פרק י״ח
המקרא — האם אכן נכתב בהשראת אלוהים?
1. איזו יכולת יש לבורא, שאינה נחלתם של בני־אדם?
איש אינו יכול לנבא במדויק את העתיד לפרטי פרטים. הרי זה מעבר ליכולת אנוש. לעומת זאת, לבורא היקום יש כל העובדות הדרושות לשם כך, וביכולתו אף לשלוט במאורעות. על כן ניתן לומר עליו שהוא ”מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו” (ישעיהו מ״ו:10; מ״א:22, 23).
2. איזו ראיה כבדת־משקל יש לכך שהמקרא נכתב בהשראת אלוהים?
2 המקרא מכיל מאות נבואות. האם עד כה נתגשמו הן במדויק? אם אומנם כן, הרי זו ראיה כבדת־משקל שהמקרא ”נכתב ברוח אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). יתרה מזו, יש בכך כדי לעורר אמון בנבואות אחרות, המתייחסות למאורעות עתידיים. לפיכך, יהיה למועיל לסקור כמה נבואות שכבר נתגשמו.
נפילתה של צור
3. מה נובא על צור?
3 צור היתה עיר־נמל פֵיניקית ידועה, אשר בגדה בישראל הקדומה, שכנתה הדרומית שעבדה את יהוה. בפי הנביא יחזקאל ניבא יהוה על חורבנה המוחלט, יותר מ־250 שנה בטרם אירע הדבר. הוא הכריז: ”והעליתי עלייך גויים רבים... ושיחתו חומות צור והרסו מגדליה וסִחֵיתי עפרה ממנה, ונתתי אותה לצחיח סלע. מִשטַח חרמים תהיה בתוך הים”. יחזקאל גם נקב מראש בשם האומה הראשונה ומנהיגה, אשר יצורו על צור: ”הנני מביא אל צור נבוכדרֶאצר מלך בבל” (יחזקאל כ״ו:3–5, 7).
4. (א) כיצד נתגשמה הנבואה המתייחסת לכיבוש צור בידי הבבלים? (ב) מדוע לא לקחו הבבלים שלל?
4 כפי שנחזה מראש, נבוכדראצר [נבוכדנאצר] אכן החריב מאוחר יותר את חלקה היבשתי של צור. האנציקלופדיה בריטניקה מדווחת על ”מצור בן 13 שנה... שהטיל נבוכדראצר”.1 נאמר כי לאחר המצור, הוא לא נטל כל שלל: ”ושכר לא היה לו” (יחזקאל כ״ט:18). מדוע לא? משום שחלק מצור נמצא על אי, מעבר לתעלה צרה.2 מרבית אוצרותיה הועברו מן היבשה אל עיר־האִי, אשר לא נחרבה.
5, 6. כיצד החריב אלכסנדר הגדול את עיר־האִי של צור, והגשים את הנבואה עד לפרטי פרטים?
5 אולם, כיבושו של נבוכדראצר לא ’סיחה את עפרה [של צור] ממנה’ ולא ’נתן אותה לצחיח סלע’, כנבואת יחזקאל. גם נבואת זכריה, שציינה כי צור תושלך ל”ים”, לא נתגשמה (זכריה ט׳:4). האם היו אלה נבואות לא מדויקות? כלל וכלל לא. יותר מ־250 שנה לאחר נבואת יחזקאל, וכ־200 שנה לאחר נבואת זכריה, נחרבה צור עד היסוד בידי חילות יוון בפיקודו של אלכסנדר הגדול, בשנת 332 לפה״ס. האנציקלופדיה אמריקנה מציינת: ”בהשתמשו בחורבות עיר היבשה, הקים בשנת 332 לפה״ס סוללת־עפר גדולה, שחיברה בין האי ליבשה. אחרי שבעה חודשי מצור... לכד את צור והחריבה”.3
6 אם כן, כפי שחזו מראש יחזקאל וזכריה, הוטלו עפרה וחורבותיה של צור לים. היא הפכה לצחיח סלע, ”מקום שבו פורשים דייגים את רשתותיהם”, כפי שסיפר מבקר באתר.4 הנה כי כן, נבואות שנחזו מאות שנים מראש, נתגשמו לפרטיהן!
כורש ונפילת בבל
7. מה ניבא המקרא באשר ליהודים ולבבל?
