הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

4–10 ביוני

אוצרות מדבר־אלוהים | מרקוס ט״ו עד ט״ז

‏”‏ישוע הגשים נבואות”‏

תעחלמ הערות לימוד למר ט״ו:‏24,‏ 29

חילקו את בגדיו:‏ הכתוב ביוח י״ט:‏23,‏ 24 מכיל פרטים משלימים שאינם מוזכרים במתי,‏ במרקוס ובלוקס:‏ חיילים רומים ככל הנראה הפילו גורל הן על בגדיו העליונים של ישוע והן על כותנתו;‏ החיילים חילקו את בגדיו העליונים ”‏לארבעה חלקים,‏ חלק אחד לכל חייל”‏;‏ הם לא רצו לחלק את הכותונת,‏ ולכן הפילו עליה גורל;‏ הפלת הגורל על לבוש המשיח הגשימה את הנבואה שבתה כ״ב:‏19‏.‏ נראה שהיה נהוג בקרב המוציאים להורג לשמור לעצמם את בגדי קורבנותיהם,‏ לכן הופשטו הפושעים מבגדיהם ונלקחו מהם חפציהם לפני ההוצאה להורג,‏ מה שהפך את המצב למשפיל עוד יותר.‏

כשהם מנידים את ראשם:‏ תנועה זו,‏ אשר בדרך כלל הייתה מלווה במילים,‏ הביעה לעג,‏ בוז או לגלוג.‏ מבלי להתכוון הגשימו עוברי האורח את הנבואה הכתובה בתה כ״ב:‏8‏.‏

תעחלמ הערת לימוד למר ט״ו:‏43

יוסף:‏ הייחודיות של כותבי ספרי הבשורה ניכרת בפרטים המגוונים שהם מספקים על יוסף.‏ מתי המוכס מציין שהוא היה ”‏איש עשיר”‏;‏ מרקוס,‏ אשר כתב בעיקר לרומים,‏ אומר שהוא היה ”‏חבר מועצה נכבד”‏ שחיכה למלכות אלוהים;‏ לוקס,‏ הרופא האמפתי,‏ אומר שהוא ”‏היה איש טוב וצדיק”‏ אשר לא הצביע בעד הצעדים שנקטה הסנהדרין נגד ישוע;‏ יוחנן הוא היחיד המדווח שהוא היה ”‏[‏תלמיד]‏ בסתר כי פחד מן היהודים”‏ (‏מתי כ״ז:‏57–60;‏ מר ט״ו:‏43–46;‏ לוק כ״ג:‏50–53;‏ יוח י״ט:‏38–42‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד למר ט״ו:‏25

