פרק 18
איך אוכל לשפר את ציוניי?
כאשר נשאלו מספר תלמידים מבית־ספר יסודי, ’מה מטריד אותם בעיקר?’ השיבו 51 אחוז מהם, ”הציונים”!
אין פלא שהציונים בלימודים הם נושא מדאיג מאוד עבור בני־הנוער. הציונים יכולים לקבוע אם תשלים את הלימודים או תנשור מבית־הספר, אם תמצא עבודה מכניסה או תעבוד בעבודה בשכר מינימום, אם תזכה לשבחים מפי ההורים או תעורר את חמתם. חייבים להודות שיש מקום בחיים לציונים ולמבחנים. ישוע המשיח עצמו בחן את מידת ההבנה של תלמידיו בנושאים שונים (לוקס ט׳:18). וכשם שנאמר בספר מדידות והערכות בבתי־הספר (Measurement and Evaluation in the Schools): ”תוצאות המבחנים יכולות לחשוף את הצדדים החזקים והחלשים של כל תלמיד ותלמיד ולשמש כמנוף ללימודים בעתיד”. ציוניך גם מאפשרים להוריך לקבל מושג על מצבך בלימודים — לטוב או לרע.
מציאת איזון
אולם, דאגה יתרה בנושא הציונים עלולה ליצור מתחים משתקים ולהצית תחרות אכזרית. ספר לימוד בנושא גיל ההתבגרות מציין, שתלמידים השואפים להגיע למוסדות להשכלה גבוהה עלולים במיוחד ”להיתפס במבוך תחרותי, שבו עיקר־העיקרים אינו הלימוד אלא הציונים והמעמד בכיתה”. כתוצאה מכך, אומר ד״ר ויליאם גלסר, התלמידים ”לומדים בשלב מוקדם בבית־הספר לברר מה יהיה תוכן הבחינה... ומתכוננים רק לאותו חומר”.
שלמה המלך הִתרה: ”וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעוּת רוח” (קהלת ד׳:4). תחרות אכזרית, אם סביב שפע חומרי ואם סביב הישגים אקדמאיים, אינה אלא תחרות שווא. צעירים יראי־אלוהים ערים לצורך להשקיע מאמצים בלימודים. אולם, במקום להציב את הלימודים בראש סולם־העדיפויות, הם חותרים להגשמת מטרות רוחניות ובטוחים שאלוהים ידאג לצורכיהם הגשמיים (מתי ו׳:33; ראה פרק 22 בנושא בחירת קריירה).
יתר על כן, החינוך אינו מסתכם בצבירת נקודות במבחנים. עיקר החינוך הוא לרכוש מה שכונה בפי שלמה ”מזימה”, כלומר כושר חשיבה — היכולת לקלוט מידע יבש ולהסיק ממנו מסקנות מבוססות ומעשיות (משלי א׳:4). צעיר המצליח להשיג ציונים גבוליים בעזרת ניחושים, באמצעות התכוננות חפוזה לבחינות או אפילו בדרכי רמייה לעולם אינו לומד לחשוב. ומה הטעם להשיג ציון גבוה במתמטיקה ולגלות לאחר מכן בחיים, שאינך מסוגל לאזן פנקס שֶקים?
לכן חשוּב שהציונים לא יהיו עבורך מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי־עזר למדידת התקדמותך בבית־הספר. כיצד תוכל להשיג ציונים שישקפו את יכולתך?
טול אחריות ללימודיך!
לדברי המורה לינדה נילסן, טיבם של תלמידים חלשים ”לתלות את הישגיהם הירודים [בבית־הספר] בגורמים שאינם בשליטתם: שאלות לא־הוגנות במבחן, מורה בעל דעות קדומות, ביש מזל, גורל, מזג־האוויר”. לעומת זאת המקרא אומר: ”מתאווה וָאַיִן נפשו עצל” כלומר, נפש העצל מתאווה לכל ואין לה מאומה (משלי י״ג:4). כן, העצלות היא, במקרים רבים, הגורם האמיתי לציונים נמוכים.