7 ראויות לציון גם הנבואות הנוגעות ליהודים ולבבל. ההיסטוריה מראה, שבבל לקחה את היהודים בשבי. אולם, כ־40 שנה בטרם אירע הדבר, ניבא על כך ירמיהו. ישעיהו חזה זאת כ־150 שנה מראש. הוא גם ניבא כי היהודים ישתחררו משביים. כמוהו גם ירמיהו אמר כי ישובו לאדמתם כעבור 70 שנה (ישעיהו ל״ט:6, 7; מ״ד:26; ירמיהו כ״ה:8–12; כ״ט:10).
8, 9. (א) מי כבש את בבל, וכיצד? (ב) כיצד מאמתת ההיסטוריה את הנבואה על בבל?
8 שיבה זו נתאפשרה לאחר נפילת בבל בידי המדים והפרסים, בשנת 539 לפה״ס. הדבר נחזה בפי ישעיהו כ־200 שנה קודם התרחשותו, ובפי ירמיהו כ־50 שנה מראש. ירמיהו ציין, שחיילי בבל לא יילחמו. הן ישעיהו והן ירמיהו ניבאו כי מימי נהר הפרת, שהגנו על בבל, ”יָבֵשו”. ישעיהו אף נקב בשם הכובש הפרסי, המצביא כורש, ואמר כי לפניו ה”שערים [של בבל] לא ייסגֵרו” (ירמיהו נ׳:38; נ״א:11, 30; ישעיהו י״ג:17–19; מ״ד:27; מ״ה:1).
9 ההיסטוריון היווני הרודוטוס הסביר, שכורש היטה למעשה את זרם הפרת ו”מִפלס מי הנהר ירד עד־כדי־כך, שניתן היה לצלוח את האפיק ברגל”.5 חיילי האויב צעדו אפוא במשך הלילה באפיק הנהר ונכנסו אל העיר דרך שערים, שנותרו פתוחים מחמת רשלנות. ”לוּ היו הבבלים מודעים לאשר זמם כורש לעשות”, המשיך הרודוטוס, ”היו הם נועלים את כל השערים שעל גדות הנהר... אולם, הפרסים תקפו אותם במפתיע וכך לכדו את העיר”.6 למעשה, הבבלים היו בעיצומו של משתה הוללות, כשם שהמקרא מציין וכפי שהרודוטוס מאשר 7 (דניאל ה׳:1–4, 30). הן ישעיהו והן ירמיהו ניבאו שבבל תהפוך לבסוף לשממה. וכך אומנם אירע. כיום, בבל איננה אלא עיי חורבות (ישעיהו י״ג:20–22; ירמיהו נ״א:37, 41–43).
10. איזו ראיה מאשרת את שחרור היהודים על־ידי כורש?
10 כורש אף השיב את היהודים אל אדמתם. יותר ממאתיים שנה מראש, ניבא יהוה על כורש: ”כל חפצי ישלים” (ישעיהו מ״ד:28). כפי שנחזה, השיב כורש את הגולים למולדתם לאחר שבעים שנה, בשנת 537 לפה״ס (עזרא א׳:1–4). נמצאה כתובת פרסית קדומה, הנקראת גליל כורש והמציינת במפורש את מדיניותו להשיב גולים לארצם. היא מתעדת את דברי כורש: ”באשר ליושבי בבל, אנוכי (גם) קיבצתי את כל תושביהם (הקודמים) והשבתי (להם) את משכנם”.8
מדי־ופרס ויוון
11. כיצד חזה המקרא את עליית מדי־ופרס לשלטון ואת נפילתן בידי יוון?
11 עוד כשהיתה בבל מעצמה עולמית, ניבא המקרא כי תיכבש על־ידי אייל סמלי בעל שתי קרניים, המייצג את ”מלכי מדי־ופרס” (דניאל ח׳:20). כפי שנובא, ממלכת מדי ופרס היתה למעצמה העולמית הבאה, לאחר שכבשה את בבל בשנת 539 לפה״ס. אולם, בבוא העת, ”צפיר העזים”, שזוהה כיָוָון, בא ”ויַך את האייל וישבֵּר את שתי קרניו” (דניאל ח׳:1–7). הדבר אירע ב־332 לפה״ס, כשהביסה יוון את מדי־ופרס והפכה למעצמה העולמית הבאה.
12. מה ציין המקרא בנוגע לשלטון יוון?
12 תן דעתך לאשר נובא שיתרחש אחר־כך: ”וצפיר העזים הגדיל עד מאוד; וכעוצמו, נשברה הקרן הגדולה ותעלֶנה חזוּת ארבע תחתיה” (דניאל ח׳:8). מה משמע הדבר? המקרא מבהיר: ”והצפיר השעיר מלך יוון; והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון. והנשברת, ותעמודנה ארבע תחתיה, ארבע מלכויות מגוי יעמודנה ולא בכוחו” (דניאל ח׳:21, 22).
