הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
7–13 בינואר
אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים כ״א עד כ״ב
”ייעשה נא רצון יהוה”
עס–א 177, 178 §15, 16
”ייעשה נא רצון יהוה”
15 בשעה שהתאכסן פאולוס אצל פיליפוס, הגיע לביקור איש מכובד נוסף – אגבוס. מי שהתאספו בביתו של פיליפוס ידעו שאגבוס הוא נביא; קודם לכן ניבא על רעב גדול, שאירע בימי שלטונו של קלודיוס (מה״ש י״א:27, 28). ייתכן שהם תהו: ’מדוע הגיע אגבוס? איזה מסר יש בפיו?’ בשעה שהתבוננו בו בדריכות, הוא לקח את חגורתו של פאולוס – רצועת בד ארוכה שנועדה לנשיאת כסף ופריטים אחרים ונקשרה סביב המותניים. אגבוס השתמש בחגורה כדי לקשור את רגליו וידיו שלו. לאחר מכן נשא את דבריו. היה זה מסר רציני מאוד: ”את זאת אומרת רוח הקודש, ’האיש אשר לו שייכת החגורה הזאת, ככה יקשרו אותו היהודים בירושלים וימסרו אותו לידי הגויים’” (מה״ש כ״א:11).
16 הנבואה אישרה שפאולוס אכן ילך לירושלים. היא גם ציינה שמגעיו עם היהודים שם יובילו לכך שיימסר ”לידי הגויים”. הנבואה השפיעה עמוקות על הנוכחים. לוקס כותב: ”כאשר שמענו זאת, התחננו בפניו אנחנו ואנשי המקום שלא יעלה לירושלים. השיב פאולוס ואמר: ’מדוע אתם בוכים ומרפים את ידיי? היו סמוכים ובטוחים שאני מוכן לא רק להיכבל, אלא גם למות בירושלים למען שם האדון ישוע’” (מה״ש כ״א:12, 13).
עס–א 178 §17
”ייעשה נא רצון יהוה”
17 דמיין לעצמך את המתרחש. האחים, וביניהם לוקס, מפצירים בפאולוס שלא להמשיך הלאה. חלקם בוכים. דאגתם האוהבת נוגעת לליבו של פאולוס, והוא אומר ברוך שהם ’מרפים את ידיו’, או כפי שכמה תרגומים מתרגמים את הנאמר ביוונית, ’שוברים את ליבו’. בכל זאת, עמדתו נחושה, וכפי שנהג כשנפגש עם האחים בצור, הוא אינו מאפשר להפצרות או לדמעות להניא אותו מהחלטתו. במקום זאת, הוא מסביר להם מדוע עליו להמשיך בדרכו. איזה אומץ ונחישות הוא גילה! בדומה לישוע לפניו, פאולוס היה נחוש בדעתו ללכת לירושלים (עב׳ י״ב:2). פאולוס לא ביקש להיות קדוש מעונה, אך במקרה שכזה יחשיב זאת לכבוד למות כתלמידו של ישוע המשיח.
עס–א 178 §18
”ייעשה נא רצון יהוה”
18 כיצד הגיבו האחים? במילה אחת, בכבוד. אנו קוראים: ”משלא הצלחנו להניא אותו מכוונתו, הנחנו לו ואמרנו: ’ייעשה נא רצון יהוה’” (מה״ש כ״א:14). מי שניסו לשכנע את פאולוס שלא ללכת לירושלים לא התעקשו שהדברים ייעשו בדרכם. הם הקשיבו לפאולוס והרפו מעמדתם כשהם מכירים ברצונו של יהוה ונכנעים לו, אף על־פי שהדבר היה קשה להם. פאולוס כבר החל בדרך שבסופו של דבר תוביל למותו. זה היה מקל עליו אם אוהביו לא היו מנסים להניא אותו מכוונתו.
