הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
5–11 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | מתי כ׳ עד כ״א
”מי שרוצה להיות גדול ביניכם צריך להיות לכם למשרת”
תעחלמ מדיה
שוק
כמה שווקים, כגון זה המוצג בגיליון הפעילות לאסיפה, מוקמו לצד הדרך. לא אחת הניחו הסוחרים כמות כה רבה של סחורה עד שנחסם הרחוב לתנועה. תושבי המקום יכלו לקנות מוצרי בית שונים, כלי חרס, כלי זכוכית יקרים, וכן יבול טרי. הואיל ולא היו בנמצא אמצעי קירור, היה על האנשים להגיע מדי יום לשוק כדי לקנות מצרכים. כאן יכלו הקונים לשמוע חדשות מפיהם של סוחרים או מבקרים אחרים, ילדים יכלו לשחק ומובטלים יכלו לחכות שיעסיקו אותם. בשוק ריפא ישוע את החולים ופאולוס חלק את הבשורה עם אחרים (מהש י״ז:17). בניגוד לכך, הסופרים והפרושים הגאים אהבו שמרעיפים עליהם תשומת לב ומברכים אותם לשלום במקומות הציבוריים הללו.
תעחלמ הערות לימוד למתי כ׳:20, 21
אימם של בני זבדי: מדובר באימם של השליחים יעקב ויוחנן. על־פי ספר הבשורה של מרקוס, היו יעקב ויוחנן מי שניגשו לישוע. ככל הנראה הם היו מקור הבקשה, אך העבירו אותה דרך אימם, שלומית, שאולי הייתה דודתו של ישוע (מתי כ״ז:55, 56; מר ט״ו:40, 41; יוח י״ט:25).
אחד לימינך ואחד לשמאלך: במקרה זה מצביעים שני המקומות על כבוד וסמכות, אך הימיני הוא תמיד המכובד ביותר (תה ק״י:1; מהש ז׳:55, 56; רומ ח׳:34).
תעחלמ הערת לימוד למתי כ׳:26
למשרת: המקרא לא אחת משתמש במילה היוונית דיאקונוס כדי לתאר אדם שאינו חדל לבצע שירות למען אחרים בענווה. המונח משמש לתיאור המשיח (רומ ט״ו:8), משרתיו של המשיח (קוא ג׳:5–7; קול א׳:23), משרתים עוזרים (פיל א׳:1; טמא ג׳:8), וכן משרתים בבית (יוח ב׳:5, 9) ופקידי ממשל (רומ י״ג:4).
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״א:9
הושע נא: המונח היווני המופיע כאן לקוח מביטוי עברי שמשמעו ”הושע, אנו מתפללים” או ”הושע, בבקשה”. המונח משמש כאן כתחינה לאלוהים לישועה או לניצחון; ניתן לתרגמו גם כ”בבקשה, הנחל ניצחון ל[בן דוד]”. לימים הפך המונח לביטוי שבו משתמשים הן בתפילה והן בדברי הלל. הביטוי העברי מופיע בתה קי״ח:25, אחד ממזמורי ההלל שנהגו לשיר מדי שנה במהלך עונת הפסח. לכן טבעי שמילים אלו עלו בשכלם של האנשים בהזדמנות זו. אחת הדרכים שבהן השיב אלוהים לתפילה זו להושיע את בן דוד הייתה להקימו מהמתים. במתי כ״א:42 ציטט ישוע עצמו מתה קי״ח:22, 23 והתייחס אל הכתוב כאל נבואה על המשיח.
בן דוד: ביטוי זה מעיד על הכרה בשושלת היוחסין של ישוע ובתפקידו כמשיח המובטח.
12–18 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | מתי כ״ב עד כ״ג
”ציית לשתי המצוות הגדולות ביותר”
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ב:37
לבבך: כאשר הוא מופיע במובן הציורי, מונח זה בדרך כלל מתייחס לאדם הפנימי בכללותו. אולם כשהוא מוזכר יחד עם המילים ’נפש’ ו’שכל’, הוא מקבל משמעות צרה יותר ומתייחס בעיקר לרגשות, לרצונות ולתחושות האדם. שלושת המונחים המופיעים בפסוק (לב, נפש ושכל) אינם שוללים זה את זה; משמעותם חופפת, מה שמדגיש בעוצמה רבה ביותר את הצורך לאהוב את אלוהים אהבה שלמה וכוללת.
נפשך: או ”כל הווייתך”.
שכלך: מדובר ביכולת שכלית. אדם חייב להשתמש ביכולתו השכלית כדי ללמוד להכיר את אלוהים ולגדול באהבתו כלפיו (יוח י״ז:3, הערת שוליים; רומ י״ב:1). בציטוט זה, הלקוח מדב ו׳:5, משתמש הטקסט העברי המקורי בשלושה מונחים: ’לבבך, נפשך ומאודך’. אולם בתיעוד של מתי ביוונית מופיע המונח המתורגם כ”שכלך” במקום המילה ”מאודך”. יכולות להיות כמה סיבות לשימוש במונחים שונים במקרה זה. ראשית, אף־על־פי שאין בעברית הקדומה מילה ספציפית שמשמעה ”שכל”, פעמים רבות נכלל מושג זה במילה העברית ”לב”. כאשר נעשה שימוש במילה זו במובן סמלי, הכוונה היא לאדם הפנימי בכללותו, לרבות חשיבתו, רגשותיו, גישותיו ומניעיו (דב כ״ט:3; תה כ״ו:2; ס״ד:7; ראה הערת לימוד למילה לב בפסוק זה). מסיבה זו, במקומות שבהם מופיעה המילה ”לב” בטקסט העברי, תרגום השבעים ליוונית משתמש פעמים רבות במקבילה היוונית ל”שכל” (בר ח׳:21; י״ז:17; משל ב׳:10; ישע י״ד:13). ייתכן שסיבה נוספת שמתי השתמש במילה היוונית המתורגמת כ”שכלך” במקום ”מאודך” כאשר ציטט מדב ו׳:5, היא שהמילה ”מאודך” יכולה לקפל בתוכה הן כוח פיזי והן יכולת שכלית. תהא אשר תהא הסיבה, חפיפת הרעיונות שבין המונח בעברית לבין המונח ביוונית יכולה להסביר מדוע לא השתמשו כותבי ספרי הבשורה בדיוק באותן המילים המופיעות בספר דברים כאשר ציטטו משם.