13. יותר מ־200 שנה לאחר כתיבתה, כיצד נתגשמה הנבואה על יוון?
13 ההיסטוריה מלמדת, כי ”מלך יוון” היה אלכסנדר הגדול. אולם, לאחר מותו ב־323 לפה״ס, התפלגה ממלכתו בין ארבעה מצביאים — סלאוּקוס ניקַטור, קַסַנדרוֹס, תלמַי לאגוס וליסימָכוּס. כשם שניבא המקרא, ”ותעמודנה ארבע תחתיה”. אך, כדבר הנבואה, איש מהם לא הגיע לשיעור כוחו של אלכסנדר. נבואה זו החלה אפוא להתגשם יותר מ־200 שנה לאחר כתיבתה — עוד עדות חותכת שהמקרא נכתב בהשראת אלוהים!
ביאת המשיח נחזתה מראש
14. מה אמר מלומד על הנבואות הרבות שנתגשמו בישוע המשיח?
14 ראויות לציון במיוחד הן נבואות המקרא הרבות, המתייחסות לישוע המשיח. פרופסור ג׳. פּ. פְרִי העיר: ”הסיכויים לכך שכל אותן נבואות תתגשמנה באדם אחד הם כה קלושים, שהדבר מוכיח בבירור שלא ייתכן שהן היו ניחוש נבון, פרי מחשבת אנוש”.9
15. מנה כמה מן הנבואות שנתגשמו בישוע ושהיו מעבר לשליטתו.
15 התגשמותן של רבות מנבואות אלה היתה מעבר לשליטתו של ישוע. למשל, הוא לא היה יכול לגרום לכך שייוולד לשבט יהודה או כצאצא דוד (בראשית מ״ט:10; ישעיהו ט׳:5, 6; י״א:1, 10; מתי א׳:2–16). כמו־כן, נבצר ממנו לתמרן את כל המאורעות שהובילו להולדתו בבית־לחם (מיכה ה׳:1; לוקס ב׳:1–7). הוא גם לא היה יכול לתכנן שיבגדו בו תמורת 30 שקלי כסף (זכריה י״א:12; מתי כ״ו:15); שאויביו יירקו בפניו (ישעיהו נ׳:6; מתי כ״ו:67); שיגדפו אותו בעודו תלוי על עמוד־ההוקעה (תהלים כ״ב:8, 9; מתי כ״ז:39–43); שיידקר, אך שעצם מעצמותיו לא תישבר (זכריה י״ב:10; תהלים ל״ד:21; יוחנן י״ט:33–37); ושחיילים יפילו גורל על בגדיו (תהלים כ״ב:19; מתי כ״ז:35). אלה הן רק קומץ מן הנבואות הרבות שנתגשמו באיש ישוע.
חורבן ירושלים
16. מה ניבא ישוע לגבי ירושלים?
16 ישוע היה נביאו הגדול ביותר של יהוה. ראשית, תן דעתך לאשר חזה שיקרה את ירושלים: ”אויבייך יקימו סוללה [”גדר כלוֹנסאות”, ע״ח] סביבייך, ויקיפוך ויצורו עלייך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בנייך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך” (לוקס י״ט:43, 44). ישוע גם אמר: ”וכאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות, דעו כי קרב חורבנה. אזי הנמצאים ביהודה — שינוסו אל ההרים” (לוקס כ״א:20, 21).
17. כיצד נתגשמה נבואת ישוע בנוגע לצבאות שיכתרו את ירושלים, וכיצד נתאפשר לאנשים להימלט ממנה?
17 בתואם עם הנבואה, תקפו לגיונות רומא בפיקודו של צסטיוס גאלוס את ירושלים ב־66 לספירה. אך למרבה הפלא, לא האריך גאלוס במצור עד לכניעת העיר, אלא כפי שתיאר זאת ההיסטוריון בן המאה הראשונה, יוסף בן־מתתיהו: ”ובלי פגע ומכה נואש מתקותו ונואל להסיע את מחנהו מן העיר”.10 כשהוסר המצור במפתיע, נמצאה שעת־כושר לציית להוראת ישוע ולהימלט מירושלים. ההיסטוריון אֶווזביוס כתב, שהמשיחיים הם שנמלטו.11
18. (א) מה אירע ב־70 לספירה, פחות מארבע שנים לאחר נסיגת הצבאות הרומיים מירושלים? (ב) מה היה שיעור חורבנה של ירושלים?
