגוש מן הקטטות האלימות המתרחשות בזירה או במגרש או מן התִגרות הפורצות בין האוהדים המשולהבים. בתרבויות מסוימות יש ביקוש עצום לסרטי קולנוע ולסרטי וידיאו אלימים המציגים סיפורי מלחמה או אומנויות לחימה. יש שיתרצו זאת ויאמרו שבסך הכול מדובר בעלילה היסטורית או בתיאור המורשת התרבותית של עם זה או אחר, אבל האם במקרה כזה האלימות כשרה יותר? (משלי ד׳:17).
20. לגבי איזו תופעה הביע מלאכי את עמדת יהוה?
20 מלאכי מעלה נקודה דומה בהציגו את עמדת יהוה לגבי היחס הבוגדני שהעניקו חלק מן היהודים לנשותיהם. הוא אומר שיהוה אלוהי ישראל ’שונא שַלַח ושונא את האיש המכסה חמס על לבושו’ (מלאכי ב׳:16). הצירוף ”כיסה חמס על לבושו” פּוּרש בדרכים שונות. מספר חוקרים גורסים שהכוונה כאן לאדם התוקף באלימות את רעהו ובגדיו מתכסים דם. על כל פנים, מלאכי מגנה מפורשות את תופעת האלימות בין בני זוג. הנביא העלה את נושא האלימות בבית והבהיר שאלוהים רואה זאת בחומרה.
21. באילו מצבים חייב המשיחי להימנע מאלימות?
21 אלימות פיזית או מילולית בצנעת ביתו של המשיחי אינה פחות חמורה מאלימות ברבים; זו וזו גלויות לעיני אלוהים (קהלת ה׳:7). מלאכי אומנם התכוון לאלימות נגד נשים, אבל אין דבר וחצי דבר במקרא המוכיח שאלימות מצד גברים כלפי ילדים או כלפי הורים קשישים פחות ראויה לגנאי. כמו כן, אין לאישה כל הצדקה לנהוג באלימות עם בעלה, ילדיה או הוריה. כל משפחה מורכבת מבני אדם לא־מושלמים, ועל כן טבעי הדבר שיצוצו מתחים שיגרמו לרוגז וכעס. על אף זאת, המקרא מורה לנו: ”ריגזו ואל תחטאו; אל תשקע השמש על כעסכם” (אפסים ד׳:26; ו׳:4; תהלים ד׳:5; קולוסים ג׳:19).
22. מניין לנו שאפשר להימנע מדרכי אלימות, גם אם רבים מן הסובבים אותנו מתנהגים אחרת?
22 יש שמנסים באמתלות שונות להצדיק את התנהגותם האלימה. הם אומרים, ’ככה אני מתנהג, כי גדלתי במשפחה אלימה’, או ’באזור מגוריי או בתרבותי האנשים עצבנים ויש להם פתיל קצר’. ואולם, כאשר מיכה דיבר נגד ’העשירים אשר מלאו חמס’, הוא לא אמר שנגזר עליהם להיות ככה משום שגדלו בסביבה אלימה (מיכה ו׳:12). נוח חי בתקופה שבה ’מלאה הארץ חמס’, ובתוך אווירה זו גדלו בניו. האם אימצו לעצמם דפוסי התנהגות אלימים? לא ולא! ”נוח מצא חן בעיני יהוה” ובניו הלכו בעקבותיו ושרדו את המבול (בראשית ו׳:8, 11–13; תהלים י״א:5).
23, 24. (א) מה מסייע לנו להימנע מדרכי אלימות? (ב) מה חש יהוה כלפי אלה הנוהגים בזולת כפי חפצו?
23 בעולם כולו עדי־יהוה אינם ידועים כבני אדם אלימים. אדרבה הם מוכרים כשוחרי שלום. הם מכבדים את חוקי הקיסר, האוסרים מעשים אלימים, ונשמעים להם (רומים י״ג:1–4). הם עמלים ’לכתת חרבותם לאתים’, ועושים כל מאמץ לרדוף שלום (ישעיהו ב׳:4). הם משתדלים ללבוש את ”האדם החדש”, והדבר מסייע להם להימנע מאלימות (אפסים ד׳:22–26). יתרה מזו, הם הולכים בעקבות דוגמתם של זקני־הקהילה המשיחיים, אשר אל להם להיות ’בעלי אגרוף’ הן במילים והן במעשים (טימותיאוס א׳. ג׳:3; טיטוס א׳:7).
24 בכוחנו ומחובתנו לנהוג בזולת כפי חפץ אלוהים. הושע אומר: ”מי חכם ויבן אלה? נבון, וידעם? כי ישרים דרכי יהוה, וצדיקים ילכו בם” (הושע י״ד:10).
a חוקר אחד אומר שהמילים ”עובר על פשע” לקוחות מתמונת ”הֵלך הנע בדרכים ועובר על פני עצם כלשהו מבלי לשים לב אליו משום שאין לו כל עניין בו. לא [שאלוהים אינו מודע לחטא], אך במקרים מסוימים אין הוא מתמקד בו מתוך כוונה להעניש; אין הוא מעניש, כי אם סולח”.
b כ־35 קילומטר דרומית מזרחית לנינווה שכנה העיר כלח (נמרוד), שבנה מחדש אַשוּרְנַצִרְפַּל. במוזיאון הבריטי מוצגים תבליטים מכלח ונאמר אודותם: ”אשורנצרפל לא חסך בפרטים לתיאור האכזריות והברוטליות שבהן ניהל את מבצעיו הצבאיים. שבויים נתלו על גבי יתדות או הוקעו אל עמודים בחומות הערים הנצורות. ... נערים ונערות הופשטו מעורם בעודם חיים” (ארכיאולוגיה מקראית [Archaeology of the Bible]).