הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
7–13 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | מרקוס ז׳ עד ח׳
”שא את עמוד ההוקעה שלך והתמד ללכת אחריי”
תעחלמ הערת לימוד למר ח׳:34
שיתכחש לעצמו: או ”שיוותר על כל הזכויות שיש לו על עצמו”. מילים אלה מצביעות על נכונותו של אדם להתכחש לעצמו לגמרי או לוותר על בעלותו על עצמו לטובת אלוהים. ניתן לתרגם את הביטוי היווני כ”עליו לומר לעצמו לא”, והדבר מתאים מפני שייתכן שיהיה עליו לומר לא לרצונותיו האישיים, לשאיפותיו או לנוחותו (קוב ה׳:14, 15). מרקוס השתמש באותו פועל יווני כדי לתאר את התכחשותו של פטרוס לישוע (מר י״ד:30, 31, 72).
14–20 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | מרקוס ט׳ עד י׳
”חזון מחזק אמונה”
תעחלמ הערת לימוד למר ט׳:7
קול: זהו המקרה השני מבין שלושה מקרים המתועדים בספרי הבשורה שבהם נאמר שיהוה דיבר ישירות אל בני האדם (יוח י״ב:28; ראה הערת לימוד למר א׳:11, גפאה18.04 2).
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערות לימוד למר י׳:17, 18
מורי הטוב: קרוב לוודאי שהאיש השתמש במילים ”מורי הטוב” כדברי חנופה וכתואר פורמלי, מכיוון שמנהיגי הדת בדרך כלל דרשו לקבל כבוד שכזה. אף שישוע לא סירב להיקרא ”מורה” ו”אדון”, תארים שהיה ראוי להם (יוח י״ג:13), הוא הפנה את כל הכבוד לאביו.
אין טוב מלבד אחד – האלוהים: ישוע כאן הכיר בעובדה שיהוה הוא הסטנדרט האולטימטיבי באשר לטוב, רק לו יש הזכות הריבונית לקבוע מה טוב ומה רע. אדם וחוה מרדו בו ואכלו מעץ הדעת טוב ורע, ובכך ביקשו להחזיק בזכות זו. בניגוד אליהם, ישוע מותיר בענוותו את קביעת אמות המידה לאביו. אלוהים הצהיר והגדיר מהו טוב באמצעות מה שציווה בדברו (מר י׳:19).
לחיות כמשיחיים
”מה שחיבר אלוהים תחת עול אחד...”
תעחלמ הערת לימוד למר י׳:4
גט: או ”ספר כריתות”. התורה דרשה מאדם השוקל להתגרש להכין מסמך חוקי וככל הנראה להיוועץ בזקנים, ובכך אפשרה לו להקדיש זמן למחשבה נוספת על החלטה רצינית זו. מטרת התורה הייתה ללא ספק למנוע גירושין חפוזים ולספק לנשים מידה של הגנה חוקית (דב כ״ד:1). אולם בימי ישוע הפכו מנהיגי הדת את הגירושין להליך קל. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה, שהיה בעצמו פרוש גרוש, הציע שניתן יהיה לגרש אישה ”מאילו סיבות שהן – ויכולות להיות סיבות רבות כאלה אצל הבריות”.
תעחלמ הערות לימוד למר י׳:11
המגרש את אשתו: או ”משלח את אשתו”. את דבריו של ישוע המתועדים על־ידי מרקוס יש להבין לאור הצהרתו השלמה יותר המופיעה במתי י״ט:9, הכוללת את המילים ”שלא על דבר זנות”. מה שכתב מרקוס, כאשר ציטט את דבריו של ישוע באשר לגירושין, חל על כל סיבה לגירושין מלבד ”זנות” (יוונית, פורניאה) שביצע בן הזוג הלא־נאמן.
נואף ובוגד בה: ישוע כאן דוחה את התורה הרבנית הרווחת המתירה לגברים לגרש את נשיהם ”על כל דבר” (מתי י״ט:3, 9). התפיסה שהבעל הנואף בוגד באשתו הייתה זרה לרוב היהודים. רבניהם לימדו שבעל מעולם לא יכול להיחשב למי שנואף ובוגד באשתו – רק אישה יכולה להיחשב ללא־נאמנה. ישוע הציג את הבעל כמי שכפוף לאותה מחויבות מוסרית שאליה כפופה האישה, ובכך כיבד את הנשים ורומם את מעמדן.