אולם, תלמידים טובים נוטלים אחריות ללימודיהם. כתב־העת גיל העשרֵה (Teen) ערך פעם סקר בקרב תלמידי חטיבת־ביניים מצטיינים. מה היה סוד ההצלחה שלהם? ”מוטיבציה אישית עוזרת לך להמשיך”, אמר אחד מהם. ”צריך לעמוד בלוח־זמנים ולתכנן את הזמן”, אמר אחר. ונער נוסף ציין, ”אתה חייב להציב לעצמך מטרות”. כן, טיב ציוניך אינו תלוי בעיקר בגורמים שמעבר לשליטתך, אלא בך — בנכונות שלך ללמוד ולהשקיע בלימודים.
’אבל אני כן לומד’
יש צעירים הטוענים זאת. הם סבורים במלוא הכנות שהם משקיעים בלימודים מעל ומעבר וללא הועיל. אולם לפני מספר שנים, פנו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד (ארה״ב) אל כ־770 תלמידים ושאלו אותם לגבי מידת המאמצים שהם משקיעים לדעתם בהכנת שיעורי־הבית. למרבה הפלא, תלמידים בעלי ציונים נמוכים טענו שהם עובדים לא פחות קשה מהשאר! אלא שלאחר בדיקת הרגלי הלמידה שלהם, התברר שהתלמידים המצטיינים בכיתתם משקיעים הרבה יותר מהם בשיעורי־הבית.
מהו הלקח? אולי גם אתה משקיע בלימודים פחות משאתה סבור, ויש מקום לשינויים. מאמר בכתב־העת לפסיכולוגיה חינוכית (Journal of Educational Psychology) הצביע, שדי ”להקדיש זמן רב יותר לשיעורי־הבית כדי לשפר את הציונים בבית־ספר תיכון”. למעשה, ”תלמיד חלש, שיקדיש בין שעה ל־3 שעות בשבוע לשיעורי־בית, יוכל להשיג ציונים כשל תלמיד ממוצע, שאינו מכין את שיעוריו”.
השליח פאולוס נאלץ באופן סמלי ’להכות את גופו’ להגשמת יעדיו (קורינתים א׳. ט׳:27, ע״ח). ייתכן שגם אתה חייב לנהוג בקשיחות עם עצמך, ובייחוד אם טלוויזיה או הפרעות אחרות מסיחות בנקל את תשומת־לבך מן הלימודים. אולי כדאי אף שתתלה שלט על הטלוויזיה: ”אין להדליק את הטלוויזיה עד סיום השיעורים!”
סביבת הלימודים
כדאי למצוא פינה שקטה ללימודים. אם יש לך שותף לחדר או אם ביתך קטן, אַלתֵר! אולי ניתן מדי ערב לנצל את המטבח או את אחד מחדרי־השינה כאיזור לימודים לשעה אחת או יותר. ואם אין ברירה, נסה ללמוד בספרייה עירונית או בביתו של חבר.
אם אפשר, השתמש בשולחן־כתיבה או בשולחן רגיל בעל שטח פנים גדול, כדי שיהיה לך מקום להניח את ספריך. שמור את הדרוש לך, כמו כלי־כתיבה וניירות, בהישג יד כך שלא תיאלץ לקום כל הזמן. צר לנו, אבל טלוויזיה או רדיו דלוקים גורעים על־פי־רוב מן הריכוז, והוא הדין לגבי שיחות טלפון ומבקרים.
ודא גם שהאור מתאים ואינו מסנוור. תאורה טובה מקטינה את העייפות בלימודים ומגינה על העיניים. ואם תוכל, בדוק את מידת האוורור בחדר ומדוד את הטמפרטורה. חדר קריר יוצר סביבת לימודים מרעננת יותר מחדר חמים.