חיפוש פנינים רוחניות
עס–א 184, 185 §10–12
”שמעו נא כעת את דברי הגנתי”
10 עם זאת, פאולוס גילה הבנה כלפי מי שהעדיפו לקיים כמה מנהגים יהודיים, כגון לא לעבוד בשבת או להימנע ממאכלים מסוימים (רומ׳ י״ד:1–6). כמו כן, הוא לא קבע כללים באשר למילה. למעשה הוא דאג שטימותיאוס יימול כדי שהיהודים לא יפקפקו בטימותיאוס, שאביו היה יווני (מה״ש ט״ז:3). מילה הייתה עניין של החלטה אישית. פאולוס כתב לגלטים: ”אין כל חשיבות למילה או להיעדר מילה, אלא לאמונה הפועלת באהבה” (גל׳ ה׳:6). אולם אם אדם ימול את בשרו כדי להיות כפוף לתורה או כדי להציג את המנהג כתנאי הכרחי להשבעת רצון יהוה, יעיד הדבר על חוסר אמונה.
11 אם כך, אף־על־פי שהשמועות היו סילוף בוטה, מאמינים מקרב היהודים עדיין היו מוטרדים מהן. מסיבה זו הנחו הזקנים את פאולוס: ”יש לנו ארבעה אנשים שנדרו נדר. קח אותם, היטהר איתם ושלם בעדם כדי שיגולחו ראשיהם. כך ידעו הכול שאין אמת בשמועות שהופצו עליך ושאתה מתנהג כשורה, שכן גם אתה מקיים את התורה” (מה״ש כ״א:23, 24).
12 פאולוס יכול היה לטעון שהבעיה האמיתית לא הייתה השמועות עליו, אלא הקנאות של אותם מאמינים יהודים לתורת משה. אך הוא היה מוכן לנהוג בגמישות, כל עוד לא נדרש ממנו להתפשר על עקרונות אלוהים. עוד קודם לכן כתב: ”לכפופים לתורה נעשיתי כמי שכפוף לתורה – אף כי אינני כפוף לתורה – כדי להשיג את הכפופים לתורה” (קור״א ט׳:20). במקרה זה פאולוס שיתף פעולה עם הזקנים מירושלים ונעשה ”כמי שכפוף לתורה”. בעשותו כן הציב לנו מופת והראה שעלינו לשתף פעולה עם הזקנים ולא להתעקש שדברים ייעשו בדרך שלנו (עב׳ י״ג:17).
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ב:16
רחץ את חטאיך מעליך בקוראך בשמו: או ”רחץ את חטאיך מעליך וקרא בשמו”. רחיצת האדם מחטאיו אינה נעשית על־ידי מי הטבילה כשלעצמם, אלא על־ידי הקריאה בשם ישוע. כדי לעשות כן יש להאמין בישוע ולגלות אמונה זו על־ידי עשיית מעשים משיחיים (מהש י׳:43; יעק ב׳:14, 18).
לחיות כמשיחיים
עס–א 178 §19
”ייעשה נא רצון יהוה”
19 אנו לומדים לקח יקר ערך ממה שאירע לפאולוס: לעולם לא נרצה לנסות להניא אחרים מלחיות חיים הכרוכים בהקרבה עצמית בשירות אלוהים. נוכל ליישם לקח זה במצבים רבים, ולא רק במצבים של חיים או מוות. לדוגמה, בעוד שלהורים משיחיים רבים קשה לראות את ילדיהם עוזבים את הבית כדי לשרת את יהוה במקומות רחוקים, הם נחושים שלא לרפות את ידיהם. פיליס, המתגוררת באנגליה, מספרת כיצד חשה כאשר בתה היחידה החלה לשרת כשליחה באפריקה. ”זו הייתה תקופה שבה חשתי רגשות עזים”, אומרת פיליס. ”הידיעה שהיא תהיה כל כך רחוקה מהבית הייתה קשה עבורי. הרגשתי גם עצובה וגם גאה בו־זמנית. התפללתי על כך הרבה. אבל זו הייתה ההחלטה שלה, ואף פעם לא ניסיתי לשנות את דעתה. אחרי הכול, תמיד לימדתי אותה להציב את ענייני המלכות במקום הראשון. היא משרתת בארצות זרות כבר יותר מ־30 שנה, ואני כל יום מודה ליהוה על נאמנותה”. כמה טוב לעודד את אחינו לאמונה המגלים הקרבה עצמית.