18 כעבור פחות מארבע שנים, ב־70 לספירה, חזרו הלגיונות הרומיים בפיקודו של טיטוס וכיתרו את ירושלים. הם כרתו עצים ברדיוס של כמה קילומטרים סביבה והקימו דָיֵיק — ”גדר כלוֹנסאות” שהקיפה את העיר מכל עבריה. יוסף בן־מתתיהו מספר, שעקב כך ”נכרתה מהיהודים שארית תקותם להוָשע”.12 הוא מציין כי לאחר חמישה חודשי מצור, מה שנותר מן העיר — למעט שלושה מגדלים וקטע מהחומה — הפך ל”משואות, עד אשר לא יאמין העובר (על תּל־שממונה), כי היתה במקום הזה לפנים עיר נושבה”.13
19. (א) עד כמה כבד היה האסון שפקד את ירושלים? (ב) לְמה היווה שער טיטוס תזכורת דוממת?
19 כ־000,100,1 איש מצאו את מותם במצור ו־000,97 נלקחו בשבי.14 עדות להתגשמותה של נבואת ישוע ניתן לראות עד עצם היום הזה ברומא. שם ניצב שער טיטוס, שאותו הקימו הרומאים ב־81 לספירה כדי להנציח את לכידת ירושלים. שער זה מהווה תזכורת דוממת לכך שאי־ציות לאזהרות שבנבואות המקרא עלול להיות הרה־אסון.
נבואות המתגשמות בימינו
20. בתגובה לאיזו שאלה נתן ישוע את ”האות”, המאפשר לנו לדעת כי שינוי עולמי אדיר ממשמש ובא?
20 מכתבי־הקודש אנו למדים, כי שינוי עולמי מדהים ממשמש ובא. כשם שישוע ניבא על מאורעות שאיפשרו לאנשים שחיו במאה הראשונה לדעת שחורבן ירושלים קרֵב, כן ניבא על מאורעות המאפשרים לנו כיום לדעת כי שינוי עולמי ממשמש ובא. ישוע נתן ”אות” זה בתגובה לשאלת תלמידיו: ”מה יהיה האות לנוכחותך ולסיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח).
21. (א) מהי ’נוכחות’ המשיח ומה משמעות ”סיום סדר־הדברים”? (ב) היכן ניתן לקרוא על האות שנתן ישוע?
21 על־פי כתבי־הקודש, ’נוכחות’ המשיח לא תלבש צורה אנושית, אלא הוא יהיה שליט שמימי רב־און, אשר יגאל את האנושות ממצוקותיה (דניאל ז׳:13, 14). ’נוכחותו’ תתקיים בתקופה שאותה כינה ”סיום סדר־הדברים”. אם כן, מה היה האות שנתן ישוע לציון עת נוכחותו הסמויה־מן־העין כשליט, ומתי יתקרב קץ סדר־הדברים הזה? בכתבי־הקודש, במתי פרק כ״ד, במרקוס פרק י״ג ובלוקס פרק כ״א, ניתן לסקור את המאורעות המרכיבים יחד את האות. להלן כמה מן הבולטים שבהם:
22. כיצד היוו המלחמות מאז 1914 חלק מהאות, ועד כמה הרסניות היו הן?
22 מלחמות גדולות: ”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה” (מתי כ״ד:7). מאז 1914, נתגשמה נבואה זו בצורה חד־משמעית. מלחמת־העולם הראשונה, שפרצה באותה שנה, הכניסה לשימוש המוני את מכונות הירייה, הטנקים, הצוללות, המטוסים וכן גזים רעילים. עד לסיומה ב־1918, נטבחו כ־14 מיליון חיילים ואזרחים. היסטוריון ציין: ”מלחמת־העולם הראשונה היתה המלחמה ה’כוללת’ הראשונה”.15 מלחמת־העולם השנייה, בשנים 1939 עד 1945, זרעה הרס רב יותר וקיפדה את חייהם של כ־55 מיליון אנשי־צבא ואזרחים. במהלכה התוודענו לגורם מטיל־אימה חדש לחלוטין — פצצות אטום! מני אז נהרגו יותר מ־30 מיליון בני־אדם במלחמות רבות נוספות, גדולות וקטנות. כתב־העת הגרמני דר שפיגל ציין: ”מאז 1945 לא ידע העולם ולוּ גם יום אחד של שלום אמיתי”.16
23. באיזו מידה פגע חוסר המזון באוכלוסיית העולם מאז 1914?