השעה השלישית:‏ מדובר בסביבות השעה 00:‏9 בבוקר.‏ יש המצביעים על סתירה לכאורה בין תיעוד זה לבין התיעוד המופיע ביוח י״ט:‏14–16‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏השעה הייתה בערך השעה השישית”‏ כאשר מסר פילטוס את ישוע להוקעה.‏ אף־על־פי שכתבי־הקודש אינם מסבירים לגמרי את השוני בין שני התיעודים,‏ להלן כמה גורמים שיש לתת עליהם את הדעת:‏ באופן כללי ישנה התאמה בין ספרי הבשורה באשר לזמנים שבהם התרחשו המאורעות שאירעו ביומו האחרון של ישוע עלי אדמות.‏ כל ארבעת ספרי הבשורה מציינים שהכוהנים והזקנים נפגשו אחרי הזריחה,‏ ולאחר מכן מסרו את ישוע לנציב הרומי פונטיוס פילטוס (‏מתי כ״ז:‏1,‏ 2;‏ מר ט״ו:‏1;‏ לוק כ״ב:‏66 עד כ״ג:‏1;‏ יוח י״ח:‏28‏)‏.‏ מתי,‏ מרקוס ולוקס מדווחים כולם שכאשר היה ישוע כבר על עמוד ההוקעה,‏ נפלה חשיכה על הארץ מן ”‏השעה השישית.‏.‏.‏ עד השעה התשיעית”‏ (‏מתי כ״ז:‏45,‏ 46;‏ מר ט״ו:‏33,‏ 34;‏ לוק כ״ג:‏44‏)‏.‏ להלן גורם שעשוי לגעת לזמן שבו הוצא ישוע להורג:‏ ההלקאה,‏ או ההצלפה,‏ נחשבה בעיני כמה לחלק מתהליך ההוצאה להורג.‏ לעיתים היו ההלקאות כה קשות עד שגרמו למותו של הקורבן.‏ במקרה של ישוע הן היו חמורות דיין עד כי היה זה הכרחי שאדם אחר יישא את עמוד ההוקעה לאחר שהחל ישוע לשאת אותו בעצמו (‏לוק כ״ג:‏26;‏ יוח י״ט:‏17‏)‏.‏ אם ההלקאה נחשבה לתחילת תהליך ההוצאה להורג,‏ זמן מה חלף לפני שישוע מוסמר למעשה לעמוד ההוקעה.‏ כתימוכין לכך,‏ מתי כ״ז:‏26 ומר ט״ו:‏15 מזכירים את ההלקאה (‏הצלפה)‏ ואת ההוצאה להורג על עמוד ההוקעה יחדיו.‏ מכאן שאנשים שונים עשויים להגדיר זמנים שונים להוצאה להורג,‏ בהתבסס על השקפתם באשר לעת שבה החל התהליך.‏ הדבר אולי מסביר מדוע נדהם פילטוס לגלות שישוע מת זמן כה קצר לאחר שמוסמר לעמוד (‏מר ט״ו:‏44‏)‏.‏ בנוסף,‏ כותבי מקרא לא אחת השתמשו בנוהג לחלק את היום לארבעה חלקים של שלוש שעות,‏ כפי שנעשה גם לגבי הלילה.‏ חלוקת היום בדרך זו מסבירה מדוע במקרים רבים ישנן התייחסויות לשעה השלישית,‏ השישית והתשיעית,‏ שעות אשר נספרו משעת הזריחה,‏ בסביבות 00:‏6 בבוקר (‏מתי כ׳:‏1–5;‏ יוח ד׳:‏6;‏ מהש ב׳:‏15;‏ ג׳:‏1;‏ י׳:‏3,‏ 9,‏ 30‏)‏.‏ כמו כן,‏ לאנשים ככלל לא היו שעונים מדויקים,‏ ולכן כדי להגדיר את השעה נהגו להשתמש במונח ”‏בערך”‏,‏ כפי שניתן לראות ביוח י״ט:‏14 (‏מתי כ״ז:‏46;‏ לוק כ״ג:‏44;‏ יוח ד׳:‏6;‏ מהש י׳:‏3,‏ 9‏)‏.‏ לסיכום:‏ נראה שמרקוס כלל הן את ההלקאה והן את המסמור לעמוד,‏ בעוד שיוחנן התייחס למסמור לעמוד בלבד.‏ אפשר ששני הכותבים הזכירו זמן משוער,‏ כלומר משך זמן של שלוש שעות,‏ בהתאם לנקודת מבטם.‏ כמו כן,‏ יוחנן השתמש במונח ”‏בערך”‏ כאשר תיאר את העת שבה התרחשו המאורעות.‏ הגורמים הללו יכולים להסביר את ההבדלים בזמנים המתועדים בספרי הבשורה.‏ לבסוף,‏ העובדה שיוחנן,‏ אשר כתב את ספר הבשורה שלו עשרות שנים מאוחר יותר,‏ נקב בזמן הנראה שונה לגמרי מזה שבו נקב מרקוס מעידה שיוחנן לא פשוט העתיק מספר הבשורה של מרקוס.‏

תעחלמ הערת לימוד למר ט״ז:‏8

כי פחדו:‏ על־פי כתבי היד הקדומים ביותר של חלקו האחרון של ספר מרקוס המצויים בידינו,‏ הספר מסתיים במילים שבפסוק 8.‏ יש הטוענים שסיום שכזה קטוע מכדי להיות הסיום המקורי של הספר.‏ אולם,‏ לאור סגנון הכתיבה התמציתי שבו בדרך כלל כתב מרקוס,‏ טענה זו אינה בהכרח תקפה.‏ בנוסף,‏ החוקרים הירונימוס ואוזביוס בני המאה הרביעית לספירה מצביעים על כך שהתיעוד המהימן מסתיים במילים ”‏כי פחדו”‏.‏