מה לעשות אם פשוט אין לך חשק ללמוד? רק לעתים נדירות מרשים לנו החיים לפעול לפי מה שמתחשק לנו. כשתעבוד בעבודה חילונית, תהיה חייב לעבוד יום יום — עם חשק או בלי חשק. לכן ראה בשיעורי־הבית תרגיל במשמעת עצמית, צבירת ניסיון לקראת עבודה בעתיד. הייה ענייני. מחנך אחד מציע: ”אם אפשר, כדאי ללמוד כל יום באותו מקום ובאותה שעה. באופן זה, הלימוד הקבוע יהפוך להרגל... ורתיעתך מן הלימודים תקטן”.
שגרת הלימוד
בפיליפים ג׳:16 [ע״ח], הפציר פאולוס במשיחיים ”להמשיך להתהלך באותה שגרה”. פאולוס דיבר על שגרת החיים המשיחית. אולם, שגרה או מתכונת של ביצוע דברים, תסייע אף היא בכל הקשור לשיטת הלימוד שלך. נסה, לדוגמה, לארגן את החומר שאתה מתכוון ללמוד. אל תלמד שני מקצועות דומים ברציפות (למשל, שתי שפות זרות). ערוך הפסקות קצרות בין מקצוע למקצוע, במיוחד אם הוטלו עליך הרבה שיעורים.
אם השיעורים כרוכים בקריאה רבה, נסה אולי את השיטה שלהלן. ראשית, סקור את החומר. עיין קלות בחומר הקריאה, הבט בכותרות־המשנה, בטבלאות וכן הלאה כדי לקבל תמונה כללית. אחר־כך, הגה במוחך שאלות, שיתבססו על כותרות הפרקים או על משפטי מפתח. (בדרך זו תתמקד בחומר.) כעת, קרא ובמהלך הקריאה חפש את התשובות לשאלות. בתום כל סעיף או חלק, שנן את החומר, כלומר דלה מזיכרונך את מה שקראת מבלי להציץ בספר. ובסיום הקריאה כולה, חזור על החומר — סקור את הכותרות ובחן את זיכרונך בכל קטע. יש הטוענים ששיטה זו מסייעת לתלמידים לזכור עד 80 אחוז ממה שקראו!
מחנך אחד מוסיף: ”חשוב להבהיר לתלמיד שעובדה אינה עומדת בפני עצמה, אלא קשורה תמיד לאינפורמציה אחרת”. לכן, השתדל לקשר את החומר הנלמד למה שכבר ידוע לך ולחוויות שחווית. תוּר אחר התועלת המעשית של חומר הלימוד.
מעניין לציין שלצעיר ירא־אלוהים יש בעניין זה יתרון. המקרא אומר: ”יראת יהוה ראשית דעת” (משלי א׳:7). למשל, לימוד חוקי הפיסיקה עלול להיתפס כעבודה קשה ואפרורית. אבל הידיעה ש’עצמותו הנעלמת של אלוהים נראית בבירור’ בעזרת הבריאה מוסיפה משמעות לנלמד (רומים א׳:20). גם לימודי ההיסטוריה נוגעים להגשמת מטרות יהוה. שבע מעצמות עולם (וביניהן המעצמה המשולבת האנגלו־אמריקנית) נידונות בכתבי־הקודש עצמם! (ההתגלות י״ז:10; דניאל פרק ז׳).
אם תמצא את הקשר בין מה שאתה לומד לבין מה שאתה יודע וכן גם לבין אמונתך המשיחית, ילבשו העובדות משמעות והידע יהפוך להבנה. וכפי שאמר שלמה, ”דעת לנבון [למבין] נקל” (משלי י״ד:6).