23 חוסר מזון: ’יהיה חוסר מזון’ (מתי כ״ד:7, ע״ח). אחרי מלחמת־העולם הראשונה היה הרעב נפוץ. לאחר מלחמת־העולם השנייה התחולל רעב חמור יותר. ועתה? ”הרעב כיום הוא בהיקף חדש לגמרי... כ־400 מיליון נפש חיים בקביעות על סף רעב”, נאמר בכתב־העת הטיימס של לונדון.17 העיתון גלוֹבּ אנד מֵייל של טורונטו, מציין: ”יותר מ־800 מיליון בני־אדם סובלים מתת־תזונה”.18 וארגון הבריאות העולמי מדווח כי ”12 מיליון ילדים מתים מדי שנה לפני יום הולדתם הראשון” כתוצאה מתזונה לקויה.19
24. איזה גידול ברעידות־האדמה חל מאז 1914?
24 רעידות־אדמה: ”ותהיינה רעידות אדמה גדולות” (לוקס כ״א:11). ג׳ורג׳ ו. האוזנר, מומחה לבנייה עמידה ברעידות־אדמה, כינה את הרעש שפקד ב־1976 את טאנג־שאן, שבסין, ”הרעש ההרסני ביותר בתולדות האנושות”, שקיפח את חייהם של מאות אלפי בני־אדם.20 כתב־העת האיטלקי אִיל פיקולו דיווח: ”על־פי מימצאים סטטיסטיים, הדור הזה חי בתקופה הרת־סכנה של פעילות סֵיסמית גבוהה”.21 מאז 1914, נִספו מדי שנה בממוצע ברעידות־אדמה פי עשרה יותר מאשר במאות הקודמות.
25. אילו מגיפות הרות־אסון התחוללו מאז 1914, כהתגשמות חלק זה של האות?
25 מחלות: ”ובמָקום אַחַר מקום מגיפות” (לוקס כ״א:11, ע״ח). כתב־העת סיינס דייג׳סט מסר: ”מגיפת השפעת הספרדית, אשר השתוללה ברחבי־העולם ב־1918, קטלה 21 מיליון נפש”. הוא הוסיף: ”בכל תולדות האנושות לא היכה המוות באורח כה חמור ומיידי. ... לוּ היתה המגיפה נמשכת באותה תאוצה, היתה האנושות נכחדת כעבור חודשים ספורים”.22 מני אז מחלות לב, סרטן, מחלות מין ותחלואים רבים אחרים קטלו או הטילו מום במאות מיליוני בני־אדם.
26. כיצד הלכה ההפקרות וגברה מאז 1914?
26 פשע: ”תִרבה ההפקרות” (מתי כ״ד:12). רצח, שוד, אונס, פעולות טרור, שחיתות, וכידוע הרשימה עוד ארוכה. באזורים רבים אנשים חוששים להלך ברחובות. בר־סמכא לענייני טרור מאשר את מגמת ההפקרות שהסתמנה לאחר 1914, ומציין: ”התקופה עד למלחמת־העולם הראשונה היתה, בסך הכל, אנושית יותר”.23
27. כיצד מתגשמת כיום הנבואה באשר לפחד?
27 פחד: ”יהיו מראות מחרידים” (לוקס כ״א:11, ע״ח). העיתון דִי וֵולט של המבורג כינה את תקופתנו ”עידן האימה”.24 סכנות בעלות אופי חדש לחלוטין מרחפות על האנושות וזורעות פחד גדול מאי־פעם. לראשונה בתולדות האנושות, תופעות כגון השמדה גרעינית וזיהום מאיימות ’להשחית את הארץ’ (ההתגלות י״א:18). הפשע, האינפלציה, הנשק הגרעיני, הרעב, המחלות ואסונות אחרים, ההולכים ומסלימים, מגבירים את פחדם של אנשים באשר לבטחונם ולעצם קיומם.
במה שונים פני־הדברים?
28. מדוע מאפייני האות המתרחשים עתה מזהים את תקופתנו כ”סיום סדר־הדברים”?
28 עם זאת, יש שיטענו שרבות מהתופעות הללו התחוללו במאות הקודמות. במה שונה התרחשותם כיום? ראשית, כל מאורע המהווה חלק מהאות, התקיים מאז 1914. שנית, ניתן לחוש את השלכותיו של האות בכל רחבי־העולם, ”במָקום אַחַר מקום” (מתי כ״ד:3, 7, 9, ע״ח). שלישית, במשך התקופה הזאת המצב הולך ומחמיר. ”כל אלה ראשית הצרות”; ”אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם” (מתי כ״ד:8; טימותיאוס ב׳. ג׳:13). רביעית, כל הדברים הללו מלוּוים בשינוי בגישתם ובמעשיהם של בני־אדם, כשם שהזהיר ישוע: ”תתקרר אהבת רבים” (מתי כ״ד:12).