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ב:39
השנייה: במתי כ״ב:37 מוזכרת תשובתו הישירה של ישוע לַפרוש, אך בפסוק זה הוא משיב מעבר לשאלה המקורית ומצטט מצווה שנייה (ויק י״ט:18), מה שמראה ששתי המצוות קשורות בקשר בל יינתק ושכל הכתוב בתורה ובנביאים מסתכם בהן (מתי כ״ב:40).
לרעך: מילה יוונית זו המתורגמת כ’רע’ (מילולית, ”אדם קרוב”) יכולה לכלול לא רק את מי שגרים בקרבתו של הפרט. היא יכולה להתייחס גם לכל מי שעימם הוא בא במגע (לוק י׳:29–37; רומ י״ג:8–10).
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ב:40
התורה... והנביאים: המילה ”התורה” כוונתה לקובץ ספרי המקרא מבראשית עד דברים. המילה ”הנביאים” מתייחסת לספרי הנבואה שבתנ״ך. אולם כאשר מוזכרים המונחים הללו יחדיו, יכול הביטוי להתייחס לתנ״ך בכללותו (מתי ז׳:12; כ״ב:40; לוק ט״ז:16).
תלויים: הפועל היווני שמשמעותו המילולית היא ”לתלות על” מופיע כאן במובן הסמלי כשהכוונה היא ”להיות מותנה במשהו; להתבסס על”. כך הראה ישוע שלא רק התורה ועשרת הדיברות מתבססים על אהבה, אלא התנ״ך כולו (רומ י״ג:9).
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ב:21
לקיסר את אשר לקיסר: תשובתו של ישוע כאן, ובקטעים המקבילים במר י״ב:17 ולוק כ׳:25, היא התיעוד היחיד שבו הזכיר ישוע את קיסר רומא. המילים ”אשר לקיסר” כוללות תשלום עבור שירותים שמספקת הממשלה, וכן כבוד וכניעה יחסית שיש להעניק לרשויות הללו (רומ י״ג:1–7).
לאלוהים את אשר לאלוהים: מילים אלה מתייחסות לעבודת אלוהים שמבצע הפרט בלב ונפש, לאהבתו השלמה ולציותו המוחלט והנאמן (מתי ד׳:10; כ״ב:37, 38; מהש ה׳:29; רומ י״ד:8).
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ג:24
המסננים את היתוש ובולעים את הגמל: היתוש והגמל היו מבין היצורים הטמאים הקטנים והגדולים ביותר שהכירו בני ישראל (ויק י״א:4, 21–24). ישוע משתמש כאן בלשון גוזמה, עם מידה מסוימת של אירוניה, באמרו שמנהיגי הדת מסננים את משקאותיהם כדי לא להיטמא מבחינה טקסית מיתוש, בעוד שהם מתעלמים לגמרי מהעניינים כבדי המשקל של התורה, מה שניתן לדמות לבליעת גמל.
19–25 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | מתי כ״ד
”הישאר ער מבחינה רוחנית במהלך אחרית הימים”
בנ–2–א 279 §6
אהבה
אהבתו של הפרט עלולה להתקרר. באמרו לתלמידיו את הדברים העתידים לבוא, ציין ישוע המשיח שתתקרר האהבה (אָגָפֶּה) של רבים הטוענים שהם מאמינים באלוהים (מתי כ״ד:3, 12). כאחד הסימנים לעיתות המשבר שיבואו אמר השליח פאולוס שיהיו האנשים ”אוהבי כסף” (טמב ג׳:1, 2). מכאן שאדם עלול לחדול להתמקד בעקרונות הצדק ושהאהבה ההולמת שהייתה לו בעבר עלולה להתפוגג. הדבר מדגיש עד כמה חשוב שהפרט ימשיך לגלות ולטפח אהבה על־ידי כך שיהרהר בדברו של אלוהים ויאפשר לעקרונותיו לעצב את חייו (אפס ד׳:15, 22–24).
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ד:8
הצרות והייסורים: המשמעות המילולית של המילה היוונית מתייחסת לכאב העז הנלווה ללידה. המונח אומנם מתייחס כאן לייסורים, לכאב ולסבל במובן הכללי, אך הדבר אולי מרמז על כך שבדומה לצירי לידה, יגברו הבעיות והסבל שעליהם ניבא ישוע בתדירותם, בעוצמתם ובפרק הזמן שיימשכו לפני שתפרוץ הצרה הגדולה המוזכרת במתי כ״ד:21.
תעחלמ הערת לימוד למתי כ״ד:20
בחורף: בשל גשמים עזים, שיטפונות ומזג אוויר קר האופייניים לעונה זו יהיה זה קשה לערוך מסע ולמצוא מזון ומחסה (עזר י׳:9, 13).
בשבת: באזורים כמו יהודה, ההגבלות שהוטלו בעקבות חוק השבת הקשו על הפרט לערוך מסע ארוך או לשאת משאות; בנוסף, שערי הערים נותרו סגורים במהלך יום השבת (ראה מהש א׳:12 ומלד 16).