14–20 בינואר
אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים כ״ג עד כ״ד
”מואשם כעושה צרות ומסית למרד”
עס–א 191 §5, 6
”אזור אומץ!”
5 העידוד שקיבל פאולוס היה בעיתו. למחרת, למעלה מ־40 גברים יהודים ”רקמו... מזימה ונשבעו שבועת קללה שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פאולוס”. ”שבועה” זו הראתה עד כמה נחושים היו אותם יהודים לרצוח את השליח. הם האמינו שאם לא יצליחו במזימתם, הדבר יביא עליהם קללה, כלומר רעה (מה״ש כ״ג:12–15). תוכניתם, אשר זכתה לתמיכת ראשי הכוהנים והזקנים, הייתה שפאולוס יובא חזרה לסנהדרין לחקירה נוספת, כביכול כדי לברר בדיוק רב יותר פרטים הנוגעים אליו. אולם בדרכו לסנהדרין יארבו חורשי המזימה לפאולוס כדי להתנפל עליו ולהרוג אותו.
6 אולם אחיינו של פאולוס שמע על המזימה ודיווח לו על כך. בתגובה שלח פאולוס את הצעיר לדווח על כך לשר האלף קלודיוס ליסיאס (מה״ש כ״ג:16–22). אין ספק שיהוה אוהב צעירים אשר, בדומה לאותו אחיין עלום שם של פאולוס, מציבים באומץ את רווחתו של עם אלוהים לפני רווחתם האישית ועושים בנאמנות כל שביכולתם כדי לקדם את ענייני המלכות.
עס–א 192 §10
”אזור אומץ!”
10 בקיסריה הוחזק פאולוס ”תחת משמר בארמון הורדוס” והמתין לבואם של מאשימיו מירושלים (מה״ש כ״ג:35). כעבור חמישה ימים, הם הגיעו – הכוהן הגדול חנניה, נואם ששמו טרטולוס וקבוצה של זקנים. תחילה שיבח טרטולוס את פליקס על מה שהוא עושה למען היהודים, ככל הנראה במטרה להחניף לו ולזכות לאהדתו. לאחר מכן, ניגש טרטולוס לעניין ואמר באשר לפאולוס: ”האיש הזה עושה צרות ומסית למרד בקרב כל היהודים ברחבי העולם המיושב, והוא מראשי כת הנצרתים. הוא גם ניסה לחלל את בית המקדש, ולכן תפסנו אותו”. שאר היהודים ”הצטרפו גם הם למתקפה וטענו שהדברים הללו נכונים” (מה״ש כ״ד:5, 6, 9). הסתה למרד, עמידה בראש כת מסוכנת וחילול המקדש היו האשמות חמורות שעלולות היו להביא לגזר דין מוות.
עס–א 193, 194 §13, 14
”אזור אומץ!”
13 פאולוס הציב לנו מופת לחיקוי אם וכאשר נובא לפני הרשויות החילוניות בשל עבודתנו את אלוהים, ונואשם שלא בצדק כמעוררי מהומות, מסיתים למרד או חברי ”כת מסוכנת”. הוא לא התרפס בפני הנציב ולא השתמש במילות חנופה כפי שעשה טרטולוס. פאולוס שמר על קור רוח ונהג בכבוד. הוא נתן בטקט עדות ברורה ומהימנה. הוא הזכיר שאותם ”יהודים ממחוז אסיה” שהאשימו אותו בחילול המקדש אינם נוכחים, ושעל־פי החוק יש לו הזכות להתעמת איתם כדי לשמוע את האשמותיהם (מה״ש כ״ד:18, 19).
14 ראוי לציין שפאולוס לא נמנע מלתת עדות על אמונתו. שוב דיבר השליח באומץ על אמונתו בתחיית המתים, עניין שקודם לכן עורר מהומה רבה כשעמד בפני הסנהדרין (מה״ש כ״ג:6–10). בדברי ההגנה שלו הדגיש פאולוס את תקוות תחיית המתים. מדוע? מפני שהוא העיד על ישוע ועל תחייתו מן המתים – דבר שהמתנגדים הללו לא היו מוכנים לקבל (מה״ש כ״ו:6–8, 22, 23). ואכן, הייתה זו סוגיית תחיית המתים – וליתר דיוק, האמונה בישוע ובתחייתו – שסביבה נסובה המחלוקת.