קיימים מספר כתבי יד יווניים ותרגומים לשפות אחרות המוסיפים קטע סיום ארוך או קטע סיום קצר לאחר פסוק 8.‏ קטע הסיום הארוך (‏המכיל 12 פסוקים נוספים)‏ מצוי בקודקס אלכסנדרינוס,‏ קודקס אַפרֵים הסורי רסקריפטוס וכתב־יד בזה,‏ המתוארכים כולם למאה החמישית לספירה.‏ הוא גם מופיע בוולגטה הלטינית,‏ בכתב יד קורטון ובפשיטתא הסורית.‏ אולם אין הוא מופיע בשני כתבי יד יווניים עתיקים יותר מהמאה הרביעית לספירה – קודקס סיניטיקוס וקודקס וטיקנוס.‏ הוא גם אינו מופיע בקודקס סיניטיקוס הסורי בן המאה הרביעית או החמישית לספירה,‏ או בכתב היד הקופטי הצעידי הקדום ביותר של ספר מרקוס מהמאה החמישית לספירה.‏ באופן דומה,‏ כתבי היד העתיקים ביותר של ספר מרקוס בארמנית ובגיאורגית מסתיימים בפסוק 8.‏

כתבי יד יווניים מסוימים מתקופה מאוחרת יותר ותרגומים לשפות אחרות מכילים קטע סיום קצר (‏המורכב משני משפטים בלבד)‏.‏ קודקס רגיוס מהמאה השמינית לספירה מכיל את שני קטעי הסיום,‏ כאשר הראשון מביניהם הוא קטע הסיום הקצר.‏ כהקדמה לכל אחד מקטעי הסיום מוסיף כתב יד זה הערה המציינת שהפסוקים הללו נחשבים למקובלים בעיני כמה,‏ אך הוא אינו מכיר במהימנותו של אף אחד מהם.‏

קטע סיום קצר

קטע הסיום הקצר שלאחר מר ט״ז:‏8 אינו חלק מכתבי־הקודש שנכתבו בהשראת רוח אלוהים.‏ להלן הקטע:‏

אך הן סיפרו בקצרה לפטרוס ולסובבים אותו את כל מה שנצטוו.‏ אחרי כן הודיע ישוע עצמו באמצעותם ממזרח עד מערב את הבשורה הקדושה והבלתי נשחתת על הישועה הנצחית.‏

קטע סיום ארוך

קטע הסיום הארוך שלאחר מר ט״ז:‏8 אינו חלק מכתבי־הקודש שנכתבו בהשראת רוח אלוהים.‏ להלן הקטע:‏

⁹ ביום ראשון השכם בבוקר קם ישוע לתחייה ונראה תחילה אל מרים המגדלית,‏ אשר מתוכה גירש שבעה שדים.‏ ¹⁰ היא הלכה וסיפרה לתלמידיו בשעה שהתאבלו ובכו.‏ ¹¹ כששמעו שהוא קם לתחייה ונראה אליה,‏ לא האמינו.‏ ¹² לאחר מכן נראה בדמות אחרת לשניים מן התלמידים שהיו בדרכם לאחד הכפרים.‏ ¹³ הם חזרו וסיפרו לַשאר,‏ וגם להם לא האמינו.‏ ¹⁴ אחר כך נראה אל האחד עשר בשעה שאכלו.‏ הוא גער בהם על חוסר אמונתם ועל קשי ליבם,‏ שכן לא האמינו למי שראו אותו אחרי שקם מן המתים.‏ ¹⁵ אמר להם:‏ ”‏לכו אל העולם כולו והכריזו את הבשורה הטובה לכל הבריאה.‏ ¹⁶ מי שיאמין וייטבל ייוושע,‏ ומי שלא יאמין יורשע.‏ ¹⁷ באותות אלה ייוודעו המאמינים:‏ הם יגרשו שדים בשמי,‏ ידברו בלשונות,‏ ¹⁸ ירימו בידיהם נחשים,‏ ואם ישתו רעל לא יינזקו.‏ את ידיהם ישימו על חולים והללו יתרפאו”‏.‏

¹⁹ לאחר שדיבר אליהם,‏ נישא האדון ישוע השמיימה וישב לימין אלוהים.‏ ²⁰ הם יצאו והכריזו את הבשורה בכל מקום,‏ והאדון תמך בהם ואישר את דברם באמצעות האותות שעשו.‏