’בשבוע הבא יש מבחן’
אין סיבה להיבהל לשֵמע מילים אלו. ראשית כל, נסה להבין מדברי המורה את סוג המבחן, אולי זה יהיה מבחן רגיל או מבחן אמריקאי. יתרה מזו, בימים שלפני המבחן הייה קשוב לרמזים לגבי תוכן המבחן. (”הנקודה הבאה חשובה מאוד” או ”אל תשכחו זאת” הם רמזים טיפוסיים, אומר כתב־העת סִניור סְקוֹלַסטִיק [Senior Scholastic]) אחר־כך, עבור על רשימותיך, על ספרי הלימוד ועל שיעורי־הבית.
”ברזל בברזל יחד, ואיש יַחַד פני רעהו” (משלי כ״ז:17). אולי חבר או אחד מהוריך ישמחו לשאול אותך שאלות או לשמוע אותך מצטט חומר שלמדת. ובלילה שלפני המבחן, הירגע ונסה ליהנות משינה ערבה. ”מי מכם בדאגתו יכול להוסיף טפח אחד על שנות חייו?” שאל ישוע (מתי ו׳:27).
כישלון
כישלון בבחינה — במיוחד לאחר מאמצים גדולים להצליח — עלול למוטט את הערכתך העצמית. אולם המחנך מקס רפרטי מזכיר לנו: ”בחיים מדרגים אותנו על־פי הידע שצברנו ולפי טיב הישגינו. ... בית־ספר המרמה את הילדים וגורם להם לחשוב שהחיים הם רק שורה של הצלחות אינו בית־ספר. זהו בית־חרושת לחלומות”. תחושת העלבון שתתלווה לכישלון בבחינה אולי תהא כדאית אם היא תמריץ אותך ללמוד מטעויותיך ולהשתפר.
אך מה בנוגע להצגת תעודה גרועה לעיני ההורים? החשש מכך מוליד לעתים תכסיסים ערמומיים לדחיית הקץ. ”נהגתי להניח את התעודה שלי על שולחן המטבח, לעלות לחדר ולנסות להירדם עד למחרת בבוקר”, נזכר נער. צעיר אחר מספר: ”רק ברגע האחרון הראיתי לאמא את התעודה. נתתי לה אותה בבוקר, בדיוק לפני שיצאה לעבודה, ואמרתי לה, ’הנה, את צריכה לחתום עליה’. לא היה לה זמן לטפל בי” — לפחות לא באותו רגע. יש בני־נוער שאף זייפו ציונים בתעודה!
בכל אופן, להוריך הזכות לדעת מה מצבך בבית־הספר. הם כמובן מצפים שציוניך ישקפו את יכולתך, ואם ציוניך נמוכים אל תתפלא אם יטפלו בך בחומרה, כיאה לך. לכן הייה ישר עם הוריך. ”שמע... מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך” (משלי א׳:8). אם אתה סבור שהציפיות ממך גבוהות מדי, שוחח איתם על כך. (ראה מסגרת ”כיצד אספר להוריי?” בפרק 2.)
יהיו הציונים חשובים ככל שיהיו, אין הם האומדן המכריע לערכך כאדם. למרות זאת, נצל את שנות לימודיך בבית־הספר ולמד כמיטב יכולתך. בדרך־כלל, מאמציך יתבטאו בציונים, שיגרמו לך — ולהוריך — שמחה ונחת.
שאלות לדיון
◻ איזו מטרה משרתים הציונים, ומדוע חשוב להתייחס אליהם באיזון?
◻ מדוע חשוב שתיטול אחריות ללימודיך?
◻ אילו נקודות כדאי לשקול בנוגע לפעילויות שלאחר שעות הלימודים?
◻ מהן כמה מן הדרכים שבהן תוכל לשפר את ציוניך?
◻ כיצד תוכל להתכונן לבחינות?
◻ כיצד עליך להתייחס לכישלון, והאם כדאי לך להסתיר את הכישלונות מהוריך?
