דבר יהוה חי
נקודות בולטות מהספרים עובדיה, יונה ומיכה
”חזון עובדיה” (עובדיה 1). בכתובת זו נפתח ספר עובדיה. חוץ משמו המוזכר בספר שכתב ב־607 לפה״ס, הנביא אינו מספר דבר אודות עצמו. הנביא יונה מגולל בגילוי לב את חוויותיו האישיות ביחס לשליחות שהוטלה עליו, בספר שכתיבתו הושלמה למעלה ממאתיים שנה קודם לספר עובדיה. תקופת פעילותו הנבואית בת 60 השנה של מיכה נעה בין 777 ל־717 לפה״ס — בין תקופת פעילותם של עובדיה ויונה. הפרטים היחידים שמיכה מספר על עצמו הם שהוא מ’מורשת’ ושדבר יהוה התגלה לו ”בימי יותם, אחז, יחזקיה, מלכי יהודה” (מיכה א׳:1). בקיאותו של הנביא בחיי הכפר ניכרת בסוגי הדוגמאות והמשלים שלו, שמטרתם להדגיש את המסר שבפיו.
אדום ’תיכרת לעולם’
(עובדיה 1–21)
בנוגע לאדום אומר עובדיה: ”מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, ונכרַתָּ לעולם”. מעשי האלימות האחרונים של האדומים נגד בני יעקב, כלומר בני ישראל, עדיין טריים במוחו של הנביא. ב־607 לפה״ס, כאשר החריבו הבבלים את ירושלים, האדומים ’עמדו מנגד’ ועשו יד אחת עם הפולשים ה”נוכרים” (עובדיה 10, 11).
בניגוד לאדום, בית יעקב עתיד להשתקם. נבואת עובדיה אומרת: ”בהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש” (עובדיה 17).
תשובות לשאלות מקראיות:
5–8 — על מה מצביעה ההשוואה בין אובדנה של אדום לבין בואם של שודדי לילה ובוצרים? אילו באו אל אדום גנבים, היו הם לוקחים רק די צורכם. אילו באו אליה בוצרים, היו הם מותירים אחריהם עוללות, זאת אומרת, שאריות לשם ליקוט. ואולם, בשעה שתיפול אדום יחפשו את אוצרותיה לפני ולפנים ו”אנשי בריתה”, היינו הבבלים, ישדדו אותה ולא ישאירו דבר (ירמיהו מ״ט:9, 10).
10 — כיצד אדום ’נכרתה לעולם’? כפי שנחזה מראש, האדומים — כאומה בעלת שטח גיאוגרפי ושלטון עצמאי עם נתינים — נכחדו. נַבּוּנַאִיד מלך בבל כבש את אדום בערך במחצית המאה השישית לפה״ס. עד למאה הרביעית לפה״ס כבר התיישבו הנבטים בשטחה של אדום ומשום כך נאלצו האדומים לעבור לדרום יהודה, אזור בנגב אשר נודע מאוחר יותר כאִידוּמֵיאָה. לאחר שהחריבו הרומאים את ירושלים ב־70 לספירה, חדלו האדומים להתקיים.
לקחים עבורנו:
3, 4. האדומים עזי המצח רימו את עצמם והאמינו שהם בטוחים ומוגנים. הסיבה לכך הייתה שהם חיו באזור סלעי המשופע הרים גבוהים וגאיות עמוקים, מה שהיווה יתרון אסטרטגי מצוין. אלא שלא ניתן להימלט ממשפטיו של יהוה.
8, 9, 15. לא חוכמתו של האדם ולא כוחו לא יספקו הגנה ב”יום יהוה” (ירמיהו מ״ט:7, 22).
12–14. האדומים משמשים לקח לדוגמה למי ששמחים לאידם של משרתי אלוהים. בעיני יהוה, התנכלויות כלפי משרתיו אינן עניין של מה בכך.