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ג:6
פרוש... אני: חלק מהנוכחים הכירו את פאולוס (מהש כ״ב:5). הם ודאי הבינו שכאשר כינה את עצמו בן פרוש, הוא הכיר במורשת המשותפת שהייתה לו עימם. הם הבינו שפאולוס לא הציג את עצמו בצורה מוטעית, שהרי הפרושים בסנהדרין ידעו שקודם לכן הפך למשיחי נלהב. אולם בהקשר זה ניתן להבין באופן יחסי את הצהרתו של פאולוס שלפיה הוא פרוש; פאולוס הזדהה עם הפרושים ולא עם הצדוקים מפני שהיה שותף לאמונתם של הפרושים בתחיית המתים. בעשותו כן יצר מכנה משותף עם הפרושים שהיו נוכחים. הוא ככל הנראה קיווה שהעלאת נושא זה השנוי במחלוקת תזכה אותו באהדת כמה מחברי הסנהדרין, והאסטרטגיה פעלה (מהש כ״ג:7–9). הצהרתו של פאולוס כאן במהש כ״ג:6 עולה בקנה אחד גם עם האופן שבו תיאר את עצמו כאשר הגן על עצמו בהמשך לפני המלך אגריפס (מהש כ״ו:5). כמו כן, כאשר כתב מרומא לאחיו המשיחיים בפיליפי, שוב התייחס פאולוס למורשתו כפרוש (פיל ג׳:5). שים לב גם כיצד משיחיים אחרים שהיו קודם לכן פרושים מתוארים במהש ט״ו:5.
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ד:24
דרוסילה: בתו השלישית והצעירה ביותר של הורדוס המוזכר במהש י״ב:1 – הורדוס אגריפס הראשון. היא נולדה בסביבות שנת 38 לספירה, והייתה אחותם של אגריפס השני וברניקה. (ראה הערת לימוד למהש כ״ה:13.a) הנציב פליקס היה בעלה השני. תחילה היא נישאה למלך הארמי אזיזוס מאֶמֶסָה. אולם התגרשה ממנו ונישאה לפליקס בסביבות 54 לספירה, כאשר הייתה בערך בת 16. אפשר שהייתה נוכחת כאשר דיבר פאולוס לפני פליקס ”על צדקה, על שליטה עצמית ועל המשפט העתיד לבוא” (מהש כ״ד:25). כאשר מסר פליקס את השלטון לפסטוס, הוא הותיר את פאולוס במאסר כדי ”לשאת חן בעיני היהודים”, ועל־פי דעתם של כמה עשה כן כדי לרצות את אשתו הצעירה שהייתה יהודייה (מהש כ״ד:27).
21–27 בינואר
אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים כ״ה עד כ״ו
”פאולוס עותר לקיסר ולאחר מכן מבשר למלך הורדוס אגריפס”
עס–א 198 §6
”לַקיסר אני עותר!”
6 רצונו של פסטוס לרצות את היהודים עלול היה להעמיד את חייו של פאולוס בסכנה. לכן פאולוס השתמש בזכות שהייתה לו כאזרח רומי. הוא אמר לפסטוס: ”לפני כס המשפט של הקיסר אני עומד, וכאן עליי להישפט. לא עשיתי שום עוול ליהודים, כפי שמתברר גם לך... לַקיסר אני עותר!” לאחר שאדם עתר עתירה שכזו, בדרך כלל לא ניתן היה לבטלה. פסטוס הבליט זאת באמרו: ”לַקיסר עתרת, לקיסר תלך” (מה״ש כ״ה:10–12). כאשר עתר לסמכות משפטית גבוהה יותר הציג פאולוס תקדים עבור המשיחיים האמיתיים בימינו. כאשר מתנגדים מנסים ליצור ”עמל עלֵי חוק”, כלומר צרות בשם החוק, עדי־יהוה נוקטים אמצעים חוקיים כדי להגן על הבשורה הטובה (תהל׳ צ״ד:20).
עס–א 198–201 §10–16
”לַקיסר אני עותר!”