29. כיצד מתאים התיאור המקראי של ”אחרית הימים” למצבם המוסרי של אנשים בימינו?
29 אכן, אחת הראיות הבולטות לכך שעתה אנו חיים בעת הקץ המכרעת, שנחזתה מראש, היא התמוטטות המוסר בקרב בני־האדם. השווה את המתרחש בעולם עם המלים הנבואיות המתייחסות לתקופתנו: ”וזאת דע לך: באחרית הימים יבואו זמנים קשים, כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, אוהבי כסף, גאוותנים, שחצנים, מגדפים, ממרים את פי הוריהם, כפויי טובה, חסרי קדושה, קשוחי לב, בלתי מִתרַצים, מלשינים, הוללים, אכזרים, שונאי טוב, בוגדים, פוחזים, יהירים, אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלוהים, לכאורה בעלי יראת שמים, אך כופרים בתוקפה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
30, 31. (א) מה היתה השקפתם של אנשים שחיו לפני 1914 על המצב בעולם, ומה סברו שיהיה בעתיד? (ב) בנוסף לאות, מה עוד סיפק המקרא כדי שניווכח שאנו חיים ב”אחרית הימים”?
30 מנקודת־ראות אנושית, מצוקות העולם והמלחמות העולמיות שנובאו במקרא, נראו רחוקות מאוד בעולם שלפני 1914. המדינאי הגרמני קונרַד אַדֶנַאוּאֶר אמר: ”הרהורים ומראות חולפים במוחי, ... הרהורים מן התקופה שקדמה ל־1914, כשעלי־אדמות שררו שלום, שלווה וביטחון אמיתיים — תקופה שבה לא ידענו פחד. ... הביטחון והשלווה נגוזו מחייהם של בני־האדם מאז 1914”.25 אנשים שחיו לפני 1914 סברו כי העתיד ”יֵלך וישתפר”, ציין המדינאי הבריטי הֶרולד מקמילן.26 הספר 1913: America Between Two Worlds (1913: אמריקה בין שני עולמות), ציין: ”מזכיר המדינה בּרַייֶן אמר [ב־1913], כי ’מעולם לא התקיימו תנאים חיוביים יותר להבטחת שלום עולמי’”.27
31 אם כן, סמוך מאוד לפרוץ מלחמת־העולם הראשונה, עדיין חזו מנהיגי העולם עידן של קִדמה חברתית ונאורוּת. אך, המקרא ניבא על ההיפך — על כך שהמלחמה חסרת־התקדים, מ־1914 עד 1918, תציין את תחילת ”אחרית הימים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). המקרא אף סיפק ראיות כרונולוגיות לכך ש־1914 תציין את הולדת מלכות אלוהים בשמים, וכי מאז יתחוללו ברחבי־העולם מצוקות שלא היו כדוגמתן.28 אולם, האם היה באותה תקופה מישהו מודע לכך ש־1914 תהיה נקודת־מפנה כזאת בהיסטוריה?
32. (א) מה אמרו אנשים, שהיו בקיאים בכרונולוגיה המקראית, על 1914 עשרות שנים קודם־לכן? (ב) בהתאם ללוח הנלווה, מה אמרו אחרים על 1914?
32 עשרות שנים לפני 1914, נמצא ארגון שהכריז על משמעותה של אותה שנה. העיתון וורלד של ניו־יורק, מ־30 באוגוסט 1914, הסביר: ”פרוץ המלחמה האיומה באירופה הגשים נבואה מיוחדת במינה. זה כעשרים וחמש שנה, ’תלמידי המקרא הבינלאומיים’ [עדי־יהוה]... מכריזים ברחבי־העולם באמצעות מטיפים וכתבי־עת, כי יום הדין שעליו ניבא המקרא, יחל ב־1914. ’שימו לב ל־1914!’, נשמעה קריאתם של... המבשרים”.29
עַם המגשים נבואה
33. איזה חלק נוסף של האות מגשימים עדי־יהוה?
33 המקרא גם ניבא, כי ב”אחרית הימים” ינהרו, באופן סמלי, אנשים מכל העמים אל ”הר בית יהוה”, משם ’יורה אותם מדרכיו’. בנבואה נאמר, כי אחת התוצאות של הוראה זו תהיה, שהם יכתתו ”חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. ... ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:2–4). עמדתם הידועה של עדי־יהוה בנוגע למלחמות מהווה התגשמות ברורה של נבואה זו.