17–20. נבואת שיקום זו ביחס לבני יעקב החלה להתגשם עם שיבתה של שארית לירושלים מבבל ב־537 לפה״ס. דבר יהוה לעולם מתקיים. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים בהתגשמות הבטחותיו.
”ונינווה נהפכת”
(יונה א׳:1 עד ד׳:11)
במקום לציית לצו אלוהים ’ללכת אל נינווה העיר הגדולה ולקרוא עליה [כלומר, להכריז נגדה]’ את משפטי יהוה, בורח יונה לכיוון ההפוך. יהוה מטיל ”רוח גדולה אל הים” ומשתמש ב”דג גדול” כדי להחזיר את יונה למסלול ולשלוח אותו בשנית לבירת אשור (יונה א׳:2, 4; ב׳:1; ג׳:1, 2).
יונה נכנס לנינווה ומשמיע מסר שאינו משתמע לשתי פנים: ”עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת” (יונה ג׳:4). הכרזת המסר מולידה תוצאה בלתי צפויה, ועל כך ’חורה’ ליונה. יהוה משתמש ב”קיקיון” כדי ללמד את יונה שיעור ברחמים (יונה ד׳:1, 6).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:3 — האם גודלה של נינווה היה באמת ”מהלך שלושת ימים”? כן. כנראה שבעת העתיקה נכללו בשטחה של נינווה יישובים נוספים שהשתרעו מחוֹרְסְאַבַּאד בצפון ועד נִמְרוּד בדרום. הללו יצרו שטח מרובע שהיקפו 100 קילומטר.
ג׳:4 — האם היה על יונה ללמוד אשורית על מנת להשמיע לאנשי נינווה את המסר שבפיו? ייתכן שיונה כבר ידע אשורית או שניתנה לו באורח נס היכולת לדבר את השפה. אפשרות נוספת היא שיונה השמיע את המסר התמציתי בעברית ומישהו תרגם אותו. אם האפשרות האחרונה היא הנכונה, המסר שבפיו ודאי עורר אפילו סקרנות גדולה עוד יותר.
לקחים עבורנו:
א׳:1–3. אם נעסוק במכוון בפעילויות אחרות במקום להשתתף במידה רבה ככל האפשר בהכרזת בשורת המלכות ובפעילות עשיית התלמידים, זה יעיד על מניע שלילי. מי שנוהג כך בורח כביכול מהתפקידים שמטיל עליו אלוהים.
א׳:1, 2; ג׳:10. רחמיו של יהוה אינם מוגבלים לעם אחד או לגזע אחד או לקבוצת יחידי סגולה אחת. ”טוב יהוה לכול, ורחמיו על כל מעשיו” (תהלים קמ״ה:9).
ב׳:1, 11. שלושת הימים והלילות שבהם היה יונה בבטנו של דג גדול מהווים צל נבואי למותו ולתחייתו של ישוע (מתי י״ב:39, 40; ט״ז:21).
ב׳:1, 11; ד׳:6. יהוה הציל את יונה מהים הסוער. אלוהים גם ’מינה קיקיון, שיעלה מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו’. משרתי יהוה בני זמננו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי אלוהיהם יצילם וחסדו ינצרם (תהלים י״ג:6א; מ׳:12).
ב׳:2, 3, 10, 11. יהוה שומע את תפילות משרתיו וקשוב לתחנוניהם (תהלים ק״כ:1; ק״ל:1, 2).
ג׳:8, 10. אלוהי האמת ’ניחם’, כלומר שינה את דעתו, על הרעה אשר דיבר ”ולא עשה”. מדוע? כי תושבי נינווה ”שבו מדרכם הרעה”. כאז כן עתה, אם חוטא מגלה חרטה אמיתית, אלוהים לא יוציא נגדו את משפטיו.
ד׳:1–4. שום אדם אינו יכול לגרום לאלוהים להגביל את רחמיו. עלינו להישמר פן נבקר את דרכיו הרחמניות של יהוה.