10 פאולוס גילה כבוד כלפי המלך אגריפס והודה לו על ההזדמנות שניתנה לו לדבר בפניו להגנתו, כשהוא מכיר בכך שהמלך בקי בכל המנהגים והמחלוקות שבקרב היהודים. לאחר מכן תיאר פאולוס את עברו: ”חייתי כפרוש על־פי דרכי הכת האדוקה ביותר של דתנו” (מה״ש כ״ו:5). בתור פרוש ייחל פאולוס לבואו של המשיח. כעת, כמשיחי, הצביע באומץ על ישוע המשיח כאותו אחד שלבואו הוחילו שנים רבות. התקווה להתגשמות ההבטחה שנתן אלוהים לאבות אבותיהם – עיקר אמונה שהיה משותף לו ולמאשימיו – היא הסיבה שפאולוס עמד למשפט באותו יום. מצב זה גרם לאגריפס להתעניין עוד יותר במה שהיה לפאולוס לומר.
11 פאולוס הזכיר את היחס האכזרי שנתן למשיחיים בעבר ואמר: ”אני עצמי הייתי משוכנע שעליי לפעול רבות נגד שמו של ישוע הנצרתי... בזעמי הרב עליהם [על תלמידיו של המשיח] רדפתי אותם אפילו בערים מרוחקות” (מה״ש כ״ו:9–11). פאולוס לא הגזים. רבים היו מודעים לאלימות שבה נקט נגד המשיחיים (גל׳ א׳:13, 23). ייתכן שאגריפס תהה: ’מה יכול היה לשנות אדם שכזה?’
12 דבריו הבאים של פאולוס משיבים על כך: ”בשעה שהייתי במסעי לדמשק כשבידי סמכות וצווים מאת הכוהנים הראשיים, ראיתי בדרך בשעת הצהריים אור מן השמיים, חזק מאור השמש, הוד מעלתך, והוא בהק סביבי וסביב חבריי למסע. כולנו נפלנו ארצה ואז שמעתי קול אומר אליי בעברית, ’שאול, שאול, למה אתה רודף אותי? אתה ממשיך לבעוט בדורבנות ומקשה על עצמך’. שאלתי, ’מי אתה, אדוני?’ והאדון אמר, ’אני ישוע שאותו אתה רודף’” (מה״ש כ״ו:12–15).
13 לפני מאורע על־טבעי זה פאולוס כביכול ’בעט בדורבנות’. כפי שבהמת משא תפצע את עצמה שלא לצורך אם תבעט בקצהו החד של מלמד בקר, פאולוס פצע את עצמו מבחינה רוחנית כאשר התנגד לרצון אלוהים. כשהתגלה ישוע המוקם לתחייה בפני פאולוס בדרך לדמשק, הוא גרם לאותו אדם, שהיה כנה אך ללא ספק פעל לא־נכונה, לשנות את חשיבתו (יוח׳ ט״ז:1, 2).
14 פאולוס אכן עשה שינויים כבירים בחייו. בפנותו לאגריפס אמר: ”לא סירבתי לציית לְמה שנמסר לי במראה השמימי, אלא הודעתי תחילה ליושבי דמשק ואחר כך לתושבי ירושלים ובכל אזור יהודה וגם לגויים, שעליהם לחזור בתשובה ולפנות לעבודת אלוהים בעשיית מעשים המעידים על חרטה” (מה״ש כ״ו:19, 20). במשך שנים מילא פאולוס אחר המשימה שהטיל עליו ישוע המשיח באותו חזון שניתן בשעת הצהריים. מה היו התוצאות? מי שנענו לבשורה הטובה שבישר פאולוס התחרטו על התנהגותם הלא־מוסרית והלא־ישרה ופנו לעבודת אלוהים. הללו הפכו לאזרחים טובים התורמים לחוק ולסדר ומכבדים אותם.
15 אולם ליתרונות הללו לא הייתה כל משמעות בעיני מתנגדיו היהודים של פאולוס. פאולוס אמר: ”מסיבה זו תפסו אותי כמה יהודים בבית המקדש וניסו לרצוח אותי. אך תודות לעזרה שמאת אלוהים אני ממשיך עד היום הזה להעיד לפני קטנים וגדולים” (מה״ש כ״ו:21, 22).