11–17 ביוני

אוצרות מדבר־אלוהים | לוקס א׳‏

‏”‏חקה את ענוותה של מרים”‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ללוק א׳:‏69

קרן ישועה:‏ או ”‏מושיע רב־עוצמה”‏.‏ במקרא,‏ לא אחת מסמלות קרניהם של בעלי חיים כוח,‏ כיבוש וניצחון (‏שמא ב׳:‏1;‏ תה ע״ה:‏5,‏ 6,‏ 11;‏ קמ״ח:‏14‏)‏.‏ כמו כן,‏ שליטים ושושלות שליטים,‏ הן צדיקים והן רשעים,‏ מסומלים על־ידי קרניים,‏ וכיבושיהם מדומים להתנגחות באמצעות קרניים (‏דב ל״ג:‏17;‏ דנ ז׳:‏24;‏ ח׳:‏2–10,‏ 20–24‏)‏.‏ בהקשר זה הביטוי ”‏קרן ישועה”‏ מתייחס למשיח כאל האחד שיש לו הכוח להושיע,‏ מושיע גיבור.‏

תעחלמ הערות לימוד ללוק א׳:‏76

יהוה:‏ המילים הנבואיות של זכריה בחלק השני של פסוק זה משקפות את הנוסח המופיע בישע מ׳:‏3 ובמל ג׳:‏1‏,‏ היכן שמצוין השם המפורש בטקסט העברי המקורי.‏ לאור הרקע של התנ״ך,‏ הוכנס שם אלוהים לגוף הטקסט,‏ אף שכתבי היד היווניים שבנמצא משתמשים במילה קִירְיוֹס (‏אדון)‏ (‏ראה נספח ג׳)‏.‏ בנוסף,‏ ראוי לציין שבפסוק זה,‏ בדומה למקומות רבים אחרים בלוקס פרק א׳‏ שבהם מופיעה המילה קיריוס,‏ תווית היידוע היוונית אינה מופיעה לפני המילה קיריוס כמצופה על־פי השימוש הדקדוקי הסטנדרטי,‏ מה שהופך את המילה קיריוס לשם עצם פרטי.‏ בנוסף,‏ מספר תרגומי מקרא משתמשים עבור שם יהוה בצורות כמו גֶ׳הוֹוַה (‏Jehovah)‏,‏ יַהווה (‏Yahweh)‏,‏ יַהוֶה (‏Yahveh)‏,‏ יהוה,‏ לוֹרד (‏LORD)‏ ואדוני (‏ADONAI)‏ בגוף הטקסט או בהערות שוליים ובהפניות צולבות כדי להבהיר שההתייחסות היא ליהוה אלוהים.‏ מספר ספרי עיון תומכים בהשקפה זו (‏ראה נספח ג׳)‏.‏

תלך לפני יהוה:‏ יוחנן המטביל ’‏ילך לפני יהוה’‏ במובן שיהיה מבשר בואו של ישוע,‏ אשר ייצג את אביו ויבוא בשמו (‏יוח ה׳:‏43;‏ ח׳:‏29‏;‏ ראה הערת לימוד למילה יהוה בפסוק זה)‏.‏

18–24 ביוני

אוצרות מדבר־אלוהים | לוקס ב׳ עד ג׳‏

‏”‏צעירים – האם אתם גדלים מבחינה רוחנית?‏”‏

תעחלמ הערת לימוד ללוק ב׳:‏41

נהגו הוריו:‏ התורה לא דרשה מהנשים לנכוח בחגיגות הפסח.‏ בכל זאת,‏ נהגה מרים להתלוות ליוסף למסע השנתי לירושלים לרגל החג (‏שמ כ״ג:‏17;‏ ל״ד:‏23‏)‏.‏ מדי שנה הם ערכו מסע של קרוב ל־300 ק״מ הלוך וחזור יחד עם משפחתם שהלכה והתרחבה.‏