21–27 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | מרקוס י״א עד י״ב
”היא נתנה יותר מכל אלה”
תעחלמ הערות לימוד למר י״ב:41, 42
קופות האוצר: ממקורות יהודיים עתיקים עולה שצורתן של קופות התרומה הללו, או כלי קיבול אלה, הייתה דמוית חצוצרה, או שופר, וכנראה היו להן פתחים עליונים קטנים. אנשים שלשלו לתוכן תרומות שונות. המילה היוונית המצוינת כאן מופיעה גם ביוח ח׳:20, שם היא מתורגמת כ”לשכת האוצר”. ביטוי זה מתייחס ככל הנראה לאזור המצוי בעזרת הנשים (מלד 15). על־פי מקורות רבניים, 13 קופות אוצר מוקמו סביב החומות של עזרת הנשים. הסברה היא שבבית המקדש הייתה גם לשכת אוצר מרכזית שאליה הובאו הכספים מקופות האוצר.
שתי פרוטות: מילולית, ”שני לפטונים, שהם קוֹדְרַנְטֵיס”. המילה היוונית לפטון משמעה דבר קטן ודק. הלפטון היה מטבע ששוויו 128/1 דינר, והיה זה המטבע העשוי מנחושת או מברונזה הקטן ביותר שבו השתמשו בישראל. המילה היוונית קודרנטיס (שמקורה במילה הלטינית) מתייחסת למטבע רומי מנחושת או מברונזה ששוויו היה 64/1 דינר. מרקוס משתמש כאן בכסף רומי כדי להסביר את ערכם של המטבעות שבהם נהגו להשתמש היהודים (מלד 18).
מ87–א 12/1 30 §1
האם הנתינה שלך היא הקרבה?
נוכל להפיק לקחים יקרים רבים ממקרה זה. החשוב מהם הוא הלקח הבא: בעוד שיש לכל אחד מאיתנו הזכות לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית באמצעות נכסינו החומריים, אלוהים מוקיר זאת מאוד כשאנו נותנים לו את היקר לנו ולא את מה שקל לנו לוותר עליו. במילים אחרות, האם אנו נותנים משהו שלא באמת יחסר לנו? או האם הנתינה שלנו היא הקרבה אמיתית?
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למר י״א:17
בית תפילה... לכל העמים: מבין שלושת כותבי ספרי הבשורה שציטטו את הכתוב בישע נ״ו:7, מרקוס הוא היחיד שכלל את הביטוי ”לכל העמים” (מתי כ״א:13; לוק י״ט:46). המקדש בירושלים נועד להיות המקום שבו הן בני ישראל והן נוכרים יראי אלוהים יכלו לעבוד את יהוה ולהתפלל אליו (מלא ח׳:41–43). ישוע גינה בצדק את היהודים שהשתמשו במקדש למסחר והפכו אותו למערת שודדים. מעשיהם הניאו אנשים מכל העמים מלפנות אל יהוה בבית תפילתו ומנעו מהם את האפשרות להכירו.
28 במאי עד 3 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | מרקוס י״ג עד י״ד
”הישמר מפני חרדת אדם”
בנ–2–א 619 §6
פטרוס
בעזרת תלמיד אחר, שככל הנראה הלך אחריו או ליווה אותו למקום מגוריו של הכוהן הגדול, נכנס פטרוס לחצר הבית (יוח י״ח:15, 16). הוא לא נותר בפינה שקטה וחשוכה, אלא הלך להתחמם מהאש. אור האש אפשר לאחרים לזהות אותו כאחד ממקורביו של ישוע, ומבטאו הגלילי תרם לחשדותיהם. בעת שהואשם, התכחש פטרוס שלוש פעמים לכך שאפילו הכיר את ישוע ולבסוף, בלהט התכחשותו, קילל. במקום כלשהו בעיר קרא התרנגול בפעם השנייה, וישוע ”פנה... והביט בפטרוס”. פטרוס יצא החוצה, התמלא צער ובכה בכי מר (מתי כ״ו:69–75; מר י״ד:66–72; לוק כ״ב:54–62; יוח י״ח:17, 18; ראה קריאת התרנגול; שבועה). אולם התחינה שנשא קודם לכן ישוע בעד פטרוס נענתה, ופטרוס לא איבד לגמרי את אמונתו (לוק כ״ב:31, 32).