ד׳:11. באורך רוחו דואג יהוה שבשורת המלכות תוכרז ברחבי תבל כיוון שהוא חס על מי ש’לא יודע בין ימינו לשמאלו’, כפי שחש כלפי 000,120 אנשי נינווה. האין גם עלינו לחוס על האנשים בשטח הבשורה שלנו ולהיות נלהבים במלאכת ההטפה ועשיית התלמידים? (פטרוס ב׳. ג׳:9).
’תתרחב קרחתן’
(מיכה א׳:1 עד ז׳:20)
מיכה חושף את חטאיהן של ישראל ויהודה, מנבא כי ערי בירותיהן יהיו שוממות ומבטיח שיקום. שומרון תהיה ”לעִי השדה”. ישראל ויהודה עובדות אלילים ולכן מגיע להן להיות ’קירחות’, כלומר מושפלות. הן יילקחו בשבי, ובאופן זה תתרחב קרחתן כמו זו של ה”נשר” — סביר להניח שמדובר בסוג של נשר בעל פלומה דלילה על ראשו. יהוה מבטיח: ”אסוף אאסוף יעקב” (מיכה א׳:6, 16; ב׳:12). בגלל ראשי העם המושחתים והנביאים שהתרשלו במילוי תפקידם, גם ירושלים ”עִיִּין תהיה”. אבל יהוה יקבץ את עמו. מ’בית לחם אפרתה יצא מושל בישראל’ (מיכה ג׳:12; ד׳:12; ה׳:1).
האם יהוה נוהג בישראל באי־צדק? האם דרישותיו נוקשות מדי? לא. כל מה שיהוה דורש ממשרתיו הוא ש’יעשו משפט, יאהבו חסד ויצניעו לכת’ עם אלוהיהם (מיכה ו׳:8). אולם, בני דורו של מיכה הפכו לכה מושחתים ש”טובם כחדק, ישר מִמְסוּכָה”, דהיינו, הטוב שבהם הוא כקוץ והישר שבהם רע מגדר קוצים הגורמת כאב וסבל לכל מי שמתקרב. ואולם, הנביא שואל: ”מי אל כמוך [כמו יהוה]?” יהוה ישוב לרחם על משרתיו ’וישליך במצולות ים כל חטאותם’ (מיכה ז׳:4, 18, 19).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:12 — מתי ’נקבצה שארית ישראל’? ההתגשמות הראשונית של נבואה זו הייתה ב־537 לפה״ס בעת ששארית יהודים חזרה למולדתה מגלות בבל. בימינו, הנבואה מתגשמת ב”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16). מאז 1919, החלו משיחיים משוחים להתקבץ ”כצאן בָּצְרָה [במכלאה]”. הללו הפכו להיות ’הומים מאדם’, במיוחד מ־1935, עקב הצטרפותם של ”המון רב” מן ’הצאן האחרות’ (ההתגלות ז׳:9; יוחנן י׳:16). יחדיו, הם מקדמים בלהיטות את עבודת האלוהים האמיתית.
ד׳:1–4 — כיצד ”באחרית הימים” יהוה ’שופט בין עמים רבים ומוכיח לגויים עצומים’? המילים ”עמים רבים” ו”גויים עצומים” אינן מתייחסות לקבוצות לאומיות או לישויות פוליטיות, אלא ליחידים מתוך כל העמים ההופכים למשרתי יהוה. יהוה שופט ומוכיח אותם באופן רוחני.
לקחים עבורנו:
א׳:6, 9; ג׳:12; ה׳:1. שומרון נחרבה בידי האשורים ב־740 לפה״ס — בימי חייו של מיכה (מלכים ב׳. י״ז:5, 6). בתקופת מלכותו של חזקיה באו האשורים עד ירושלים (מלכים ב׳. י״ח:13). ב־607 לפה״ס, העלו הבבלים את ירושלים באש (דברי הימים ב׳. ל״ו:19). כשם שנחזה, נולד המשיח ב”בית לחם אפרתה” (מתי ב׳:3–6). דבריו הנבואיים של יהוה לעולם אינם מכזיבים.