16 כמשיחיים נאמנים עלינו ’תמיד להיות מוכנים לדבר להגנת’ אמונתנו (פט״א ג׳:15). כאשר אנו מדברים עם שופטים ושליטים על עיקרי אמונתנו, יהיה זה למועיל אם נחקה את השיטה שבה נקט פאולוס כאשר דיבר עם אגריפס ופסטוס. אם נאמר להם בכבוד כיצד אמיתות המקרא משנות לטובה את חייהם של אנשים – את חיינו ואת חייהם של מי שנענים למסר שבפינו – ייתכן שניגע לליבם של אותם רמי דרג.
עס–א 202 §18
”לַקיסר אני עותר!”
18 אולם פאולוס השיב לנציב: ”אינני יוצא מדעתי, הוד מעלתו פסטוס; אמת אני מדבר, ודבריי שקולים. למעשה, המלך מכיר היטב את הדברים האלה, ולכן אני יכול לדבר אליו בחופשיות... המלך אגריפס, האם מאמין אתה בנביאים? אני יודע שאתה מאמין”. אגריפס השיב: ”עוד מעט תשכנע אותי להיות משיחי” (מה״ש כ״ו:25–28). המילים הללו, בין שנאמרו בכנות ובין שלא, מראות שעדותו של פאולוס הותירה במלך רושם עמוק.
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ו:14
לבעוט בדורבנות: דורבן הוא וו חד בראש מלמד בקר המשמש לדרבון חיה (שופ ג׳:31). הביטוי ”לבעוט בדורבנות” הוא פתגם המצוי בספרות היוונית. הוא מבוסס על הרעיון של שור עיקש המתנגד לדרבונו של מלמד הבקר ובועט בו, מה שמביא לפציעת החיה. שאול נהג באופן דומה לפני שהפך למשיחי. כאשר נלחם פאולוס נגד תלמידיו של ישוע, שנהנו מתמיכתו של יהוה אלוהים, הוא היה עלול לגרום לעצמו לפציעה חמורה. (השווה מהש ה׳:38, 39; טמא א׳:13, 14.) בקהל י״ב:11 מוזכרים ”דורבונות” בלשון ציורית, כשהכוונה לדבריו של אדם חכם המניעים את מאזינו לפעול על־פי עצותיו.
תעח–א מונחון
דורבן. חתיכת מתכת מחודדת בקצהו של מקל ארוך, או מלמד בקר, המשמש איכרים לדרבון חיה. הדורבנות מדומים לדברי אדם חכם המניעים את מאזינו לפעול על־פי עצה חכמה. הביטוי ”לבעוט בדורבנות” לקוח מפעולתו של שור עיקש המתנגד לדרבונו של מלמד הבקר ובועט בו, מה שמביא לפציעתו (מהש כ״ו:14; שופ ג׳:31).
28 בינואר עד 3 בפברואר
אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים כ״ז עד כ״ח
”פאולוס מפליג לרומא”
עס–א 208 §15
”שום נפש מביניכם לא תאבד”
15 סביר להניח שפאולוס נתן עדות לרבים מנוסעי האונייה על ”התקווה למימוש ההבטחה שהבטיח אלוהים” (מה״ש כ״ו:6; קול׳ א׳:5). כעת, מול הסיכון הממשי שהאונייה תיטרף, פאולוס יכול היה לספק סיבה מוצקה לקוות לטוב גם בטווח הקצר. הוא אמר: ”בלילה ניצב לידי מלאכו של האלוהים... ואמר לי, ’אל תפחד, פאולוס. אתה צריך לעמוד לפני הקיסר, ואלוהים בטובו יחוס למענך על חייהם של כל המפליגים איתך’”. פאולוס קרא להם: ”לפיכך התעודדו, אנשים, שכן אני מאמין לדברי אלוהים ויודע שיקרה בדיוק מה שנאמר לי. אך עלינו לעלות על שרטון ליד איזה אי” (מה״ש כ״ז:23–26).