[קטע מוגדל בעמוד 141]
צעיר המצליח להשיג ציונים עוברים בעזרת ניחושים, באמצעות התכוננות חפוזה לבחינות או אפילו בדרכי רמייה לעולם אינו לומד לחשוב
[תיבה/תמונה בעמודים 144, 145]
מה באשר לפעילויות שלאחר שעות הלימודים?
צעירים רבים אומרים שהפעילויות שלאחר שעות הלימודים מעניקות להם תחושת הגשמה. ”הייתי חבר בכל מיני מועדונים”, נזכר נער מבולטימור, מרילנד (ארה״ב). ”נהניתי לעבוד בתחומים אהובים עלי. הייתי במועדון רכב כי אני אוהב לתקן מכוניות. אני אוהב מחשבים, אז הצטרפתי למועדון מחשבים”. תלמידים השואפים להגיע למוסדות להשכלה גבוהה נתונים במיוחד ללחצים להשתתף בפעילויות שונות לאחר שעות הלימודים.
אולם פקיד ממשל אמריקני, מורה לשעבר, אמר לכתב עורו!: ”סביר להניח שהתלמידים מקדישים זמן רב יותר לפעילויות שמחוץ לתוכנית הלימודים מאשר לשיעורי־הבית, מה שמקשה עליהם לשמור על ציונים טובים”. קשה להקפיד על איזון לגבי פעילויות שאינן קשורות ללימודים. קתי, נערה ששיחקה בקבוצת כדור־בסיס רך בבית־הספר, אומרת: ”לאחר האימונים, לא היה לי כוח לעשות כלום. זה הפריע לי בהכנת שיעורי־הבית. לכן השנה לא נרשמתי לקבוצה”.
קיימות גם סכנות רוחניות. במבט לאחור על שנות העשרֵה שלו, מספר גבר משיחי: ”חשבתי שאוכל לשלב שלושה דברים יחד: שיעורי־בית, אימונים בקבוצת הריצה ופעילויות רוחניות. אבל בכל פעם ששלוש הפעילויות חפפו ויתרתי על ההיבט הרוחני בחיי”.
תמון הצעיר, שהיה חבר בשתי קבוצות ספורט בבית־הספר, מסכים עם דבריו: ”לא יכולתי להגיע לאסיפות [באולם־המלכות, כדי ליהנות מהדרכה רוחנית] כי ביום שלישי היינו מחוץ לעיר, ביום חמישי היינו מחוץ לעיר, ביום שבת היינו מחוץ לעיר ונהגנו לחזור בשעה שתיים לפנות בוקר”. אף ש”ההתאמנות הגופנית מועילה במידה מעטה”, חשוב לזכור ש”החסידות [”המסירות לאלוהים”, ע״ח] מועילה בכל” (טימותיאוס א׳. ד׳:8).
תן דעתך גם לסכנות המוסריות. האם תימָצֵא בחברת ידידים טובים, שישפיעו עליך לטובה מבחינה מוסרית? על אילו נושאים תשוחחו? האין חשש שחברים לקבוצה או למועדון ישפיעו עליך לרעה? בקורינתים א׳. ט״ו:33 נאמר: ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות”.
מעניין לציין שבני־נוער רבים מקרב עדי־יהוה בוחרים להקדיש את שעות הפנאי לאחר הלימודים לפעילות מועילה בהרבה ממשחקי ספורט: לעזור לזולת להכיר את הבורא. הכתוב בקולוסים ד׳:5 מייעץ: ”התנהגו בחוכמה עם אלה אשר בחוץ, ונצלו את ההזדמנות”.
[תמונות בעמוד 143]
לעתים קרובות תלמידים משלמים על הרגלי לימוד עלובים... בציונים שליליים
[תמונות בעמוד 146]
מציאת האיזון בין הפעילויות שלאחר שעות הלימודים לבין שיעורי־הבית אינה משימה קלה
[תמונה בעמוד 148]
ברור שההורים יכעסו למראה תעודה גרועה. אולם אם אתה סבור שציפיותיהם ממך גבוהות מדי, שוחח איתם על כך