34. איזו ראיה יש לכך, שעדי־יהוה ’כיתתו חרבותם לאתים’?
34 מרטין נימֶלֶר, שהיה מנהיג פרוטסטנטי בגרמניה לפני מלחמת־העולם השנייה ואחריה, התייחס לעדי־יהוה כאל ”תלמידי מקרא רציניים, שהובלו במאותיהם ובאלפיהם למחנות ריכוז ומתו בגין סירובם להשתתף במלחמה ולירות בבני־אנוש”. לעומת זאת, כתב: ”במרוצת הדורות ניאותו תמיד כנסיות הנצרות לקדש את המלחמות, את הלוחמים ואת הנשק... בניגוד לרוח המשיחיות, הן התפללו להשמדת האויב”.30 מי מתאים אפוא לאות שיזהה, כדברי ישוע, את המשיחיים האמיתיים? הוא אמר: ”בזאת יֵדעו הכל שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35). כשם שמבהיר הכתוב ביוחנן א׳. ג׳:10–12, עובדי אלוהים אינם הורגים איש את רעהו. ילדי השטן הם שעושים כן.
35. (א) מה מאחד את עדי־יהוה? (ב) האם שמירתם אמונים למלכות אלוהים מוצדקת מבחינה מקראית?
35 שמירת אמונים למלכות אלוהים ודבקות נאמנה בעקרונות המקרא, מאחדוֹת את עדי־יהוה כאגודת־אחים חובקת־עולם. הם מקבלים ללא סייג את אשר מורה המקרא, היינו, שהמלכות היא ממשלה ממשית בעלת חוקים וסמכות, וכי במהרה תפרוש כנפיה על כדור־הארץ כולו. לממשלה זו יש כבר מיליוני נתינים עלי־אדמות, שמספרם הולך וגדֵל והמתגבשים כגרעין הציביליזציה העתידה לבוא. בהתייחסו למלכות, כתב הנביא דניאל בהשראת אלוהים: ”ובימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם. ... היא תפורר את כל המלכויות האלה [הקיימות עתה] ותשים להן קץ והיא תקום לעולם” (דניאל ב׳:44). ישוע העניק עדיפות עליונה למלכות, כשהורה: ”לכן כך התפללו אתם: ’אבינו שבשמים, ... תבוא מלכותך׳” (מתי ו׳:9, 10).
36. (א) מה חפץ אלוהים שיוכרז ברבים? (ב) מי מגשימים זאת?
36 המאורעות הרבים המגשימים את נבואות המקרא מאז 1914, מראים כי בעתיד הקרוב מלכותו השמימית של אלוהים ’תפורר את כל שאר הממשלות ותשים להן קץ’. אלוהים חפץ שעובדה זו תוכרז ברבים, כפי שמציין חלק חשוב זה של האות: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). מיליוני עדי־יהוה, המהווים אגודת־אחים חובקת־עולם, מגשימים נבואה זו כיום.
37. מדוע קץ סדר־הדברים הזה בהר־מגידון יהווה בשורה טובה?
37 כאשר ההטפה תגיע להיקף הרצוי בעיני אלוהים, אזי יראה העולם, כדברי ישוע, ”צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה”. צרה זו תגיע לשיאה במלחמת הר־מגידון, ותשים קץ להשפעתו המשחיתה של השטן. היא תטהר את כדור־הארץ כולו מאומות ומאנשים מרושעים ותסלול את הדרך לגן־העדן הממשמש ובא, אשר ”צדק ישכון” בו (מתי כ״ד:21; פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות ט״ז:14–16; י״ב:7–12; קורינתים ב׳. ד׳:4).
38. (א) מה הוכח עקב התגשמותן של נבואות מקראיות? (ב) לְמה ראויות כל אותן נבואות המתייחסות לעתיד?
38 לאור העובדה שנבואות כה רבות שנכתבו בו כבר נתגשמו, המקרא הוכח כספר אשר ”נכתב ברוח אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). לפיכך, יש לקבלו ”לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים” (תסלוניקים א׳. ב׳:13). כמו־כן, הואיל ומחברו, יהוה אלוהים, ”מגיד מראשית אחרית”, יכול להיות לך ביטחון מלא בנבואות שהתגשמותן צפויה בעתיד (ישעיהו מ״ו:10). והעתיד נפלא באמת. לבך ירון משמחה משתקרא על כך בפרק הבא.