תעחלמ הערות לימוד ללוק ב׳:‏46,‏ 47

שואל אותם שאלות:‏ כפי שניתן לראות מתגובתם של מי שהאזינו לישוע,‏ שאלותיו לא היו רק שאלות של ילד המנסה לספק את סקרנותו (‏לוק ב׳:‏47‏)‏.‏ המילה היוונית שתורגמה כ”‏שואל.‏.‏.‏ שאלות”‏ יכולה בהקשרים מסוימים להתייחס לסוג של תחקור וחקירה נגדית,‏ שבהם משתמשים בחקירה משפטית (‏מתי כ״ז:‏11;‏ מר י״ד:‏60,‏ 61;‏ ט״ו:‏2,‏ 4;‏ מהש ה׳:‏27‏)‏.‏ לדברי היסטוריונים,‏ כמה ממנהיגי הדת החשובים ביותר נהגו להישאר במקדש לאחר החגים וללמד באחד מהאולמות רחבי הידיים שבו.‏ אנשים נהגו לשבת לרגלי אותם גברים כדי להאזין להם ולשאול אותם שאלות.‏

התפלאו:‏ צורת הפועל היווני ”‏להתפלא”‏ מצביעה על תדהמה מתמשכת או חוזרת ונשנית.‏

תעחלמ הערת לימוד ללוק ב׳:‏51,‏ 52

הוסיף להיכנע:‏ או ”‏נותר כנוע;‏ נותר צייתן”‏.‏ צורת הפועל ביוונית המצביעה על פעולה מתמשכת מראה שלאחר שהרשים את המורים במקדש בידיעותיו באשר לדבר־אלוהים,‏ שב ישוע לביתו ונכנע בענווה להוריו.‏ לצייתנות זו הייתה משמעות רבה יותר מאשר לצייתנותו של כל ילד אחר;‏ כך קיים ישוע את תורת משה על כל פרטיה (‏שמ כ׳:‏12;‏ גלט ד׳:‏4‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערות לימוד ללוק ב׳:‏14

ושלום על פני האדמה בין אנשי רצונו:‏ במספר כתבי יד מופיעים נוסחים שניתן לתרגמם כך:‏ ”‏ועל פני האדמה,‏ רצון טוב כלפי בני האדם”‏,‏ והתנסחות זו משתקפת בכמה תרגומי מקרא.‏ אולם הנוסח המופיע בתרגום עולם חדש נשען על כתבי יד עתיקים ומהימנים יותר.‏ הודעה זו שנמסרה מפי מלאכים אינה מתייחסת לביטוי לרצונו הטוב של אלוהים כלפי כל בני האדם ללא תלות בגישותיהם ובמעשיהם.‏ אדרבה,‏ היא מתייחסת למי שיזכו לרצונו הטוב מפני שהם מגלים אמונה אמיתית בו והופכים לתלמידיו של בנו (‏ראה הערת לימוד לאנשי רצונו בפסוק זה)‏.‏

אנשי רצונו:‏ את המילה היוונית אֶאוֹדוֹקִיַה ניתן לתרגם גם כ”‏אהדה,‏ רצון טוב,‏ שביעות רצון”‏.‏ הפועל הדומה אֶאוֹדוֹקֵאוֹ מופיע במתי ג׳:‏17;‏ במר א׳:‏11 ובלוק ג׳:‏22 (‏ראה הערת לימוד למר א׳:‏11‏)‏,‏ שם פונה אלוהים לבנו מייד לאחר טבילתו.‏ הפועל מקפל בתוכו את המשמעות הבסיסית:‏ ”‏להיות שבע רצון;‏ להיות מרוצה מ–;‏ להתייחס באהדה;‏ לשמוח ב–”‏.‏ לאור שימוש זה,‏ הביטוי ”‏אנשי רצונו”‏ (‏אַנְת’‏רוֹפוֹיס אֶאוֹדוֹקִיַס‏)‏ מתייחס לאנשים אשר נהנים מרצונו הטוב של אלוהים,‏ וניתן לתרגמו גם כ”‏אנשים אשר הוא שבע רצון מהם;‏ אנשים אשר הוא מרוצה מהם”‏.‏ לכן,‏ הודעה זו שנמסרה מפי המלאכים לא התייחסה לרצונו הטוב של אלוהים כלפי אנשים ככלל,‏ אלא כלפי מי שמשביעים את רצונו משום שהם מגלים אמונה אמיתית בו והופכים לתלמידיו של בנו.‏ אף־על־פי שהמילה היוונית אאודוקיה יכולה בכמה הקשרים להתייחס לרצונם הטוב של בני אדם (‏רומ י׳:‏1;‏ פיל א׳:‏15‏)‏,‏ פעמים רבות היא מופיעה בהקשר לרצונו הטוב,‏ או לשביעות רצונו,‏ של אלוהים,‏ או לדרך הרצויה בעיניו (‏מתי י״א:‏26;‏ לוק י׳:‏21;‏ אפס א׳:‏5,‏ 9;‏ פיל ב׳:‏13;‏ תסב א׳:‏11‏)‏.‏ בתה נ״א:‏20‏,‏ כפי שמופיע בתרגום השבעים [‏20:‏50,‏ LXX]‏,‏ מתייחסת המילה ל”‏רצונו”‏ של אלוהים.‏