ב׳:1, 2. עד כמה מסוכן להצהיר שאנו משרתים את אלוהים אך בד בבד לבקש תחילה עושר במקום ”את מלכותו ואת צדקתו” (מתי ו׳:33; טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10).
ג׳:1–3, 5. יהוה מצפה מהמשגיחים בקרב עמו לנהוג בצדק.
ג׳:4. אם ברצוננו שיהוה יענה לתפילותינו, אל לנו לבצע חטא בזדון או לחיות חיים כפולים.
ג׳:8. רק אם יהוה יחזק אותנו באמצעות רוח קודשו נצליח למלא את הצו להכריז את הבשורה הטובה, הכוללת את משפטי אלוהים.
ה׳:4. נבואה משיחית זו מבטיחה לנו כי כאשר משרתי אלוהים יותקפו בידי אויביהם, ”שבעה [מספר המסמל שלמות] רועים” ו’שמונה נסיכים’, כלומר מספר לא מבוטל של גברים מוכשרים, יוקמו כדי למלא תפקידי השגחה בקרב משרתי יהוה.
ה׳:6, 7. עבור רבים כיום, המשיחיים המשוחים הם ”כטל מאת יהוה” — ברכה מאת אלוהים. הסיבה לכך היא שאלוהים משתמש במשוחים בהכרזת בשורת המלכות. ’הצאן האחרות’ ממציאות רענון רוחני לאנשים על־ידי כך שהן תומכות בצורה פעילה במשוחים בפעילות הבישור (יוחנן י׳:16). לכבוד הוא לנו להשתתף בפעילות זו, הממציאה רענון אמיתי!
ו׳:3, 4. עלינו לחקות את יהוה אלוהים ולנהוג בטוב לב ובחמלה, אפילו כלפי מי שקשה להסתדר איתם או כלפי מי שחלשים מבחינה רוחנית.
ז׳:7. אל תיפול רוחנו בשעה שאנו מתמודדים עם בעיות במהלך קיצו של הסדר העולמי המרושע הזה. במקום זאת, בדומה למיכה, עלינו ’להוחיל לאלוהינו’.
ז׳:18, 19. כשם שיהוה נכון למחול לנו על עוונותינו, כך עלינו להיות נכונים לסלוח לחוטאים לנו.
המשיכו ’ללכת בשם יהוה’
מי שנלחמים נגד אלוהים ומשרתיו ’ייכרתו לעולם’ (עובדיה 10). ברם, אם נשים לבנו לאזהרותיו של יהוה ו’נשוב מהדרכים הרעות’, יהוה עשוי לשוב מחרון אפו (יונה ג׳:10). ’באחרית ימים’ זו עבודת אלוהים האמיתית נישאת מעל לכל דתות הכזב, ועושי רצון אלוהים נוהרים אליה (מיכה ד׳:1; טימותיאוס ב׳. ג׳:1). אשר על כן, מי ייתן ונהיה נחושים בדעתנו ’ללכת בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד’ (מיכה ד׳:5).
אין ספק שאנו לומדים לקחים יקרי ערך מהספרים עובדיה, יונה ומיכה! אף־על־פי שנכתבו לפני יותר מ־500,2 שנה, המסר שהם נושאים ”חי ופועל” אפילו בימינו (עברים ד׳:12).
[תמונה בעמוד 13]
עובדיה ניבא שאדום ’תיכרת לעולם’
[תמונה בעמוד 15]
מיכה ’הוחיל ליהוה’ וגם אתה יכול לאמץ אותה הגישה
[תמונה בעמוד 16]
פעילות ההכרזה היא זכות שיש להוקיר