עס–א 209 §18
”שום נפש מביניכם לא תאבד”
18 הסתבר שהניצולים היו באי מלטה, דרומית לסיציליה. תושבי האי, שהיו דוברי שפה זרה, העניקו להם ”יחס אנושי בלתי רגיל” (מה״ש כ״ח:2). הם הדליקו מדורה עבור אותם זרים שהגיעו לחופם רטובים עד שד עצמותיהם ורועדים. האש סייעה להם להתחמם למרות הקור והגשמים. בעקבות זאת נסללה הדרך לנס.
עס–א 210 §21
”שום נפש מביניכם לא תאבד”
21 בעל האדמות העשיר פובליוס התגורר באזור. ייתכן שהוא היה הקצין הרומי הבכיר ביותר במלטה. לוקס תיאר אותו כ”ראש האי”, והשתמש בתואר המדויק המצוי בשתי כתובות מלטזיות. הוא אירח בנדיבות את פאולוס ואת שותפיו למסע במשך שלושה ימים. אולם אביו של פובליוס היה חולה. שוב תיאר לוקס מצב רפואי בצורה מדויקת. הוא כתב שהאיש ”שכב... כשהוא סובל מחום ומדיזנטריה”, ובכך ציין בדיוק את אופי המחלה. פאולוס התפלל ושם את ידיו על האיש וכתוצאה מכך האדם נרפא. תושבי המקום התרשמו עמוקות מנס זה והביאו חולים אחרים כדי שיירפאו. כמו כן, הם הביאו עימם מתנות כדי למלא את צורכיהם של פאולוס ושותפיו למסע (מה״ש כ״ח:7–10).
עס–א 213 §10
”מעיד ביסודיות”
10 כאשר לבסוף נכנסה הקבוצה לרומא, ”פאולוס הורשה להתגורר לבדו בהשגחת החייל ששמר עליו” (מה״ש כ״ח:16). מי שהוחזק בתנאי השגחה לא־כבדים נקשר בדרך כלל בשרשראות לשומר שלו כדי שלא יברח. בכל זאת, פאולוס היה מבשר מלכות, ואין ספק ששרשראות לא יכלו להשתיקו. לכן, לאחר שלושה ימים בלבד שאותם הקדיש להתאוששות מהמסע, כינס את ראשי היהודים ברומא כדי להציג את עצמו בפניהם ולתת להם עדות.
חיפוש פנינים רוחניות
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ז:9
צום יום הכיפורים: או ”צום הסתיו”. מילולית, ”הצום”. המונח היווני המתורגם ל”צום” מתייחס לצום היחיד המצווה בתורת משה, כלומר הצום הקשור ליום הכיפורים השנתי, הקרוי גם יום כיפור, מהפועל ”כפר” שמשמעו ”לכסות” (ויק ט״ז:29–31; כ״ג:26–32; במד כ״ט:7). את הביטוי ’לענות את הנפש’ המופיע בהקשר ליום הכיפורים ניתן להבין באופן כללי כהשתתפות בצורות שונות של התכחשות עצמית, וביניהן צום (ויק ט״ז:29). השימוש במונח ”צום” במהש כ״ז:9 תומך ברעיון שלפיו צורה עיקרית של התכחשות עצמית שהייתה נהוגה ביום הכיפורים כללה צום. צום יום הכיפורים חל בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר.
תעחלמ הערת לימוד למהש כ״ח:11
בני זאוס: על־פי המיתולוגיה היוונית והרומית, ”בני זאוס” (יוונית, דיוֹסקוּרי) היו קַסְטוֹר ופּולוּקְס, בניהם התאומים של האל זאוס (יופיטר) ולֶדָה מלכת ספרטה. הם נחשבו בין היתר למגיניהם של יורדי הים ולמי שמסוגלים להצילם כשנשקפת להם סכנה בים. פרט זה באשר לתגליף בחרטום האונייה הוא עדות נוספת לכך שתיעוד המקרה נכתב על־ידי עד ראייה.
[הערת שוליים]
a ברניקה: הייתה אחותו של הורדוס אגריפס השני והתגוררה איתו כשהם מנהלים יחסים של גילוי עריות. לימים הפכה לפילגשו של טיטוס לפני שהפך לקיסר רומא.