25 ביוני עד 1 ביולי

אוצרות מדבר־אלוהים | לוקס ד׳ עד ה׳‏

‏”‏דחה פיתויים כשם שעשה ישוע”‏

תעחלמ מדיה

חומת המקדש

השטן אולי הציב את ישוע באופן ממשי ”‏על חומת [‏או ”‏המקום הגבוה ביותר של”‏]‏ המקדש”‏ ואמר לו להשליך את עצמו מטה,‏ אך המיקום המדויק שבו עמד ישוע אינו ידוע.‏ הואיל והמונח המתורגם כאן כ”‏מקדש”‏ יכול להתייחס למתחם המקדש כולו,‏ ישוע אולי עמד בפינה הדרומית־מזרחית (‏1)‏ של אזור המקדש.‏ אפשרות נוספת היא שהוא עמד בפינה אחרת במתחם המקדש.‏ נפילה מכל אחד מהמיקומים הללו הייתה מביאה למותו הוודאי,‏ אלא אם כן היה יהוה מתערב.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ללוק ד׳:‏17

מגילת הנביא ישעיהו:‏ מגילת ים המלח של ספר ישעיהו מורכבת מ־17 יריעות קלף המחוברות זו לזו,‏ אשר מרכיבות מגילה שאורכה 3.‏7 מטרים ובה 54 עמודות.‏ ייתכן שהמגילה שבה השתמשו בבית הכנסת בנצרת הייתה באורך דומה.‏ במאה הראשונה לא הייתה חלוקה לפרקים ולפסוקים,‏ ולכן היה על ישוע לאתר בעצמו את הפסוקים שרצה לקרוא.‏ אולם העובדה שהוא מצא את המקום שבו נכתבו המילים הנבואיות ממחישה שהכיר היטב את דבר־אלוהים.‏

תעחלמ הערת לימוד ללוק ד׳:‏25

שלוש שנים ושישה חודשים:‏ על־פי הכתוב במלא י״ח:‏1‏,‏ הכריז אליהו על סיום הבצורת ”‏בשנה השלישית”‏.‏ לכן יש הטוענים שישוע סותר את הכתוב במלכים א׳.‏ אולם הנאמר בתנ״ך אינו מצביע על כך שהבצורת נמשכה פחות משלוש שנים.‏ המילים ”‏בשנה השלישית”‏ ככל הנראה מתייחסות לתקופה שהחלה כאשר הכריז לראשונה אליהו על הבצורת לאחאב (‏מלא י״ז:‏1‏)‏.‏ הכרזה זו ככל הנראה הושמעה כאשר העונה היבשה – שבדרך כלל נמשכת עד שישה חודשים,‏ אך במקרה זה נמשכה אולי יותר מהרגיל – כבר הייתה בעיצומה.‏ כמו כן,‏ הבצורת לא הסתיימה מייד כאשר הופיע אליהו בשנית לפני אחאב,‏ ”‏בשנה השלישית”‏,‏ אלא רק לאחר מבחן האש שנערך בהמשך על הר הכרמל (‏מלא י״ח:‏18–45‏)‏.‏ מכאן שדבריו של ישוע בפסוק זה,‏ וכן הדברים הדומים שאמר אחיו למחצה של המשיח,‏ המתועדים ביעק ה׳:‏17‏,‏ עולים בקנה אחד עם הסדר הכרונולוגי המוצג במלא י״ח:‏1‏.‏