[קטע מוגדל בעמוד 216]
נבואות שנתגשמו מעוררות אמון
[קטע מוגדל בעמוד 222]
חורבן ירושלים נובא בפי ישוע
[קטע מוגדל בעמוד 226]
כל מאורע המהווה חלק מהאות, מתקיים בימינו
[קטע מוגדל בעמוד 227]
’בתקופה שקדמה ל־1914 שררו שלום, שלווה וביטחון אמיתיים עלי־אדמות’
[קטע מוגדל בעמוד 229]
”ולא ילמדו עוד מלחמה”
[קטע מוגדל בעמוד 231]
המקרא הוכיח את מהימנותו כספר שנכתב בהשראת הבורא
[תיבה בעמוד 228]
1914 — נקודת־מפנה בהיסטוריה
אפילו לאחר מלחמה עולמית שנייה, רבים מתייחסים ל־1914 כנקודת המפנה המכרעת בהיסטוריה בת־זמננו:
”שנת 1914, ולא מה שאירע בהירושימה, היא המציינת את נקודת המפנה בימינו” (רנה אלברכט־קארי, סיינטיפיק מנת׳לי, יולי 1951).
”מאז 1914, כל מי שמודע למגמות המסתמנות בעולם, מוטרד מאוד ממה שנראה כמצעד שסופו ידוע מראש, לקראת שואה גדולה יותר. אנשי מחשבה רבים הגיעו למסקנה, שלא ניתן לעשות דבר למניעת ההידרדרות אלי חורבן. הם רואים במין האנושי גיבור בטרגדיה יוונית, המוּנע על־ידי אלים נזעמים וכבר אינו אדון על גורלו” (ברטרנד ראסל, ניו־יורק טיימס מגאזין, 27 בספטמבר 1953).
”העידן המודרני... התחיל ב־1914, ואיש אינו יודע מתי וכיצד יסתיים. ... הוא עלול להסתיים בהשמדה המונית” (סיאטל טיימס, 1 בינואר 1959).
”בשנת 1914 העולם, כפי שהיה מוכר ומקובל אז, הגיע לקִצו” (ג ׳יימס קַמרון, 1914, יצא לאור ב־1959).
”העולם כולו ’התפוצץ’ בתקופת מלחמת־העולם הראשונה, ועדיין איננו יודעים מדוע. ... דומה היה שאוּטופיה מסתמנת באופק. שררו שלום ורווחה. לפתע הכל התפוצץ. מני אז אנו שרויים במצב של קיפאון” (ד״ר ווֹקר פֶּרסי, אמריקן מדיקל ניוז, 21 בנובמבר 1977).
”ב־1914 איבד העולם לכידוּת, ומאז לא הצליח שוב להשיגה. ... זוהי תקופה של אנדרלמוסיה ואלימות, הן מחוץ לגבולות הלאומיים והן בתוכם” (האקונומיסט של לונדון, 4 באוגוסט 1979).
”ב־1914 לקתה הציביליזציה במחלה אכזרית ואולי אף סופנית” (פרנק פיטרס, סֶנט לואיס פוסט־דיספאץ׳, 27 בינואר 1980).
”הכל היה אמור ללכת ולהשתפר. זה היה העולם שלתוכו נולדתי. ... לפתע, באורח בלתי־צפוי, בבוקרו של יום אחד ב־1914 כל זה הגיע לקִצו” (המדינאי הבריטי הרולד מקמילן, ניו־יורק טיימס, 23 בנובמבר 1980).
[תמונה בעמוד 217]
הקמת סוללת־עפר כדי להגיע אל עיר־האִי של צור, הגשימה נבואה מקראית
[תמונה בעמוד 218]
נבואה מקראית נתגשמה בייבוש נהר הפרת
[תמונה בעמוד 219]
גליל כורש (המוצג אנכית) מעיד על מדיניותו להשיב גולים לארצם
[תמונה בעמוד 220]
מדליון זהב הנושא את דמות אלכסנדר הגדול, שגבורותיו נחזו מראש
[תמונות בעמוד 221]
ישוע לא היה יכול לתכנן את התגשמותן של רבות מהנבואות שהתייחסו אליו
[תמונה בעמוד 223]
תבליט זה על שער טיטוס, המתאר את בזיזת אוצרות ירושלים לאחר חורבנה, מהווה תזכורת דוממת
[תמונה בעמוד 230]
כשסדר־דברים זה יגיע לקִצו, ייכנסו הניצולים לסדר חדש רב־צדק